אורי אורבך

אורי שרגא אורבך (28 במרץ 1960, כ"ט באדר ה'תש"ך – 16 בפברואר 2015, כ"ז בשבט ה'תשע"ה) היה סופר, עיתונאי, סאטיריקן, חבר הכנסת ושר בממשלת ישראל. מאנשי התקשורת הבולטים בציבור הדתי לאומי.

אורי אורבך

אורי אורבך, 2010
לידה	28 במרץ 1960 כ"ט באדר ה'תש"ך פתח תקווה, ישראל
פטירה	16 בפברואר 2015 (בגיל 54) כ"ז בשבט ה'תשע"ה המרכז הרפואי שערי צדק, ירושלים, ישראל
שם מלא	אורי שרגא אורבך
מדינה
מקום קבורה	בית העלמין, מודיעין
מפלגה	הבית היהודי
בן או בת זוג	מיכל אורבך
השר לאזרחים ותיקים 18 במרץ 2013 – 16 בפברואר 2015 (שנה ו־47 שבועות) תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו → בנימין נתניהו נפתלי בנט ←
חבר הכנסת 24 בפברואר 2009 – 16 בפברואר 2015 (6 שנים) כנסות 18 - 19

קורות חיים

אורבך נולד וגדל בפתח תקווה. בנם של פנינה ואהרון אורבך. בוגר ישיבת נחלים וישיבת ההסדר קריית שמונה. הוא התגייס לצה"ל ב-1979 ושירת כלוחם בגדוד 75 של חטיבה 7 בחיל השריון. בזמן פרוץ מלחמת לבנון הראשונה היה אורבך בתקופת שירות ללא תשלום בחטיבה 640. הוא הוצב בגדוד 71 של חטיבה 188 ובמסגרתו השתתף במלחמה.

קריירה מקצועית

עבודתו העיתונאית

אורבך היה ממקימי עיתון הילדים הדתי "אותיות" ועורכו הראשון. בין השאר עודד פרסום סיפורי קומיקס בעיתון. היה עורך ביטאון בני עקיבא – "זרעים". כמו כן ערך את המדור הסאטירי "פסיק" בשנות ה-80, ואת המדור "הלחי השנייה" בשנות ה-90 בעיתון "נקודה". היה ממקימי רדיו קול חי, ושידר בו. לאחר שמנהל התחנה מנע שידור של שיר ובו קול אישה, בתוכנית של אורבך ושל מנחם מיכלסון – עזבו השניים את התחנה.

ב-1987, כתב את המאמר "הטובים לתקשורת", שעודד את צעירי הציונות הדתית לפנות לקריירה תקשורתית.

אורבך כיהן כמנהל התוכניות של ערוץ המסורת הראשון בישראל, ערוץ התכלת. בהמשך עזב את הערוץ בשל חילוקי דעות עם מנכ"לית הערוץ איריס הוד, סביב שאלת אופיו של הערוץ והתכנים שישודרו בו.

אורבך היה בעל טור שבועי העוסק בעיקר בענייני פוליטיקה ואקטואליה במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות", וכן כתב טורים נוספים בערוץ היהדות של האתר ynet ובעיתון "נקודה". בנוסף, שימש כאחראי על גיוון חברתי ורב-תרבותיות בזכיינית ערוץ 2, "רשת".

כאיש תקשורת הציג אורבך קו ימני והתנגד למסירת שטחים. תוכניותיו העיתונאיות עסקו בביקורת על הממסד והתקשורת, ביחסי דתיים-חילונים ובסאטירה פוליטית. במאמריו, הוא ביקר את החברה החילונית (ובמיוחד את מחנה השמאל-החילוני), על התנכרותה לשורשיה היהודיים. מאידך, ביקר את החברה הדתית והחרדית על היותה חברה שמרנית יתר על המידה.

פרסים

עד הצטרפותו לפוליטיקה נמנה עם מגישי תוכנית הרדיו "המילה האחרונה", בגלי צה"ל, בהגשה משותפת עם גידי גוב, עירית לינור ואחרים. יחד עם גוב זכה בפרס מפקד גלי צה"ל על הגשת התוכנית, שאף זכתה בשנת 2005 בתואר "תוכנית השנה ברדיו" ב"טקס אנשי השנה" של ערוץ 2.

יצירתו הספרותית

אורבך כתב מספר ספרים הומוריסטיים המיועדים לילדים. אחדים מהספרים עוסקים בעולמו של הילד הדתי. כמו כן כתב ספר בשם "סבא שלי היה רב", בהוצאת כתר, שזכה להצלחה גדולה. הספר הוא לקסיקון הומוריסטי למונחים מחייהם של שומרי מצוות. אורבך אחראי גם למספר סלוגנים וביטויים שהשתרשו בשפה ובהם: "דתי מחמד", "העם עם הגולן" ו"חברון מאז ולתמיד". את מרבית ספריו אייר המאייר והקריקטוריסט שי צ'רקה.

פרסים

אורבך זכה על ספרו "ילדה כמוני" בציון לשבח במסגרת פרס זאב בשנת 2000. ספר אחר שלו, "מתקן החלומות", נבחר לרשימת הספרים האהובים ב"מצעד הספרים הארצי" של ילדי ישראל לשנת 2010, מטעם משרד החינוך והתאחדות המו"לים.

ספרו "מה מברכים על גלידה? - מושגים ביהדות לילדים וגם להורים" תורגם לרוסית, ובתחרות שנערכה במוסקבה זכה בפרס הראשון בקטגוריית ספרים לילדים בנושאי דת. בשנת 2021, כ-7 שנים לאחר מותו, יצא חלקו השני של הספר "מה מברכים על גלידה", מושגים ביהדות לילדים וגם להורים (הוצאת "ידיעות ספרים").

פעילותו הציבורית והפוליטית

אורי אורבך, 2013

ב-17 בדצמבר 2008, סמוך לבחירות לכנסת השמונה עשרה הצטרף אורבך, המזוהה עם עמדות המפד"ל, למפלגת הבית היהודי, רשימה חדשה שנועדה לאחד את מרכיבי האיחוד הלאומי-מפד"ל, במטרה להתמודד מטעמה לכנסת. למחרת, ב-18 בדצמבר, נבחר על ידי המועצה הציבורית של המפלגה למקום החמישי ברשימתה לכנסת. זמן קצר לאחר מכן חל פילוג במפלגה החדשה. חלק מהמועמדים, בעיקר אלו המזוהים עם האיחוד הלאומי, פרשו ממנה. כתוצאה מכך מוקם אורבך במקום הרביעי, ולפי דרישתו שודרג למקום השלישי. הרשימה זכתה בשלושה מנדטים ואורבך נבחר לכהן כחבר הכנסת.

אורבך כיהן כיושב-ראש השדולה לקשרי דתיים-חילונים וכיושב ראש השדולה החברתית.

במהלך כהונתו בכנסת יזם מספר חוקים: חוק סימון סוכרים על מוצרי מזון (יחד עם יעקב כץ), חוק המאפשר לרוב דיירי בניין משותף שבו מעלית אחת להפעיל מעלית שבת בשעות מסוימות, חוק הפוטר את האקדמיה ללשון העברית מתשלומי ארנונה, חוק הקובע הגבלת גיל לאימון במטווח (יחד עם דני דנון), ועוד.

בבחירות המקדימות לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה (2013) תמך אורבך בנפתלי בנט לראשות המפלגה, והוא עצמו נבחר למקום הרביעי. לפי דבריו של בנט, אורבך היה זה שגרם לו להצטרף לבית היהודי והיה בעל החזון של מפלגה ציונית-דתית גדולה. עם הקמת הממשלה השלושים ושלוש, מונה אורבך לשר לאזרחים ותיקים ולחבר בוועדת השרים לענייני חקיקה.

כיכר "מתקן החלומות" לזכרו של אורי אורבך, רעננה

ב-15 בדצמבר 2013, עברה מינהלת השירות הלאומי-אזרחי ממשרד הכלכלה לאחריות המשרד לאזרחים ותיקים, ובכך הפך אורבך לשר האחראי עליה.

בבחירות המקדימות, שנערכו במפלגה לקראת הבחירות לכנסת ה-20, דורג רביעי ברשימת המועמדים ושובץ במקום השישי ברשימת המפלגה לכנסת.

יוזמות מיוחדות בכנסת

אורבך יזם את הקמתו של "קיר התהילה", שנחנך בפתיחת מושב החורף של שנת 2013 של הכנסת. הקיר מציג את כל חברי הכנסת שזכו בפרס ישראל.

אורבך יזם את פרויקט "תרגישו בבית", המנסה לפתוח את בתי הכנסת לכלל האוכלוסייה, מתוך רצון לקדם הבנה בין דתיים לחילונים.

כשחיפש שם למיזם של בילוי מוזל לאזרחים ותיקים בימי שלישי, בתו תמר הציעה את השם שגם התקבל – 'שלישי בשלייקס'".

ייסד את מיזם שבת 'והדרת', בה בקש לציין בארץ ובעולם את שבת פרשת 'קדושים', שבה קוראים את הפסוק 'והדרת פני זקן', ולהקדיש אותה למתן דגש על זקני הקהילה. אשתו פנתה בשנת 2021, לשרה לשוויון חברתי וגמלאים, מירב כהן, שהתגייסה לעניין עם משרדה, וכמו כן פנתה בעניין זה לגופים שפועלים ביהדות התפוצות.

חיים אישיים

בשנת 2012 אובחנה בגופו מחלה המטולוגית. בראשית 2015, במהלך התמודדותו מחדש בפריימריז לרשימת המפלגה, אושפז אורבך בעקבות התדרדרות במצבו הבריאותי. אורבך נפטר ב-16 בפברואר 2015, כ"ז בשבט ה'תשע"ה.

אנשי משמר הכנסת נושאים את מיטתו של אורבך בהלווייתו. מימין לאיש המשמר שבמרכז התמונה עומד נשיא מדינת ישראל דאז, ראובן ריבלין

קברו של אורי אורבך בבית העלמין במודיעין סמוך לקברי שלושת הנערים

כשר מכהן, נקבר בהלוויה ממלכתית, בבית הקברות במודיעין. הספידוהו, בין היתר, נשיא המדינה ראובן ריבלין וראש הממשלה בנימין נתניהו.

למחרת פטירתו שידרו ארבעה מחבריו לתוכנית הרדיו "המילה האחרונה" תוכנית מיוחדת לזכרו.

היה נשוי למיכל, מורה ועורכת לשון במקצועה ואב לארבעה ילדים. התגורר במודיעין.

הנצחה

• במלאת שנה לפטירתו החליט מפקד גלי צה"ל ירון דקל לקרוא על שמו של אורבך את אולפן השידור המרכזי (אולפן ה) של התחנה.
• על שמו נקראו גם גני משחקים לילדים – "גן מתקן החלומות" ביקיר ו"הגן של אורי" בשכונת רמת אלישיב בלוד
• כיכר תנועה בשם "כיכר מתקן החלומות" נחנכה ברעננה
• בישיבת נחלים בה למד הוכרזה תחרות לכתיבת סיפורים קצרים על שמו.
• בתי ספר נקראו על שמו בפתח תקווה, במזכרת בתיה ובעלי זהב-לשם.
• מ-2016 נקרא על שמו פרס שר החינוך לתרבות יהודית.
• בשנת 2017, החליט מפעל הפיס להנציחו בתחרות החיבורים התורניים המיועדת למגזר הדתי לאומי.
• בספטמבר 2017, יצא אלבום שנקרא אולי בשבת יזרקו סוכריות, שהכיל שירי ילדים שכתב אורבך בביצוע אמנים שונים.
• ביום פטירתו הוקם דף פייסבוק לזכרו: "מספרים על אורי אורבך"

ספריו

לילדים

• מה שקרה או-שלא למשה-או-ש
• מתקן החלומות
• הצל של צילה
• הצלצול נועד למורים
• אסור להפוך תנין בשבת, שירים שטותיים לילדים דתיים
• מעבר להרי החדשות
• מוקצה (קומיקס שנכתב עם שי צ'רקה)
• סדרת "ילד דתי" (בהוצאת ספריית בית אל):
  • אולי בשבת יזרקו סוכריות
  • בגלל ילד אחד
  • ילדה כמוני
  • באיזה שבט אתה?
  • מבטיח, בלי נדר
• ילד רע ירושלים (קומיקס שנכתב עם אורי פינק) (בהוצאת מודן)
• מה מברכים על גלידה? ו"מה מברכים על גלידה? 2", לקסיקון לילדים (וגם למבוגרים) על יהדות (בהוצאת אחוזת בית)
• חכמינו לימינו, אגדות חז"ל בלבוש קל (בהוצאת מגיד קורן). הספר תורגם לאנגלית ולרוסית:
  • חלק ראשון: אין כמו בבית - סיפורי משפחה
  • חלק שני: חמורים וחרובים - סיפורי טבע
• יש מניין בבניין

למבוגרים

• והיום עוטפים בזה דגים - נבואות חורבן ומעשיות 1967–1992 (יחד עם חגי סגל)
• כבשה טרפה זאב - סיפור מהג'ונגל (יחד עם חגי סגל)
• סבא שלי היה רב - לקסיקון דתי-חילוני
• הבטיחו יונה – לקט נבואות שווא של עיתונאים בשנים האחרונות (יחד עם חגי סגל)
• ישראל צחקה מרבין - בדיחות פוליטיות אקטואליות
• דתי נורמלי - קובץ מאמרים וטורים בעריכת מיכל אורבך ואלי ויסברט (יצא לאור לאחר מותו, בשנת 2018)

קישורים חיצוניים

מידע כללי

• ח"כ אורי אורבך - אתר הבית של אורבך
• ערוץ היוטיוב הרשמי של אורי אורבך כחבר הכנסת.
• דף הפייסבוק של אורי אורבך
• אורי אורבך, באתר הכנסת
• אורי אורבך, באתר כנסת פתוחה
• כרטיס ביקור – אורי אורבך, בערוץ כנסת באתר יוטיוב
• אורי אורבך, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
• אורי אורבך, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• הספרים של אורי אורבך, באתר "סימניה"

יצירתו הספרותית

• רשימת הפרסומים של אורי אורבך, בקטלוג הספרייה הלאומית
• אסף כרמל, דני חלוץ בשטח, אף אחד לא במתח, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2006 - על ספרו של אורבך, "הבטיחו יונה"
• אבישי עברי, תיאטרון חובבים, באתר העין השביעית, 1 בינואר 2007
• אבישי בן חיים, ביטאון שס נגד אורי אורבך, באתר nrg‏, 28 ביוני 2007
• לקט מתוך "אולי בשבת יזרקו סוכריות", באתר "דעת"
• לקט מתוך "הצלצול נועד למורים", באתר "דעת"
• רשימות המתויגות עם אורי אורבך, באתר "הפנקס"

ממאמריו

• מאמרים של אורי אורבך באתר ynet:‏ במדור "יהדות" ובמדור "דעות"
• הטובים לתקשורת, באתר nrg‏, פורסם במקור בשנת 1987 - מאמר של אורבך שפורסם במקור בכתב העת "נקודה", בו קרא לבני הציונות הדתית להצטרף לתקשורת הישראלית הכללית
• דתי נורמלי, לקט מאמרים, הוצאת ידיעות ספרים, 2018

ראיונות

• קובי מידן, ‏"אנשים בלילה" עם אורי אורבך, באתר iCast‏, 4 בדצמבר 2012
• אורי אורבך: "חששתי שאני איעלם", בערוץ "אורות – טלוויזיה יהודית", 3 במרץ 2011
• מיכאל טוכפלד, ציני כאן - ריאיון, באתר News1 מחלקה ראשונה, 14 בספטמבר 2011, פורסם במקור ראשון
• רוני קובן, השר אורי אורבך מתראיין בתוכנית שטרודל, הטלוויזיה החינוכית, 7 בינואר 2014
• מתי טוכפלד, "לפני הכל יש לנו מחויבות לניצולי השואה", באתר ישראל היום, 25 באפריל 2014
• יהודה שלזינגר, "הרבנים שלנו מספיק חכמים כדי לא להנחית פקודות", באתר ישראל היום, 8 בינואר 2015
• קובי מידן, "פגישה לילית" - שיחה עם אורי אורבך, ערוץ 2, פורסם ביוטיוב ב-9 בנובמבר 2016

נאומים

• על הדרת נשים וקווי המהדרין
• נאום היפהפייה הנרדמת

עם פטירתו

• השר אורי אורבך הלך לעולמו בגיל 54, רשת ב' של קול ישראל, 16 בפברואר 2015
• "נמשיך בדרכו של אורי, היא תהיה קשה ועצובה בלעדיו", באתר וואלה!‏, 16 בפברואר 2015
• אורבך נפטר: "קסם אישי שלא פג לעולם", באתר ynet, 16 בפברואר 2015
• רפי מן, המלה האחרונה של אורי אורבך, באתר העין השביעית, 16 בפברואר 2015
• אריאל הורוביץ, ‏המהפכן המחויך: אורי אורבך ז"ל צלח את מבחן הזמן, בעיתון מקור ראשון, 19 ביוני 2018