אחריות הורית

אחריות הורית היא כלל הזכויות, החובות והסמכויות שיש לאדם כלפי ילד בכלל, ושל הורה כלפי ילדו בפרט.

על פי אמנת זכויות הילד, לכל ילד הזכות שיהיה מבוגר הנושא באחריות ההורית כלפיו. האחריות ההורית נוצרת עם לידת התינוק ומחייבת את שני ההורים, בין אם הם נשואים, גרושים, פרודים או מקיימים זוגיות מכל סוג שהוא. גישת האחריות ההורית היא הגישה המודרנית ליחסים בין הורים לילדיהם, בעוד שבעבר נהגו לראות בהורות סוג של מערכת זכויות הורים כלפי ילדיהם.

על פי תפיסה זו אין ההורים יכולים להפטר מן החובות כלפי ילדיהם, והם מוגבלים באמצעים העומדים לרשותם כלפי הילד. לרעיונות אלה מקורות גם במשפט העברי[1].

תכולה עריכה

חובות ההורים עריכה

זכויות ההורים עריכה

אחריות הורית בישראל עריכה

ועדת רוטלוי, שהגישה את דו"חותיה בשנת 2003, הגדירה את האחריות ההורית הדרושה בחוק הישראלי וגיבשה הצעת חוק שנועדה להביא להכרה של החוק הישראלי בזכויות ילדים ובאחריות הורים. בדו"ח הוועדה נאמר:

"ביסוד מודל החקיקה עומדת ההכרה בעיקרון האחריות ההורית, על-פיו להורי הקטין מסורה האחריות הראשונית והחובה לפעול לשם הבטחת טובתו של הקטין. להורי הקטין מוענקות סמכויות ייחודיות לפעולה לשם מילוי אחריותם ההורית."

לפי המלצות ועדת רוטלוי, על המדינה מוטלת חובה לסייע להורים במילוי האחריות ההורית. לפי המלצותיה של ועדה זו וועדה נוספת גובש בשנת 2012 תזכיר חוק הורים וילדיהם, התשע"ב-2012[2], שהפך להצעת חוק ממשלתית שהוגשה לכנסת לקריאה ראשונה, אך חקיקתה לא הושלמה[3].

לאחריות ההורית כלפי הילד יש ביטוי בחוק הפלילי, המגדיר עבירות בשל אי מילוי חובת ההורה כלפי הילד ובחוק האזרחי הקובע אחריות אזרחית של ההורה על פי דיני הנזיקין החלה במקרים בהם ההורה מפר את חובותיו[4].

חלוקת האחריות ההורית נחשבת בעיני רבים נדבך חשוב בתפיסת האחריות ההורית. כל עוד ההורים מקיימים משק בית משותף אין רואים מקום להתערב בדרך חלוקת האחריות ההורית ביניהם, אם כי נושא זה נמצא בשיח הציבורי, בין היתר בשל הביקורת של נשים כלפי הגברים, שאינם לוקחים חלק מספיק בטיפול בילדים. לעומת זאת, אם נפרדו שני ההורים המדינה נוהגת לעיתים להתערב באמצעים של הדרכה, הנחיה, וקבלת החלטות לגבי דרך חלוקת האחריות ההורית בין שני ההורים כשמטרתה היא שטובת הילד לא תיפגע כתוצאה מהן[5].

חלק מהחובות הקונקרטיות המדגימות את חובת אחריות ההורים לילדיהם, ניתן למצוא בסעיפים 322–326 לחוק העונשין. להורים יש חובה לדאוג לילדיהם הקטנים, והורה שלא יעשה כך עלול לחוב בפלילים (הזנחה). כדי להרשיע במחדל צריך להראות את החובה שמוטלת על ההורים. חלק מהחובות הנזכרות בסעיפים אלה: החובה לדאוג לצרכיו של הילד, למחייתו, לבריאותו, למנוע התעללות בו, למנוע חבלה בגופו או פגיעה אחרת בשלומו ובבריאותו ולדאוג שהילד נמצא במקומות בטוחים.

חוקים במשפט הישראלי הנקשרים לאחריות הורית -

תפיסות לגבי מעמדה והשפעתה של האחריות ההורית עריכה

הרב עזריאל אריאל טוען כי "הסמכות ההורית הינה אחת מאבני היסוד של יחסי הורים וילדים", וכי "הידיעה של הילד שעליו לשמוע בקול הוריו ולכבד אותם, היא מרכיב בסיסי בהגנה על הילד ובהבטחת צמיחתו הבריאה, עד לגיל שבו הוא יכול ליטול אחריות לחייו". במקביל אריאל מותח ביקורת על גישות פסיכולוגיות המתנגדות להצבת גבולות לילד - גישות שלהבנתו מכרסמות משמעותית בסמכות ההורית ובטווח הארוך פוגעות בילד עצמו[6].

הפסיכולוגית עדנה כצנלסון כתבה כי היעדר סמכות הורית מוביל ל"עלייה בבעיות רגשיות ובבעיות התנהגות בקרב ילדיהם"[6].

מחקר שהוביל פרופסור עמוס רולידר מצא קשר ברור בין היות ההורה מקור סמכות הורית, לבין היכולת של הילד לבטוח בו[6].

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ נחום רקובר "המשפט העברי בפסיקת בתי המשפט בישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ' 242–243: איסור שימוש באמצעי רדייה חמורים על ידי ההורים. אתר דעת
  2. ^ תזכיר חוק הורים וילדיהם, התשע"ב-2012, הופץ ב-6 בספטמבר 2012 על ידי משרד המשפטים באתר החקיקה הממשלתי
  3. ^ הצעת חוק הורים וילדיהם, התשע"ה-2014, באתר הכנסת
  4. ^ ענת דניאל קופמן, ‏המהפכה השקטה בדיני משפחה: "אחריות הורית" במקום "משמורת" | דעה, עו"ד ענת דניאל קופמן, באתר גלובס, 17 במרץ 2021
  5. ^ שופטת בית המשפט לענייני משפחה, מיכל ברנט: "אין מקום היום לקיומה של חזקת הגיל הרך בעקבות המגמה של שותפות באחריות ההורים לגידול ילדיהם", באתר לשכת עורכי הדין, ‏22 בינואר 2008
  6. ^ 1 2 3 עזריאל אריאל, ‏"חוק "הורים וילדיהם": תיקון חיוני או בכייה לדורות?", השילוח, 6, ספטמבר 2017