אורלנדו לאסוס

אורלנדו לאסוס, הידוע גם בשם אורלנדו די לאסו (Orlande de Lassus (also Orlandus Lassus, Orlando di Lasso, Roland de Lassus, or Roland Delattre) ‏ (1532 (ייתכן 1530) - 14 ביוני 1594) היה מלחין פרנקו-פלמי מתקופת הרנסאנס המאוחר. כיום הוא נחשב, לצד ג'ובאני פלסטרינה למייצג העיקרי של הסגנון הפוליפוני הבשל של האסכולה הפרנקו-פלמית, והיה המוזיקאי המפורסם ורב ההשפעה ביותר באירופה בסוף המאה ה-16.

אורלנדו לאסוס
Orlando di Lasso

לידה	1532 מונס, בלגיה
פטירה	14 ביוני 1594 (בגיל 62 בערך) מינכן, דוכסות בוואריה
מוקד פעילות	ארצות השפלה ההבסבורגיות
סוגה	מוטט, פוליפוניה, מוזיקת רנסאנס
שפה מועדפת	פלמית, לטינית, הולנדית, גרמנית, ספרדית, צרפתית של ימי הביניים, צרפתית
צאצאים	Regina di Lasso, Ferdinando di Lasso, Rudolph di Lasso
פרסים והוקרה	מסדר הדרבן המוזהב
פרופיל ב-IMDb

אורלנדו לאסוס מנצח על מקהלה ותזמורת.

חייו

לאסוס נולד במונס, במה שכיום היא בלגיה. לא הרבה ידוע על ראשית חייו, אם כי אי-אילו סיפורים שאין להם אימות שרדו, המפורסם שבהם הוא, שכילד נחטף שלוש פעמים על שום היופי היחיד במינו של קול זמרתו. בגיל 12 עזב את ארצות השפלה עם פראנט גונזאגה ויצא למנטואה, סיציליה ומשם, לאחר זמן, למילאנו (מ-1547 עד 1549. בתקופת שהותו במילאנו התוודע אל מחבר המדריגלים הוסטה דה רג'ו, השפעה שעיצבה את סגנונו המוזיקלי המוקדם.

לאחר מכן, בראשית שנות ה-50 של המאה ה-16, עבד כזמר ומלחין אצל קונסטנטינו קסטריוטו בנאפולי. משערים, שיצירותיו הראשונות נכתבו בשנים אלה. משם עבר לרומא ועבד אצל הארכידוכס של פירנצה, שהחזיק שם בית; בשנת 1553 היה למאסטרו די קאפלה (מנצח מקהלה) של הבאזיליקה די סן ג'ובאני אין לאטראנו ברומא, משרה יוקרתית להפליא לצעיר בן 21 בסך הכל, אך הוא נשאר שם רק שנה אחת; (ג'ובאני פלסטרינה קיבל משרה זו כעבור שנה, ב-1555).

אין בנמצא ראיות מוצקות למעשיו בשנת 1554, אבל שמועות מאותם ימים אומרות, שסייר בצרפת ובאנגליה. בשנת 1555 חזר אל ארצות השפלה ויצירותיו המוקדמות יצאו לאור באנטוורפן (1555-6) בשנת 1556 הצטרף לחצר הדוכס אלברכט החמישי מבוואריה, שהשתדל ליצור מרכז מוזיקלי, שישתווה ברמתו למרכזים העיקריים באיטליה; לאסוס היה אחד מכמה בני ארצות השפלה שעבדו שם, ועלה על כולם בפרסומו הרב. במינכן היה מאושר והחליט להשתקע שם. בשנת 1558 נשא לאישה את רגינה וקינגר, שאמה הייתה בת לוויה לדוכסית; לזוג נולדו שני בנים, שהיו בבגרותם למלחינים. בשנת 1563 התמנה לאסוס למאסטרו די קאפלה, כמחליפו של לודוויג דאסר. לאסוס עתיד היה להישאר בשירות אלברכט החמישי ויורשו, וילהלם החמישי, עד סוף ימיו.

בשנות ה-60 כבר היה לאסוס מפורסם, ומלחינים החלו לנסוע למינכן ללמוד אצלו. אנדראה גבריאלי הגיע לשם בשנת 1552 וייתכן שנשאר בקאפלה למשך שנה; ג'ובאני גבריאלי כנראה למד אצלו גם הוא, בשנות ה-70. שמו נודע ברבים, מעבר לחוגי המוזיקה הסגורים, שכן בשנה 1570 העניק לו הקיסר מקסימיליאן השני תואר אצולה, אירוע נדיר לגבי מלחין; האפיפיור גרגוריוס ה-13 העניק לו תואר אבירות; ומלך צרפת, שארל התשיעי, הזמין אותו לביקור בשנת 1571 ולביקור חוזר בשנת 1573. אחדים מן המלכים והאצילים האלה השתדלו לפתות אותו לעזוב את מינכן, אבל לאסוס היה, כמסתבר, אדיש להצעותיהם האטרקטיביות. אותו עניינו יותר יציבות משרתו ובהזדמנויות המוזיקליות המזהירות שהעמידה לרשותו חצר אלברכט מאשר ברווח כספי. "אינני רוצה לעזוב את ביתי, את גני ואת שאר הדברים הטובים שבמינכן," כתב אל דוכס סקסוניה בשנת 1580, בתשובה להצעת משרה בדרזדן.

בסוף שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-16 יצא לאסוס לכמה ביקורים באיטליה, שם פגש את הסגנונות והמגמות החדשניים ביותר. בפרארה, מרכז פעילות אוונגרדית, שמע ללא ספק את המדריגלים שחוברו למען חצר ד'אסטה; עם זאת, סגנונו הוא נשאר שמרני וככל שהוסיף שנים, נעשה סגנונו פשוט ומזוקק יותר. בשנות ה-90' החלה בריאותו להתערער והוא פנה אל רופא בשם תומאס מרמאן לקבל טיפול למה שנקרא אז "מלנכוליה היפוכונדיאקה"; אף על פי כן, עדיין יכול היה להלחין ואף לצאת מדי פעם למסעות. יצירתו האחרונה הייתה הקובץ המלבב של 21 מדריגלים רוחניים, "לאגרימה די סן פייטרו" (דמעות פטרוס הקדוש), שאותו הקדיש לאפיפיור קלמנט השמיני. הם התפרסמו לאחר מותו, בשנת 1595. לאסוס מת במינכן, ב-14 ביוני 1594, ממש ביום שבו החליט מעסיקו לפטר אותו מסיבות כלכליות; הוא לא הספיק לראות את המכתב.

מוזיקה והשפעה

לאסוס, אחד הפוריים, הרבגוניים והאוניברסליים במלחיני הרנסאנס המאוחר, כתב מעל 2000 יצירות בכל הז'אנרים הווקאליים בלטינית, בצרפתית, באיטלקית ובגרמנית של תקופתו. בין יצירות אלה 530 מוטטים, 175 מדריגלים ווילאנלות איטלקיים, 150 שאנסונים צרפתיים ו-90 לידר גרמניים. לא ידוע על שום יצירה שכולה אינסטרומנטלית בלבד של לאסוס. או שלא שרדו, או שמלכתחילה לא נכתבו כלל, השמטה מעניינת מצד מלחין, הנודע בפוריותו ובהיקף הרחב של כתיבתו המוזיקלית, בתקופה שהביטוי האינסטרומנטלי התבלט בה יותר ויותר בכל רחבי אירופה. חשוב לציין, כי כמה מיצירותיו עובדו, אם להרכבים כליים ואם לעוגב, צ'מבלו או לאוטה, על ידי מלחינים אחרים.

מוזיקת קודש

לאסוס נשאר קתולי בתקופה זו של חיכוכים וסכסוכים בין-דתיים, אם כי דתיותו לא הייתה דוגמטית, כפי שאפשר ללמוד משיריו החילוניים, הארציים יותר ומן המיסות והמגניפיקאטים הפארודיים שכתב בהתבסס על חיבורים חילוניים. עם זאת, לקונטרה-רפורמציה הקתולית, שהגיעה לשיאה בבוואריה של סוף המאה ה-16 בהשפעת הישועים, הייתה השפעה מוכחת על יצירתו המאוחרת של לאסוס, הכוללת את המוזיקה הליטורגית לפולחן הרומי, המספר הגדל והולך של מגניפיקאטים, המוזיקה ל"תהילי אולנברג" הקתוליים (1588) ובייחוד מחזור התשובה הגדול של המדריגלים הרוחניים, "הלאגרימה די סן פייטרו" (1594).

מיסות

קרוב ל-60 מיסות השתמרו במלואן, רובן מיסות פארודיות, המבוססות על יצירות חילוניות, אם משלו ואם משל אחרים. עם היותן מרשימות מבחינה טכנית, הן השמרניות ביותר בתפוקתו. בדרך כלל התאים את סגנון המיסה לסגנון חומר המקור, החל במזמור גרגוריאני וכלה במדריגלים בני זמנו, אבל שמר תמיד על אופי עתיר הבעה. אחדות מן המיסות שלו מבוססות על שאנסונים צרפתיים בולטים בחילוניותם, מהם שירי זימה בפירוש. מעסיקו, כמסתבר מהתכתבות ביניהם ששרדה בחלקה הגדול, הסכים לנוהגו זה ואף עודד אותו.

נוסף למיסות הפארודיות שלו, כתב גם מספר ניכר של מיסות ברוויס, מיסות קצרות שנועדו לטקסי תפילה מקוצרים, כאשר הדוכס תכנן, למשל, יציאה ליום צייד ולא רצה להתעכב לשמיעת מוזיקה פוליפונית מתמשכת. מיסה אחת כזאת ידועה אפילו בשם "מיסת הצייד" - Jäger Mass (Missa venatorum)

בכמה מן המיסות של לאסוס ניכרת השפעת האסכולה הוונציאנית, בייחוד בשימוש שלהם בטכניקות פוליכוראליות (למשל במיסה "אוסקולטור מה" לשמונה קולות, המבוססת על מוטט שחיבר בעצמו). שלוש מן המיסות שלו כתובות למקהלה כפולה וייתכן שהשפיעו על הוונציאנים עצמם; אחרי הכל, אנדראה גבריאלי ביקר אצל לאסוס במינכן בשנת 1562 ורבות מיצירותיו של לאסוס יצאו לאור בוונציה. לאסוס השתמש אומנם בסגנון המצטלצל שהיה מקובל אותם ימים בוונציה, אך השפה ההרמונית שלו נשארה שמרנית ביצירות אלה: הוא ניצל את המרקם הוונציאני למטרות האמנות שלו עצמו.

מוטטים ומוזיקת קודש אחרת

לאסוס הוא אחד המלחינים של סגנון, המוכר בשם מוזיקה רזרבאטה - מונח ששרד בהרבה אזכורים תקופתיים, רבים מהם סותרים זה את זה, לכאורה. הפירוש המדויק של המונח הוא נושא לחילוקי דעות נמרצים, אם כי קיימת תמימות דעים מסוימת בקרב מוזיקולוגים, כי מדובר בעוצמת ביטוי רגשי במוזיקה הנכתבת לטקסט, בכרומטיות וכן, אולי, במוזיקה הנכתבת במיוחד ובמפורש למבינים ואניני טעם. דוגמה מפורסמת ליצירה משל לאסוס, המייצגת סגנון זה, היא סדרת 12 המוטטים שלו, בשם Prophetiae Sibyllarum, הכתובים בסגנון כרומטי פרוע, שמזכיר את קרלו ג'זואלדו; כמה ממהלכי האקורדים שלו ביצירה זו לא נשמעו שוב עד המאה ה-20.

לאסוס כתב ארבע פאסיונים, אחד לכל אחד מן השליחים, מתאוס, מרקוס, לוקאס ויוהנס. כולם כתובים לקולות א-קפלה. דברי ישו ובשורת השליח מובאים כנעימה לקול יחיד, ואילו קטעי המעברים כתובים פוליפונית לקבוצות זמרים.

כמלחין מוטטים התבלט לאסוס בייחודו, בשונותו ובכישרונו העצום בין כל מלחיני הרנסאנס. תפוקתו נעה מן הנשגב אל המגוחך, והוא גילה חוש הומור, שלא מקובל לקשר עם מוזיקת קודש: לדוגמה, אחד המוטטים שלו, super flumina Babylonis, שם לצחוק זמרים כושלים. יש בו גמגום, הפסקות ורתיעות, בלבול כללי; הוא מזכיר, בתפיסה, אם לא בסגנון, את ה"הלצה המוזיקלית" של מוצרט. רבים מן המוטטים שלו חוברו לאירועים טקסיים, כפי שאפשר לצפות ממלחין חצר, שנדרש לספק מוזיקה לביקורים של רמי מעלה, חתונות, חתימת בריתות ושאר אירועים מדיניים. אבל את תהילתו הנרחבת ומאריכת הימים ביותר השיג לאסוס כמלחין מוטטים דתיים.

המוזיקה של לאסוס ל"שבעה מזמורים לדוד" (Psalmi Davidis poenitentiales) מהווה את אחד הקבצים המפורסמים ביותר של מזמורי תהילים בכל תקופת הרנסאנס. הקונטרפונקט חופשי, עוקף את החיקוי הנפוץ של מלחיני ארצות השפלה כמו גומברט, ומדי פעם משתמש בכלי ביטוי, שהיו זרים לג'ובאני פלסטרינה. כמו בכל מקרה אחר, לאסוס חותר לרושם רגשי עז ומגוון את מרקמיו, תוך הקפדה על התאמת המוזיקה לטקסט, להשגת מטרה זו. הקטע האחרון בקובץ, המוזיקה שלו ל"ממעמקים" (תהילים ק"ל), מציב, לדעת מלומדים רבים, את אחת מאמות המידה הגבוהות ביותר בפוליפוניה של הרנסאנס, לצד שני מזמורים לאותו טקסט משל ז'וסקן דה פרה.

בין שאר יצירותיו הליטורגיות מזמורי תפילה, המנונים (ובכללם מעל מאה מגניפיקטים), פסוקי מענה לקהל המתפללים לשבוע הקדוש (הקודם לחג הפסחא), פסיונים, קינות וכמה יצירות עצמאיות לחגים חשובים.

מוזיקה חילונית

לאסוס כתב בכל הצורות החילונית הבולטות של התקופה, מדריגל איטלקי, שאנסון צרפתי וליד גרמני: הוא אחד ממלחיני הרנסאנס הבודדים שכתבו בשפע בארבע שפות (לטינית, איטלקית, צרפתית וגרמנית), ובכל אחת מהן כתב בשטף וברהיטות. רבים משיריו זכו לפופולריות עצומה בכל רחבי אירופה. לאסוס היה מן הסתם המלחין היחיד של הרנסאנס המאוחר, שנהנה ממתת זו של שפות מוזיקליות. במגוון זה של שירים חילוניים הוא מתאים עצמו למקובל בארץ המקור, ובה בשעה אינו מוותר על המקוריות, השנינה והמודעות לאמירה, המאפיינות אותו.

מדריגלים

במדריגלים שלו, שרבים מהם כתב בתקופת שהותו ברומא, סגנונו בהיר ותמציתי והלחנים קליטים ונוחים לזכירה; הוא גם "חתם" על יצירותיו בהוסיפו לעיתים קרובות את המילה "לאסו", במקרים רבים תוך שימוש בצלילים לה-סול. בבחירת השירה נקט גיוון רב, מפטררקה ליצירות הרציניות יותר ועד לפזמונים הקלילים ביותר לכמה מן הקנצונטות המבדרות שלו.

לאסוס העדיף במקרים רבים מדריגלים מחזוריים, כלומר, מספר שירים המאוגדים בקובץ שלם של קטעים מוזיקליים בעלי שייכות. לדוגמה, ספר המדריגלים הרביעי שלו לחמישה קולות נפתח בססטינה שלמה של פטררקה, נמשך בסונאטות בשני חלקים ומסתיים בעוד ססטינה: מכאן שאפשר לשמוע את כל הספר כיצירה אחת, שכל מדריגל בה מהווה חלק משני.

שאנסונים

עוד צורה שטיפח לאסוס היה השאנסון הצרפתי, שממנו כתב בסביבות 150. רובם נכתבו בשנות ה-50 של המאה ה-16, אך הוא המשיך לכתוב אותם גם אחרי שעקר לגרמניה: יצירותיו המאוחרות ביותר בז'אנר זה חוברו בשנות ה-80. לשאנסונים שלו נודעה פופולריות עצומה באירופה, ומבין כל יצירותיו, זכו למספר הרב ביותר של עיבודים לכלים כמו לאוטה וקלאוויקורד. רובם נאספו בשנות ה-70 וה-80 בשלוש הוצאות: אחת בהוצאת פייר פאלז בשנת 1571 ושתיים בהוצאת רוי באלארד ב-1576 ו-1584. מבחינת הסגנון, מקיפים השאנסונים את כל הטווח, מיצירות כבודות ורציניות ועד לפזמונים מבדרים, שיירי זימה ועגבים, כמו גם שירי שתייה, היאים לבתי מרזח. לאסוס היה נאמן לסגנון הלירי המהוקצע של סרמיזי ולא לסגנון התוכניתי של קלמנט ז'אנקן בכתיבתו.

לידר גרמניים

סוג שלישי של יצירה חילונית שהלחין לאסוס היה הליד הגרמני. את רוב הלידר ייעד כנראה לקהל שונה, הואיל והם שונים במידה ניכרת, בצליל ובסגנון, הן מן השאנסונים והן מן המדריגלים; נוסף לכך, הוא כתב אותם במועד מאוחר בחייו, ואף לא אחד מהם הופיע עד שנת 1567, כאשר תקע כבר יתד לבטח במינכן. רבים מהם עוסקים בנושאים דתיים, אף כי יש בהם גם בתי שיר קלים וקומיים. הוא כתב גם שירי שתייה בגרמנית, ובניגוד ליצירה המקבילה בז'אנר השאנסון, כתב גם שירים על ההיבטים האומללים של התמכרות יתר.

הנצחה

רכס הרי לאסוס באי אלכסנדר שבאנטארקטיקה נקרא על שמו של אורלנדו לאסוס.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אורלנדו לאסוס בוויקישיתוף

• אורלנדו לאסוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אורלנדו לאסוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אורלנדו לאסוס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אורלנדו לאסוס, באתר AllMovie (באנגלית)
• אורלנדו לאסוס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• אורלנדו לאסוס, באתר ספוטיפיי
• אורלנדו לאסוס, באתר Last.fm (באנגלית)
• אורלנדו לאסוס, באתר AllMusic (באנגלית)
• אורלנדו לאסוס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אורלנדו לאסוס, באתר פרויקט מוטופיה
• אורלנדו לאסוס, באתר Discogs (באנגלית)
• אורלנדו לאסוס, דף שער בספרייה הלאומית