אדן בקה

אדן בקה
Beke Ödön
	אין תמונה חופשית
לידה	20 במאי 1883; קומארנו, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	10 באפריל 1964 (בגיל 80); בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית
שם לידה	Berger Ödön
ענף מדעי	בלשנות
מקום קבורה	בית הקברות פרקשרטי בבודפשט
מקום לימודים	Reformated church and college in Komárno (העשור של 1890); Grammar School of Reformed College (העשור של 1890); אוניברסיטת אטווש לוראנד (1906) ;
פרסים והוקרה	עיטור הדגל האדום של העמל (1958); פרס קושוט (1960) ;
צאצאים	דנש בקה, Anna Simonovits

אדן בקה, (במקור עד שנת 1900 ברגר,^[1] בהונגרית: Beke Ödön, קומארום, 20 במאי 1883^[2] – בודפשט, 10 באפריל 1964)^[3] היה בלשן הונגרי-יהודי, מומחה לשפות פינו-אוגריות, פרופסור, חבר מן המנין באקדמיה ההונגרית למדעים. התוצאות המשמעותיות ביותר בעבודתו בשפות הפינו-אוגריות הן מהדורות הטקסט של שפת המארי (אנ') ואוספי שירה עממיים שנאספו בעבודת שטח. הוא אביו של דנש בקה (1911–1962) מהנדס כימיה, כימאי זוכה פרס קושוט (הפרס המקביל בהונגריה לפרס ישראל).

ביוגרפיה עריכה

בקה נולד במשפחה יהודית כבנם של הרמן (ארמין) ברגר, סוחר עצים, והרמינה קוהן (כהן). את לימודיו התיכוניים סיים בגימנסיה הקלוויניסטית בקומרום ולאחר מכן בעיר פאפה. את תואר הדוקטורט במדעי הרוח קיבל באוניברסיטת בודפשט בשנת 1905, אותו השלים בשנת 1906 עם תעודת הוראה בשפה ההונגרית ובלטינית. משנת 1906 לימד כמורה מחליף בבית הספר התיכון הממלכתי בבודפשט ברובע 8 ולאחר מכן משנת 1909 כבר במשרת מורה בגימנסיה הממלכתית הראשית בסיביו (אז הונגריה). הוא חזר לבודפשט בשנת 1910 ועד 1919 היה מורה בתיכון המלכותי ההונגרי הראשי ברובע 6. בשנת 1910 נשא לאישה את שרולטה לוסטיג, מורה בבית ספר בחטיבת הביניים.^[4]

בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, בין מרץ ליולי 1919, היה מרצה בפועל בבלשנות פינו-אוגרית באוניברסיטת בודפשט. לאחר נפילת הרפובליקה הסובייטית, בשנת 1920 הוא הודח מתפקיד ההוראה שלו בתואנה שמונה על ידי ממשלת השמאל של הרפובליקה. הוא עבר לווינה ולא חזר להונגריה עד 1923. בין השנים 1926 עד 1947 לימד בגימנסיה לבנים של הקהילה היהודית בבודפשט – שהיה ידוע יותר בכינויו הגימנסיה היהודית.

בשנת 1948 קיבל משרת מרצה באוניברסיטת אטווש לוראנד, ומשנת 1949 לימד בתואר מרצה בכיר את השפות של הוולגה ולשונות פרמיות במחלקה הפינו-אוגרית. בין השנים 1953–1962 היה ראש החוג כפרופסור, של המחלקה הפינו-אוגרית השנייה.

יצירתו עריכה

בשלבים המוקדמים של הקריירה שלו, בנוסף לעבודת ההוראה שלו, עסק מחקר ניבי לשון. בשנות מלחמת העולם הראשונה עסק מטעם האקדמיה ההונגרית למדעים והאגודה המזרח-אסייתית באיסוף שירה עממית של שפת המארי (צ'רמיס) בקרב השבויים רוסים במחנה השבויים באזור אסטרגום. עבודת איסוף זו הוכיחה את עצמה כנקודת מפנה בקריירה שלו וגרמה לבסוף להתמחותו בשפות הפינו-אוגריות.

התוצאות המשמעותיות ביותר של יצירתו קשורות למחקר התיאורי של שפת המארי, ובהקשר רחב יותר, למחקר פונולוגי, מורפולוגי ותחבירי של השפות הפינו-אוגריות. בנוסף, קשורים לשמו פרסומים הקשורים לאטימולוגיה – בעיקר מקור שמות בעלי חיים וצמחים בהונגריה. הוא עסק גם בפולקלור ההונגרי ובסיפורי עם.

בקה היה אחד המחברים הקבועים של כתב העת "משמר השפה ההונגרית". לאחר מלחמת העולם השנייה מילא תפקיד משמעותי בהפעלתו מחדש של כתב העת, בו היה גם העורך בין השנים 1946–1953.

חברויות והוקרה עריכה

בשנת 1945 נבחר לחבר נספח של האקדמיה ההונגרית למדעים
בשנת 1958 לחבר מן המניין באקדמיה ההונגרית למדעים
בשנת 1913 "האגודה הפינו-אוגרית" שבסיסה בהלסינקי בחרה בו כחבר חיצוני
בשנת 1958 חבר כבוד ב"האגודה הפינו-אוגרית"
משנת 1938 חבר נספח ב"אגודת המלומדים האסטונית"
בשנת 1948 פרס מיקלוש רוואי על הישגיו בתחום הבלשנות
בשנת 1960 הדרגה השנייה של פרס קושוט כהוקרה על יצירתו הפינית-אוגרית.
בעל הדרגה החמישית של מסדר הכבוד של הרפובליקה העממית ההונגרית (1952)
מסדר הכבוד של העבודה (1954, 1962)
עיטור הדגל האדום של העמל (1958)

עבודותיו העיקריות עריכה

A pápavidéki nyelvjárás. Budapest: Athenaeum. 1905. = Nyelvészeti Füzetek, 17.
A vogul határozók. Budapest: Athenaeum. 1905. = Nyelvészeti Füzetek, 25.
Kemenesalja nyelve. Budapest: Athenaeum. 1906. = Nyelvészeti Füzetek, 33.
Cseremisz nyelvtan. Budapest: Magyar Tudományos Akadémia. 1911. = Finnugor Füzetek, 16.
Finnugor határozós szerkezetek. Budapest: Magyar Tudományos Akadémia. 1914. = Finnugor Füzetek, 18. (németül is)
Türkische Einflüsse in der Syntax der finnisch-ugrischen Sprachen. Budapest: Franklin ny. 1915.
Tscheremissiche Texte zur Religion und Volkskunde. Oslo: Augustin. 1931. = Bulletin Etnografiske Museum, 4.
Texte zur Religion der Osttscheremissen. Wien: Mödling. 1934.
Zur Geschichte eines tscheremissischen Nominalbildungssuffixes. Helsinki: Suomalaisen Kirjallisuuden Seura. 1938.
Tscheremissische Märchen, Sagen und Erzählungen. Helsinki: Suomalais-Ugrilainen Seura. 1938.
Tscheremissische Märchen aus dem Kreise Jaransk. Tartu: Matthiesen. 1939.
Szókincs és néphagyomány. Budapest: MTA. 1948.
A cseremiszek (marik) népköltészete és szokásai: Volksdichtungen und Gebräuche der Tscheremissen (Maris). Budapest: Akadémiai. 1951.
Mari szövegek: Tscheremissische Texte: I., III–IV. Budapest: Akadémiai. 1957–1961.
Északi osztják szójegyzék. Budapest: ELTE. 1959.
Mari szövegek: Tscheremissische Texte: II. Szombathely: BDTF. 1995.
Mari nyelvjárási szótár: Tscheremissisches Dialektwörterbuch: I–IX. Szerk. Bereczki Gábor. Szombathely: BDTF. 1997–2001.

ראו גם עריכה

עבודות של אדן בקה במאגר הספרייה ומרכז המידע של האקדמיה ההונגרית למדעים

לקריאה נוספת עריכה

Magyar életrajzi lexikon I. (A–K). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1967. 160. o. (helyenként téves adatokkal)
Magyar néprajzi lexikon I. (A–E). Főszerk. Ortutay Gyula. Budapest: Akadémiai. 1977. 239–240. o. ISBN 963-05-1286-6
Kossuth-díjasok és Állami Díjasok almanachja 1948–1985. Szerk. Darvas Pálné, Klement Tamás, Terjék József. Budapest: Akadémiai. 1988. 331. o. ISBN 963-05-4420-2
Magyar nagylexikon III. (Bah–Bij). Főszerk. Élesztős László, Rostás Sándor. Budapest: Akadémiai. 1994. 483. o. ISBN 963-05-6821-7
Magyarország a XX. században V.: Tudomány – Társadalomtudományok. Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd: Babits. 2000. 235–237. o.
Új magyar életrajzi lexikon I. (A–Cs). Főszerk. Markó László. Budapest: Magyar Könyvklub. 2001. 561–562. o. ISBN 963-547-414-8
A Magyar Tudományos Akadémia tagjai 1825–2002 I. (A–H). Főszerk. Glatz Ferenc. Budapest: MTA Társadalomkutató Központ. 2003. 118–119. o.

הערות שוליים עריכה

^ Névváltoztatása a M. Kir. Belügyminisztérium 95376/1900. sz. rendelete alapján.
^ "Születési bejegyzése a komáromi izraelita hitközség születési akv. 31/1883. folyószáma alatt".
^ "Halotti bejegyzése a Budapest XII. kerületi polgári halotti akv. 607/1964. folyószáma alatt".
^ "Házasságkötési bejegyzése a Budapest VII. kerületi polgári házassági akv. 1364/1910. folyószáma alatt".

[1] Névváltoztatása a M. Kir. Belügyminisztérium 95376/1900. sz. rendelete alapján.

[2] "Születési bejegyzése a komáromi izraelita hitközség születési akv. 31/1883. folyószáma alatt".

[3] "Halotti bejegyzése a Budapest XII. kerületi polgári halotti akv. 607/1964. folyószáma alatt".

[4] "Házasságkötési bejegyzése a Budapest VII. kerületi polgári házassági akv. 1364/1910. folyószáma alatt".

[1]

[2]

[3]

[4]

אין תמונה חופשית
לידה	20 במאי 1883 קומארנו, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	10 באפריל 1964 (בגיל 80) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית
שם לידה	Berger Ödön
ענף מדעי	בלשנות
מקום קבורה	בית הקברות פרקשרטי בבודפשט
מקום לימודים	Reformated church and college in Komárno (העשור של 1890) Grammar School of Reformed College (העשור של 1890) אוניברסיטת אטווש לוראנד (1906)
פרסים והוקרה	עיטור הדגל האדום של העמל (1958) פרס קושוט (1960)
צאצאים	דנש בקה, Anna Simonovits