אהרן כהנשטם
אהרון (אהרן) בן משה כַּהָנְשְׁטָם (1859–1920) היה משפטן, מחנך, ממייסדי החינוך היהודי המודרני במזרח אירופה ומראשיו. עמד בראש רשת בתי ספר העבריים הציוניים במזרח אירופה "תרבות".
 | |
| לידה |
1859 פלוצק, פולין |
|---|---|
| פטירה |
1920 (בגיל 61 בערך) קייב |
| מקצוע | משפטן, מחנך |
חייו עריכה
כהנשטם, יליד פלוצק, למד בילדותו ובנעוריו במערכות החינוך היהודי המסורתי של אמצע המאה ה-19, ואחר כך פנה ללימוד עצמי ולהרחבת השכלתו בגימנסיה פולנית. למד משפטים באוניברסיטת ורשה והחליט להתמסר לחינוך יהודי מודרני ברוח "ההשכלה". ב-1895 קיבל לידיו ניהול תלמוד תורה בלודז' והפכו למוסד חינוכי מודרני, שבו היו גם לימודי מלאכה וחקלאות. ב-1907 הצטרף לניהול "הקורסים הפדגוגיים" וב-1911 הקים וניהל, מטעם "חברת מפיצי השכלה" בגרודנו, קורסים פדגוגיים שהפכו ל"מכון להכשרת מורים בגרודנו". כהנשטם הרצה בעיקר על חידושי הפדגוגיה במערב אירופה. במכון הייתה גם מגמה להנחלת "החינוך העמלני בארץ ישראל". יש המעידים שמשנתו של כהנשטם שימשה השראה לתפיסה החינוכית שהייתה ביסוד רשת בתי החינוך של זרם העובדים בארץ ישראל[1].
לאחר מלחמת העולם הראשונה היה לראש חברת "תרבות" שפעלה בעיקר ברוסיה הלבנה ובפולין להפצת החינוך היהודי המודרני ולהקמת רשת בתי ספר יהודיים (הבולט בהם היה הסמינר העברי למורים בקייב, שאותו ניהל מ-1918). ב"מלחמת השפות" בין היידיש לעברית כשפת הלימוד במערכות החינוך היהודי, תמך כהנשטם בתקיפות בהשלטת העברית כשפת הלימוד האחת והיחידה. פעולתו נקטעה עם מותו בקייב ב-1921.
אחרי מותו התפרסם בכתב העת של הסתדרות המורים בישראל "החינוך" (תרפ"ב, 1922) מאמרו היחיד (בתרגום יצחק ספיבק) "הוראת ההיסטוריה בבית הספר העממי". הוא יצא גם כחוברת ב-1924 בהוצאת "קוהלת" בתל אביב. המאמר עסק בשיטת "הלמידה המשמעותית" בבית הספר היסודי, שאותה פיתח בבתי הספר של "תרבות". השיטה מבוססת על הדרכת המורה להתמודדות עם מושג הזמן, המחשת הנלמד לתלמיד, תוך מתן אוטונומיה וגמישות למורה בדרך הלימוד[2]. לימים נקרא על שמו סמינר המורים הידוע של "תרבות" בווילנה שבליטא.
בתל אביב נקרא רחוב על שמו.
ספרים עריכה
- הוראת ההיסטוריה בבית הספר העממי; תרגום: יצחק ספיבק; עם תמונת המחבר ורשימות על אישיותו ופעולתו הפדגוגית ותולדותיה מאת י[עקב] פיכמן, מ[נחם] ריבולוב ואחרים, תל אביב: קוהלת, תרפ"ב.
- ראשונים, קובץ מוקדש ל"קורסים הפדגוגיים הגרודנאיים" ולזכר מורינו א. כהנשטם וד"ר ש. י. טשרנא ז"ל, בעריכת מ"א ביגל, י' הן וי' רובין, תל אביב: הוצאת "תלמידים", תרצ"ו.
הערות שוליים עריכה
- ^ [1]
- ^ נאוה דקל, נוהגים לפטם את הילדים בסיפורים ואגדות, שאין להם כל קשר עם עולמם הפנימי, הד החינוך. אפריל 2014, גיליון 4, עמ' 62-63