אשרת קוטלר

אשרת קוטלר (נולדה ב-25 ביולי 1965) היא עיתונאית, סופרת, אשת טלוויזיה ומגישת חדשות ישראלית.

אשרת קוטלר

לידה	25 ביולי 1965 (בת 58) יפו, ישראל
שם לידה	אשרת לוי
מדינה
השכלה	אוניברסיטת תל אביב
תקופת הפעילות	מ-1992
עיסוק	עיתונאית, אשת רדיו וטלוויזיה, סופרת
סוג כתב	הגשת מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 13 ומהדורת "המגזין"
קישורים חיצוניים
פייסבוק	OshratKotlerOfficial
טוויטר	KotlerOshrat

ביוגרפיה

נולדה כאשרת לוי ביפו. היא גדלה בבת ים וברמת השרון. בתם הבכורה של חיים, שרברב ומורה נהיגה, ושרה – אשת ביטוח. אחות לשלושה, מתוכם אחד מנישואיה הקודמים של אימה. מוצא משפחתה מיהדות בולגריה ונצר למגורשי ספרד. קוטלר סיימה את תיכון "רוטברג" ברמת השרון. שירתה בצה"ל כקצינת ת"ש ונפגעים בחיל השריון. לאחר שחרורה מצה"ל למדה לתואר ראשון במדע המדינה. במהלך לימודיה, עבדה כדיילת בחברת התעופה טאוור אייר. בהמשך, למדה בחוג לפילוסופיה של אוניברסיטת תל אביב.

שימשה כמגישה ועורכת של החדשות המקומיות של הטלוויזיה בכבלים "גוונים".

ב-1993, כשהוקמה חברת החדשות של ערוץ 2, החלה לשמש כעובדת ארכיון, במאית כתבות ועורכת, וכן מגישת מבזק חדשות וכתבת תרבות בתוכניות האקטואליה, כעורכת-משנה ומגישה של "מוסף השבת" וכמגישה מחליפה בתוכניתו של רפי רשף בערוץ 2, "חמש עם רפי רשף" (אחרי הקמת ערוץ 13, שש עם). בנוסף הייתה מגישה מחליפה במהדורת החדשות המרכזית של חדשות 2 עם יעקב אילון. היא הגישה חדשות גם בתקופת רצח יצחק רבין.

בשנת 1996 החלה להגיש ולערוך את "פגוש את העיתונות", וזו הייתה הפעם הראשונה^{[דרוש מקור]} שבה ניהלה אישה תוכנית ראיונות אישית ופוליטית בטלוויזיה הישראלית. ריאיון שזכור במיוחד באותן שנים היה עם מנהיג החמאס אחמד יאסין, בשנת 1997 שאותו ניהלה כשהיא עטויה צ'אדור אסלאמי מסורתי.

ב-1998 הנחתה את "אולפן שישי" של חברת החדשות, לצד עמנואל רוזן, ובשנת 1999 גם ערכה את התוכנית.

בשנת 2001 החלה להגיש את "שש עם".

קוטלר עוסקת גם בטלוויזיה תיעודית: בשנת 2005 הגישה שתי סדרות תיעודיות, האחת אודות קבלה, והשנייה אודות חינוך, במסגרת "קשת". ב-2006 הוציאה את ספר הביכורים שלה, "סיפור שמתחיל בדמעות", שבו עסקה בשפינוזה, זן בודהיזם ופסיכואנליזה, כקשר לסיפור חייה. ב-2007 הגישה תוכנית מיוחדת אודות הטרדות מיניות בערוץ 10. עוד הגישה בשנת 2007 את התוכנית "סוף העולם?", על מצבה האקולוגי של המדינה ומצב זיהום האוויר בעולם. בסיומה של אותה שנה יצרה עבור ערוץ יס דוקו את הסדרה התיעודית "על סם" המבקרת בחריפות את מדיניות ההסברה והאכיפה בנושא הסמים בישראל.

בדצמבר 2007 החלה להגיש את מהדורת "חדשות השבת", ששמה שונה ב-2010 ל"המגזין", בערוץ 10. במהלך 2008 יצרה עבור ערוץ 10 סדרות נוספות של תוכניות תעודה ותחקיר: "אדוני המלחמה", על תעשיות כלי נשק בישראל, "מושחתים בצמרת", על השחיתות השלטונית בישראל, "זהירות ריאליטי", אשר יצאה נגד תרבות תוכניות המציאות, "ילד אסור ילד מותר" על התופעה בה הורים מאבדים את סמכותם כלפי ילדיהם ו"עשירים חיים יותר", על הפערים המתרחבים בשירותי הבריאות בישראל. ב-2014 הגישה לסירוגין את מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10.

בשנת 2009 פרסמה את הספר "איז'ה מיה" (בלאדינו: "בִּתי"). בספרה, חוזרת קוטלר אל השורשים הבולגריים והספרדיים של משפחתה דוברת הלאדינו, על רקע השנים הרות הגורל של ארץ ישראל ומדינת ישראל הצעירה.

ב-18 ביוני 2016 שודרה כתבה ב"המגזין" שעסקה באיש הסברה מההתנחלות יצהר. מיד לאחר שידור הכתבה אמרה קוטלר כי איש ההסברה שהוצג "יודע לשיר, יודע לערוך, יודע לביים ואין ספק שמדובר במתנחל שפוי. יש גם כאלה מתברר, אפילו ביצהר". דבריה עוררו סערה רבה.

בנובמבר 2017, בעקבות תנועת Me Too, חשפה קוטלר במהלך שידור במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ עשר כי 23 שנה קודם לכן, קיבלה הצעה מינית מגונה ממנכ"ל קשת באותה עת, אלכס גלעדי שהזמין אותה אחרי ראיון עבודה לבילוי משותף וארוחת ערב. לאחר שסירבה, שאל אותה אם אינה יודעת ״איך מתקדמות נשים בהוליווד״. בעקבות הדברים פרץ גל של וידויים על הטרדות ותקיפות מיניות של נשות ציבור בישראל. בעקבות כך פרש גלעדי מתפקידו כנשיא קשת, ובינואר 2018 הגיש נגדה תביעת דיבה, אך מחק אותה כעבור כשנה בעקבות הליך גישור. קוטלר הסבירה בתוכניתה "המגזין", כי מטרתה בווידוי הייתה לעודד נשים צעירות לומר "לא" ולא משנה מהו מחיר הסירוב.

ב-16 בפברואר 2019 שודרה בתוכנית "המגזין" שבהנחייתה כתבה על חשד להתעללות של חיילים מגדוד "נצח יהודה" בחטיבת כפיר בפלסטינים שנעצרו בחשד שסייעו למחבלים שהרגו את חבריהם. לאחר שידור הכתבה, התבטאה קוטלר ”שולחים את הילדים לצבא, לשטחים ומקבלים אותם 'חיות אדם'. זו התוצאה של הכיבוש”. אמירתה עוררה תגובות חריפות וכ-2,000 תלונות הוגשו בעניין לרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. לביקורת על קוטלר הצטרפו גם אישים במערכת הפוליטית, ובהם ראש הממשלה בנימין נתניהו. מנגד היו גם שתמכו בה, ובהם יושבת ראש מרצ, תמר זנדברג. שבוע לאחר מכן התנצלה והוסיפה שהביקורת הופנתה רק כלפי חיילים שפגעו בחפים מפשע. במרץ 2019 הודיעו "החדשות 13" וקוטלר כי לבקשתה של האחרונה, היא תיקח חופשה ללא תשלום לשנה לפחות, והוסיפו כי אין קשר בין כך לבין התבטאותה. מהדורת "המגזין" האחרונה בהנחייתה שודרה ב-22 ביוני 2019.

לאחר פרישתה מחדשות 13 נתנה קוטלר בהתנדבות שירותי ייעוץ תקשורת ודוברות לגופי המחאה נגד בנימין נתניהו.

במהלך מגפת הקורונה בישראל היא יצאה נגד חיסון גורף של האוכלוסייה וכתבה: "אם איננו שייכים לאוכלוסיית הסיכון, כדאי להיזהר מאוד מהחיסון הבעייתי הזה". היא גם האשימה את משרד הבריאות בשקרים. קוטלר בולטת בפעילות המחאה נגד מדיניות הקורונה בישראל, ומפרסמת מאמרים בנושא זה בשבועון "בראשית".

חייה האישיים

אשרת נישאה לירון קוטלר. לאחר גירושיה ניהלה מערכת יחסים עם יזם ההיי-טק עופר בנגל. יש לה שתי בנות, דנה וניצן, אחת מכל מערכת יחסים^{[דרושה הבהרה]}. קוטלר מתגוררת בהוד השרון.

ספריה

• "סיפור שמתחיל בדמעות", הוצאת כתר ורימון, 2006
  • מהדורה חדשה בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2010
• "איז'ה מיה", הוצאת זמורה ביתן, 2009
  • "Ija Mia", הוצאת קונטנטו דה סמריק, 2015
• "אהבה, תשוקה, זוגיות - הדיאלקטיקה של האהבה", 2015
• "ברוח הזאת", הוצאת ידיעות ספרים, 2021.

קישורים חיצוניים

• אשרת קוטלר, ברשת החברתית פייסבוק
• אשרת קוטלר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• המגזין עם אושרת קוטלר - כל התוכניות והכתבות, באתר חדשות 13
• ירעם נתניהו, שליפות עם אשרת קוטלר - בנגל, באתר nrg‏, 5 באוגוסט 2008
• נועה רום, על דעת עצמה, באתר ynet, 26 בנובמבר 2008
• תמר פרידמן, אושרת קוטלר: "המדיטציה משמשת לי עוגן בסערות החיים", באתר Xnet‏, 5 ביולי 2015
• דורון חלוץ, אושרת קוטלר: "הפסיק להיות אכפת לי מה חושבים ומה אומרים עלי", באתר הארץ, 10 בדצמבר 2015
• קובי מידן, חוצה ישראל - שיחה עם אושרת קוטלר, החינוכית, 17 בפברואר 2016
• רז שכניק, "מה אם מישהו היה פוגע בי? איך נתניהו ובנט היו חיים עם עצמם?", באתר "ידיעות אחרונות", 2 ביולי 2019
• רוני קובן, פגישה עם אושרת קוטלר, כאן, 19 בפברואר 2020