אלביס קוסטלו

אלביס קוסטלו (באנגלית: Elvis Costello; נולד ב-25 באוגוסט 1954 בלונדון) הוא שם הבמה של דקלן פטריק מקמנוס, זמר, מוזיקאי ויוצר בריטי ממוצא אירי. שמו המלא הוא דקלן פטריק אלויסיוס מקמנוס אך את השם אלויסיוס הוסיף בשלב מאוחר יותר.

אלביס קוסטלו
Declan MacManus

אלביס קוסטלו
לידה	25 באוגוסט 1954 (בן 69) לונדון, הממלכה המאוחדת
שם לידה	דקלן פטריק מקמנוס
שם במה	Elvis Costello
מוקד פעילות	לונדון, בריטניה
תקופת הפעילות	מ-1977
מקום לימודים	St Mark's Catholic School, St Francis Xavier's College
סוגה	פופ רוק פאנק גל חדש
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	גיטרה
חברת תקליטים	סטיף רקורדס רדר רקורדס אפ-ביט רקורדס דימון רקורדס קולומביה רקורדס וורנר רקורדס דויטשה גרמופון לוסט הייווי רקורדס
בן או בת זוג	דיאנה קרול (6 בדצמבר 2003–?) Cait O'Riordan
פרסים והוקרה	היכל התהילה של הרוק אנד רול (2003) Americana Lifetime Achievement Award for Songwriting (2019) קצין במסדר האימפריה הבריטית
elviscostello.com
פרופיל ב-IMDb
חתימה

קוסטלו מרבה לשנות את הסגנון המוזיקלי שלו מדי כמה שנים. למעשה, הוא הספיק להתנסות בכמעט כל ז'אנר מערבי: פאנק, גל חדש, קאנטרי, רגאיי, מוזיקת נשמה, בלדות פופ ועוד. הדבר שמשותף לרוב אלבומיו הוא השימוש במשחקי מילים והומור מתוחכם בליריקה.

ביוגרפיה

אלביס קוסטלו נולד בפדינגטון שבלונדון, שם התגורר עד גיל 16. בשנת 1971 עבר עם אימו לליברפול, שם הקים את הרכבו הראשון – צמד בשם "ראסטי". עם סיום לימודיו בתיכון עבר ללונדון, שם הקים להקה בשם "פליפ סיטי" שהייתה פעילה בשנים 1974- 1976 וניגנה בעיקר רוק, כמקובל במועדונים הלונדוניים. בתקופה זו אימץ את שם הבמה די. פי. קוסטלו (D.P. Costello), המורכב מראשי התיבות של שמו הפרטי ושם נעוריה של אימו.

לפרנסתו עבד בין השאר כמזין נתונים בחברת קוסמטיקה, שאותה הנציח בשיר "Vanity Factory". לאחר ניסיונות ממושכים, הצליח לחתום חוזה עם חברת תקליטים עצמאית – "סטיף רקורדס", אז הציע לו אמרגנו לשנות את שמו לאלביס קוסטלו: שילוב שמו הפרטי של אלביס פרסלי עם שם נעוריה של אימו.

שנות השבעים

בתחילת דרכו שווק קוסטלו בקטגוריית פאנק כיוון שבאותה עת לא הייתה קיימת הקטגוריה גל חדש אליה השתייך בדיעבד. ב-25 במרץ 1977 הוציא קוסטלו את תקליט הסינגל הראשון שכלל שני שירים: "Less Than Zero" ו-"Radio Sweetheart". חודשיים מאוחר יותר יצא אלבומו הראשון: "My Aim is True", שעל עטיפתו התנוסס צילום של קוסטלו בתנוחה המזכירה את באדי הולי, כשהוא מרכיב את המשקפיים הגדולים שלימים יהפכו לסימן ההיכר שלו. האלבום דורג במקום ה-14 ברשימת האלבומים הגדולים בבריטניה ובמקום ה-40 בארצות הברית. במהלך אותה שנה הקים קוסטלו את להקת הליווי שלו – "האטרקציות" (The Attractions) – שכללה את סטיב נאיב בפסנתר, את ברוס תומאס בגיטרה בס ואת פיט תומאס בתופים. אז גם התפרסם להיטו הגדול הראשון – "Watching The Detectives".

חברת התקליטים "סטיף רקורדס" שווקה אז רק בבריטניה, לכן הסינגלים והאלבום של קוסטלו הגיעו לארצות הברית רק באמצעות יבוא. ניסיונו של קוסטלו לשנות את המצב באמצעות בסקינג (Busking) – הופעה חיה מאולתרת אותה ביצע בפתח כינוס של חברת CBS בלונדון – הביא למעצרו. הדבר לא מנע ממנו לחתום על חוזה בחברת CBS בארצות הברית מספר חודשים לאחר מכן. בדצמבר 1977 הופיעו אלביס קוסטלו והאטרקציות בתוכנית הארוח "סאטרדיי נייט לייב" במקום להקת הסקס פיסטולס. לאחר הופעה זו הוחרם קוסטלו מהופעה בתוכנית למשך 12 שנים, כיוון שבמהלך ביצוע השיר עליו הוסכם, הפסיק ועבר לבצע את השיר "רדיו רדיו" אותו רצה לבצע מלכתחילה. לאחר מסע הופעות עם אמני חברת התקליטים שלו (שהונצח באלבום "Stiff Live"), הקליטה הלהקה את האלבום "(1978) This Year's Model" ממנו ידועים במיוחד השירים "I Don't Want To Go To) Chelsea)" ו-"Pump It Up".

1979 הייתה שנת שיא בקריירה של קוסטלו, עם הוצאת האלבום "Armed Forces". האלבום והסינגל "Oliver's Army" דורגו במקום השני בבריטניה. באותה שנה הפיק קוסטלו אלבום ללהקת הסקא "הספשלז". על הצלחתו בבריטניה העיבה תקרית שאירעה במהלך ויכוח עם הזמרים סטפן סטילס ובוני ברמלט, במהלכו כינה קוסטלו השיכור את ריי צ'ארלס וג'יימס בראון "כושונים" (nigger). התקרית התפרסמה בעיתונות ופגעה קשות בקריירה של אלביס קוסטלו בארצות הברית למשך שנים רבות.

שנות השמונים

אלבומו הראשון של קוסטלו בשנות ה-80, (1980) "!!Get Happy", היה המוצלח ביותר מבין נסיונותיו הרבים בסגנונות מוזיקליים שונים. הוא התאפיין בשיריו הקצרים (20 שירים ב-50 דקות) ובמשחקי המילים האופייניים לקוסטלו.

האלבום הבא, (1981) "Trust", התאפיין בצליל יותר פופי וסגנון אקלקטי. הוא לא זכה להצלחה גדולה והיה הראשון מאז אלבום הבכורה שלו שלא הניב אף להיט. בעקבות האכזבה מהאלבום, נסע קוסטלו לבדו לנשוויל והקליט אלבום גרסאות כיסוי לשירי קאנטרי בשם (1981) "Almost Blue". האלבום גרר תגובות מעורבות מצד המבקרים, אך הצליח להחדיר להיט אחד למצעד הסינגלים הבריטי.

אלבומו הבא, (1982)"Imperial Bedroom", נשא גוון בארוקי אפל יותר, זכה לשבחי המבקרים אך מאידך לא הניב אף להיט. באלבומו השמיני, (1983) Punch the Clock, שוב שינה קוסטלו סגנון לפופ-סול וצרף ללהקת הליווי הקבועה שלו גם זמרות ליווי וכלי נשיפה. השיר "Everyday I Write the Book" מאלבום זה הפך ללהיט עולמי גם הודות לקליפ המלווה אותו, אשר הציג כפילים של הנסיכה דיאנה ושל הנסיך צ'ארלס בעת מריבה. באלבום זה מביע קוסטלו לראשונה מחאה פוליטית: בשיר "Shipbuilding" הוא מבקר את ההתעצמות הצבאית של בריטניה ובשיר "Pills and Soap" שהוציא בשם בדוי מתח ביקורת על התאצ'ריזם.

חילוקי דעות ומתיחות בלהקת האטרקציות הביאו להודעת קוסטלו על פרישה, אך לא לפני הוצאת האלבום התשיעי, (1984) "Goodbye Cruel World". על אף שאלבום זה נחשב לפחות מוצלח באלבומיו ואף הוגדר על ידי קוסטלו כטעות, עדיין הצליח להניב שני להיטים: "The Comedians" ו-"The Only Flame in Town". באותה עת יצאו בארצות הברית, בריטניה ואוסטרליה אלבומי אוסף של קוסטלו.

ב-1985 השתתף קוסטלו בקונצרט ההתרמה לייב-אייד והפיק את האלבום "Rum, Sodomy and the Lash" של להקת הפוגס. כך פגש את אשתו השנייה, הבסיסטית של הלהקה קייט אוריירדן.

ב-1986 עבד קוסטלו בארצות-הברית על האלבום "King of America". האלבום היה שיתוף פעולה עם חברו טי בון ברנט ולהקה המורכבת ממלווים של אלביס פרסלי וחלק מחברי האטרקציות, והתאפיין בשימוש בגיטרה אקוסטית וסגנון קאנטרי. באותה עת חזר קוסטלו להשתמש בשמו המקורי, דקלן מקמנוס, בתוספת השם "אלויסיוס". מאוחר יותר אותה שנה חזר קוסטלו להקליט באולפן עם להקתו את האלבום "Blood and Chocolate" החוזר לצליל אלבומו השני (This Year's Model). האלבום הניב להיט אחד בלבד, "I Want You", אך להיט זה מושמע מאז בכל קונצרט של קוסטלו.

ב-1989 חתם קוסטלו על חוזה חדש עם האחים וורנר והוציא את אלבום הפופ שלו, "Spike". השיר "ורוניקה" מהאלבום הפך לסינגל הנמכר ביותר שלו בארצות הברית ודורג בין עשרת הגדולים.

שנות התשעים

ב-1991 הוציא קוסטלו את האלבום "Mighty Like a Rose" עם הלהיט "The Other Side of Summer". הוא השתתף בהלחנה ובהפקה של הפסקול למיני-סדרה בריטית, G.B.H, וחלק יחד עם שותפו לכתיבה ולהפקה את פרס באפט"א לטלוויזיה), למוזיקה הטובה ביותר לסדרת טלוויזיה. קוסטלו התנסה במוזיקה קלאסית עם הרכבים שונים, אך חזר לרוק וללהקת האטרקציות בהקלטת האלבום (1994) "Brutal Youth". שנה מאוחר יותר יצא, "Kojak Variety", אלבום שירים שהוקלטו חמש שנים קודם לכן. ב-1996 יצא "All This Useless Beauty", אלבום שירים שקוסטלו כתב לאמנים אחרים. קוסטלו יצא למסע הופעות במועדונים רק בליווי נאיב בפסנתר ובסוף השנה יצאו קוסטלו והאטרקציות למסע ההופעות האחרון שלהם יחדיו.

בהתאם למחויבות החוזית שלו עם האחים וורנר, הוציא קוסטלו ב-1997 את האלבום "Extreme Honey" עם מיטב להיטיו ושיר חדש בשם "The Bridge I Burned". הוא הוציא גם הקלטת הופעה חיה של גרסאות כיסוי ושירים מקוריים.

באותן שנים שיתף קוסטלו פעולה עם המוזיקאי ברט בכרך וב-1998 הוציאו את אלבומם המשותף "Painted From Memory". יחד חידשו וביצעו את שירו של בכרך "I'll Never Fall in Love Again" לצורך פסקול הסרט "אוסטין פאוורס: המרגל שתקע אותי".

ב-1999 ביצע קוסטלו גרסת כיסוי לשיר "היא" (She) מ-1974 של שארל אזנבור לפסקול הסרט "נוטינג היל". הוא גם הופיע בחגיגת חצי יובל לתוכנית "סאטרדי נייט לייב" ושיחזר בה את החלפת השיר שביצע בהופעתו הראשונה בתוכנית.

שנות האלפיים

ב-2001 כתב קוסטלו מוזיקה לבלט חדש. שנה מאוחר יותר הוציא את האלבום "When I Was Cruel" באיילנד רקורדס, ופתח במסע הופעות עם להקת הליווי החדשה שלו – "האימפוסטרס" (Imposters), שהורכבה למעשה מחברי להקת האטרקציות בתוספת בסיסט חדש.

במרץ 2003 נכנסו אלביס קוסטלו והאטרקציות להיכל התהילה של הרוק (Rock and Roll Hall of Fame). בספטמבר הוציא את אלבומו "North" אשר הושפע מגירושיו ומהתאהבותו באשתו לעתיד, הזמרת הקנדית דיאנה קרול.

ב-2004 היה קוסטלו מועמד לאוסקר על השיר "Scarlet Tide" מפסקול הסרט "קולד מאונטיין", והשתתף עם אשתו בכתיבת אלבומה "The Girl in the Other Room". באותה שנה עיבד לתזמורת בלט איטלקי בשם "Il Sogno" המבוסס על חלום ליל קיץ של שקספיר.

אלבומו החדש שיצא באותה שנה – "The Delivery Man" – משלב בלוז קאנטרי ופולק וזכה לתשבחות מהמבקרים.

ב-2005 יצא תקליטור עם שישה שירי ג'אז ושני שירים מקוריים שביצע עם הפסנתרנית מאריין מקפרטלנד. ב-2006 הוציא את האלבום "The River in Reverse".

במאי 2010 ביטל קוסטלו את שתי הופעותיו בישראל, שהיו מתוכננות להתקיים בחודשים יוני ויולי אותה שנה. קוסטלו פרסם באתרו הרשמי מכתב בו הוא מסביר שזה צעד פוליטי כחלק מהחרם על ישראל, והוא נאלץ לנקוט כך בשל הסבל שמסבה מדינת ישראל לפלסטינים חפים מפשע.

ב-2013 יצא אלבומו "Wise Up Ghost", בשיתוף עם להקת הרוטס (The Roots).

חיים אישיים

קוסטלו נישא שלוש פעמים: ב-1974 נישא למרי בורגויין, ממנה נפרד ב-1984. לזוג נולד בן – מתיו. ב-1986 נישא לקייט אוריירדן, הבסיסטית של הפוגס, ממנה נפרד בסוף 2002. ב-2003 נישא לזמרת דיאנה קרול, וב-6 בדצמבר 2006 נולדו לזוג תאומים.

ביולי 2018 חשף לראשונה כי סבל מגידול סרטני אגרסיבי ועבר בהצלחה ניתוח להסרתו.

דיסקוגרפיה

• My Aim Is True (1977)
• This Year's Model (1978)
• Armed Forces (1979)
• Get Happy!! (1980)
• Trust (1981)
• Almost Blue (1981)
• Imperial Bedroom (1982)
• Punch the Clock (1983)
• Goodbye Cruel World (1984)
• King of America (1986)
• Blood & Chocolate (1986)
• Spike (1989)
• Mighty Like a Rose (1991)
• Brutal Youth (1994)
• Kojak Variety (1995)
• All This Useless Beauty (1996)
• When I Was Cruel (2002)
• North (2003)
• Il Sogno (2004)
• The Delivery Man (2004)
• Momofuku (2008)
• Secret, Profane & Sugarcane (2009)
• National Ransom (2010)
• Look Now (2018)
• Hey Clockface (2020)
• The Boy Named If (2022)

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של אלביס קוסטלו

• אלביס קוסטלו, ברשת החברתית פייסבוק
• אלביס קוסטלו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• אלביס קוסטלו, ברשת החברתית אינסטגרם
• אלביס קוסטלו, ברשת החברתית טיקטוק
• אלביס קוסטלו, סרטונים בערוץ היוטיוב
• אלביס קוסטלו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אלביס קוסטלו, באתר אייטונס (באנגלית)
• אלביס קוסטלו, באתר ספוטיפיי
• אלביס קוסטלו, באתר Last.fm (באנגלית)
• אלביס קוסטלו, באתר AllMusic (באנגלית)
• אלביס קוסטלו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אלביס קוסטלו, באתר דיזר
• אלביס קוסטלו, באתר Discogs (באנגלית)
• אלביס קוסטלו, באתר Songkick (באנגלית)
• אלביס קוסטלו, באתר Genius
• אלביס קוסטלו, באתר SecondHandSongs
• אלביס קוסטלו, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
• אלביס קוסטלו, באתר בילבורד (באנגלית)
• אלביס קוסטלו, באתר טיידל (באנגלית)
• אלביס קוסטלו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)