ויקיפדיה

איריס נשר

איריס נשר (נולדה בשנת 1966) היא צלמת, פסלת וקרמיקאית ישראלית.

איריס נשר

ביוגרפיה עריכה

איריס נשר נולדה במילאנו, איטליה. גדלה בתל אביב ולמדה ב-School of Visual Arts (אנ') בניו יורק וב-CalArts (אנ'). לאחר נישואיה לבמאי הקולנוע אבי נשר, עברה לגור ולעבוד בלוס אנג'לס. בשנת 2002 חזרה נשר לישראל. ב-1996 נולדה בתם, תום, שחקנית, יוצרת ועיתונאית לשעבר בחדשות 13[1][2]. ב-2001 נולד בנם ארי[3]. בספטמבר 2018 נהרג ארי לאחר שנפגע בתאונת פגע וברח בשדרות רוקח בתל אביב בה היה מעורב יצחק אספה[4]. איבריו נתרמו להשתלה, והושתלו בחמישה אנשים[5].

עבודותיה עריכה

נשר עשתה לעצמה שם הן כצלמת והן כפסלת קרמיקאית. יצירתה של נשר מתמקדת בצילום דיוקנאות, בעיקר של נשים יוצרות, זיכרון ואימהות, משנת 2015 החלה ליצור גם כלי פורצלן.

בשנת 2007 הציגה נשר בגלריה רוזנפלד את התערוכה "מחוסמת", תערוכה היחיד הראשונה שלה לאחר חזרתה לישראל, ובה הציגה צילומי שחור לבן, רובן של נשים יוצרות העוסקות בעצמן בתחומים שונים של אמנות כשהן מוצגות עירומות, חלקן כפותות בחבלים[6]. שם התערוכה נקשר לעוצמתה של הזכוכית המחוסמת המייצגת עבורה מצד אחד שקיפות ועדינות ומהצד השני חוסן פנימי בלתי ניתן לריסוק[7].

בתערוכה "בחדרי החושך" שהוצגה ב-2010 במוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן. הציגה נשר פורטרטים של סופרות ומשוררות ישראליות מובילות. המשתתפות התבקשו לבחור טקסטים הקרובים לליבן, שוחחה איתן על משמעות הטקסט שנבחר ויחד איתן תכננה את הצילום. החיבורים השונים נגעו למקומה של האישה בין המרחב הציבורי לבין המרחב הפנימי. המצולמות צולמו ללא תכשיטים, בגדים ובאיפור בסיסי בו המצולמת מתאפרת בדרך כלל[8]. בטקסט לתערוכה כתב האוצר מאיר אהרונסון כי "הדיבור של הנשים המצולמות בטקסטים שנבחרו על ידיהן ללוות את התצלום הוא דיבור שלא נהיה יכול להיכתב או להיאמר על ידי גברים, אלה משפטים ומטאפורות שלקוחים מחוויה נשית שגבר לעולם לא יבין"[9]. התערוכה נדדה בין גלריות ומוזיאונים רבים בישראל ובעולם.

בשנת 2012 הציגה בתערוכה "כניסה" במוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן עבודות שנוצרו לאחר דיאלוג משותף של נשר ושל הסופר יורם קניוק, שכלל שיחות וצילומים בתהליך שארך שנתיים. נשר וקניוק שלא הכירו קודם יצאו למסע הכרות אישי ויצירתי[10]. הפרויקט עסק בין השאר בשימוש בזיכרון האמנים כמקור השראה עבור האמנות שלהם, ולדברי נשר ביצירה זו היא בחרה ל"ביים מציאות שקרית אך לגרסתה בדרכה היא יותר אמיתית מהאמת"[11]. בספר שיצא לאור בעקבות התערוכה הוצגו תצלומיה של נשר לצד טקסט שכתב קניוק[12].

במהלך 2019–2020 הוצגה תערוכתה "מחוץ לזמן" במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. בתערוכה זו שהוצגה כשנה לאחר מות בנה, הציגה נשר הקרנה של תצלומים המתעדים את בנה ארי ישן, במוזיאונים או במוקדי אמנות אחרים ברחבי העולם. נקודת המוצא לסדרת הצילומים זו הייתה תצלום של ארי, שצולם כשהיה בן שש, במהלך ביקור משפחתי במוזיאון ישראל כשהוא משתרע, ספק נרדם ספק מנמנם על כריות שהוצבו במרכז חלל התצוגה, בזמן שממתין לבני משפחתו עד שיסיימו את ביקורם במוזיאון. במשך השנים התגבשה סדרת תצלומים של ארי במוזיאונים או בכנסיות המציגות עבודות אמנות, המציגות דיאלוג בין יצירות אמנות והתבוננות בארי כיצירת אמנות בפני עצמה. התצלום האחרון בסדרה צולם מעט לפני מותו הטרגי של ארי, בגיל שבע עשרה, בתאונת דרכים. את ההקרנה סגרו שני תצלומים בהם מופיע דיוקנה של נשר על רקע הגלריה הלאומית לאמנות עכשווית ברומא, באחד עיניה עצומות, ובאחר פקוחות לרווחה כסימן ליציאה מבועת האבל בה שהתה וחזרה לתקשורת עם העולם והמציאות. מאחוריה עוברת דמות שחורה ועל מדרגות המוזאון פזורים פסלי אריות, המהדהדים את שם בנה. על גבי מדרגות המוזיאון מופיעה כתובת גדולה המכריזה על שם התערוכה באותה עת 'Time is out of joint', ציטוט מ"המלט" של שייקספיר המתאר רגע של כאב ושבר גדול, הכרה במציאות הקשה אך באותו הזמן סירוב לקבלה[13][14].

ב-2019 הוצגה עבודת הווידאו "מחוץ לזמן" במוזיאון MAXXI ברומא, ובהמשך נרכשה עבור אוסף הקבוע של המוזיאון האיטלקי לאמנות מודרנית[15].

משנת 2015 החלה נשר ליצור כלי אוכל מפורצלן, תחת המותג Iris Nesher Tableware Art[16]. סטים של כלי אוכל מפרי יצירתה הוזמנו למסעדת שלושה כוכבי המישלן של השף אלן דוכאס בלונדון, הוזמנו על ידי אנשים פרטיים וב-2023 למסעדת אופא בתל אביב בהנהלתה של השפית שיראל ברגר[15].

הכלים של נשר הכלים נוצרים מפורצלן לימוז' הצרפתי, ומיוחדים במראם השבור כביטוי לשבר האישי שחוותה עם מות בנה[15].

תערוכות יחיד עריכה

  • 2007 – "מחוסמת" – גלריה רוזנפלד, תל אביב
  • 2010 – "בחדרי חושך" – מוזאון לאמנות ישראלית, רמת גן
  • 2012 – "כניסה" – המוזאון לאמנות ישראלי, רמת גן
  • 2019 – "מחוץ לזמן" – מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, ישראל
  • 2022 – "MATERIA" – נומס פאונדיישן, רומא, איטליה

תערוכות עריכה

  • המיצב "כלים שבורים" הוצג ב-2023 בביאנלה לאמנויות ועיצוב במוזיאון ארץ ישראל[15].

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ תום נשר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
  2. ^ ערן סויסה, תום נשר מצטרפת לחדשות 13, באתר ישראל היום, ‏15 בדצמבר 2020
  3. ^ ארי נשר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
  4. ^ רועי רובינשטיין ואיתי שיקמן, מת הנער שנדרס בפגע וברח בת"א: "ברגעיו האחרונים חגגו לו יום הולדת", באתר ynet, 27 בספטמבר 2018
  5. ^ רויטל בלומנפלד‏, כמו מבצע צבאי: כך התנהל מרתון השתלות איבריו של ארי נשר, באתר וואלה!‏, 30 בספטמבר 2018
  6. ^ אניה בוקשטיין כפותה ועירומה, באתר הארץ, 24 במרץ 2007
  7. ^ חגית פלג רותם, ‏איריס נשר, באתר גלובס, 27 במרץ 2007
  8. ^ שלו עמיחי, ספרות מתפשטת, לא מופשטת, באתר ynet, 18 ביולי 2010
  9. ^ אהרונסון מאיר, יחידה אחת מושלמת שאינה ניתנת לפירוק, איריס נשר-בחדרי החושך, מוזיאון לאמנות ישראלית-רמת גן: בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2010
  10. ^ אהרונסון מאיר, מה דחוף לך? המקבילה במילים פשוטות למושג 'הספר האחרון', איריס נשר-כניסה, המוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן, 2012, עמ' 7
  11. ^ דגן נילי, ספוטלייט- איריס נשר, ‏17 באוגוסט 2015
  12. ^ כניסה - איריס נשר, באתר הספרייה הלאומית
  13. ^ איה לוריא, קטלוג התערוכה, זמן דיוקן (קטלוג מערך התערוכות במוזאון), מוזאון הרצליה לאמנות עכשווית, עמ' 37–38
  14. ^ טקסט מקוצר, איריס נשר, באתר www.herzliyamuseum.co.il
  15. ^ 1 2 3 4 פריליק-ניב, יוליה (2024-01-04). "איריס נשר יצרה מתוך השבר האישי והלאומי סדרת צלחות שמוגשות רק במסעדה אחת". Ynet. נבדק ב-2024-01-04.
  16. ^ קרן צוריאל הררי, "אני פותרת לעצמי את החלומות", באתר כלכליסט, 4 באפריל 2017
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=איריס_נשר&oldid=37904329"