איילין קולינס
איילין מארי קולינס (נולדה ב-19 בנובמבר 1956) היא אסטרונאוטית בנאס"א לשעבר וקולונל בדימוס בחיל האוויר של ארצות הברית. כמדריכת טיסה וטייסת ניסויים לשעבר, קולינס הייתה האישה הראשונה ששימשה טייסת ומפקדת על מעבורת חלל. קולינס שהתה בחלל החיצון 38 ימים, 8 שעות ו-10 דקות. היא פרשה ב-1 במאי 2006 ומכהנת כחברת דירקטוריון בקבוצת USAA (אנ').
 | |
| לידה |
19 בנובמבר 1956 (בת 67) אלמירה, ניו-יורק |
|---|---|
| מידע כללי | |
| בשירות | אסטרונאוטית בשירות נאס"א |
| השכלה |
|
| תקופת השירות | 1990 – 1 במאי 2006 (כ־16 שנים) |
| דרגה | קולונל בחיל האוויר האמריקאי |
| זמן שהייה בחלל | 38 יום, 02 שע' ו־10 דק' |
| ביוגרפיה בנאס"א | איילין קולינס באתר נאס"א (באנגלית) |
| משימות | |
| STS-63, STS-84, STS-93, STS-114 | |
    | |
| עיטורים | |
| |
  | |
ראשית חייה עריכה
קולינס נולד באלמירה, ניו-יורק (אנ'). ההורים שלה היו ג'יימס א. ורוז מארי קולינס, מהגרים ממחוז קורק, אירלנד. יש לה שלושה אחים. בתור ילדה הייתה חברה בצופים,[1] וכבר אז הביעה עניין להיות טייסת או אסטרונאוטית.
לאחר שסיימה לימודיה באקדמיה החופשית של אלמירה בשנת 1974, קולינס למדה מתמטיקה בקולג' הקהילתי קורנינג והשלימה תואר ראשון באוניברסיטת סירקיוז ב-1978. סיימה תואר שני במדעים בפעולות מחקר מאוניברסיטת סטנפורד בשנת 1986, ותואר M.A בניהול מערכות חלל מאוניברסיטת וובסטר (אנ') בשנת 1989.
הקריירה בחיל האוויר עריכה
לאחר סיום לימודיה בסירקיוז, היא הייתה אחת מתוך ארבע נשים שנבחרו להכשרת טיסה בבסיס חיל האוויר ואנס באוקלהומה. לאחר שקיבלה את כנפי הטיסה שלה, היא נשארה בבסיס ואנס במשך שלוש שנים כמדריכת טיסה על מטוסי טאלון T-38 (אנ') ולאחר מכן עברה להדריך על מטוס C-141 סטארליפטר (אנ') בבסיס חיל האוויר טראוויס בקליפורניה. בין השנים 1986 ל-1989, היא הוצבה באקדמיית חיל האוויר בקולורדו, שם היא שימשה כמרצה למתמטיקה ומדריכת טיסה על מטוסי T-41 (אנ'). ב-1989, קולינס נהייתה לטייסת השנייה שהשתתפה בבית הספר לטייסי ניסוי של חיל האוויר האמריקאי. היא נבחרה לתוכנית האסטרונאוטים בשנת 1990. סך הכל צברה קולינס כ-6751 שעות טיסה בכ-30 סוגים שונים של כלי טיס.[2]
על שירותה בחיל האוויר עוטרה בצלב התעופה המצוינת, אות לגיון ההצטיינות, מדליית השירות העילאי של מחלקת ההגנה ועיטורים נוספים.
קולינס נישאה לטייס פאט יאנגס בשנת 1987, ולהם שני ילדים.[3]
הקריירה כאסטרונאוטית עריכה
קולינס נבחרה להיות אסטרונאוטית בשנת 1990, וב-1995 הטיסה לראשונה מעבורת חלל במהלך המשימה STS-63, המשימה כללה מפגש בין מעבורת החלל דיסקברי ותחנת החלל מיר הרוסית. לאות הוקרה על ההישג שלה בתור טייסת המעבורת הראשונה, היא קיבלה את גביע הרמון (אנ'). לקראת השיגור, ולכבוד היותה הטייסת הראשונה, היא הזמינה את נשות קבוצת ה-13 של מרקורי להיות אורחות מיוחדות בשיגור. מתוך הקבוצה, שבע מהנשים היו נוכחות בשיגור, וקולינס הביאה בטיסה מזכרות מיוחדות בשביל כולן.[4]
בנוסף היא שימשה כטייסת של המשימה STS-84 ב-1997.[2]
קולינס הייתה גם המפקדת הראשונה של רכב חלל בפיקודה על משימת המעבורת STS-93, ששוגרה ביולי 1999 ופרשה את טלסקופ החלל צ'נדרה.[5][6]
קולינס פיקדה על המשימה STS-114. משימת "חוזרים לטיסה" של נאס"א שנועדה לבחון שיפורים בבטיחות ומילוי אספקה בתחנת החלל הבינלאומית (ISS). הטיסה יצאה לדרכה ב-26 ביולי 2005 וחזרה ב-9 באוגוסט 2005. במהלך המשימה STS-114 קולינס הפכה לאדם הראשון שהטיס מעבורת באמצעות תמרון רוחב מלא של 360 מעלות (תמרון בו עוגנים לתחנת החלל הבינלאומית). החשיבות של היכולת לנחות על תחנת החלל הייתה בכך שזה אפשר צילום של בטן המעבורת על מנת להבטיח שאין כל נזק לפני שהמעבורת תצא שוב לדרכה (מה שקרה למעבורת החלל קולומביה שמגן החום שלה נפגע).
ב-1 במאי 2006 הודיעה קולינס שהיא עוזבת את נאס"א כדי שיהיה לה יותר זמן לבלות עם משפחתה ולהתמקד בענייניה הפרטיים.[7] מאז פרישתה מנאס"א היא שימשה פרשנית לענייני נחיתות והמראות של מעבורות חלל עבור רשת CNN. על שירותה בנאס"א עוטרה במדליית המנהיגות ובמדליית טיסת החלל.
זיכרון מעבורת הקולומביה עריכה
ביוזמת שר המדע והטכנולוגיה דאז, מתן וילנאי, ורונה רמון הגיעו לישראל האסטרונאוטים שיצאו לחלל למשימות במעבורת דיסקברי. האסטרונאטים הגיעו לשורת אירועים שנערכו לציון 3 שנים לאסון הקולומביה. קולינס, מפקדת המעבורת דיסקברי עמדה בראש המשלחת. האסטרונאוטים הגיעו לישראל ב-27 וב-28 בינואר 2006, מועד נפילתה של מעבורת החלל קולומביה והשתתפו בשורת אירועי זיכרון.[8][9] קולינס נאמה בכנס החלל הבינלאומי על שם אילן רמון והשתתפה בכינוס חוג הנשיא למדע בנושא חקר החלל בישראל.[10]
פעילותה הפוליטית עריכה
ב-20 ביולי 2016 קולינס נשאה דברים במהלך כנס המפלגה הרפובליקנית בקליבלנד, אוהיו, כחלק ממערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016. (ועידה זו אישרה שדונלד טראמפ הוא מועמד המפלגה). קולינס הייתה אמורה לתמוך פומבית בטראמפ,[11] לא עשתה זאת בנאומה.[12] שמה של קולינס עלה כמועמדת לתפקיד ראש נאס"א אולם פרשנים העריכו כי סיכוייה לא היו גבוהים לאור חוסר התמיכה הפומבית בטראמפ.[13]
פרסים ואותות כבוד עריכה
- קולינס זכתה בפרס הרוח החופשית ובגביע החלל הלאומי ב-2006. כמו כן היא זכתה שמצפה אסטרונומי ייקרא על שמה – מצפה איילין מ. קולינס – המנוהל על ידי המכללה הקהילתית קורנינג.
- קולינס נמצאת בהיכל התהילה הנשי הלאומי.[14] אנציקלופדיה בריטניקה הגדירה אותה כאחת מ-300 הנשים בהיסטוריה ששינו את העולם.[15]
- שדרת הכניסה הראשית לנמל התעופה סירקיוז הנקוק אינטרנשיונל (אנ') נקראת על שמה של קולינס.
- בית המחוקקים של מדינת ניו יורק העביר החלטה להכרה בקריירה שלה ב-9 במאי 2006. בהחלטה, שנוגעת בנקודות ציון רבות בקריירה של קולינס, נכתב בין השאר, "זו האחריות של גוף חקיקה זה לתת הכרה ולפרסם בפומבי את הדרך המשמעותית של אנשים אלו מהאומה האצילית הזו שהצטיינו באמצעות הקריירות שלהם למופת, חלוצי רוח ומלאי משמעות." ההכרה מומנה על ידי הסנטור ג'ורג' ווינר (אנ') מהסנאט והמחוקק תומאס פ. או'מרה (אנ') מבית המחוקקים.
- מכללת אלמירה (אנ') העניקה לאיילין קולינס תואר דוקטור של כבוד בטקס לציון 148 שנים לייסוד המכללה ב-4 ביוני 2006.
- נשות חבר המנהלים של פלנטריום אדלר העניקו לאיילין קולינס את פרס נשים במדעי החלל ב-7 ביוני 2006.
- ב-14 ביוני 2006 אוניברסיטת קולג' בדבלין (אנ') העניקה לקולונל קולינס תואר דוקטור של כבוד מהאוניברסיטה הלאומית של אירלנד.[16]
- בשנת 2007 קרן החלל העניקה לקולינס את פרס הפעילות הציבורית ע"ש דאגלס ס. מורואו,[17] פרס שניתן פעם בשנה לאדם יחיד או לארגון אשר תרמו תרומה משמעותית להעלאת המודעות הציבורית בנושא תוכניות החלל.
- ב-19 באפריל 2013 איילין קולינס נכנסה להיכל התהילה של האסטרונאוטים בארצות הברית.[18]
- קולינס חברה בעמותת חיל האוויר, מסדר הדדליאנים (אנ'), ארגון הטייסות הצבאיות, קרן החלל של ארצות הברית, המכון האמריקאי למדעי התעופה והחלל(אנ') וה-99 (אנ') (ארגון נשים טייסות).
- אות לגיון הכבוד הצרפתי.
קישורים חיצוניים עריכה
- איילין קולינס באתר נאס"א (באנגלית)
- Eileen Collins (אורכב 02.03.2017 בארכיון Wayback Machine) סרטונים שהופקו על ידי: Makers: Women Who Make America
- איילין קולינס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
איילין קולינס, ברשת החברתית LinkedIn
הערות שוליים עריכה
- ^ "Girl Scout Astronauts". NASA. אורכב מ-המקור ב-2011-07-21. נבדק ב-2017-01-04.
- ^ 1 2 Official NASA Bio
- ^ Brady, James (2006-03-12). "In Step With... Eileen Collins". parade.com. אורכב מ-המקור ב-17 באוקטובר 2006. נבדק ב-2007-02-08.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Funk, Wally. "The Mercury 13 Story". The Ninety-Nines. אורכב מ-המקור ב-2009-05-07. נבדק ב-2009-06-12.
- ^ STS-114 Eileen Collins Crew Profile
- ^ Spacefactsbiography of Eileen Collins
- ^ מפקדת המעבורת הראשונה של נאס"א מודיעה על פרישה טאריק מאלק, אתר space.com מתאריך1 במאי 2006
- ^ אבי בליזובסקי, מפקדת הדיסקוורי איילין קולינס תעמוד בראש משלחת לאירועי הזיכרון אסון קולומביה, באתר "הידען", 18 בנובמבר 2005.
- ^ מפקדת הדיסקוורי תגיע לארץ לאירועי שלוש שנים לאסון קולומביה בוויקיחדשות
- ^ אבי בליזובסקי, "פרויקט ונוס הוא נקודת מפנה לתעשיית החלל בישראל", באתר ynet, 25 בינואר 2006
- ^ Mollie Reilly Deputy Politics Editor, The Huffington Post, Astronaut Eileen Collins Was Supposed To Endorse Trump In Her RNC Speech, But Didn't, The Huffington Post, 2016-07-20
- ^ Republican National Convention (2016-07-20), Astronaut Eileen Collins | Full Speech | 2016 Republican National Convention, נבדק ב-2017-01-23
- ^ It's Time To Play "Guess The NASA Administrator" - NASA Watch, nasawatch.com (באנגלית)
- ^ Hall of Fame page
- ^ Britannica page
- ^ First woman to pilot NASA space shuttle honoured by UCD June 2006
- ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2009-02-03. נבדק ב-2012-01-31.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Granath, Bob (20 באפריל 2013). "Three Space Shuttle Astronauts Inducted into Hall of Fame". www.nasa.gov. NASA. נבדק ב-8 בפברואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה)