הרב מלמד פעיל במוסדות ערוץ שבע שהוקמו ע"י הוריו, והעביר את פינת ההלכה היומית ברדיו של הערוץ. חלק מפינות ההלכה ששודרו עובדו וראו אור בכרכים הראשונים של ספרי 'פניני הלכה'.
על סדרת פניני הלכה שכתב קיבל את 'פרס היצירה היהודית' על שם הרב צבי יהודה הכהן קוק מאת 'הקתדרה לתורה ולחכמה' בגבעת שמואל[7]. כן זכה בפרס הרב קוק על הסדרה[3].
על פי שיטת ההוראה של הרב מלמד יש לחשוף ראשית את העיקרון או העקרונות שביסוד הסוגיה ולהגדירו במדויק, מתוך עיון בגמרא ובדברי הראשונים והאחרונים. יסוד הסוגיה הוא הכלל העומד בתשתית הפרטים ההלכתיים והוא תנאי הכרחי להבנת הנושא. על פרטי ההלכה להיבחן לאור אותו כלל, וממנו נגזרת גם פסיקה בנושאים חדשים שעל הפרק.
הרב מלמד רואה בהלכה היהודית מקור מחד וביטוי מאידך לערכי המוסר היהודי ולקשר בין האדם לבוראו. הן בשיעוריו והן בספריו מדגיש את הקשר שבין טעמיה הרוחניים של ההלכה לבין הפרטים ההלכתיים. חשיפת הקשרים הללו מסתייעת בהגדרת כלל היסוד של הסוגיה.
בהצגת טעמי ההלכה הוא עושה שימוש במקורות מגוונים מן ההגות היהודית, כמו ספרות המדרש, הקבלה והחסידות, המהר"ל וכתבי הראי"ה קוק.
סדרה זו מבטאת את שיטתו ההלכתית של הרב מלמד, הבאה לידי ביטוי גם במאמריו בטור "רביבים" בעיתון "בשבע" וגם בשיעורים בעל פה. בשבטהתשע"ו, 2016, ציינו את הגעת תפוצת הספרים הנמכרים לחמש מאות אלף, ובשנת התשפ"א (2021) נמכרו כבר למעלה ממיליון עותקים של הסדרה[10][11]. הסדרה יוצאת על ידי מכון הר ברכה.
בנוסף להצגת ההלכה מן הכלל אל הפרט ובקישור ההלכה לטעמיה הרוחניים מאופיינים הספרים בהתייחסות למנהגי כל העדות. דרכו כפוסק הלכה היא שרק באותם המקומות שבהם יש מנהג עדתי מובהק יש להציג את הדבר כמחלוקת. פסיקתו ברוב המקומות (בהם אין מנהג מובהק) תתייחס למנהג האשכנזים והספרדים. הרב דוחה את הטענה שכל עדה צריכה לנהוג על פי פסיקות של רבנים בני העדה בלבד, גם במקומות שאין מנהג עדתי מובהק.
הרב מלמד רואה בשילוב תורה ומדע ערך חשוב, דוגל בהכנסת לימודי החול בבתי הספר ובבחינות הבגרות - ומנמק זאת בשאיפה להציג את חכמת התורה בכל תחום מתחומי המציאות, ולהפוך אותה ל"תורת חיים" שאיננה מצומצמת בין כותלי בית המדרש בלבד[12]. לדבריו הנושא הוא חלק מחזון הגאולה לתיקון עולם, וגישה זו באה לידי ביטוי במוסדות הר ברכה. עם זאת הוא נוקט עמדה ביקורתית מאוד כלפי השיח האקדמאי הישראלי ומבקר מה שהוא מכנה "כפיפות" ו"ההתבטלות" של מוסדות חינוך לתוכניות לימודים של משרד החינוך, עליהן יש לו ביקורת חריפה.[דרוש מקור]
הרב מלמד עושה שימוש במונח "תורני" לתיאור הזרם החרדי לאומי בקרב הציבור הדתי לאומי, זרם שהוא משתייך לו. לדבריו, ישנו ניגוד מובהק בין ציבור זה לבין הציבור החרדי, וזרם זה אינו תת-זרם לא של הציבור החרדי ולא של הציונות הדתית הישנה, מאחר שלדעתו הוא נבדל משניהם במאפיינים עיקריים.
לפי הרב מלמד ההבדל בין הציבור התורני לבין החרדיות מתבטא באחריות הלאומית של ציבור זה ובחשיבות שהוא מייחס ללימודי חול, לשירות הביטחוני והלאומי ולהימנעות מהתפרנסות מלימוד תורה.
מנגד, לפי הרב מלמד הזרם התורני אף אינו חלק מהציונות דתית הישנה, היות שבסיס המוטיבציה של הציבור התורני איננו רק הרצון להשתוות לציבוריות הישראלית החילונית או לקבל לגיטימציה בקרב הציבור החילוני (מאפיינים אותם הוא מזהה עם הציונות־דתית הישנה), אלא המחויבות ההלכתית למצוות השירות בצבא ולמצוות יישוב הארץ בהקשר הרחב שלה, והשאיפה ליטול חלק משמעותי בקביעת סדר היום הלאומי, הפוליטי והציבורי, לרבות הנהגת המדינה, וזאת אף על פי שהמאפיינים המעשיים של זרמים אלו דומים מאוד זה לזה.
אחוזים גבוהים מפעולות ההסברה של הרב מלמד מוקדשים לחידוד ייחודיות הדרך התורנית, והוא אמר מספר פעמים שמדובר בתופעה חברתית משמעותית, שהיקפה גדול יותר מן המצטייר בתקשורת. במדיום הפובליציסטי[13] הרב מלמד מרבה להתייחס לסוגיות אקטואליות ולהציג את עמדתו ביחס אליהן. בדרך זו מנסה הרב מלמד לשקף על פי הבנתו את השקפת העולם של הציבור התורני, במובדל מן הציבור החרדי ומחלקים בציונות הדתית הישנה.
לדעת הרב מלמד ישנה חובה ללמוד תורה בשבת ובחול המועד במשך שש שעות לפחות[14]. הוא למד זאת מהגמרא (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ח, עמוד ב') שלפיה צריך לחלק את זמן השבת, חציו לה' בלימוד תורה בבית המדרש וחציו לעונג שבת של אכילה, שתייה ושינה. הוא מביא ראיות בעניין גם משורת פוסקים. לימוד זה, לדעתו מהווה גם מענה לבעיות חינוך של הנוער[15].
לאחר שבתשעה באבה'תשפ"א היו עימותים ברחבת "עזרת ישראל" ליד הכותל, פרסם הרב מלמד במדור רביבים את עמדתו לפיה יש לאפשר לבני הזרמים השונים שאינם מעוניינים בתפילה ברחבת הכותל, להתפלל בעזרת ישראל. הרב מלמד אף קרא לרב הכותל להעמיד לרשות זרמים אלו ספרי תורה לקרוא בהם[29][30]. ימים ספורים לאחר מכן נערך ביקור של מנכ"לית התנועה המסורתית בישראלרקפת גינסברג אצל הרב מלמד ורעייתו הרבנית ענבל, שלדברי הראשונה נועד לחיזוק אחדות העם היהודי[31].
רובה של פסקה זו אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
הרב מלמד רואה בפמיניזם תנועה שטרם הבשילה לתפיסת עולם מאוזנת, דבר שלדבריו יוצר עיוותים, כדוגמה הוא מביא את התקנה המחייבת מינוי אישה לדירקטור כאשר כל חברי הדירקטוריון האחרים הם גברים[32]. הוא מצדד בקידום נשים בשוק העבודה על ידי מתן אפשרות הולמת לעבודה בתנאים שיאפשרו להשאיר את המשפחה בראש סולם הערכים, כגון: עבודה במשרה חלקית ובשעות המתאימות לאימהות.
יחד עם העמדה הביקורתית העקרונית של הרב מלמד כלפי הפמיניזם המודרני, הוא מתיר לכל אישה המעוניינת ללמוד תורה לשם שמיים, ללמוד גמרא בעיון. מנגד הוא ממליץ לנשים שאין להן חשק מיוחד להתעמק בתורה, ללמוד ספרי הלכה מעשיים ולהעמיק ביסודות האמונה והמוסר. לדעתו עם התפתחות ההשכלה הכללית וההתמחות המקצועית של נשים בתחומים שונים בזמן המודרני, נשים צריכות ללמוד תורה הרבה יותר מכפי שלמדו בעבר. הרב מלמד אינו שולל אפשרות שאשה תשמש בתפקיד מורת הלכה או אף כדיינית, אולם לשם כך דרושה לדעתו הקמת מערך לימודי מתאים להצמחת נשים שתעמודנה בקריטריונים הנדרשים לכך, ובאופן מתון והדרגתי שלא יעורר התנגדות או יסב נזק לתהליך זה, שביסודו מבורך[33].
לגבי מידת ההיתר ההלכתי למניעת היריון, מצדד הרב מלמד בחשיפת המידע ובהשארת רוב מרחב שיקול דעת לבני הזוג. במאמר בנושא נמנע הרב מקביעה מפורשת שיש איסור הלכתי במניעת היריון, ומקפיד להשאיר פתח רחב להתייעצות. בהמשך דבריו הוא כותב שבלא מעט מקרים דחיית היריון היא האפשרות העדיפה לכתחילה.
סוגיית הפלות עוברים החולים במחלה קשה מצויה במחלוקת עמוקה בין פוסקי ההלכה. הרב מלמד פוסק כי מותר לבני זוג לבחור לשאול רב המקל במקרים אלה[34]. בטור "רביבים" כתב כי היו רבנים שהתרעמו על שפרסם את הדעה המקילה בהבלטה והורה שאפשר לסמוך עליה. בעמדתו זו הוא מסתמך על מה ששמע לדבריו מהרב אברהם שפירא. בעמדתו בנושא הפלות נעשה שימוש אף בין כותלי בית המשפט[35].
ישיבת הר ברכה, שבראשה עמד הרב מלמד, היא ישיבת הסדר. הוא רואה בשירות צבאי במסגרת ישיבת הסדר דרך לכתחילה ולא רק דרך ברירת מחדל, זאת ללא תלות במשימות הצבא ובפיקודו. הוא מנמק זאת בכך שיש מצווה להגן על חייהם ושלומם של יהודים ומשום מצוות יישוב ארץ ישראל. עם זאת יש לו ביקורת רבה על דרגי הצבא הבכירים[36].
הרב מלמד רואה בשאלת סירוב הפקודה הרבה מעבר לשאלה הלכתית. העצמאות הבאה לידי ביטוי במוכנות ללכת נגד הזרם ואף לשלם על כך מחיר אישי של הליכה לכלא או הדחה משירות קרבי וקצונה, היא זו שתאפשר את הצבתו ומימושו של חזון אלטרנטיבי לזה של התרבות החילונית-ליברלית השלטת[38]. מסיבה זו תומך הרב מלמד גם בהתעקשות של חיילים על עמדתם בעניינים נוספים, כמו הוצאת הציציות[39], וקבלת זמנים ותנאים ראויים לתפילה[40].
בפולמוס סביב "שירת נשים בצבא", תומך הרב מלמד, בניגוד לעמדת הרבנות הצבאית, ביציאתם של חיילים דתיים מאירועים שבהם מופיעה זמרת, גם כאשר מדובר בטקס רשמי וממלכתי, ואף אם יקבלו פקודה מפורשת להישאר[41].
כנגד הטענה שסירוב פקודה יפגע באחדות הצבא ואף עשוי להוביל להתפרקותו, טוען הרב מלמד שההפך הוא הנכון. רוב גדול של עם ישראל – כולל החרדים והמתנחלים – יזדהה הרבה יותר עם הצבא, אם יהיה ברור שפקודותיו אינן סותרות את ההלכה וסמכותו אינה מנסה להתחרות בסמכותה[42]. גם רוב המשרתים בצבא שאינם שומרי מצוות, מזדהים הרבה יותר עם ערכי השמירה על העם והארץ ועם מורשת ישראל שביסודו של הצבא, מאשר עם החובה הפורמלית לציית. רק מיעוט שמאלני קטן איננו מזדהה עם הערכים הללו ואין צריך לחשוש כל כך מתגובתו[43]. אדרבא, סירוב הפקודה ישיב את הצבא לערכיו המקוריים של נאמנות למורשת ישראל והתמקדות במלחמה באויבי ישראל, ולא בניסיון למצוא חן בעיני הגויים[44]. אין צורך לחשוש מ"מדרון חלקלק" בעניין זה, מפני שאין מדובר על סירוב לפקודה בעת לחימה (שאז יש לציית גם במצבים של חוסר הסכמה[45]), אלא לוויכוח עקרוני בין עמדות שהתבררו היטב בזירה הציבורית. כמו כן, הכל מבינים שיש הבדל בין סירוב לפעול כנגד יהודים או כנגד ההלכה, לבין סירוב להילחם באויבי ישראל. כפי שאין דואגים מן הכפיפות של הצבא לבג"ץ אף על פי שהוא מייצג עמדה רחוקה מאוד מזו של מורשת ישראל, ואף שהוא מתערב בפעילותו של הצבא ולא רק בשמירת זכויותיהם של חיילים פרטיים, כך אין צורך לדאוג מ"כפיפות" של הצבא לרבנים"[46].
בתגובה לעמדותיו בנושא סירוב פקודה ביטל שר הביטחון אהוד ברק את מסלול ה"הסדר" מישיבת הר ברכה. בתמוז ה'תשע"ג חידש מחליפו של ברק, משה יעלון, את המסלול בישיבה[47].
הרב מלמד מותח לעיתים בטוריו בעיתון "בשבע" ביקורת על חלק מגורמי השלטון במדינת ישראל. כך למשל, לאחר מלחמת לבנון השנייה האשים את הנהגת המדינה ואת ראשי הצבא בשחצנות, בהטעיית הציבור ובהעדפת הקידום האישי, גורמים שהובילו לדבריו למחדל המדיני-צבאי[48]. בטור אחר ציין כי אף על פי שהוא בטוח כי ברמה העקרונית ראש הממשלה ושר הביטחון (נתניהווברק) חשים מחויבות לביטחונה של מדינת ישראל ואף היו מוכנים למסור את נפשם עבור קיומה של המדינה, יש לחשוש שגם מניעים אישיים מדרבנים אותם לפעול נגד איראן[49].
עוד כתב שהרבנים הצבאיים הראשיים לאחר הרב שלמה גורן אינם בגדר "מרא דאתרא", משום שהם תלויים במפקדיהם ואם יפסקו שלא לפי דעתם הם עלולים להיות מודחים[50].
הרב מלמד קורא לחשיבה מחודשת בנושא ההליכה לשירות הלאומי לבנות, שירות שנפוץ מאוד בקרב בנות דתיות כתחליף התנדבותי לשירות צבאי. לדברי הרב מלמד, מול התרומה הציבורית בשירות הלאומי, ישנם גם חסרונות, כגון: פגיעה בבנות למשפחות עניות המתקשות לממן השכלה גבוהה לאחר נישואיהן, הקטנת הסיכויים להשלמת לימודים גבוהים ולמיצוי כישרונות והגשמה עצמית של הבנות וכן דחיית גיל הנישואין ודחיית הולדת ילדים[52]. לדעתו כתוצאה ממשך הזמן של השירות הלאומי, בנות רבות מוותרות על קריירה משמעותית[53].
נוער הגבעות, פעולות מחאה מרובות מוקדים ותג מחירעריכה
הרב מלמד מתנגד לפעולות נקם פרטיות וסובר שיש לנהל את המלחמות של עם ישראל במסגרת צה"ל. בשנת 2015, לאחר הצתת בית משפחת דוואבשה בדומא, שיוחסה לפעילי 'תג מחיר', כתב:
"למרבה הצער, ביממה האחרונה אירעו שני מעשים מזעזעים ומתועבים של רצח וניסיון לרצח. אדם הלך, כביכול, בשם התורה והטהרה והקדושה, לבער את הטומאה, וזאת על ידי מעשה שהוא הנורא מכול, והוא עצמו אבי אבות הטומאה – רצח בזדון. ברוך ה' שזממו המתועב לא יצא אל הפועל במילואו, ונקווה שכל הפצועים יחלימו במהרה וישובו לאיתנם."
"לצערנו, במקרה השני של בני המשפחה הערבית, התינוק נרצח ובני משפחתו נפצעו קשה מאוד, ומי יודע עוד כמה יצטרכו להתייסר מפציעותיהם הקשות. עוד הוסיפו חטא על פשע, וכתבו שם: 'יחי המלך המשיח לעולם ועד'. כאילו בשם השלום העולמי של ימות המשיח, צריך לרצוח אנשים בשנתם."[54]
ובטור המשך הוסיף:
ואף שמעת לעת יש לרבים טענות נגד המדיניות הביטחונית, ולעיתים הטענות מוצדקות, מצווה וחובה לנהל את המלחמה באויב במסגרת צה"ל והמדיניות שהממשלה מתווה לו. יתר על כן, אפשר לומר שמעולם לא היה לעם ישראל צבא מושלם, בלי שום תקלות מבצעיות ופגמים מוסריים [...] כאשר יש ביקורת על מדיניות צה"ל, צריך לאומרה כדי לשפר את המצב ולתקנו[55].
"ראשי הצבא שנכשלו בניהול המלחמה נגד האויב הערבי, יחד עם ראשי המשטרה שנכשלו בהשלטת ביטחון ברחבי הארץ, נעשו גיבורים כלפי יהודים יקרים, שמקום מגוריהם לא הוסדר רשמית רק עקב שיקולים פוליטיים. לכן צריך עתה לדבר בשבחם של נערי הגבעות היקרים, שמוסרים עצמם למען יישוב הארץ והפרחת השממה"[56]
באדר ב' ה'תשע"א נשאל, באתר ישיבה, האם הביע תמיכה בפגיעה בערבים במסגרת "מדיניות תג המחיר", מושג שכלל באותה תקופה פעולות מחאה מרובות מוקדים. הוא השיב כי הביע תמיכה בהפגנות כאלה שארגנו ועדי המתיישבים בצמתים, שנועדו להעסיק כוחות צבא רבים ככל האפשר, אך אמר כי מעולם לא הביע תמיכה בפגיעה של אנשים פרטיים בערבים או ברכושם[57].
הרב מלמד תומך בעלייה להר הבית בטהרה ובמקומות המותרים, בנימוק שיש בכך תועלת לשמירת הריבונות הישראלית במקום[58]. תלמידי הישיבה ותושבי היישוב בראשם הוא עומד עולים בקביעות להר הבית. הוא עצמו עלה להר לראשונה ביום ירושליםה'תשנ"ז ומאז ביקר בו מספר פעמים.
לעיתים רבנים אחרים, ואף אני בכללם, מעדיפים פתרונות אחרים [...] חילוקי הדעות והמנהגים הם בעיקר בשאלות חינוכיות וחברתיות, ולא בשאלות הלכתיות מובהקות. הזמן ילמד אותנו מה המעלה והיתרון שבכל דרך. בכל אופן, אסור לנו לבטל את דרכו של הרב ריסקין, שהיא אחת מהדרכים החשובות לגילוי התורה בדורנו [...] פגיעה ברבנותו של הרב ריסקין כמוה כעקירת פרשיות שלמות בתורה[59].
בטור נוסף הגיב על טענות בדבר יחס לא ראוי של הרב ריסקין לנצרות וקרא לאנשים להזהר מקבלת טענות לא בדוקות נגדו[60]. כך גם קרא שלא להחרים את נציגי הרפורמים[61].
סדרה בת עשרים כרכים בשם פניני הלכה בנושאים הלכתיים שונים. מטרת סדרה זו לכלול את כל ההלכות הנצרכות לימינו והסדרה טרם הושלמה. לסדרת זו נספחת סדרה נוספת ששמה 'הרחבות לפניני הלכה', ובה הוספות להלכות, יסודותיהן והטעמים המחשבתיים שלהן. בסדרה זו יצאו שישה ספרים: ברכות, שבת, ימים נוראים, מועדים, סוכות, ושמחת הבית וברכתו.
כריכת הספר המסורת היהודיתהמסורת היהודית - חיבור המציג את היהדות כמכלול אחד - חזון ערכי לתיקון העולם, באמצעות ההשגחה האלוהית על ישראל והעולם, האידיאלים והערכים היהודיים, ההיסטוריה של עם ישראל בתקופותיו הטובות ובמשבריו הקשים, שיבת עם ישראל לארצו ותהליך התגשמות נבואות הגאולה, מצוות התורה על הערכים והרעיונות הצפונים בהן, וההלכה היהודית על כל מרחביה. הספר יצא לאור בשנת תש"פ (2020)[62].
טור קבוע בשם "רביבים" בעיתוןבשבע, שעוסק בעניינים שונים מנקודת מבט תורנית והלכתית. מסקר שנערך ב-2009 עולה כי מספר הקוראים כ-270,000, שהופכים אותו למדור הנקרא ביותר בציבור הדתי[63]. חלק מן המאמרים נקבצו לאחר עריכה והרחבה בסדרת ספרים בת אותו שם. החלק הראשון עוסק בענייני חינוך, משפחה, נישואין וקריירה; החלק השני בענייני מדינה וצבא; והחלק השלישי מאגד בתוכו מאמרים על גדולי ישראל ודמויות מופת.
ערך מורחב – פניני הלכה
פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: העמסת פרטים.
אליעזר בן זלמן ברוך מלמד (1961-), דף שער בספרייה הלאומית
מנורה חזני, אישי נשי עם הרבנית ענבל מלמד: "כל ילד זה להכיר מישהו חדש", בערוץ "אורות – טלוויזיה יהודית", 10 במרץ 2011.
