אימפליקטורה
אימפליקטורה (משמעות מרומזת, מאנגלית: To Implicate, לערב מישהו אחר, לסבך או לרַמֵּז) הוא מונח בסמנטיקה ופרגמטיקה, המתאר משמעות השונה מהדברים הנאמרים במפורש. לעיתים אימפליקטורה אף כוללת אמירת דבר במשמעות הפוכה לחלוטין מהנאמר. על פי הוגה הדעות הבריטי פּול גרַייס משמעות משנית אימפליקטורית נוצרת על ידי הפרת עקרון שיתוף הפעולה אותו הגדיר כעקרון של השיח הישיר. הפרה זו נעשית על מנת להשיג שיח לא ישיר, כמו בלעג, שחוק, מחאה והתחמקות.
על פי עקרון שיתוף הפעולה של גרייס, כדי שבני אדם יבינו זה את זה, מתקיימת בכל אקט תקשורתי הנחה של שיתוף פעולה, הנחה שהדובר והנמען מנסים להגיע לאותה מטרה – העברת מידע.
מכיוון שהאימפליקטורה רק נרמזת, היא אינה תנאי לבחינת ערך האמת של המבע - האימפליקטורה של מבע מסוים יכולה להיות שקרית, אולם המבע עצמו יוסיף להיות אמיתי.
מעקרון שיתוף הפעולה נובעים ארבעה כללי שיח בסיסיים:
- כמות מתאימה - המוען ימסור מידע באורך ועומק מתאימים לצורכי הנמען, ורק אותו. הוא לא יאריך בדברים ולא יתעמק בהסברים מעבר לנדרש.
- איכות מתאימה – המוען ימסור מידע אמין הגיוני ונכון, שניתן להוכיחו.
- רלוונטיות, שיח לעניין – המוען ימסור מידע בהקשר נכון, לעניין ובנושא המדובר.
- סגנון, אופן שיח מתאים – המוען ידבר באופן נהיר ובהיר, וימנע מדו משמעות, ערפול, ובלבול.
לדברי גרייס, הפרה של אחד או יותר מהכללים הללו, ושמירה על עיקרון שיתוף הפעולה מייצרת אימפליקטורה, משמעות נרמזת, שלא נאמרה במפורש.
משמעות מרומזת והפרת שיתוף הפעולה עריכה
שימוש בשיח שלא על פי כללי שיתוף הפעולה, לפי גרַאייס נעשית בכמה מקרים מובחנים וידועים:
- צחוק והומור - על מנת להצחיק המדבר יאמר דבר אחד אך למעשה כוונתו למשהו אחר, אשר בדרך כלל מתברר בשלב כלשהו מתוך השיח ב"שורת מחץ" או מתוך המצב (הקומי) המתואר. הפרה זו יכולה להיות בכל אחד מארבעת העקרונות.
- התחמקות - על מנת להתחמק מתשובה המדבר עלול לשנות את נושא השיחה או לענות שלא לעניין ובכך יפר את כלל הרלוונטיות, או אם יענה תשובות מעורפלות יפר בכך את כלל האופן המתאים (כלומר כלל הסגנון).
- מחאה - על מנת להביע מחאה ישתמש המשוחח בשיח מוגזם ודימויים בלתי אפשריים. ובכך יפר את כלל האיכות, וראו להלן הפרזה.
- נימוס - גם נימוסים ומחמאות כוללים לעיתים הפרזה או עידון והמעטה וראו להלן שני מושגים אלו של צורת ביטוי.
צורות ביטוי המפרים את כלל האיכות עריכה
גראייס הדגים ארבע צורות ביטוי (פיגורות רטוריות) המפרות את כלל האיכות ומוסרות מידע שאינו נכון:[1]
- לעג מר, שנינות ועקיצה (אירוניה וסאטירה) - על מנת לפגוע במישהו או להביע מחאה, לעיתים ייאמר דבר במשמע של היפוכו. אם המדבר מעוניין שהמאזין יבין את העקיצה שבדבריו, הוא בדרך כלל יגזים כך שהדבר לא ייתכן.
- שימוש בדימוי (מטאפורה) - לצורך הדגשה או יפוי. "הוא נראה כמו יהלום מלוטש."
- עידון לשון (מאיוזיס) - שימוש בלשון המעטה והפחתה בנימוס כדי לכבד מישהו ולמנוע את הפגיעה ברגשותיו: "הוא נראה די " או בלעג תוך ציון שזו לשון המעטה (אנדרסטייטמנט).
- הפרזה (היפרבולה לשונית) - הגזמה משמשת כדי להצחיק, להרשים, לפגוע, להחמיא או למחות.
תנאי המשמעות המרומזת עריכה
לפי גרייס, כדי שהמשמעות המשנית תיחשב מרומזת ומכוונת ותהווה בכך "אימליקטורה" - עליה לקיים את התנאים הבאים:
- נדרש לשיח Nondetachability - אין אפשרות לנתק את המבע מהמרומז
- בת השבה cancelable - ניתן לבטל את הרמיזה באמצעות הבהרה או בדרך אחרת ובכך להשיב את המשמעות הראשונית על כנה
- בלתי מקובלת - המשמעות המרומזת אינה מוסכמת כמשמעות הראשונית של המבע
- בת השגה calculability - ניתן להבין את המרומז מתוך הדברים.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- (באנגלית) תנאי אי-הביטול ואי הניתוק של אימפליקטורה - מאמר מדעי ביקורתי המסכם את שיטתו של גרַייס והתפישות שנבנו על גביה (באתר ResearchGate).
הערות שוליים עריכה
- ^ לשון חברה תרבות, מלכה מוצ'ניק, עמוד 108, האוניברסיטה הפתוחה