אורלוגין הוא כתב עת ספרותי עברי שראה אור בשנות החמישים. מייסדו, עורכו והכותב העיקרי בו היה אברהם שלונסקי. גיליון ראשון של "אורלוגין" יצא לאור בדצמבר 1950. גיליון אחרון נדפס בפברואר 1957. במהלך שנים אלה יצאו לאור 13 חוברות.

השם "אורלוגין", שעון, בא להעיד על כוונותיו של שלונסקי: שכתב העת יהיה מעין שעון מעורר לסופרים ולקוראים, וכן שיעיד על ממד הזמן, כלומר שיהיה שופר למודרניזם בספרות העברית והעולמית[דרוש מקור]. "אורלוגין" היה בעל זיקה חזקה לשמאל הישראלי של אז, ובעיקר למפלגת הפועלים המאוחדת ולמועדוני "התרבות המתקדמת" שלה. וכך כתב שלונסקי במכתב לנתן שחם:[1]

אם "עתים" הוא הזמן במרוצו הקל, המהיר, השוטף מיום ליום, בחינת לפ"ק; הרי אורלוגין הוא הזמן בהילוכו הגדול, באורך-רוח, - בחינת לפ"ג.

כתב העת היה בעל זיקה חזקה לזרם הספרותי המכונה "ריאליזם סוציאליסטי", ובעיקר לספרות הסובייטית והמזרח אירופית[דרוש מקור].

ב"אורלוגין" השתתפו סופרים ומשוררים שמאליים מדורו של שלונסקי אבל גם יוצרים צעירים רבים מדור הפלמ"ח וגם דליה רביקוביץ, וכן השתתפו סופרים משוררים ומבקרים שלא השתייכו למחנה הפוליטי המוגדר שהוציא את כתב העת. "אורלוגין" יצא לאור בהוצאת הספרים של מפ"ם, "ספרית פועלים", שגם עסקה בהפצתו.

תרומתו העיקרית של "אורלוגין"[דרוש מקור] הייתה בהבאת תרגומי מופת מספרות העולם, שתורגמו בידי שלונסקי, לאה גולדברג, רפאל אליעז ויצחק שנהר.

כתב העת מופתח במלואו על ידי אוניברסיטת בר-אילן במסגרת המפתח למאמרים בעברית.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה