אדוארד שילס
אדוארד שילס (באנגלית: Edward Shils ; 1 ביולי 1910 - 23 בינואר 1995) היה סוציולוג אמריקאי ומחשובי הסוציולוגים בעולם. זוכה אות "הרצאת ג'פרסון" לשנת 1979.
 | |
| לידה |
1 ביולי 1910 שיקגו, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
23 בינואר 1995 (בגיל 84) שיקגו, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
פילדלפיה |
| השכלה |
אוניברסיטת פנסילבניה |
| מעסיק |
אוניברסיטת ליידן, אוניברסיטת לונדון, אוניברסיטת ליידן, בית הספר לכלכלה של לונדון, אוניברסיטת שיקגו |
| תפקיד |
Cleveringa chair (9 בינואר 1975–31 באוגוסט 1976) |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
קורות חיים עריכה
במהלך מלחמת העולם השנייה שירת שילס בצבא הבריטי ובמשרד לשירותים אסטרטגיים של צבא ארצות הברית. עם שובו לשיקגו הוא מונה לפרופסור חבר ב-1947 ולפרופסור מן המניין ב-1950. ב-1971 הוא מונה לפרופסור מחקר בכיר (Distinguished Service Professor).
שילס היה רידר (פרופסור חבר) לסוציולוגיה בבית הספר לכלכלה של לונדון בשנים 1950-1946, עמית בקינגס קולג' באוניברסיטת קיימברידג' בשנים 1970-1961; עמית בפיטרהאוס באוניברסיטת קיימברידג' בשנים 1978-1970; פרופסור מחקר בכיר לסוציולוגיה אנתרופולוגית באוניברסיטת לונדון בשנים 1977-1971. הוא זכה להיות עמית של כבוד בבית הספר לכלכלה של לונדון ב-1972 ועמית של כבוד בפיטרהאוס ב-1979. הוא שימש כפרופסור באוניברסיטת ליידן בשנים 1977-1976. הוא שירת כפרופסור מחקר בוועדה להגות חברתית (Committee on Social Thought) ולסוציולוגיה באוניברסיטת שיקגו.
שילס התמחה בעבודותיו של מקס ובר, הוא גם תרגם את עבודותיו של הסוציולוג קרל מאנהיים לאנגלית. הוא ניסה לחבר בין המסורת הסוציולוגית הגרמנית לזו האמריקאית. שילס נודע בשל מחקריו בדבר תפקידם של האינטלקטואלים ויחסם לכוח ולמדיניות ציבורית. שילס התמחה בנושאים רבים ולימד סוציולוגיה, סוציולוגיה פילוסופית, ספרות אנגלית, היסטוריה של המדעים בסין ונושאים רבים נוספים.
בשיקגו משך שילס מלומדים אירופיים מובילים ללמד באוניברסיטה, בכללם ארנאלדו מומיליאנו, רמון ארון והסינולוג הבריטי מיכאל לווה (Michael Loewe).
הוא נבחר בידי המועצה הלאומית של מדעי הרוח (National Council on the Humanities) לשאת את הרצאת ג'פרסון (Jefferson Lecture) ב-1979, מהזכויות הנכבדות ביותר אותן נותן הממשל הפדרלי האמריקאי עבור הישגים יוצאי דופן במדעי הרוח.[1] הוא זכה בפרס בלצן ב-1983 עבור הישגיו. שילס נבחר לחבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ובחברה הפילוסופית האמריקאית.
שילס הלך לעולמו בינואר 1995 והותיר אחריו בן וכלה. אחיינו אדוארד שילס, הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת פנסילבניה.[2]
פרסומיו עריכה
- Toward a General Theory of Action (with Talcott Parsons, 1952)
- The Torment of Secrecy: The Background & Consequences Of American Security Policies (Chicago: Dee 1956)
- The Intellectual Between Tradition and Modernity: The Indian Situation (1961)
- Theories of Society: Foundations of Modern Sociological Theory, Two Volumes in One, with Jesse R. Pitts, Talcott Parsons(Editor), & Kaspar D. Naegele, New York: The Free Press (1961)
- The Calling of Sociology, and Other Essays on the Pursuit of Learning (1980)
- Tradition (1981)
- On the Constitution of Society (1982)
- The Academic Ethic (1984)
- Portraits: A Gallery of Intellectuals. Edited by Joseph Epstein, 1997
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Jefferson Lecture in the Humanities, National Endowment fot the Humanities website
- ^ Service for Edward Shils April 12,, Chicago Chronicle, 30 March 1995