איפיגניה בטאוריס (גתה)
איפיגניה בטאוריס (בגרמנית: Iphigenie auf Tauris) היא עיבוד מאת יוהאן וולפגנג פון גתה למחזה איפיגניה בטאוריס מאת אוריפידס.
 | |
| כתיבה |
יוהאן וולפגנג פון גתה  |
|---|---|
| מבוסס על |
איפיגניה בטאוריס |
| סוגה |
טרגדיה |
| שפה |
גרמנית |
  | |
גתה כתב את הגרסה הראשונה של המחזה במשך שישה שבועות והוא הוצג לראשונה ב-6 באפריל 1779. בשנת 1781 כתב גתה גרסה נוספת של המחזה ובשנת 1786 גרסה שלישית (שתי הגרסאות הראשונות נכתבו בפרוזה, והגרסה השלישית בסגנון שירי).
תקציר המחזה עריכה
המחזה נפתח במונולוג של איפיגניה, ובעקבותיו שיחה בינה ובין ארקס, שליח המלך. מהשיחה מתברר כי כשהגיעה איפיגניה לטאוריס, שכנעה את המלך לחדול מהמנהג של הקרבת כל זר המגיע לדיאנה (שמה הרומי של ארטמיס). אז מגיע המלך תואס, וחוזר על רצונו, שהובע מכבר, לשאת את איפיגניה לאשה. היא חוזרת על סירובה. במאמץ להסביר את הסירוב לתואס היא מגלה לו את שמה ומוצאה, שעד עתה שמרה בסוד, וטוענת כי בית טנטלוס, סב סבה, מקולל ומלא שפיכות דמים, והיא תביא את הקללה איתה. תואס אינו משתכנע, ובכעסו הוא מחליט לחדש את מנהג הקרבת הזרים, ועל איפיגניה להתחיל בהכנת שני יוונים שנתפסו לקורבן.
בהמשך מופיעים תחילה שני היוונים, שהם אורסטס ופילדס, שבאו לגנוב את פסל האלה, כי הם סבורים שאפולו ציווה עליהם לעשות זאת, ותמורת כך יסלק את האריניות, אלות הנקם הרודפות את אורסטס על רצח אמו. אורסטס נואש מחייו, ומוכן שיעלוהו לקורבן, בעוד שפילדס מחפש דרכים להינצל. לפי עצת פילדס אין השניים מגלים לאיפיגניה, שהגיעה בינתיים, מי הם. איפיגניה חוקרת אותם על סופה של מלחמת טרויה, וגורלם של משתתפיה. הם מספרים לה שהמלחמה נסתיימה, כי אביה אגממנון נרצח ביד אשתו, אימה קליטמנסטרה, ביום חזרתו, כי אחותה אלקטרה ואחיה אורסטס עודם חיים, ואורסטס בעזרת אלקטרה הרג את אימו כנקמה על רצח אביו. איפיגניה מזועזעת לשמע הדברים, אך שמחה שאחיה ואחותה חיים. הם ממשיכים בשיחה, ואורסטס, שמצפונו מציקו על שהוא מסתיר את זהותו בעוד שהיא מתייחסת אליהם בכזו עדנה, חושף את עצמו, ואז גם איפיגניה מגלה לו מי היא. הוא סבור בתחילה שדעתה נתבלעה, אבל אז משתכנע. שלושתם מטקסים עצה כיצד לברוח.
במערכה הרביעית, האחרונה, איפיגניה מספרת, לארקס, את הסיפור שהוסכם בינה לאורסטס ופילדס, כי אין להקריב את הזרים לפני שיטוהרו, כי הם אשמים ברצח קרוב משפחה. וכן עליה לטהר את פסל דיאנה שהם טימאוהו בעצם קרבתם. כל זה חייב להיעשות בים ובצנעה, על ידיה, הכוהנת. ארקס מכריח אותה לחכות לאישורו של תואס. כשהוא הולך מגיע פילדס ומבשר, כי הוא ואורסטס מצאו את ספינתם וצוותה, ועליהם רק לקחת את פסל האלה, לרדת לספינה, ולצאת לדרך. אך איפיגניה מסבירה כי עליה לחכות למלך ולאישור לירידתה לחוף. פילדס עוזב ותואס מגיע. מצפונה של איפיגניה מציקה על כפיות הטובה שהיא מגלה כלפי המלך, שקיבלה בארצו כזרה והעניק לה מעמד ושמירה כל השנים, היא מגלה לו מיהם הזרים, ומזכירה לו את הבטחתו כי ירשה לה לחזור לארצה, אם הדבר יהיה אפשרי. אורסטס ופילדס חוזרים, תחילה נראה כי יתפתח קרב, אך תואס ואורסטס עוצרים אותו, אחרי שהם לומדים להכיר כל אחד בערך השני. אורסטס מבין כי כאשר אמר לו אפולו להחזיר את האחות, לא התכוון לאחותו דיאנה (כלומר, לפסלה), אלא לאחותו הוא, איפיגניה. מכיוון שכך, תואס מסכים שהשלושה יחזרו לארגוס, וכולם נפרדים בשלום וידידות.
הבדלים מהמקור עריכה
דמותו של ארקס, וכן אהבת תואס לאיפיגניה, אינם מופיעים במחזה של אוריפידס, אך הופיעו כבר בעיבודים קודמים שלו. חידושו העיקרי של גתה, בהשוואה לכל הגרסאות הקודמות, הוא התנהגותם האצילה של כל המעורבים. כל קושרי הקשר ושומרי הסודות נתקפים בנקיפות מצפון על התנהגותם כפויית הטובה, ולאחר התלבטויות קשות הם מגלים את הסוד ודבר הקשר למתנגדיהם. בסופו של דבר כולם סולחים זה לזה ונפרדים בשלום.
גם ביטול מנהג קרבנות האדם על ידי איפיגניה, וכן הסברו של אורסטס לציוויו של אפולו, הם כנראה חידושים של גתה, ואף הם תורמים לרוח האחווה שבה מסתיים המחזה.
תרגומים לעברית עריכה
- יעקב כהן (הוצאת שטיבל, ורשה 1920)
- יצחק כפכפי (הוצאת דביר, ירושלים 1981).
קישורים חיצוניים עריכה
- גיטה אבינור, "איפיגניה הטהורה והנסיכה העדינה", בספרה הפורטת על הפסנתר הכחול, מפעל סופרי חיפה, 1974, עמ' 26–29
- מידע על היצירה באתר Literary Enc.
- טקסט של המחזה מתוך פרויקט גוטנברג:
- איפיגניה בטאוריס (באנגלית)
- איפיגניה בטאוריס (בגרמנית)