אטלנטיס החדשה

ספר מאת פרנסיס בייקון

אטלנטיס החדשהלטינית: Nova Atlantis, באנגלית: New Atlantis) הוא ספר אוטופי מאת פרנסיס בייקון. הספר יצא בלטינית ב-1624 ובאנגלית ב-1627. העקרונות עליהם מבוססת החברה האידיאלית המוצגת בספר הם רציונליזם ופתיחות, צניעות ונדיבות הבאים לידי ביטוי במנוע הקדמה והאושר המרכזי של החברה: המדע האמפירי.

אטלנטיס החדשה
Nova Atlantis
כריכת מהדורת 1628
כריכת מהדורת 1628
מידע כללי
מאת פרנסיס בייקון
שפת המקור לטינית
סוגה אוטופיה
נושא אוטופיה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה 1624
מספר עמודים 62
הוצאה בעברית
הוצאה הוצאת הקיבוץ המאוחד
תאריך 1986
תרגום ישראל כהן
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001041237
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מבנה הספר ועלילתו עריכה

בסיפור המסגרת של הספר נסחפת ספינה של מגלי ארצות אנגלים לאי סמוך לחופי פרו בשם "בנשלם". במהלך הספר מתגלה מבנה האי והמבנה החברה המאושרת והחופשית שחיה בו. במרכז האי ובמרכז חיי תושביו נמצא "בית שלמה", כעין אוניברסיטה המיועדת למחקר מדעי.

לחוקרים האירופאים מסתבר שתושבי האי הצליחו ללמוד על העולם שמחוצה להם מבלי להוודע אליו. כך הם מודעים למשל לנצרות וליהדות ואף הפכו לנוצרים מתוך חקירה וחשיבה רציונלית.

השפעה עריכה

בייקון היה אחד המייסדים של החברה המלכותית שעקרונותיה דומים מאוד לעקרונות "בית שלמה", לאמור מחקר מדעי הנערך בפתיחות על ידי "אנשים חופשיים" (ג'נטלמנים)[1] ושמהווה מנוע קדמה לחברה כולה.

הספר השלישי ב"מסעי גוליבר" מתאר את "לפוטה", האי המעופף, המאוכלס במדענים שראשם בעננים המגרשים מתוכם מדענים שפיתחו דבר מה בעל שימוש מעשי. חלק זה הוא פרודיה הן על "אטלנטיס החדשה" והן על החברה המלכותית.

הדמיון בין אטלנטיס החדשה לבין ספרות אגודת הסתרים "צלב הוורד" מרמזים על קשר בין פרנסיס בייקון לבין יוצר האגדה של כריסטיאן רוזנקרויץ, המדען הסודי המושך בחוטי הקיום[2].

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אטלנטיס החדשה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Steven Shapin and Simon Schaffer, Leviathan and the Air-Pump ISBN 0691083932 - ניתוח דמות הג'נטלמן בחברה המלכותית המדעית
  2. ^ יוסף דן, אפוקליפסה אז ועכשיו, עמ' 178–225, הוצאת ידיעות אחרונות, 2000. פרנסיס ייטס- The Rosicrucian Enlightenment ,The Occult Philosophy in the Elizabethan Age pp. 203-205