אידריה
אידריה (סלובנית Idrija; איטלקית וגרמנית Idria) היא עיר ורשות מקומית (občina) שבה 37 יישובים, השוכנת בחבל-ארץ גורישקה שבמערב סלובניה. העיר שוכנת באזור גבעי בגובה של 326 מטרים מעל פני הים, משני צדדיו של נהר אידרייצה (Idrijca). בשנת 2008 התגוררו בעיר 5,878 תושבים וברשות המקומית גרו 12,034 איש. אידריה ידועה בתעשיית התחרה שלה (Idrijska čipka) ובמכרה הכספית שפעל בה משך כ-500 שנים. בזכות מורשת הכספית של העיר, היא הוכרזה בשנת 2012 כאתר מורשת עולמית, יחד עם העיר אלמדן שבספרד.
 סמל אידריה | |||||||||
.jpg) | |||||||||
| מרכז העיר | |||||||||
| מדינה |
 סלובניה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חבל ארץ | גורישקה | ||||||||
| שטח | 293.7 קמ"ר | ||||||||
| גובה | 326 מטרים | ||||||||
| אוכלוסייה | | ||||||||
| ‑ בעיר | 5,848 (1 בינואר 2023) | ||||||||
| ‑ במטרופולין | 12,034 (2008) | ||||||||
| קואורדינטות | 46°00′09″N 14°01′39″E / 46.0025°N 14.0275°E | ||||||||
| אזור זמן | UTC +1 | ||||||||
| http://www.idrija.si | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
| |||||||||
היסטוריה עריכה
גילוי הכספית וראשית של העיר עריכה
אידריה חבה את קיומה למרבצי הכספית אשר התגלו בה בשנת 1490[1] והיו השניים בהיקפם באירופה, לאחר אלה של אלמדן בספרד. שני אזורים אלה נמנים עם המקומות הספורים בעולם, בהם מצויה הכספית, בין אם בצורת צינובר, ובין אם בצורתה הנוזלית. לפי האגדה המקומית, הכספית התגלתה במקרה על ידי יצרן דליים מקומי, אשר מילה מים בדלי מאחד המעיינות באזור, והבחין בדבר-מה נוצץ במים. בבדיקה שנערכה לתכולת הדלי ביריד בעיר הסמוכה שקופיה לוקה (Škofja Loka), הסתבר כי המים הכילו כספית. החיפוש אחר כספית באזור החל בעשור האחרון של המאה ה-15, וב-1500 נבנתה כנסייה המוקדשת לשילוש הקדוש באתר בו לפי המסורת נתגלתה הכספית. בשנים הראשונות לא נמצאו כמויות מסחריות של המתכת, ורק ב-22 ביוני 1508 התגלה פיר באורך של 300 מטרים אשר הוליך אל מרבצי הכספית. הפיר זכה לכינוי "אנטונייב רוב" (Antonijev rov - "באר אנטוניוס"). סביב המכרה הלכה והתפתחה העיר שמשכה אליה את איכרי האזור. בראשית המאה ה-16 נוהל המכרה על ידי יזמים מהרפובליקה של ונציה, אשר הביאו למקום מומחי כריה מגרמניה ומאיטליה. הכספית נמכרה במרכז אירופה ובמזרח הים התיכון. בין השנים 1522–1533 הוקמה "טירת גוורקנג" בעיר, וזו שימשה כבניין הנהלת המכרה וכמחסני כספית. בשל חשיבותה הכלכלית של הכספית, הלאים בית הבסבורג את המכרה ב-1575, ובמקום הוקמו תנור חדש והותקנו משאבות לשאיבת מי תהום שחלחלו אל המכרה.
העת החדשה עריכה
למעט שלוש תקופות השלטון הצרפתי ב-1797, 1805 ומ-1809 עד 1814, המשיכו שלטונות אוסטריה וניהלו את המכרה עד תום מלחמת העולם הראשונה בשנת 1918. במחצית השנייה של המאה ה-18 נהנתה אידריה ממערכת הבריאות המאורגנת ביותר בכל סלובניה, וזו העניקה מענה למחלות השונות שפיתחו הכורים כתוצאה מחשיפתם לכספית. עם גילוי כספית בקליפורניה שבארצות הברית במהלך המאה ה-19, קמו בה שתי עיירות כורים שזכו לשמות "אלמדן החדשה" (New Almaden) ב-1820, ו"אידריה החדשה" (New Idria) ב-1854, כשמם של שני מכרות הכספית הגדולים בעולם באותה עת (כיום שני האתרים הם ערי רפאים). במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 הגיעה תפוקת הכספית במכרה לשיאה. במהלך מלחמת העולם הראשונה חלה ירידה בתפוקת הכספית, ועם תום המלחמה עברה אידריה לשלטון איטליה. תקופת השפל בתפוקה נמשכה עד לאחר מלחמת העולם השנייה. עם כניעת איטליה הפשיסטית והקמת ממשלת הבובות של הרפובליקה של סאלו ב-1943, צורפה אידריה לתחום השליטה של האזור המבצעי החוף האדריאטי, אזור שלטון צבאי נאצי. העיר שימשה כמרכז לתנועת הפרטיזנים היוגוסלבים שהפעילו בה בית דפוס מחתרתי ואת בית החולים פראניה (Partizanska bolnica Franja) שפעל בעמק חבוי, כ-15 ק"מ מצפון לאידריה. העיר הופצצה מהאוויר על ידי בעלות הברית במספר הזדמנויות, במהלך אביב 1945.
עם הקמתה של הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה הייתה אידריה לחלק ממנה. השלטון היוגוסלבי שיפץ את המכרה והחזירו לשיא תפוקתו. בשנות ה-80 של המאה ה-20 ירד ערכה של הכספית, התפוקה צומצמה, והמכרה נסגר באופן סופי בשנת 1994. ב-500 שנות פעולתו סיפק מכרה הכספית של אידריה 107,000 טון כספית, השקולים ל-13% מצריכת הכספית העולמית עד היום[2]. אורכם הכולל של פירי המכרה עמד על 1,000 ק"מ, והם הגיעו עד לעומק של 380 מטרים מתחת לפני הקרקע, כ-33 מטרים מתחת לפני הים[3]. עם סגירת המכרה הוקמו בעיר מפעלי אלקטרוניקה (בייחוד לייצור קומוטטורים) וריהוט, ובמקביל החלה מתפתחת בה תיירות.
אתרי העיר עריכה
באר אנטונייב עריכה
"באר אנטונייב" (Antonijev rov) הוא חלקו העתיק ביותר של מכרה הכספית באידריה. אורכו של הפיר הוא כ-300 מטרים ונחצבו בו כאלף מדרגות שהובילו לעומק של 200 מטרים. במאה ה-18 הוקם בניין כניסה אל הפיר שנודע בשם "שלשטב" (Šelštev, מגרמנית Geselstube), וזה שימש את הכורים כמשרד רישום והמתנה, וכבית הארחה עבורם. לאחר סגירת המכרה, המבנה שופץ ונחנך כמוזיאון ב-22 ביוני 1994. הוא מאפשר ביקור בחלקו העליון של המכרה (116 המדרגות העליונות המוליכות אל הפיר).
טירת גוורקנג עריכה
טירת גוורקנג ((Gewerkenegg - "טירת המכרה") נבנתה בין השנים 1522–1533 בסגנון אדריכלות הרנסאנס והיא חולשת על העיר מדרום. לטירה בת שלוש הקומות שלושה מגדלים עגולים בפינותיה ומבנה רבוע במרכז חזיתה. בתחילה שימשה הטירה לאחסון כספית וחיטה, ולאחר מכן שיכנה את הנהלת המכרה משך 400 שנים, עד לסגירתו. בנוסף שכנו בטירה בתקופות שונות משרדים ובתי ספר והיא שימשה גם למגורים. במאה ה-18 שופצה הטירה בסגנון הבארוק ועוטרה בפרסקאות, ושוב בשנות ה-90 של המאה ה-20. כיום משמשת הטירה כאתר המרכזי של המוזיאון העירוני שהוקם ב-1953, ומוצגות בה תערוכת קבע אודות תולדות העיר, מכרה הכספית ואמנות התחרה המקומית הפועלת בה לפחות מאז 1696. עוד נמצאים במקום בית ספר למוזיקה, חנויות ומסעדות.
פיר פרנצ'יש עריכה
פיר פרנצ'יש (Jašek Frančiške) הקרוי על-שם של הקיסר פרנץ השני, אחרון קיסרי האימפריה הרומית הקדושה וראשון קיסרי אוסטריה, הוא אחד הפירים שהובילו אל המכרה. כיום הוא משמש כמוזיאון ל-26 מכונות כבדות, בעיקר מסוף המאה ה-19 ומתחילת המאה ה-20, אשר שימשו בתהליך כריית הכספית. עם אלה נמנים משאבות, קטרים וקרונות לשינוע העפרה, מנועי דיזל וקיטור, מדחסים, כננות, דודים, כלי חפירה ועוד. המוצג המרכזי באתר הוא משאבת הקיטור הענקית שהובאה אל הפיר ב-1895 לאחר שהוצף בשנת 1885. המשאבה הופעלה בפעם האחרונה ב-1948.
סכרי הנהרות סביב לעיר עריכה
לשם פעולתו נזקק המכרה לכמויות גדולות של עץ אשר שימש לתמיכת הפירים ולהסקת התנורים. לשם כך נכרתו עצי החורש בסביבת העיר ושונעו אליה באמצעות נהרות האזור. כדי לעצור את זרימת העצים ולרכזם, נבנו בעיר ובסביבתה מספר סכרים (klavže) החל במאה ה-16, תחילה מעץ, לאחר מכן מאבנים ולבנים, ולבסוף מעיסת חרסית ומלט. הגדול בסכרים אלה הוא הסכר שהוקם בידי יוז'ף מראק (Jožef Mrak) על נהר אידרייצה בשנת 1770 לערך, ואשר יצר אגם באורך של 800 מטרים ובנפח של 210,000 מטר מעוקב. האגם איפשר אגירת עץ בהיקף של 10,000 מטר מעוקב, אשר הובא ממרחק של עד 20 ק"מ מהעיר. לצד הסכר נחפרה תעלה אשר איפשרה זרימת מים אל העיר, בעיקר לשם הפעלת גלגלי המשאבות ששאבו מי תהום מהמכרה (Kamšt - קאמשט. להלן), וכונתה "ראקה" (Rake). לכל סכר מונה אדם אחראי (klavžar) אשר פיקח על פעולתו ושמר על תקינותו. שכרו של הקלאווז'ר אשר התגורר בדרך כלל בחווה הסמוכה לסכר, היה גבוה, אך במקרה של נזק לסכר, שימשה החווה כערובה לתיקון הנזקים. כריתת העצים ושינועם לאידריה המשיכו ונהגו מידי סתיו עד שנת 1926.
קאמשט עריכה
קאמשט (Kamšt) הם גלגלי עץ שהונעו על ידי מי נהרות, ושימשו לשאיבת מי תהום שהצטברו במכרה. דרומית-מזרחית לעיר, על גדת נהר אידרייצה, השתמר אחד מבתי המשאבות האלה, אשר פעלה בין השנים 1790–1948. קוטרו של גלגל המשאבה הוא 13.6 מטרים, כגובהו של בניין בן ארבע קומות, והוא נחשב לגדול מסוגו באירופה. הגלגל היה מסוגל לשאוב 300 ליטר של מי תהום בדקה מעומק של עד 283 מטרים מתחת לפני הקרקע, ולשם פעולתו די היה בחמישה סיבובים בדקה.
כנסיות העיר עריכה
- כנסיית השילוש הקדוש (Sveta Trojica) - הכנסייה המוקדשת לשילוש הקדוש הוקמה במקום בו לפי המסורת נתגלתה הכספית באידריה. הכנסייה היא העתיקה בעיר, ולפי מסמך מאודינה הוקמה הקפלה הראשונה באתר באוגוסט 1500. בתחילת המאה ה-17 כבר נוספו לקפלה פרסביטריום שנבנה מאבן בסגנון אדריכלות גותית וספינה מעץ, ותקרתה עוטרה. במהלך המאה ה-17 הכנסייה שופצה, הספינה שבה עוצבה בסגנון הבארוק וב-1668 הוצבו בה שני מזבחות. הציור המרכזי בכנסייה הוכן ב-1703, והוא מתאר את הכתרת מרים בידי השילוש הקדוש. הכנסייה שופצה שוב בשנים 1981–1984.
- כנסיית אנטוניוס הקדוש והגולגותא (Cerkev svetega Antona s Kalvarijo ) - הכנסייה השוכנת על גבעת "רוז'ני הריב נאד אידריו" (Rožni hrib nad Idrijo), מוקדשת לאנטוניוס מפאדובה, ולצידה הוקמו ב-1766 13 קפלות המייצגות את דרך הצלב ואת הגולגותא. הכורים אשר בחרו באנטוניוס הקדוש לפטרונם, הקימו על הגבעה נקודת ציון אשר נשאה את תמונת הקדוש, ובהמשך הוקמה באתר קפלה. ב-1678 נבנתה הכנסייה הנוכחית בידי הכורים עצמם, וב-1805 נוסף לה מגדל פעמונים בן ארבע קומות שבראשו צריח מחודד. פנים הכנסייה מעוצב בסגנון הבארוק הכפרי.
- כנסיית הרובע של עליית גבירתנו (Župnijska cerkev Device Marije Vnebovzete) - לפי המסורת נגלתה מרים על סלע (Skalca) ליד נהר אידרייצה, ולימים הוקמה במקום כנסייה שנזכרה לראשונה ב-1156. הכנסייה המכונה בפני התושבים בשם "מרים שעל הסלע" (Maria na Skalci) שוכנת בנקודה רמה סמוך למרכזה ההיסטורי של העיר, ובסביבתה מספר קפלות המכונות "פוקלוני" (Pokloni), ואלה הוקמו על ידי צליינים במקום בו הבחינו בכנסייה לראשונה. במאה ה-17 שופצה הכנסייה בידי אמנים מקומיים בסגנון הבארוק, וב-1856 הונח בה מזבח מרכזי המציג את עליית מרים. בקריפטה קבורים 19 כמרים מקומיים.
האגם הפראי עריכה
האגם הפראי (Divje jezero) הוא אגם קטן השוכן כשני ק"מ מדרום לעיר. האגם ניזון ממעיין קרסטי שאורכו 300 מטרים לפחות ועומקו מגיע ל-160 מטרים. הניסיונות לצלול אל תחילתו של הפיר הקרסטי לא צלחו, ואף גבו קורבנות בנפש. טמפרטורת המים באגם קבועה ונעה בין 7º ל-10º מעלות צלזיוס. מהמעיין זורם נחל יזרניצה (Jezernica) הנשפך אל נהר אידרייצה לאחר 55 מטרים בלבד, והוא נחשב לנהר הקצר במדינה[4]. מאז 1967 מוכרז האגם כאתר טבע מוגן.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
-
גלגל המשאבה (קאמשט) -
ראקה - תעלה להובלת מים אל העיר -
האגם הפראי
