אבי שורץ
אבי שורץ (נולד ב-1938) הוא צייר ישראלי.
 | |
| לידה |
1938 (בן 86 בערך) בוקרשט, ממלכת רומניה  |
|---|---|
| מקום לימודים | |
| תחום יצירה |
ציור |
|
schwartzavi | |
  | |
חייו עריכה
ילדותו ונעוריו עריכה
שורץ נולד בבוקרשט, רומניה, למשפחת יהלומנים. את ערכי האמנות ספג בבית שקירותיו קושטו בציורים מתוך האוסף העשיר של אביו. הציורים הריאליסטיים עם הדיוקנאות והנופים נחשבו לקלאסיים ואבי שאף לחקותם. ההזדמנות לעשות זאת הייתה בעת מלחמת העולם השנייה, כשבוקרשט הופצצה, והוא נאלץ להישאר בבית עם בני משפחתו במשך תקופה ארוכה. באותם ימים העתיק את הציורים שניצבו לנגד עיניו.
בשנת 1947 הצליחה המשפחה לעזוב את רומניה ולהגיע דרך פריז לישראל בסוף שנת 1948. כאן התקבלו על ידי סבו שעלה לארץ לפני המלחמה. כנער למד אבי ב"תיכון שלווה" בתל אביב, ובהשפעת הוריו נרשם למכון אבני. הוא היה צעיר הסטודנטים במקום, והיה גאה בעובדה שעמד בהצלחה רבה בבחינות הכניסה. מכון אבני של אותם ימים נוהל על ידי משה מוקדי, ועם מוריו נמנו יחזקאל שטרייכמן, אביגדור סטימצקי ומרסל ינקו.
במכון אבני ולאחריו עריכה
באותה עת התפיסות האומנותיות שרווחו באבני נטו לאמנות המופשטת ולחיפוש אחר שפה חדשה, מודרניסטית בינלאומית, שנוגדת את "אמנות בצלאל הישן", "ציורי התיירים" ואת הציור הריאליסטי שבא לחקות את הנראה. אבי נחשף במכון אבני לאקספריסיוניזם המופשט, ולגישה שדוגלת בציור כאמצעי אינטואיטיבי לביטוי רגשות, כמשקף פנטזיה, תת מודע וכו'. על-פי התייחסות זו הגיע הציור הריאליסטי למיצוי, ולפיכך הגיע סופו. תהליך הלימוד במכון נעשה תוך הדרכה בסיסית וראשונית בשעת השיעור, ובעבודה רבה בבית. מעין לימוד תוך ניסוי וטעיה, וביקורת עבודות בכיתה. שורץ לא התחבר להתרחשויות הללו. שפת הציור של סטימצקי או שטרייכמן וינקו, שהשתייכו לקבוצת "אופקים חדשים" לא תאמה לו, והוא חיפש את "הדבר האמיתי" מבחינתו, את הציור הפיגורטיבי. הדיסקומוניקציה בינו לבין מוריו הובילה ל"תקופת יובש" שבה הפסיק לצייר.
כשפרצה מלחמת סיני, עזב את מכון אבני ואת בית הספר התיכון והתגייס לצה"ל. מאוחר יותר נישא לנורית, סיים את בחינות הבגרות ולמד במשך זמן קצר לימודי היסטוריה באוניברסיטת תל אביב. לפרנסתו עסק בליטוש יהלומים ומאוחר יותר ריכז מגמת יהלומים, אבני חן וצורפות בתיכון אורט ברמת גן. בגיל 30 חזר לצייר בהשראת הצייר צבי שור, שאמר לו ש"העולם אינו מופשט, ואף ציור אינו חייב להיות מופשט – צייר את העולם כפי שרואות עיניך." צבי שור נחשף לאומנות המודרניסטית ולאקספרסיוניזם הצרפתי, ואף שהה זמן מה בפריז. למרות זאת, ציוריו נותרו תיאוריים - ריאליסטיים, עשויים במשיכות מכחול אימפרסיוניסטיות, נשענים על ציורי אדגר דגה, פול סזאן ועוד. שור השפיע מאוד על אבי שורץ, שלא פעם כונה "ממשיכו הישיר של צבי שור".
בחזרה לעולם הציור עריכה
שורץ למד ציור גם אצל פרופסור שוורצמן, אך הושפע במיוחד משני ציירים שהפכו ל"מאסטרים" שלו - שמשון הולצמן ואריה לובין. הולצמן זוהה עם "ציירי האסכולה של פריז", התפרסם כאקווארליסט מעולה, ואריה לובין הושפע מסזאן, וצייר את בתי-הכנסת שטופי האור של צפת, מוכרי השוק בטבריה, דמויות ערביות בבתי הקפה וכו'.
הידידות שהתפתחה בין שורץ, הולצמן ולובין הובילה לפגישות קבועות, בהן נסעו שלושתם לשווקים של רמלה ולוד, אך בעיקר פעלו וציירו יחד בבתי הקפה ובנמל של יפו כשלעיתים הצטרף אליהם גם נחום גוטמן.
בשנת 1979 הזמין הולצמן את שורץ לבוא לפריז ולהצטרף לסדנאות שהתקיימו בבית הספר המפורסם לאומנות ה"גרנד-שומייר" וכך היה.
מאפייני עבודותיו עריכה
בהיבט הקולוריסטי, צבי שור, שהתרבות האירופאית הייתה טבועה בהוויתו, הקפיד עם תלמידו אבי שורץ על ציור בצבעי סיינה שרופה, כחול פרוסי וצהוב אוכר, בעוד שהולצמן ולובין פתחו בפניו אופציות של צבעוניות שבאה להדגיש את אור השמש הישראלית והקונטרסטים החזקים. שורץ הטמיע לתוכו את השפעתם של מוריו, וכמו שור, הולצמן ולובין ספג את השראתו מהמראות שראה ומחוויות שחווה מחוץ לסטודיו. יצירתו אינה מתנתקת מן האובייקט הנראה (נופים, דמויות וכו') והיא מחלחלת אל תוך הרקמה העירונית, אל שכונות יפו, אל בתי הקפה שלה, הים הנמל וכו'.
עבודותיו של שורץ עוסקות בייצוג פיגורטיבי של המרחב, ובייצוג של דמויות תוך ציור מיידי שקולט התרשמויות בזמן התרחשותן, וההתרחשויות שמעסיקות אותו חוזרות ונוגעות דווקא בדמויות משולי החברה. אנשים קשי-יום בעת מנוחה ובעת עמל. בנקודה זו יש להדגיש, כי למרות ההקשרים החברתיים שבהם ניתן להבחין ביצירותיו של שורץ, אין הן נושאות עימן עמדה פוליטית, חתרנית סוציאלית וכו'. הדמויות אינן מצוירות כדי לקרוא תיגר על עוולות שנעשו להן על ידי מנגנונים מדיניים-חברתיים או על עצם היותן "מסכנות ואומללות". שורץ מתבונן בנושא ציוריו, ומתרגם אל מצעי הציור מקטעי מציאות שהוא רואה מתוך נקודת ראות אישית ביותר. הוא "ממפה" את הדמויות מנקודת מבטו הצופה ממרחק מה, כשהוא אינו חלק אינטגרלי מהן.
תערוכות יחיד עריכה
- 1972 - 'שאנז אליזה', יוהנסבורג, דרום אפריקה
- 1974 - גלריה ישראליס, תל אביב
- 1976 - משכן לאומנות, חולון
- 1978 - 'עשר שנות יצירה' – מוזיאון יד לבנים פתח-תקוה
- 1979 - גלריה רמת השרון
- 1981, 1986, 1988 - גלריה ויצמן, באר שבע
- 1984 - מוזיאון אורי ורמי נחושתן, אשדות יעקב מאוחד
- 1985 - 'מיניאטורות' – קונטיקי גלרי קראקס, ונצואלה
- 1986, 1988, 1995 - גלריה מאיר ארט רעננה
- 1987 - גלריה 13.5, יפו, תל אביב
- 1993 - גלריה גוונים – מלון נוף חיפה
- 1994 - גלריה מלון הנסיכה אילת
- 2006 - בית האמנים ע"ש זריצקי, תל אביב
- 2009 - 'ירושלים פנים רבות לה' - גלריה המלכים, ירושלים
תערוכות קבוצתיות עריכה
- 1972–1995 - מוזיאון יד לבנים פתח תקווה
- 1974 - אמני ישראל, משכן נשיאי ישראל, ירושלים
- 1974, 1975, 1984 - אמני תל אביב, בית האמנים ע"ש זריצקי, תל אביב
- 1976 - אמני ישראל, מונטריאול, קנדה
- 1977 - סלון סתיו ראשון לאומנות – בית אמריקה, תל אביב
- 1979 - 'סלון אביב', אמני ישראל בציריך, שווייץ
- 1986, 1988 - מבחר אמנים ישראלים, דיסלדורף, גרמניה; ברלין, גרמניה
- 1990–2004 - ארט אקספו, ניו יורק; לוס אנג'לס, ארצות הברית
- 1991 - 'אינטרנשיונל ארט שואו' טוקיו, יפן
- - גלריה עירונית בית עלי, אשקלון
- 1997, 1999 - מוזיאון בית התנ"ך, תל אביב
- 1997 - בית אבא חושי, חיפה – תערוכת מיניאטורות
- - בית אגודת הציירים והפסלים, רמת גן
- 1998 - 'נופים', גלריה הספרייה, גבעתיים
- 2000 - מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב
- - בית האמנים על שם שאגאל, חיפה
- 2000–2004 - בית האמנים, פתח תקווה
- 2003 - היכל התרבות, פתח תקווה
- 2004 - גלריה המלכים, ירושלים
- 2008 - "יודאיקה" - המוזאון היהודי ב"היכל שלמה" - תערוכה בשיתוף "גלריה המלכים" בירושלים
- 2009 - "תל אביב - יפו בת 100 " - מרכז עינב לתרבות, ת"א
- 2010 - "ואהבת לרעך כמוך" - ציירי "ליונס ישראל" במשכן הכנסת בירושלים
- 2010 - "צבעי יסוד" - בית התנ"ך - בית דיזנגוף, ת"א
- 2010 - "בעלי חיים ביצירות אמני ישראל" הגלריה העירונית, ירושלים