אורקה נחלניק
יצחק ברוך פַרבָּרוֹביץ' (ביידיש: פֿאַרבעראָוויטש), הידוע יותר בשמו הספרותי אוּרקֶה נָחַלניק (ביידיש: אורקע נאכאלניק, לעיתים נאחאלניק; בפולנית: Urke Nachalnik; 1897 – 11 בנובמבר 1939) היה סופר יהודי פולני.
 | |
| לידה |
יוני 1897 ויזנה, Gmina Wizna, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
11 בנובמבר 1939 (בגיל 42) אוטבוצק, רפובליקת פולין |
| מדינה |
פולין |
| שפות היצירה |
פולנית, יידיש |
  | |
ביוגרפיה עריכה
יצחק ברוך פרברוביץ' נולד בעיירה ויזנה שעל יד העיר לומז'ה בפולין. אביו היה טוחן ומשפחתו הייתה אמידה ומכובדת בוויזנה. בצעירותו היה תלמיד ישיבה מצטיין, אך כשבגר הפך לעבריין ולאחר מכן היה לסופר מפורסם.
את עבודתו הספרותית החל בעת שריצה עונשי מאסר, לאחר שקרא בימי מאסרו את ספריהם של סופרים פולנים בולטים. הוא פרסם את כתביו הראשונים ב-Głos Więźnia, ביטאון הכלא בו ריצה מאסרו בוורשה. בשנת 1920 החליט לשלוח לבית ההוצאה לאור Rój, בניהולו של מלכיאור וונקוביץ', תסריט[דרושה הבהרה] לרומן הראשון שלו 'אהבת הפושעים'. וונקוביץ 'לא היה מרוצה מהיצירה, אך שכנע את נחלניק לכתוב אוטוביוגרפיה.
בשנת 1930 פורסמה האוטוביוגרפיה שלו, אשר לא זכתה בתקופתה לפרסום רב. באותה התקופה כתב נחלניק גם סיפורי יידיש קצרים, שפורסמו בעיתונים היהודיים בארצות הברית. לאחר שהשתחרר מהכלא בגיל 35, החליט אורקה נחלניק לעסוק בספרות באופן קבוע. קשריו עם המו"לים באמריקה איפשרו לו להמשיך לפרסם סיפורים ביידיש, והוא התפרנס באופן הגון מהעמלות. בשנת 1934 פורסם החלק השני של האוטוביוגרפיה שלו, אשר נמכר טוב יותר מספרו הראשון. אורקה נחלניק התפרסם, במיוחד בשל תיאור נאמן של אופי החיים בעולם התחתון. הרומנים הבאים שלו הופיעו בשנת 1937. מאותה תקופה צברה הקריירה הספרותית שלו תאוצה, אך בשנת 1939 היא נקטעה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.
בשנת 1932 התחתן עם שרה, אחות מבית חולים יהודי בווילנה. הזוג הנשוי עבר לאוטבוצק שם נולד בשנת 1933 בנם שמואל. בשנת 1937 עברה המשפחה לבית הארחה בעיר, שם התגוררו בעת שפרצה מלחמת העולם.
באוקטובר 1939 הוציאו נחלניק ושכנו גרזון רדונינסקי שני ספרי תורה מבית הכנסת הבוער ליד ביתו וקברו אותם ביער ברודוב. אולם בשל הלשנה נלכדו במהרה על ידי הנאצים. ב-11 בנובמבר 1939 הועברו שלושתם ליער בעיר ורודבורוב, שם הורו להם לחפור לעצמם קברים וירו בהם. משפחות המוצאים להורג הורשו באופן חריג להוציא אחר כך את הגוויות ולקבור אותן ככל הנראה בבית העלמין היהודי באניאלין. עם זאת, מקום קבורתו הסופי של נחלניק אינו ידוע.
יצירתו עריכה
ספריו וסיפוריו ראו אור במספר שפות וחלקם הומחזו והתפרסמו כסיפורים בהמשכים בעיתונות היידית בפולין ובארצות הברית בשנות ה-30.
ידוע בעיקר בספרו האוטוביוגרפי "מיין לעבנסוועג".
מספריו עריכה
- מיין לעבנסוועג – פיר בענדער זכרונות (דרך חיי - זכרונות בארבע כרכים)
- פון דער ישיבה און תפיסה ביז צו דער ליטעראטור (מהישיבה והכלא עד הספרות)
- לעבעדיקע קברים (קברים חיים)
- דער לעצטער קלאפ (המכה האחרונה)
- ווידערלעבונג אדער דער אויסגעלייזטער (תחיה או הניצול) - קם לתחייה, חזר להיות בן אדם רגיל, ניצול מעולם הפשע, מהחיים המכוערים והמסוכנים
- מענטשן אן מארגן-ראמאן (אנשים ללא מחר-רומן)
- גנבישע ליבע-ראמאן (אהבה גנובה-רומן)
- דער לוסטיקער פעסימיסט-דערציילונג (הפסימיסט העליז-סיפור)
- אלץ צוליב פרויען-דערציילונג (הכל מפני נשים-סיפור)
- דין תורה, שפאנענדיקער ראמאן פון א גנב (דין תורה, מותחן של גנב)
- קורבן-דערציילונג (קורבן-סיפור)
- מאקאטאוו-דערציילונג (מקטוב-סיפור)
- יאסעלע גוי-דערציילונג (יוסלה הנכרי-סיפור)
- אהבה ונקמה (יצא לאור בישראל בשנת תש"ט בהוצאת ספרים "דן", תורגם לעברית על ידי י. בן-שמואל)
- אהבה גנובה ונקמה תרגם, ערך ועיבד אחיינו יוחנן אקרמן. אדם מצמיחים ספרים, 2021
לקריאה נוספת עריכה
- אברהם קרפינוביץ', "סיפורו המופלא של אורקע נאכאלניק", קשר 18 (1995), עמ' 93–101.
- Laura Quercioli Mincer, "Szlaki asymilacji: Przypadek Urke Nachalnika i Sary Nomberg-Przytyk," in: Sławomir Buryła, Alina Molisak (eds.), Ślady obecności, Kraków: Towarzystwo Autorów i Wydawców Prac Naukowych Universitas, 2010, pp. 71-84.
קישורים חיצוניים עריכה
- סיפורים ומאמרים על אורקה נחלניק באתר העיירה ויזנה (באנגלית) (הקישור אינו פעיל)
- דרך אגב, דבר, 8 במרץ 1934
- אבישי (אב"א אחימאיר), אורקה נאחאלניק, המשקיף, 13 בדצמבר 1939
- מנחם טרייסט, חורבן פולין, דבר, טורים 5–7, 24 בינואר 1940
- י. מ. ניימן, לזכר נעדרים בפולין: אורקה נכלניק, דבר, טורים 2–3, 3 בינואר 1941
אורקה נחלניק (1897-1939), דף שער בספרייה הלאומית
מיצירתו:
- מיין לעבנסוועג, ורשה 1938, בארכיון האינטרנט
