ויקיפדיה

אילונה קולוניץ

במאית סרטים דוקומנטריים הונגריה ועיתונאית בינלאומית

אילונה קולוניץ' (בהונגרית: Kolonits Ilona‏; 17 במרץ 1922, בודפשט – 2 באוגוסט 2002, בודפשט) הייתה במאית סרטים דוקומנטריים הונגרית ועיתונאית בינלאומית. היא הייתה אחת מכתבות המלחמה הראשונות וכן מבמאיות הקולנוע ההונגריות הראשונות. סרטיה היו ידועים בסגנונם העדין והלירי ובאופן טיפולם הרגיש באירועים היסטוריים, כמו גם בחייהם של אנשים רגילים. קולוניץ קיבלה מספר פרסים ומועמדויות לאורך הקריירה, כולל בפסטיבלי קולנוע בינלאומיים בפריז, מוסקבה, אוברהאוזן, קורטינה ד'אמפצו, ברלין, לייפציג, מקסיקו סיטי ובודפשט.[1] אילונה קולוניץ' זכתה בתואר חסידת אומות העולם ובתואר כבוד הונגרי על הצלת חייהם של רבים במהלך מלחמת העולם השנייה, בהם יהודים.

אילונה קולוניץ'
Kolonits Ilona
לידה 17 במרץ 1922
בודפשט, ממלכת הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 באוגוסט 2002 (בגיל 80)
בודפשט, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות פרקשרטי בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע במאית קולנוע עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע חסידת אומות העולם
פרסים והוקרה
קישורים חיצוניים
יד ושם אילונה קולוניץ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מדליית חסידי אומות העולם שניתנה לאילונה קולוניץ, לאמה פאולינה ולאחיותיה פאולה ומרגיט

ביוגרפיה עריכה

אביה של קולוניץ', פרנץ, ואמה, פאולינה לבית הולקה (Holka), היו פעילים הומניטריים שהשתתפו בתנועת ההתנגדות ההונגרית האנטי-פשיסטית במלחמת העולם השנייה. אילונה הצילה מעל 40 ילדים מגטו בודפשט, ילדים שנועדו לגירוש ולהשמדה במחנות ההשמדה הנאציים. בני משפחת קולוניץ הגנו על יהודים רבים וכן על אנשי רוח הונגרים בביתם בכפר ובבוטיק האופנה שלהם בבודפשט וכך הצילו אותם מרצח על ידי הפשיסטים בהונגריה או מגירוש למחנות המוות. אילונה ואחותה הבכורה מרגיט הצילו ילדים יהודים שהוריהם היו אסירים בגטאות ובבתי סוהר ונועדו לגירוש. בין השאר הצילו בני משפחת קולוניץ את היתומה ארז'בט גראי (הו'), לימים תאורטיקנית קולנוע ידועה ועורכת עיתון הקולנוע ההונגרי Filmkultura. ב-1944 גורש אביה של אילונה, פרנץ קולוניץ', למחנה הריכוז בוכנוולד, עקב פעילויותיו האנטי-פשיסטיות, עם חברים מובילים נוספים של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של הונגריה. הוא השתתף בארגון תנועת ההתנגדות בבוכנוואלד (אנ').

קולוניץ' השתתפה בהעברת מסרים ובשליחויות מטעם המחתרות שפעלו בחלקים שונים של בודפשט. במהלך המצור על בודפשט הייתה מנותקת ממשפחתה, בצד השני של העיר, מעבר לדנובה. היא הייתה במרתף במשך מספר שבועות ללא מזון ועם מעט מאוד מים. היא כתבה מכתב פרידה למשפחתה אבל ניצלה כשהגרמנים נסוגו מבודפשט עם הגעת החזית האוקראינית השלישית והחזית האוקראינית השנייה של הצבא האדום. היא הייתה עדה לרדיפות הפשיסטים ההונגרים ופשעי המלחמה הנאציים נגד מיעוטים ולקרבות רחוב בבודפשט במהלך מלחמת העולם השנייה. חוויותיה השפיעו על פעילותה העתידית בתחום ההומניטרי ועל מחויבותה לשלום עולמי (אנ')‏.[2]

בצעירותה היו קולוניץ' ואחיותיה ספורטאיות. בתנועה האנטי-פשיסטית התיידדה עם צעירים אינטלקטואלים, סופרים, אמנים ומשוררים הונגרים רבים, כולל המשורר אטילה יוז'ף והייתה חברה במועדון האינטלקטואלי והאמנותי Fészek בבודפשט. אחרי המלחמה למדה באקדמיה לדרמה וקולנוע בבודפשט. ב-1953 סיימה דוקטורט בסרטי תעודה וקולנוע. בשנת 1954 הפכה לאחת הנשים הראשונות שנבחרו לאקדמיה ההונגרית למדעים, לצד ארז'בת גראי ואיווט בירו (אנ')‏.[1]

קולוניץ' הקדישה את חייה לפעילותה ההומניטרית, לבימוי סרטים תיעודיים ולפעילות ככתבת בינלאומית. היא הייתה פציפיסטית, פעילה לצדק חברתי ונגד עונש המוות, ותומכת במיעוטים מדוכאים. קולוניץ הייתה חברתו של אטילה יוז'ף והושפעה מערכיו.

אפרה של קולוניץ' טמון לצד אפר הוריה בפנתיאון ההיסטורי של בית הקברות פרקשרטי (אנ') בבודפשט.[3]

קריירה עריכה

בין 1951 ו-1989 הועסקה קולוניץ' בתור במאית קולנוע ב"מאפילם" (אנ'), אולפני קולנוע בבודפשט, ומאוחר יותר באולפני קולנוע תיעודי הונגרי. בניגוד לבמאיות הונגריות אחרות בנות דורה, בהן מרתה מז'רוס (אנ') ואילונה קטקיץ' (Katkics) שהפיקו סרטים עלילתיים, קולוניץ נשארה במאית סרטים דוקומנטריים.

קולוניץ' הפיקה מעל 500 ידיעות חדשותיות וביימה מעל מאה סרטים תיעודיים, סרטי מדע פופולרי וסרטי ספורט, מתוכם 17 קיבלו פרסים בינלאומיים ושישה - פרסים לאומיים הונגריים. היא צילמה ותיעדה סכסוכים מזוינים במזרח התיכון וכן את המזרח הרחוק בשנות ה-1960 וה-1970, קיבלה משימות שנדחו על ידי עמיתיה, בגלל הסכנות הכרוכות בהן, וסיכנה את חייה על מנת להביא חדשות לציבור. רבים מסרטיה הוקדשו לקידום השלום ולתיאור קבוצות מיעוטים, נשים וילדים שחייהם נפגעו עקב המלחמות באזוריהן. אחד מהסרטים הבולטים מבחינה קולנועית שיצרה היה הסרט הקצר ארואיקה (Eroica, 1975), שתיאר את השפעת מלחמת וייטנאם על חייהם של נשים וילדים וייטנאמים.

כמו כן יצרה קולוניץ' את הסרט השנוי במחלוקת כמו שזה קרה (1957), סרט תיעודי המתאר את אירועי התקוממות 1956 בהונגריה. הסרט נערך מדברי מרואיינים שקולוניץ עצמה צילמה ברחובות בודפשט, בתקופה בה לא היו דוקומנטריסטים הונגרים שהיו מוכנים להסתכן בגביית ראיונות בשטח בעת עימות מזוין.[4] מחלוקת פוליטית סביב הסרט, הנוגעת לפרשנות אירועים באמצעות עריכה, האפילה על מורשתה הקולנועית של קולוניץ.[5]

בשנת 1955 החלה ליצור סדרה דוקומנטרית בת עשרות שנים בנושא יום הולדת, שעקבה אחר חייהן של נשים שנפגשות כל שנה בפגישת מחזור, וכך שיקפה תמונת מצב של דור הונגרי שלם באופן נשי ואישי. סרטה הדוקומנטרי "תודה על החמר" (Köszöntöm az agyagot, 1976) הוא מחווה לאמנות ולמיומנות של הפסל ההונגרי מרגיט קובאץ' (אנ')‏.[6] בסרטה מ-1988 אתה אוהב סוסים, לא? התייחסה קולוניץ לזכויות בעלי חיים. סרטה בודפשט הוא מחווה לירית לעיר הולדתה. סרטיה שמורים בארכיון הסרטים הדיגיטלי של המכון ההונגרי הלאומי לסרטים.[5]

הנצחה עריכה

לקולוניץ', לאמה, פאולינה קולוניץ' לבית הולקה (Holka), ולשתי אחיותיה, מרגיט ופאולה, הוענק אות חסידי אומות העולם לאחר מותן, בשנת 2007.[7]

פרסים עריכה

פילמוגרפיה נבחרת  עריכה

  • You Do Love Horses, Don't You? (A lovakat szeretik, ugye?), 1988 - Award of Montecatini, Special Prize of the Festival Of Tourism, Special Prize at the Hungarian Sport Film Festival, Budapest
  • The Fourth Meeting (A negyedik talákozás), 1985
  • The City Of The Golden Budda (Az arany Buddha városa), 1985
  • The Fourth Meeting (Negyedik találkozás), 1985
  • The Daughters of Laos (Laosz lányai), 1984
  • Goose Empire (Libabirodalom), 1983
  • A Nuclear Power Station (Atomeromu), 1983
  • Painting With Background (Festmény háttérrel), 1983
  • House of Lace ( A csipkeház), 1982
  • Greeting Life (Eletköszöntö), 1982
  • Thank You, We Are Well… (Koszonjuk, jol vagyunk…), 1981
  • The Survivals (A tulélök), 1980
  • Nursery Olympics (Óvis Olympia), 1979 - Award of the International Youth Committee, 1980, Award of the International Olympic Committee 1980, Award of the Russian Olympic Committee, 1980, Silver Javelin Prize, 1980, Budapest, Hungary
  • The Continuation of A Film (Egy film folytatása), 1978
  • In Several Voices (Több szolamban), 1977
  • Good Morning Siberia! (Jo reggent Sziberia!) - The Prize of the City of Leipzig, Germany
  • Thank You For The Clay (Köszönöm az anyagot), 1976
  • Let Them Have Reverence (Adassék neki tisztelet), 1976
  • White Acacia (Fehér akác), 1976
  • Meeting In Peace (Talakozás békében), 1975
  • Eroica, 1975 - Golden Prize of the Moscow Film Festival 1975, Distinction at the Tampere Film festival, Finnland 1976
  • Together Again (Ismet egyutt), 1974
  • Sport, Rhythm, Music (Sport, ritmus, zene), 1974
  • A Week On A Mountain (Egy hét egy hegyen), 1973
  • Those Who Are Waited For (Akiket varnak), 1973
  • Sparkles (Csillagszorok), 1973
  • My World (Az en vilagom), 1973
  • Red Gold (Piros Arany), 1973
  • Two Towns, (Két város), 1972
  • With Abandon, (Onfeledten), 1972
  • Two Cities, One Day (Ket varos, egy nap), 1972
  • Self-portrait (Onarckep), 1971
  • On The Conveyer-belt of History (A tortenelem futoszallagan), 1970
  • Variations On a Theme (Valtozatok egy temara), 1970
  • The Train (A Vonat), 1970
  • 5 x 1 (5x1), 1969 - Winner of OTSH Film Art Festival, Silver Javelin Prize, 1970, Budapest, Hungary
  • …And There Will Be A Millions Of Us (Es million leszunk) 1968
  • Madonnas (Madonnak) 1968
  • To My Soldier Son (Katonafiamnak) 1968 - 1st prize of the Veszprem Army Film Festival, Hungary
  • Ode (Oda) 1967
  • This Is As Well Budapest (Ez is Budapest) 1967
  • Red Signs On The Path of War (Vörös jelek a hadak utján) 1966 - Russian Historical State Award
  • Chanson (Sanzon) 1966
  • Five Times a Week (Hetenkent ötször) 1965 - 1st Prize of Silver Javelin OTSH Film Festival, Budapest, 1965 ,1st Prize of the Italian Film Production Companies, Cortina d'Ampezzo, 1966, CIDALC Award, Grenoble, 1968
  • Seasons, Masters, Artworks (Evszakok, mesterek, muvek) 1964
  • Thoughts About A Street's Name (Gondolatok egy utca névhez) 1964
  • The Last Stop (Végállomas) 1964
  • The 'Puszta' in Winter (A Puszta télen) 1963
  • Minutes Observed (Ellesett percek) 1962 - Winner of the 3rd Hungarian Short Film Biennale, Budapest
  • Festival In Helsinki (Fesztival Helszinkiben) 1962
  • Off To Baghdad (Irány Bagdad), 1961
  • Two Harvests in Markaz (Két szuret Markazon) 1961
  • In the Footsteps Of Childhood (Gyermekévek nyomában) 1961
  • April Greetings (Áprilisi köszöntö),1960
  • History Lesson For Boys (Törtenelmi lecke fiuknak), 1960
  • Bridges, Embankments, People, (Hidak, partok emberek)1960
  • The Last Curtain (Az utolso felvonás), 1959
  • We Will Meet In Vienna (Bécsben találkozunk), 1959
  • May I? (Szabad?), 1958
  • Nowhere Else Apart From Here (A nagyvilágon e kivul), 1957
  • Talking Fruits (Beszélö gyümölcsök), 1957
  • Ez It Happened (Így törtent), 1957
  • Change of Programme (Müsorváltozás), 1957
  • Six Boys, Six Buses (Hat fiu, hat busz), 1956
  • On The Embankment Of The Sajo River (Sajoparti Történet), 1955
  • Birthday (Születésnap), 1955
  • A Journey In Szabolcs (Utazás Szabolcsban), 1955
  • Budapest Industrial Expo (Budapesti Helyipari Vásár), 1955
  • In the Land of 'Matyo', 1953
  • Budapest, 1953
  • Before the Decision (Választas elött…) 1953
  • Matyasföld, (Matyásföld), 1953
  • They Need Peace (Nekik béke kell), 1952 - Winner of the 1954 Children's Film Festival, Paris, France
  • Flowering Life Replacing The Ruins (Romok helyen viragzo elet) 1949[12]

ביבליוגרפיה עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • מרגיט קולוניץ, "זכרונותי" (10 באוגוסט 1976, בודפשט)
  • ז'וזף זוקה, אילונה קולוניץ, Krónika, Filmvilág folyóirat ‏ 3 בספטמבר 2002.
  • אלנה קפלינסקאיה, "אשליה", (Illuzion', Profizdat 1991)
  • לורנט שטור Lóránt Stőhr, "שום דבר לא חקוק באבן - שיחה עם Éva Kármentő'

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אילונה קולוניץ בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 (ז'וזף זוקה (Csőke József), אילונה קולוניץ (1922-2002)', Krónika, Filmvilág folyóirat 2002/09 03. 
  2. ^ מרגיט קולוניץ, זיכרונותי (10 באוגוסט 1976, בודפשט), כתב-יד, אוסף פרטי.
  3. ^ ח ' ו:Farkasréti temető nevezetes halottainak listája#K
  4. ^ אלנה קפלינסקאיה, "הקולנוע של מוסקבה", Profizdat 1991 עמ' 124-140
  5. ^ 1 2 לורנט שטור (Lóránt Stőhr), "שום דבר לא חקוק באבן - שיחה עם אווה קרמנטו (Éva Kármentő) (Semmi sincs kőbe vésve - Beszélgetés Kármentő Évával)
  6. ^ אילונה קולוניץ, "תודה על החמר" Köszöntöm az agyagot) 1976) () http://mandarchiv.hu/video/3817/Koszontom_az_agyagot_reszlet
  7. ^ 1 2 יד ושם https://righteous.yadvashem.org/?searchType=righteous_only&language=en&ind=0&itemId=6831285
  8. ^ ח ' ו:Magyarország Kiváló Művésze díj#1980
  9. ^ ח ' ו:Magyarország Érdemes Művésze díj#1973
  10. ^ ח ' ו:Balázs בלה-díj#1963
  11. ^ ח ' ו:SZOT-díj#1965
  12. ^ מכון הקולנוע הבריטי, ארכיון, http://explore.bfi.org.uk/4ce2ba034a8bb
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אילונה_קולוניץ&oldid=37392092"