אדמונד לנדאו
אדמונד גאורג הרמן (יחזקאל) לנדאו (בגרמנית: Edmund Georg Hermann (Yehezkel) Landau; 14 בפברואר 1877 – 19 בפברואר 1938) היה מתמטיקאי יהודי-גרמני שעסק בתורת המספרים, ממייסדי האוניברסיטה העברית בירושלים.
 | |
| לידה |
14 בפברואר 1877 ברלין, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
19 בפברואר 1938 (בגיל 61) ברלין, גרמניה הנאצית |
| ענף מדעי | מתמטיקה |
| מקום מגורים | גרמניה |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בווייסנזה |
| מקום לימודים |
|
| מנחה לדוקטורט |
פרדיננד גאורג פרובניוס, לזרוס פוקס |
| מוסדות |
|
| תלמידי דוקטורט |
גרטה הרמן, וויטייך ירניק, Erich Kamke, Dunham Jackson, היינריך גרל, Carlos Grandjot, Brian Kuttner, Werner Schmeidler, יעקב לויצקי, Friedrich Wilhelm Wiener, Arnold Walfisz, גוסטב דוטש, Aubrey J. Kempner, Detlef Cauer, ורנר ובר, Adolf Hammerstein, וילהלם דראטה, Ljubomir Chakaloff, Werner Wolfgang Rogosinski, Hans Heilbronn, קרל לודוויג זייגל, פאול ברנייס, אלכסנדר מרקוביץ' אוסטרובסקי, הארלד בוהר, Friedrich Mittelsten Scheid, Wilhelm Dörate, Johannes G. A. Arndt, Paul Sengenhorst, Bruno Lucke, Jeremias Grossmann, Brian Kuttner, Ludwig Neder, Hans Thunsdorff, Egon Lindwart, Henry Blumberg, Werner Siegbert Baer, Heinrich Stenzel, Lubomir Chakalov |
| הערות | יהודי |
| תרומות עיקריות | |
| מחקרים בתחום תורת המספרים | |
  | |
קורות חיים עריכה
אדמונד לנדאו נולד בשנת 1877 בברלין, בן למשפחה יהודית עשירה. אביו, לאופולד לנדאו, היה גינקולוג, מצאצאי אחיו של הרב יחזקאל לנדא, ואמו, יוהנה יעקובי, הייתה ממשפחת בנקאים נודעת. בגיל 16 החל לנדאו ללמוד מתמטיקה באוניברסיטת ברלין, ובגיל 22 קיבל תואר דוקטור במתמטיקה, על עבודה בהנחייתם של פרדיננד גאורג פְרוֹבֶּניוס (Frobenius) ולצרוס פוקס (Fuchs). כעבור שנתיים סיים את ההביליטציה, שהעניקה לו זכות למשרת הוראה באוניברסיטה.
משנת 1899 עד 1909 לימד באוניברסיטת ברלין. בשנת 1903 הציג הוכחה פשוטה במידה ניכרת מההוכחה הידועה למשפט המספרים הראשוניים. בשנת 1909 מונה כמחליפו של הרמן מינקובסקי באוניברסיטת גטינגן, שהייתה המרכז המתמטי של גרמניה ובעלת מוניטין עולמי, עם סגל שכלל את דויד הילברט, פליקס קליין ואחרים. לנדאו התמקד בתורת המספרים האנליטית, כמו תרומה למחקר השערת רימן והקשר שלה לסדרת פרי, ונמנה עם מובילי הענף – ספרו Handbuch der Lehre von der Verteilung der Primzahlen היה הצגה שיטתית ראשונה של ענף זה. תרם תרומה חשובה גם לאנליזה מרוכבת, וכתב ספר על היסודות האקסיומטיים של האנליזה המתמטית. פרסם יותר מ-250 מאמרים.
התעשיין היהודי-גרמני פאול וולפסקהל (Wolfskehl), שהיה מתמטיקאי חובב, הקצה בצוואתו 100,000 מרקים למי שיוכיח את המשפט האחרון של פרמה. לנדאו, שאל מחלקתו באוניברסיטת גטינגן נשלחו ההוכחות, כולן שגויות, הכין מכתב סטנדרטי עם מקום למספרי העמוד והשורה שבהם נמצאה הטעות הראשונה, ונתן לתלמידיו למלא אותו.
בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 פעל לנדאו להקמתו של המכון למתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, שהייתה באותה עת בשלבי הקמה. לנדאו היה חבר בוועדה המייעצת של האוניברסיטה, וטיפל ברכישת ספרייתו של פליקס קליין למכון למתמטיקה. בטקס חנוכתה של האוניברסיטה, ב-1 באפריל 1925, נשא הרצאה בעברית שכותרתה "שאלות פתורות וסתומות בתורת המספרים האלמנטרית". לנדאו למד עברית בעצמו, מתוך כוונה לעבור לירושלים. קודם להגעתו לירושלים, ניהל משא ומתן עם נשיא האוניברסיטה העברית, יהודה מאגנס, על תנאי העסקתו ועל גודל הבניין שישמש את המכון למתמטיקה, אף שהיה ברור שלנדאו ירד ברמת חייו ובתנאי עבודתו עם המעבר מגטינגן לירושלים. בשנת 1927 עלה לנדאו לארץ ישראל עם משפחתו, והחל ללמד באוניברסיטה העברית. לנדאו ומשפחתו התקשו להסתגל לתנאי החיים בירושלים, וגרוע מכך – לנדאו נקלע למאבק על השליטה באוניברסיטה העברית בין מאגנס לבין אלברט איינשטיין וחיים ויצמן. מאגנס הציע למנות את לנדאו לרקטור האוניברסיטה, אך איינשטיין וויצמן התנגדו לכך. לנדאו, שסלד ממאבק זה, אליו נקלע שלא מרצונו, חזר לגרמניה בשנת 1928.
לנדאו פעל באוניברסיטת גטינגן עד לשנת 1933, אז עלו הנאצים לשלטון במדינה. רבים מהמתמטיקאים באוניברסיטת גטינגן היו יהודים, ובהם אמי נתר, ריכרד קוראנט ופליקס ברנשטיין. באפריל 1933 נחקק בגרמניה חוק לשיקום שירות המדינה המקצועי, ולפיו דרש המשטר הנאצי לסלק ממשרותיהם את כל עובדי הציבור היהודים. בהתאם לחוק זה הוצאו נתר, קוראנט וברנשטיין לחופשה בלתי מוגבלת בזמן. החוק לא חל על יהודים שמונו למשרתם עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, ולכן לא חל על לנדאו. עם זאת, נאסר עליו ללמד, ואת מקומו כמורה תפס עוזרו, שהיה נאצי. בסמסטר שלאחר מכן ניסה לנדאו לחזור וללמד, אך חרם של הסטודנטים ושומרים של האס אה מנעו ממנו לעשות זאת. לאחר לחץ נוסף נאלץ לנדאו לפרוש ממשרתו. המכון למתמטיקה באוניברסיטת גטינגן לא חזר מעולם לימי תפארתו.
בשנת 1905 נישא למריאן ארליך, בתו של פאול ארליך, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 1908.
"סגנון לנדאו" עריכה
ההיסטוריון ליאו קורי תיאר את סגנונו של לנדאו:
- ”הרצאותיו של לנדאו היו מסודרות ומוקפדות ללא כל פשרה, וכך היו גם מאמריו וספריו. הוא הביא לידי קיצוניות סגנון של הצגת תוצאות מתמטיות, בדרך של טיעון לוגי חמור ומדוקדק. "סגנון לנדאו" היה הכינוי לדרך ההצגה שבה הובאו בפני התלמיד הגדרות אבסטרקטיות ללא כל מוטיבציה ברורה, ניסוח של משפט והוכחתו הלוגית ללא כל פנייה לדוגמאות. סגנון זה הפך למקובל מאוד במהלך המאה ה-20, לפחות בקרב חוגים אחדים באירופה ובאמריקה, אבל הוא היה חריג למדי בנוף של גטינגן בתחילת המאה.”[1]
על-שמו עריכה
על שמו של לנדאו קרויים:
- פונקציית לנדאו, לאחר שבשנת 1902 הוכיח תכונה הקשורה בגבול שלה.
- משפט האידיאלים הראשוניים של לנדאו
- בעיות לנדאו: ארבע בעיות העוסקות במספרים ראשוניים, שאותן תיאר לנדאו בקונגרס הבינלאומי של המתמטיקאים בשנת 1912 כ"בלתי ניתנות לפתרון במצב הידע הנוכחי". הבעיות נותרו בלתי פתורות עד היום.
- סימון לנדאו
- אי-שוויון לנדאו-קולמוגורוב
- קבוע לנדאו-רמנוג'אן
בין השנים 1989–2010, פעל באוניברסיטה העברית בירושלים מרכז לנדאו לחקר אנליזה מתמטית.[2]
לקריאה נוספת עריכה
- Norbert Schappacher: Edmund Landau's Göttingen - From the life and death of a great mathematical center. The Mathematical Intelligencer 13 (1991), 12–18
קישורים חיצוניים עריכה
- אדמונד לנדאו, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- אדמונד לנדאו, באתר MacTutor (באנגלית)
- אדמונד לנדאו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אדמונד לנדאו (1877-1938), דף שער בספרייה הלאומית
- Edmund Landau (1877–1938)
- Edmund Landau and the Hebrew University
- Eli Maor, Edmund Landau: The Master Rigorist, in Trigonometric Delights, Princeton University Press, 1998
- Leo Corry and Norbert Schappacher, Zionist Internationalism through Number Theory: Edmund Landau at the Opening of the Hebrew University in 1925, Science in Context 23(4), 2010