איש זקן מאוד עם כנפיים עצומות

"איש זקן מאוד עם כנפיים עצומות" (בספרדית: Un señor muy viejo con unas alas enormes) הוא סיפור קצר, שנכתב על ידי הסופר הקולומביאני גבריאל גרסיה מארקס. הסיפור פורסם לראשונה בספרדית בשנת 1955 בתוך הספר "הסיפור העצוב שלא ייאמן על ארנדירה התמה וסבתה האכזרית" (הוצאת שוקן, 1986). הסיפור מדבר על דמות אנונימית שמופיעה בחצר משפחה בלילה סוער. לאחר מכן על תגובות המשפחה, העיירה והמבקרים מבחוץ. הסיפור נכתב בז'אנר הריאליזם הקסום.

עלילה עריכה

הסיפור מתחיל אחרי שלושה ימים של גשם. פלאיו ואליסנדה חושבים שתינוקם חולה עם חום גבוה, בגלל צחנה נוראית שנגרמה בשל התפרצות של סרטנים בכל הבית שלהם. כשפלאיו חוזר מלזרוק את הסרטנים לים, הוא רואה קשיש עם כנפיים שוכב עם פניו כלפי מטה בבוץ בחצר האחורית שלהם. פלאיו הולך מבוהל לקרוא לאשתו כדי לעמוד על טיבו של האיש. האיש מלוכלך ולבוש בסמרטוטים. אחרי בהייה ממושכת, פלאיו ואליסנדה התגברו על השוק שחוו כשראו את האיש עם הכנפיים. הם מנסים לדבר אליו אך האיש משיב בשפה לא ברורה. הם מחליטים שהוא ניצול מספינה טרופה, אבל השכנה שלהם שידועה ביכולותיה המיסטיות מסבירה להם שהאיש הזה הוא מלאך.^[1]

יום למחרת, כל העיירה יודעת על האיש עם הכנפיים שנאמר עליו שהוא מלאך. פלאיו מחליט לקשור את האיש ולהחזיק אותו בתוך לול התרנגולות. למחרת, כשהגשם פסק, התינוק מרגיש טוב יותר ומסוגל לאכול. פלאיו ואליסנדה רוצים לשלוח את האיש הזקן לים עם אוכל ומים לשלושה ימים ולהניח לטבע לעשות את שלו. כשהם הולכים לחצר האחורית, הם רואים קהל נאסף סביב הלול לראות את המלאך. הם הציקו לו והתנהגו אליו כאילו אינו אדם אלא חיית קרקס.

האב גונזאגה, הכומר, מגיע לבית כי הוא היה מופתע מהחדשות על מלאך. כשהוא מגיע הצופים העלו תהיות על מה צריך לקרות למלאך. הם אמרו דברים כמו "הוא צריך להיות מנהיג העולם" או "הוא צריך להיות מנהיג צבאי כדי לנצח את כל המלחמות". האב גונזאגה לא האמין לשמועות האלו. כדי לקבוע האם האיש הוא מלאך או לא, הוא דיבר אליו בלטינית. כיוון שהאיש עם הכנפיים לא זיהה לטינית ונראה יותר מדי אנושי, הכומר החליט שהאיש לא יכול להיות מלאך. אבל לאנשים שצפו לא היה אכפת, והשמועה התפשטה שהאיש עם הכנפיים הוא מלאך.

אנשים החלו לבוא מכל האזור לבית של פלאיו ואליסנדה לראות את המלאך. בשלב מסוים הם הצטרכו לבנות גדר ולגבות מהמבקרים תשלום בעבור כניסה. לצד זאת, האיש לא סיפק לצופים בידור. הוא רק ניסה להתמקם בנוחות אבל הקהל ניסה להוציא ממנו תגובה. בנקודה מסוימת, הקהל דחף אותו עם ברזל מלובן. המלאך הגיב בכעס על ידי נפנוף בכנפיו ויילול בשפה המוזרה שלו.

מאוחר יותר, קרנבל אטרקציות הגיע לעיירה והביא עימו אישה ששינתה צורה לעכביש בתור עונש כשהתגנבה מבית הוריה לכמה שעות. אנשי העיירה איבדו עניין במלאך. למרות זאת, פלאיו ואליסנדה יכלו לבנות אחוזה מהעושר שהם הרוויחו מגביית תשלום עבור הכניסה. הילד גדל והם הורו לו לא ללכת ללול התרנגולות. למרות זאת הילד ביקר שם ולאחר מכן גם הוא והאיש הזקן חלו באבעבועות רוח.

כשהילד בגר והגיע לגיל בית הספר, הלול נהרס והאיש הזקן הופיע בבית של פלאיו ואליסנדה. הוא עבר לשבת מתחת לסככה ונהיה חולה. למרות זאת הוא שרד את החורף והתחזק. יום אחד, אליסנדה הכינה ארוחת צהריים והראתה מהחלון את המלאך מנסה לעוף. הניסיונות הראשונים שלו היו מגושמים, אבל אחרי זמן מה, הוא הצליח לצבור תאוצה ולעוף הרחק מהבית של פלאיו ואליסנדה.^[1]

דמויות עריכה

פלאיו - אביו של הילד ובעלה של אליסנדה. הוא זה שמוצא את האיש הזקן בחצרו האחורת.
אליסנדה - אמו של הילד ואשתו של פלאיו. היא זאת שחושבת על הרעיון לגבות כסף בשביל לראות את האיש הזקן.
האיש הזקן - הוא מופיע פתאום בחצר האחורית של פלאיו. המשפחה לא יודעת להגדיר מה הוא, ולכן האיש חי בלול שלהם. הוא מאוד מלוכלך, והוא מדבר בשפה זרה שאף אחד לא מצליח להבין. בהתחלה כשאנשים באו לראות אותו הוא היה מבולבל ממה שקורה, ולאחר מכן, ככל שיותר אנשים באו הוא הפך למפורסם מאוד. כאשר האנשים שורפים אותו עם ברזל מלובן, הוא מפרפר מכאב. בסוף הסיפור, הנוצות שלו גדלות בחזרה והוא עף הרחק משם.
האב גונזאגה - האב גונזאגה הוא הכומר המקומי, והוא בעל הסמכות בעיירה. עבודתו הקודמת היא חטיבת עצים, והוא מתואר כאדם חסון וחזק. הוא סבור שהאיש הזקן הוא מתחזה משום שהוא לא יודע לטינית שהיא שפת האלוהים. לאחר מכן הוא מודיע לכנסייה על כך ומחכה להחלטה מסמכות יותר גבוהה.
השכנה - השכנה של פלאיו ואליסנדה, נאמר עליה שהיא יודעת הכל לגבי החיים והמוות. היא סבורה שהאיש הזקן הוא מלאך שנפל מהשמיים ובא לקחת את בנו של פלאיו. אף על פי שעצתה להכות את הזקן לא מתקבלת, היא עדיין מנסה לעזור לשכניה.
אשת העכביש - אשת העכביש בסיפור לוקחת את עניין הקהל מהאיש הזקן. היא אישה בעייתית שגורשה מבית הוריה והפכה לטרנטולה (כאשר יש לה ראש של אישה וגוף של עכביש) בשל העובדה שהיא לא צייתה להם. היא גורמת לאנשים לשכוח מהאיש הזקן ולהתמקד בה. אחת הסיבות לכך היא שבניגוד לאיש הזקן שלא מדבר ולא זז הרבה היא תמיד פתוחה לספר את הסיפור שלה. היא מקור אטרקציה לאנשים מפני שניתן להזדהות איתה בזכות המאבק והקשיים שפקדו אותה בחייה, לעומת האיש הזקן, הקר והזר.
התינוק - התינוק של פלאיו ואליסנדה חולה בתחילת הסיפור. השכנה מספרת למשפחה שהאיש הזקן בא לקחת אותו. קיים חיבור מסוים בין האיש הזקן לתינוק - הם חולים באותו הזמן והם משחקים ביחד.^[1]

מוטיבים מרכזיים עריכה

ניתן לזהות מספר מוטיבים מרכזיים מאחורי הסיפור הקצר. יש מוטיב של פירוש משמעותן של דמויות סמכותיות, כפי שניתן לראות עם הדמויות של האב גונזאגה והשכנה. קיים גם מוטיב של המעמד האנושי, כפי שניתן לראות עם האיש הזקן ואיך שהוא לא נתפס כמלאכי בגלל מאפייניו הארציים. המעמד האנושי חשוב גם בסיפור אשת העכביש על כן שסיפורה מושך תיירים משום שהם יכולים לרחם עליה.

מוטיב נוסף שניתן לזהות הוא ההקבלות בין הילד והמלאך, שעל כן נראה ששניהם מחוברים בדרך כלשהי.^[2] המוטיב של הכנפיים והסמליות שלהן גם כן מופיע בסיפור: החשיבות של הכנפיים לאפיונו של האיש הזקן והשימוש הנרחב של גארסיה-מרקס במוטיב הכנפיים יכולים להיות מפורשים כמעשה של תוסף ההיגיון. הכנפיים מפרידות את האיש הזקן משאר אנשי העיירה, וגם כאשר הרופא בודק את הכנפיים הוא מוצא שהן טבעיות אך שונות מהאנטומיה הרגילה. ישנו גם מוטיב סמוי של אתגור דברים הנחשבים לקדושים.^[3]

ריאליזם קסום משמש תפקיד מרכזי בסיפור הקצר. המספר הוא מספר כל יודע בגוף שלישי, דבר המשמש להגברת מוטיב הריאליזם הקסום בסיפור.^[4] נקודת המבט הזאת נותנת לקורא הבנה מלאה של העולם בו מתרחש הסיפור - עולם דומה מאוד לשלנו אך נפרד, יש מי שיאמר מציאות מקבילה שעל כן האיש הזקן מתרסק בעיירה בתחילת הסיפור.^[4]

ביקורות עריכה

הסיפור קיבל מספר תגובות ביקורתיות, רובן מתייחסות לשימוש של מרקס בסוגת הריאליזם הקסום.

בכתבה ל-"כתב העת על המופלא באומנויות" (Journal of the Fantastic in the Arts) גריר ווטסון הצביע על כך שבסיפור אין דברים רבים הנחשבים קסומים, אלא דברים כמו כנפיו של האיש הזקן מתקבלים כעובדה ידועה.^[4]

האקדמאי ג'ון גודווין טען שהסיפור הוא ביקורת על "לה ויולנסיה" (מלחמת אזרחים בקולומביה שהתרחשה בין השנים 1948-1958) שכן הסיפור הקצר פורסם באותו הזמן בו המלחמה התרחשה.^[5] המבקרת ורה קוצינסקי לעומת זאת הגיבה על הסיפור ועל השימוש שלו ברעיון המעוף, והשוותה אותו לאגדה האפרו-אמריקנית של מעוף.^[2]

הערות שוליים עריכה

^ ¹ ² ³ גבריאל גרסיה מארקס, אדון זקן מאוד עם כנפיים ענקיות, הסיפור העצוב שלא ייאמן על ארנדירה התמה וסבתה האכזרית, הוצאת שוקן, 1986
^ ¹ ² Vera M. Kutzinski, The Cambridge History of Latin American Literature, Cambridge University Press, 1996-09-13, עמ' 164–194, ISBN 978-1-139-05528-4
^ Marcy Schwartz, The Right to Imagine: Reading in Community with People and Stories / Gente y Cuentos, PMLA 126, 2011-05, עמ' 746–752 doi: 10.1632/pmla.2011.126.3.746
^ ¹ ² ³ Martin Harrison, Magical Realism and The Fantastic, Routledge, 2019-10-01, עמ' 161–164, ISBN 978-0-429-31983-9
^ John Goodwin, Márquez's A Very Old Man with Enormous Wings and Bambara's The Lesson, The Explicator 64, 2006-01, עמ' 128–130 doi: 10.3200/EXPL.64.2.128-130

[:2-1] ¹ ² ³ גבריאל גרסיה מארקס, אדון זקן מאוד עם כנפיים ענקיות, הסיפור העצוב שלא ייאמן על ארנדירה התמה וסבתה האכזרית, הוצאת שוקן, 1986

[:0-2] ¹ ² Vera M. Kutzinski, The Cambridge History of Latin American Literature, Cambridge University Press, 1996-09-13, עמ' 164–194, ISBN 978-1-139-05528-4

[3] Marcy Schwartz, The Right to Imagine: Reading in Community with People and Stories / Gente y Cuentos, PMLA 126, 2011-05, עמ' 746–752 doi: 10.1632/pmla.2011.126.3.746

[:1-4] ¹ ² ³ Martin Harrison, Magical Realism and The Fantastic, Routledge, 2019-10-01, עמ' 161–164, ISBN 978-0-429-31983-9

[5] John Goodwin, Márquez's A Very Old Man with Enormous Wings and Bambara's The Lesson, The Explicator 64, 2006-01, עמ' 128–130 doi: 10.3200/EXPL.64.2.128-130

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]