אליאס ח'ורי

אליאס ח'ורי
إلياس خوري
לידה	12 ביולי 1948 (בן 75); ביירות, לבנון
מדינה	לבנון
שפות היצירה	ערבית

ערך זה עוסק בסופר לבנוני. אם התכוונתם לעורך דין ישראלי בשם זה, ראו אליאס ח'ורי (עורך דין).

אליאס ח'ורי (בערבית: الياس خوري) (נולד ב-12 ביולי 1948) הוא סופר, מחזאי, מבקר, אינטלקטואל ופעיל פוליטי לבנוני.

עד כה פרסם עשרה רומנים, אשר תורגמו למספר שפות זרות וכתב שלושה מחזות. עורך את מוסף התרבות בעיתון הלבנוני היומי "א-נהאר" ומלמד באוניברסיטת ניו יורק.

חיים וקריירה עריכה

אליאס ח'ורי נולד למשפחה ממעמד-הביניים ברובע הנוצרי בביירות. ב-1967, עת נוצר קיטוב באינטליגנציה הלבנונית עם עלייתה של אופוזיציה בעלת גוון לאומי קיצוני ופרו-פלסטיני, ח'ורי נסע לירדן. בירדן ביקר במחנה פליטים פלסטיני והתגייס לפת"ח, הארגון הגדול ביותר בתנועת השחרור הפלסטינית. ח'ורי עזב את ירדן ב-1970 לאחר אירועי "ספטמבר השחור"' בהם כוחות הגרילה הפלסטינים בממלכה נפגעו קשות. הוא נסע לפריס כדי להמשיך בלימודיו. בפריס כתב דיסרטציה (חיבור מדעי המוגש לשם קבלת תואר דוקטור) על מלחמת האזרחים בלבנון בשנת 1860. לאחר שובו ללבנון עסק במחקר עבור "מרכז המחקר של הארגון למען שחרור פלסטין" בביירות. היה פעיל במלחמת האזרחים הלבנונית שפרצה ב-1975, אז נפגע קשה ואיבד את מאור עיניו באופן זמני.

מעורבותו הראשונה של ח'ורי בנוף הספרות הערבית הייתה כחבר דֵסק (צוות) העריכה בעיתון "מוואקיף", אליו הצטרף בשנת 1972. חבר נוסף שהצטרף אחר-כך למערכת העיתון הוא המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש.

בשנים 1975–1979 ערך את "שואון פלסטין" (עניינים פלסטיניים) יד אחת עם מחמוד דרוויש ובשנים 1981–1982 ערך את "אל-כרמל". בשנים 1983–1990 היה העורך הראשי של מדור התרבות ב"אל-סַפיר". את מוסף התרבות של "א-נהאר" הוא עורך מאז הופעתו מחדש עם סיום מלחמת האזרחים.

בין 1993 ל-1998 ניהל את "תיאטרון ביירות".

ח'ורי לימד באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, באוניברסיטה האמריקאית בביירות, באוניברסיטה הלבנונית, באוניברסיטה הלבנונית-אמריקאית ובאוניברסיטת ניו יורק. הוא זוכה פרס הרומן הערבי לשנת 2008.

עבודתו הספרותית עריכה

הרומנים של ח'ורי מצטיינים בגישתם המורכבת לנושאים פוליטיים כמו גם לשאלות יסוד בדבר ההתנהגות האנושית. שיטתו האֶפִּית נוטה לערב מונולוג פנימי, שלעיתים מגיע לשיא בפרץ של תודעה. בעבודותיו האחרונות הוא פנה להשתמש באלמנטים מן השפה הערבית המדוברת, אף על-פי שהרומנים נותרו בעיקרם כתובים בשפה הספרותית. שימוש בניב המדובר מוסיף לאמינות ולנגישות של סיפוריו. בעוד שימוש בשפה המדוברת נפוץ יחסית בדיאלוגים בספרות הערבית המודרנית, ח'ורי משתמש בה גם בעלילה המרכזית, צעד חריג אולם מזוהה מאוד עם שיטתו של ח'ורי.

ספרו "באב אל-שמס" הוא רומן אֶפִּי המביא את סיפורם של פליטים פלסטינים בלבנון אחרי "הנכבה" ב-1948. לאליאס ח'ורי חשוב להחיות את הזיכרון ובתוך כך ללמד את ההיסטוריה של עמו שידע בעשרות השנים האחרונות לא מעט משברים, פירוד וצער.

"כמו "באב אל ואד / לנצח זכור נא את שמותינו", גם לצד השני במלחמת השחרור יש זיכרון.. "באב אלשמס" עוסק בנכבה. ב–1948, שעבור דרי מחנה פליטים לבנוני היא שואה. נראה אתכם משכנעים אותם שהם טועים." מתוך "גאוגרפיה של מילים", אריאנה מלמד.

הבמאי המצרי יוסרי נסראללה עיבד את הספר לסרט שהשתתף בפסטיבל קאן (2004) והוקרן גם במסגרת פסטיבל ירושלים.

בריאיון לעיתון הישראלי "ידיעות אחרונות", שהתקיים לאחר הדפסתו של התרגום העברי ל"באב אל-שמס", אמר ח'ורי:

"בעבודתי על הספר גיליתי שה"אחר" הוא הראי של ה"אני" ומאחר ובמשך חצי מאה כתבתי על החוויה הפלסטינית, בלתי אפשרי לקרוא אותה בלי הראי של ה"אחר" הישראלי. לכן, כאשר כתבתי את הרומן השתדלתי לעקור לא רק את הסטריאוטיפ הפלסטיני, אלא גם את הסטריאוטיפ הישראלי כפי שהוא מוצג בספרות הערבית.. הישראלי אינו רק השוטר או הכובש. הוא ה"אחר" שגם לו יש חוויה אנושית ועלינו ללמוד על חוויה זו."

עבודותיו של ח'ורי תורגמו לאנגלית, צרפתית, גרמנית, עברית, איטלקית ושוודית.

מעורבות פוליטית עכשווית עריכה

מוסף התרבות ב"א-נהאר" בעריכתו של חורי הפך ל"שופר האופוזיציה" שנותן ביטוי להיבטים השנויים במחלוקת לגבי בנייתה המחודשת של ביירות בהנהגתו של איש העסקים והפוליטיקאי רפיק אל-חרירי בתקופה שלאחר מלחמת האזרחים. הריסתם של שרידי המורשת הארכאולוגית באזור ה"בּוּרג'" וכמו כן הריסתו של הרובע היהודי בשדרת "עודאי אבו ג'מיל" עוררו תרעומת מיוחדת.

במרס 2001 חתם ח'ורי יחד עם מחמוד דרוויש ושנים-עשר אינטלקטואלים נוספים על גילוי-דעת המבטא התנגדות לקיומו של כנס הכחשת השואה שנערך בביירות. הצהרה זו זכתה לשבחים מפי שגריר ישראל בצרפת בעיתון הצרפתי "לה-מונד". ח'ורי זעם על תגובתו של השגריר וביקר את שיטת הדיכוי בה נקטה ישראל כלפי האינתיפאדה ושאיפת העצמאות הפלסטינית.

ח'ורי, יחד עם סמיר קאסיר, אינטלקטואלים ופעילים פוליטיים נוספים יסד את "תנועת השמאל הדמוקרטית".

בקיץ 2009 התראיין ח'ורי לגיליון החמישי של כתב העת לשירה וביקורת דקה, והפתיע בהכריזו על זהותו כ"יהודית". ח'ורי הבהיר כי לא התכוון לזהות יהודית-לאומית, כי אם לזהות יהודית מתוך עמדה ביקורתית של תפיסת האדם בחולשותיו ועל הפגיעות שבו. הריאיון עם המשורר והעורך ערן צלגוב אף תורגם לערבית וראה אור במצרים במוסף הספרות של עיתון אח'באר אל-יום (أخبار اليوم) בגיליון הראשון של יולי 2009.

ספריו שתורגמו לעברית עריכה

באב אלשמס, בתרגום משה חכם, עורך: אנטון שמאס, הוצאת אנדלוס, 2002
יאלו, בתרגום מלי ברוך, עורכת: יעל לרר, הוצאת אנדלוס, 2005
פנים לבנות (الياس خوري – الوجوه البيضاء), בתרגום יהודה שנהב-שהרבני, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת כבשה שחורה, 2014
מסעו של גנדי הקטן (الياس خوري – رحلة غاندي الصغير), בתרגום יהודה שנהב-שהרבני, תל אביב: הוצאת חרגול, 2016
פקעת של סודות (مجمع الاسرار), בתרגום יהודה שנהב-שהרבני, סדרת מכתוב, הוצאת מכון ון-ליר ועולם חדש, 2017
ילדי הגטו - שמי אדם (أولاد الغيتو- إسمي آدم), בתרגום יהודה שנהב-שהרבני, סדרת מכתוב, הוצאת מכון ון-ליר ועולם חדש, 2018^[1]
סטלה מאריס (نجمة البحر, أولاد الغيتو ٢) בתרגום יהודה שנהב-שהרבני, סדרת מכתוב, מכון ון-ליר וידיעות ספרים, 2019
יהודה שנהב-שהרבני. סיפור שמתחיל בגבות של ערבי: תרגום בדיאלוג עם אליאס ח'ורי. סדרת משא, אוניברסיטת בר-אילן, 2021.
כאילו היא ישנה (كأنها نائمة), בתרגום יהודה שנהב-שהרבני, סדרת מכתוב, מכון ון ליר ופרדס הוצאה לאור, 2023^[2].