אילת

ערך זה עוסק בעיר אילת. אם התכוונתם לאוניית חיל הים "אילת", ראו אח"י אילת.

אילת
מחוז	הדרום
מעמד מוניציפלי	עירייה
ראש העירייה	מאיר יצחק-הלוי
גובה ממוצע	‎5‏ מטר
תאריך ייסוד	1951
סוג יישוב	עיר בעלת 20 - 50 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2010:
- אוכלוסייה	47,826 תושבים
- שינוי בגודל האוכלוסייה	‎0.8%‏ לשנה
- צפיפות אוכלוסייה	564 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט	84,789 דונם
אילת
דירוג חברתי-כלכלי	5 מתוך 10
מדד ג'יני	0.3776
לאום ודת   85.1% יהודים   0.0% ערבים-מוסלמים   0.0% ערבים-נוצרים   0.0% דרוזים   14.9% אחרים (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2009)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 גילאי 0 - 4 8.3% גילאי 5 - 9 8.0% גילאי 10 - 14 7.0% גילאי 15 - 19 6.3% גילאי 20 - 29 19.1% גילאי 30 - 44 23.7% גילאי 45 - 59 17.3% גילאי 60 - 64 3.9% גילאי 65 ומעלה 6.4% (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2009)
חינוך סה"כ בתי ספר 18 –       יסודיים 12 –       על-יסודיים 11 תלמידים 7,664 –       יסודיים 4,300 –       על-יסודיים 3,364 מספר כיתות 302 ממוצע תלמידים לכיתה 25 (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2009)
http://www.eilat.muni.il

אילת היא העיר הדרומית ביותר במדינת ישראל (והיישוב הדרומי ביותר). היא משמשת כעיר נמל ותיירות וממוקמת בערבה. העיר שייכת למחוז הדרום. בעבר שכן במקום ישוב בשם אום אל רשרש (בערבית: أم الرشراش), ובעבר הרחוק יותר בשם עציון גבר. ב-1949 נכבש המקום במסגרת מלחמת העצמאות ושימש בעיקר כמחנה צבאי. אילת נוסדה כישוב אזרחי בשנת 1952 והוכרזה כעיר בשנת 1959.

אילת סמוכה לטאבה שבשליטת מצרים, ולעקבה שבשליטת ירדן. שטח השיפוט שלה הוא 84,789 דונם, והיא העיר הרביעית בגודל שטח שיפוטה בישראל. משנת 1985 מוגדר אזור אילת כ"אזור סחר חופשי", הפטור ממע"מ (פרט למוצרים בודדים) וממיסים נוספים.

החיבור בין העיר אילת לשאר חלקי ישראל מתבצע באמצעות כביש 90, אשר הורחב לכביש דו מסלולי בין העיר אילת לבקעת תמנע, כחלק מפרוייקט הרחבת כביש הערבה. ניתן להגיע לאילת בטיסה ממרכז הארץ לנמל התעופה אילת, זמן ממוצע של טיסה זו כ-45 דקות.

אטימולוגיה

על פי סברה מקובלת אילת נקראה על שם האלה הכנענית אשרה. הסברה מסתמכת על מספר נקודות:

• בהיותה אשת ראש הפנתיאון הכנעני אל האשרה נקראה לעתים אלת - כלומר האלה.
• בכונתילת עג'רוד על דרך עזה-אילת נמצאו עדויות מסוף תקופת בית ראשון לפולחן משותף של אלוהי ישראל והאשרה.
• חירם מלך צור השתתף על פי הכתוב בבניית עציון גבר (היא אילת) ובתחזוק הצי שם עם שלמה המלך, ואילו האשרה הייתה האלה הפיניקית הראשית.
• בפיניקיה נקראה האשרה עת'רת ים - ושמשה כפטרונית של ערי נמל.

היסטוריה וארכאולוגיה

בתקופת המקרא

העיר נזכרה במספר מקורות בתנ"ך:

• מלכים ב' י"ד כא: "וַיִּקְחוּ כָּל-עַם יְהוּדָה אֶת-עֲזַרְיָה, וְהוּא בֶּן-שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו אֲמַצְיָהוּ. הוּא בָּנָה אֶת-אֵילַת וַיְשִׁבֶהָ לִיהוּדָה אַחֲרֵי שְׁכַב-הַמֶּלֶךְ עִם-אֲבֹתָיו."
• מלכים ב' ט"ז ו: "בָּעֵת הַהִיא הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ-אֲרָם אֶת-אֵילַת לַאֲרָם, וַיְנַשֵּׁל אֶת-הַיְּהוּדִים מֵאֵילוֹת; וארמים (וַאֲדֹמִים) בָּאוּ אֵילַת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה."
• דברים ב ח: ונעבור מאת אחינו בני עשיו, היושבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעציון גבר

על פי המקרא, דוד המלך, שכבש את ארץ אדום הסמוכה, השתלט גם על אילת <לא נזכר במפורש כי דוד המלך כבש את אילת רק שכבש את ממלכת אדום ‏‏^[1]כשאילת היא במחוז אדום />(שנקראה אז אילות).

אילת נזכרת כאחת התחנות במסע בני ישראל במדבר ביציאת מצרים. ראשיתו של היישוב בקצהו הצפוני של ים סוף, הייתה כנראה בעיר עציון-גבר, ששרידיה מצויים בתחומי ירדן, קרוב אל הגבול עמה. המקום נקרא תל-אל-חלייפה. אילת הייתה עיר נמל ומסחר ומרכז נחושת. בתל-אל-חלייפה נמצאה מצודה ריבועית בגודל של כ-100 על 100 מטר. מתקופת מלכי יהודה. למצודה שער מקראי בעל שני תאים מכל צד. בחלקה הצפוני של המצודה נמצא מבצר או ארמון. לדעת הארכאולוג נלסון גליק‏‏ היה כאן גם מפעל התכה גדול של סיגי נחושת שהובאו מתמנע . ^[2]. בחדר בארמון נמצא חותם עם ציור של איל (אילת?) ועליו כתובת "ליתם". על פי הארכאולוג נחמן אביגד‏‏^[3], יש ליחס את החותם ליותם בן עוזיה מלך יהודה. על פי סוגי החרסים הרבים שנמצאו באילת כתב נלסון גליק כי אילת היא עציון גבר שהייתה המרכז של חבל גדול.

בתקופת בית שני

מפרץ אילת, בערך 1945

ראש הממשלה דוד בן-גוריון נואם בחגיגות העשור לעיר אילת. על הבמה, בשורה הראשונה (משמאל), הרמטכ"ל חיים לסקוב, ראש העיר חנוך ננר ואברהם יפה, אלוף פיקוד דרום

מטוס DC-3 דקוטה המוצג בנמל התעופה באילת ומסמל את הקשר האווירי, האזרחי והבטחוני, בין אילת למרכז הארץ

המשנה במסכת מעשר שני (פרק ה משנה ב) מציינת עיר בשם "אילת" בזמן בית המקדש השני, אך מדובר על עיר בטווח הליכה של יום אחד בלבד מירושלים, ואין זו אילת שלחוף ים סוף (יש משערים שהכוונה לבית גוברין). על פי החוקר שמואל קליין (במאמרו אסיא, ברלין תרצ"ז), המאמר בתלמוד "מעשה ברבי מאיר שהלך לאסיא לעבר שנה" (תוספתא מגילה ב') מדבר על אסיא שהיא השם הרומי של "עציון גבר". ש.קליין מסתמך על האונומסטיקון של אב הכנסייה אוסביוס שתרגם :"עציון גבר - essia ".‏‏‏‏^[4]

בתקופת הכיבוש המוסלמי

בתקופת הכיבוש המוסלמי נמצא כתב זכויות בגניזה הקהירית שנכתב על ידי מוחמד ליהודי אילת, ג'רבה ואדרוח' (בעבר הירדן המזרחי). בכתב זכויות זה מאשר מוחמד את זכויותיהם התרבותיות והקנייניות של יהודי אילת.

בעת החדשה

הבריטים קיימו באילת תחנת משטרה ‏^[5]. דוד בן-גוריון, עוד לפני קום המדינה, בשנת 1934, הגיע לאום-רשרש והיה ראשון החולמים בעת החדשה על הפיכתה של אילת לעיר נמל בינלאומית. ‏‏^[6] במסגרת מבצע עובדה, ב-10 במרץ 1949 ט' באדר, נכבשה משטרת אוּם רַשְרַש שלחוף מפרץ אילת, והנפת דגל הדיו במקום ציינה את סיומה של מלחמת העצמאות. במקומה של אום רשרש הוקמה אילת. המושל הראשון באילת היה אברהם זכאי שהלך לעולמו באוקטובר 2007, ולאחר מכן עמדו בראשה ראשי העיר: חנוך ננר, יוסק'ה לוי, אשר אזר, גדי כץ, רפי הוכמן, גבריאל קדוש וכעת מאיר יצחק-הלוי.

העיר אילת הישראלית הוקמה כישוב קטן בתחילת שנות ה-50. בישוב הקטן והמרוחק באותה עת, התגוררו מספר עובדי נמל, אנשי צבא ואסירים משוחררים. התחבורה לעיר הייתה קשה בשנים אלו ונעשתה דרך מצפה רמון או באמצעות מטוסים קלים שנחתו במנחת שהוקם בסמוך לישוב. בתאריך 28 בפברואר 1950 נחנך באילת שדה תעופה.

בתחילת שנת 1956 הגיע ראש המועצה הראשון, חנוך ננר, למחנה מעבר לעולים במרסיי וחיפש בעלי מקצוע מקרב העולים שהיו מוכנים להגיע ולהתיישב באילת. 70 משפחות נבחרו, העולים הגיעו לארץ ולאחר מכן הובאו לאילת במטוסי חיל האוויר בשני גלים - ב-20 בפברואר וב-3 באפריל אותה שנה.

מבצע קדש, נתן לאילת תנופה, והיא החלה מתפתחת הן בתור מועצה מקומית, הן בזכות הנמל שלה, והן בזכות התחלת ניצול היופי התיירותי שבה. בשנות ה-60 סבלו תושבי העיר מיוקר מחירים שהיו בין הגורמים לגל עזיבת תושבים בשנת 1962‏^[7]. בשנת 1966 קידם ראש העיר, יוסקה לוי, תכנית לבניית בתי זיקוק סמוך לנמל אילת, ואפילו הונחה אבן פינה למפעל על ידי פנחס ספיר, למרות התנגדות עזה של שרים אחרים בממשלה ותושבי העיר‏^[8]‏^[9]. מלחמת ששת הימים, הפכה את אילת לעיר מעבר בדרך לסיני. למרות שמבחינה תיירותית, היא עמדה בצל של מקומות כגון שארם א- שייח', הרי שחשיבותה כמקום מעבר אזרחי וצבאי, תרמו לפיתוחה. בשנת 1968 נפתח בעיר בית החולים יוספטל שנועד לשרת מעבר לתושבי העיר גם את האוכלוסייה ביישובי הערבה ואת חיילי צה"ל בבסיסים השונים באזור. הנסיגה הישראלית מסיני במסגרת הסכם השלום עם מצרים, החזירה את אילת למקומה התיירותי הבלעדי לחופי הים האדום בעיקר מבחינת הישראלים. בתי מלון חדשים נבנו בעיר לאורך שנות ה-80 וה-90, בהם בתי מלון מפוארים. למרות פיתוח תיירותי זה, הרי שהמחיר היחסית גבוה של הלינה בעיר, בהשוואה לטורקיה או סיני, הביאו ישראלים רבים להעדיף שלא לנפוש בעיר. גם הסכם השלום עם ירדן, היטיב בעיקר עם שכנתה הירדנית של אילת, עקבה, ופחות עם העיר הישראלית. במהלך שנות ה-90, החלו תיירים זרים לבכר את עקבה וחופי סיני על פני אילת, תופעה שהתעצמה בשנות האינתיפאדה השנייה, והעיר נאלצה "להסתפק" בעיקר בתיירות ישראלית או יהודית מחו"ל.

במהלך רוב שנות קיומה, נהנתה אילת משקט ביטחוני, בעיקר ממלחמת ששת הימים ובהמשך מהסכמי השלום עם ירדן ומצרים. עם זאת, בעשור הראשון של המאה ה-21, החלו גורמי טרור שונים להתבסס בסיני ומעט גם בירדן. גורמים אלו יזמו ירי קטיושות באוגוסט 2005 ופיגוע טרור של מחבל מתאבד, בו נרצחו שלושה מתושבי העיר. מעברם של פלסטינים רבים לסיני מרצועת עזה, בצד ידיעות כי גורמי טרור מעוניינים לפגוע בתדמיתה של אילת, הגבירו את החשש מפיגוע אפשרי בעיר. בינואר 2008 נסגרו לראשונה לתנועת אזרחים אתרי תיירות מרכזיים בסביבה, כגון: הקניון האדום והר צפחות, וכן הכביש המערבי (כביש 12) המוביל לעיר. באפריל 2010 נורתה קטיושה לעבר אילת מסיני, אך פגעה בעקבה. באוגוסט 2010 חלה תקרית נוספת בה נורו 5 רקטות אל עבר אילת מסיני; אחת מהקטיושות פגעה בסמוך לשדה התעופה בעיר והסבה נזק, אחת נוספת התפוצצה בשטח חקלאי הסמוך לעיר. שאר הרקטות נפלו בים או בשטחי עקבה הירדנית.

ב-18 באוגוסט 2011 אירעה בכביש 12, כ-12 ק"מ מצפון לאילת, מתקפת הטרור בדרום ישראל, שבה נהרגו שמונה ישראלים.

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2010, יש באילת 47,826 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.8%‏.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2009, העיר מדורגת 5 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשס"ט (2008-2009) היה 59.6%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2009 היה 5,974 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,070 ש"ח).

להלן נתוני התפתחות האוכלוסייה בעיר:

על פי הערכות לא רשמיות, בעיר יש כמה אלפים של פליטים ומהגרי עבודה מאפריקה. הם אינם נכללים בנתוני הלמ"ס.

על פי דו"ח של משטרת ישראל שפורסם באוגוסט 2010, אילת מדורגת במקום הראשון בישראל בפשעי אלימות, עם 5 פגיעות לאלף תושבים. אך ביחס לעיר עצמה, זה נתון מעודד שכן הוא מבטא ירידה של 47% משנת 2009.

כלכלה

תיירות

הטיילת בחוף הצפוני של אילת.

הרי אילת, אילת ומפרץ אילת. מבט ממזרח למערב.

אילת היא עיר תיירות, כאשר מוקדי המשיכה העיקריים בה הם ים סוף וחופי הרחצה שלו, הטיילת שסמוכה להם, שמורת האלמוגים, פעילויות ימיות שונות, תנאי אקלים נוחים בעונת החורף ונוף המפגיש בין מדבר והרים. באילת אטרקציות שונות ביניהן: עיר המלכים, המצפה התת-ימי, פארק הקרח וה-IMAX. בהשוואה למוקדי תיירות בעלי אופי דומה המצויים בחופי אוסטרליה ואמריקה התיכונה, אילת נמצאת במרחק קצר מיבשת אירופה ולכן תיירים רבים מיבשת זו מעדיפים אותה על פני מקומות אחרים. כמו כן, פעם בשנה משנת 1987 מתקיים בה פסטיבל ג'אז בים האדום אשר מושך לעיר תיירים מישראל ומהעולם ובנוסף נערכים בה פסטיבלים אחרים המהווים מוקד משיכה לתיירים, כגון פסטיבלי ריקודי סלסה וריקודי זוגות אחרים, פסטיבלי ברידג' ועוד.

באילת ממוקמים כ-48 בתי מלון וסך החדרים לאורחים עומד בה על 12,000 לצד מרכזי בילוי ובידור (ביניהם קניון מול הים שהינו הקניון הרווחי בישראל וקניון הילטון מלכת שבא). נכון לאוקטובר 2007, לא מתקיימת בנייה של מלונות נוספים חדשים. עתודות הקרקע היחידות המוקצות לצורך כך ממוקמות מסביב ללגונת הרחצה (הבלתי שמישה עקב מחדלי תכנון ובניה) הממוקמת בחלק המזרחי של העיר בין מלון הרודס לגבול עם ירדן.

נמל אילת

נמל אילת משמש כשערה הדרומי של מדינת ישראל למדינות המזרח הרחוק, אוקיאניה, מזרח ודרום אפריקה והודו. מרבית פעילות הנמל מקורה בייבוא כלי רכב מהמזרח הרחוק וכן מפעילות ייצוא של מפעלי כימיקלים לישראל.

הנמל התחיל את פעילותו בשנת 1950. ב-2005, בעקבות הרפורמה בנמלי הים בישראל, הוקמה חברה ממשלתית בשם "נמל אילת בע"מ" שבמסגרתה מתנהלים שירותי התפעול של הנמל.

הטבות מס

חוק אזור סחר חופשי באילת מעניק תמריצי מס אחדים לפעילות כלכלית באילת. תמריץ עיקרי הוא פטור ממס ערך מוסף לסחורות ושירותים הנקנים באילת. לתושב אילת ניתן (החל משנת 2012) זיכוי ממס הכנסה בשיעור 10% מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית שהופקה באזור אילת, בתנאי שהתגורר ביישוב שנה לפחות.

חינוך

בעיר אילת פועלים תשעה בתי ספר יסודיים ממלכתיים: אופיר, אלמוג, היובל, הרי אילת, יעלים, גלים, מצפה ים, עציון גבר וצאלים. כמו כן ישנם בעיר שני בתי ספר יסודיים ממלכתיים דתיים: ימין הרצוג (שבמסגרתו פועל גם תלמוד תורה) ואור אבנר (חב"ד) וכן בי"ס אור החיים של ש"ס השייך לחינוך העצמאי.

במסגרת החינוך העל יסודי, קיימים שלושה בתי ספר ממלכתיים הכוללים חט"ב ותיכון: רבין, בגין, וגולדווטר. לצידם קיים גם ביה"ס העל-יסודי אורים, לחינוך מיוחד. כמו כן, קיים חינוך על יסודי ממלכתי דתי לבנות במסגרת אולפנת תהילת ישראל לכיתות ז' - י"ב ולבנים במסגרת חט"ב ימין הרצוג עד כיתה ח'. באילת הייתה בעבר חטיבה עליונה (כיתות ט'-י"ב) לתלמידים דתיים אשר נסגרה עקב מיעוט התלמידים. בשנת הלימודים תש"ע נפתחה בעיר ישיבה תיכונית סביבתית, בישיבה לומדים בתנאי פנימיה גם תלמידים מישובים אחרים בארץ. מאז שנת 1998 בערך, פועלת באילת ישיבה גבוהה, ישיבת "איילת השחר" המושכת אליה תלמידים מכל רחבי הארץ.

החינוך האקדמי באילת כולל קמפוס של אוניברסיטת בן-גוריון, קמפוס של האוניברסיטה העברית, את שלוחת מכללת לוינסקי לחינוך וכן שלוחה של מכללת ירושלים לחינוך. קיימת שלוחה של האוניברסיטה הפתוחה בעיר, אך פעילותה מצומצמת מאוד. בעיר פועל גם המכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים באילת.

מוסדות התרבות הקיימים באילת הם:

• הספרייה העירונית של אילת
• רשת המתנ"סים של אילת

שכונות העיר

הרי אילת

בעיר אילת יש 14 שכונות:

• אופיר
• אורים
• גנים א'
• גנים ב'
• האשל
• הדקל
• יעלים
• מצפה ים
• נווה מדבר
• ערבה
• צאלים
• צופית עילית
• צופית תחתית
• שחמון

אקלים

ראשי העירייה

ערים תאומות

• אנטיב, צרפת
• לוס אנג'לס, ארצות הברית
• אריקה, צ'ילה
• טורונטו, קנדה
• דרבן, דרום אפריקה
• סמוליאן, בולגריה
• קאמן, גרמניה
• שופרון, הונגריה
• קאמפן, הולנד
• אושואיה, ארגנטינה

תמונות פנורמיות

הרי אילת וברקע מפרץ אילת. מבט לדרום מזרח.

מראה פנורמי מהמפרץ של העיר אילת.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אילת

• מוזיאון אילת עירי
• האתר הרשמי של עיריית אילת
• עדותם של ותיקי העיר, על אילת שבין השנים 1957-1968
• אילת במרכז המידע להתיישבות בנגב
• יורם צפריר, ‏אילת ומפרץ אילת במקורות היווניים והרומיים – מן האונומסטיקון של ארץ-ישראל, קתדרה 53, ספטמבר 1989, עמ' 192-149

הערות שוליים

מחוז הדרום
נפות	נפת אשקלון ·נפת באר שבע
ערים	אופקים · אילת · אשדוד · אשקלון · באר שבע · דימונה · נתיבות · ערד · קריית גת · קריית מלאכי · רהט · שדרות
מועצות מקומיות	חורה · ירוחם · כסייפה · להבים · לקיה · מיתר · מצפה רמון · עומר · ערערה בנגב · רמת חובב · שגב שלום · תל שבע
מועצות אזוריות	אבו בסמה · אשכול · באר טוביה · בני שמעון · הערבה התיכונה · חבל אילות · חוף אשקלון · יואב · לכיש · מרחבים · רמת נגב · שדות נגב · שער הנגב · שפיר · תמר