במיתולוגיה היוונית, איסמנהיוונית: Ἰσμήνη) היא נסיכת תבאי, בתו ואחותו למחצה של אדיפוס, מלך תבאי, בתה ונכדתה של יוקסטה, ואחותם של אנטיגונה, אטאוקלס ופולינייקס. היא מופיעה בכמה מחזות טרגיים של סופוקלס: בסוף אדיפוס המלך, באדיפוס בקולונוס ובאנטיגונה. היא מופיעה גם בסוף המחזה "שבעה נגד תבאי" של אייסכילוס.

איסמנה
Ἰσμήνη
תרבות מיתולוגיה יוונית
אב אדיפוס עריכת הנתון בוויקינתונים
אם יוקסטה עריכת הנתון בוויקינתונים
אחים אנטיגונה, פולינייקס, אטאוקלס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

במחזות סופוקלס עריכה

 
"אדיפוס (עם איסמנה ואנטיגונה) מגנה את פוליניקס", ציור שמן מאת מרסל בשט (1883)

אדיפוס המלך עריכה

אף על פי שלא נוקבים במחזה "אדיפוס המלך" בשמה, איסמנה נראית בסוף המחזה כאשר אביה/אחיה מקונן על ה"בושה" וה"צער" שהוא מרגיש כשהוא עוזב אותה ואת אחותה. אדיפוס מתחנן בפני קריאון שישמור עליהן, אך בצערו מגיע לקחת אותם איתו כשהוא מובל. קריאון מונע ממנו להוציא את בנותיו מהעיר איתו. [1]

אדיפוס בקולונוס עריכה

איסמנה מופיעה באדיפוס בקולונוס כדי לספר לאביה על המצב בתבאי ועל היריבות של בניו. היא מסבירה שאטאוקלס לקח את כס המלכות מפוליניקס וגירש אותו מהעיר. כתוצאה מכך, פוליניקס אסף צבא משלו כדי להחזיר את העיר "או למות שם בכבוד". לפי האורקל מדלפי, המקום בו ייקבר אדיפוס יקבע את תוצאת המלחמה בין האחים. איסמנה מספרת לאביה שקריאון מתכנן לקבור אותו על גבול תבאי כדי שתושג התוצאה הרצויה. כששמע זאת, אדיפוס קילל את בניו וסירב לעזוב את קולונוס.

המקהלה (במחזה זה הם נקראים "זקני קולונוס") אומרים לו שמכיוון שהוא הלך על האדמה הקדושה של האומנידיות, הוא צריך "לבצע טקסי טהרה". בשל עיוורונו וגילו, אדיפוס אינו מסוגל למלא את המשימה הזו ומבקש מאחת מבנותיו לעשות זאת במקום זאת. איסמנה מסכימה ויוצא לעשות זאת.

בהמשך המחזה, בניסיון לאלץ את אדיפוס לחזור לתבאי, קריאון אומר לו שהוא תפס את איסמנה ולוקח משם גם את אנטיגונה. עם זאת, תסאוס והאתונאים משתלטים עליהם ויוצאים לשחרר את הבנות.

איסמנה מופיעה שוב בסוף המחזה עם אחותה כשהם מתאבלים על מות אביהם ומקוננים על כך שהם לא יכולים להצטרף אליו. תסאוס אומר להם שאדיפוס נקבר אך מיקום הקבר הוא סודי ואסור לו לספר להם על כך. אנטיגונה מחליטה לחזור לתבאי, ואיסמנה הולכת איתה.[2]

אנטיגונה עריכה

בסצנת הפתיחה של המחזה, אנטיגונה מספרת לאיסמנה על תוכניותיה לקבור את אחיהן פוליניקס, ומבקשת ממנה להצטרף אליה. בעוד איסמנה מבכה את גורלה של גופתו של פוליניקס, היא מסרבת להמרות את חוקי העיר ולא מוכנה לשתף פעולה עם אנטיגונה. עם זאת, איסמנה מציעה לה לנהוג בחוכמה ואומרת שהיא לא תשתף את התוכנית של אנטיגונה. אנטיגונה, לעומת זאת, אומרת לה לא לשתוק אלא לספר לכולם בעיר.

ברגע שאנטיגונה נתפסת, למרות אירוסיה לבנו הימון, קריאון קובע שהיא תיקבר בחיים. לאחר מכן מכריזה איסמנה שהיא סייעה לאנטיגונה ורוצה לחלוק את גורלה, אף על פי שהיא לא השתתפה בפשע. אנטיגונה מסרבת לתת לה לסבול בגלל עקרון שהיא לא תומכת בו, ואומרת לה להמשיך לחיות. אנטיגונה אומרת לה "בחיים בחרת, ואני במוות", אך איסמנה עונה לה ואומרת ששתיהן אשמות.

אף על פי שתכנן בתחילה להרוג את שתיהן, לאחר שיחה עם בנו מחליט קראון לכלוא רק את אנטיגונה במערה, בעוד איסמנה תישאר בחיים מכיוון שהיא החפה מפשע.

שבעה נגד תבאי עריכה

המחזה "שבעה נגד תבאי" של אייסכילוס מתאר את המלחמה ואת מותם של אטאוקלס ופוליניקס. בסוף ההצגה מספרת המקהלה על כך שאיסמנה ואנטיגונה נכנסות לשיר קינה יחד עבור שני אחיהן. בעוד אנטיגונה יוצאת עם הסמיכורוס הראשון ומלווה את גופתו של פוליניקס, איסמנה יוצאת עם הסמיכורוס השני, ביחד עם גופתו של אטאוקלס.[3]

הופעות אחרות עריכה

 
טידאוס ואיסמנה, אמפורה מקורינתוס, 560 לפנה"ס בערך, הלובר (E 640)

המשורר היווני מימנרמוס מסביר כי איסמנה נרצחה על ידי טידאוס, אחד מהשבעה. לפי הסבר זה, איסמנה ואהובה תיאוקלימנוס נפגש מחוץ לעיר בעת המצור. אתנה סיפרה לטידאוס על מקום המפגש, והוא תפס אותה בזמן שתיאוקלימנוס ברח. בעוד איסמנה התחננה לרחמים, טידאוס לא הושפע מתחנוניה והרג אותה.[4][5]

הסיפור לא מוזכר באף כתיבה קלאסית אחרת, אבל הסצנה מיוצגת על אמפורה קורינתית מהמאה ה-6 לפנה"ס השוכנת כעת בלובר.[6][7]

אילן יוחסין עריכה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ליוס
 
 
יוקסטה
 
 
 
 
 
 
 
 
קריאון
 
אורידיקה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אדיפוס
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פולינייקס
 
אטאוקלס
 
איסמנה
 
אנטיגונה
 
היימון
 
מגרוס
 


בתרבות עריכה

  • איסמנה היא המספרת המרכזית של הרומן "ילדי יוקסטה" מאת נטלי היינס, שיצא לאור ב-2017.

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Thury, Devinney, Eva M., Margret K. (2017). Introduction to Mythology: Contemporary Approaches to Classical and World Myths. New York: Oxford. pp. 436, 437. ISBN 978-0-19-026298-3.
  2. ^ Sophocles. (2009). The Theban plays : Oedipus the king, Oedipus at Colonus, Antigone. Fainlight, Ruth., Littman, Robert J., 1943-. Baltimore: Johns Hopkins University Press. ISBN 9780801895418. OCLC 608624785.
  3. ^ Aeschylus. (2009). The Persians and other plays. Sommerstein, Alan H. London: Penguin. ISBN 9780140449990. OCLC 434561936.
  4. ^ Grimal, Pierre, 1912-1996. (1991). The Penguin dictionary of classical mythology. Kershaw, Stephen. ([Abridged ed.] ed.). London, England: Penguin Books. ISBN 0140512357. OCLC 25246340.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  5. ^ Mimnermus frag 21 [=Sallust's preface to Sophocles Antigone.]
  6. ^ Easterling, P. E.; Knox, B. M. W. (1989). Cambridge History of Classical Literature: Early Greek Poetry. Vol. 1, part 1. Cambridge University Press. p. 95. ISBN 0-521-35981-3.
  7. ^ Salazar, Fortunato (19 בדצמבר 2018). "Did Translators of Sophocles Silence Ismene Because of Her Sexual History?". Electric Literature. נבדק ב-21 בדצמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא איסמנה בוויקישיתוף