אליפות אירופה בכדורגל
| אליפות אירופה בכדורגל | |
|---|---|
 |
|
| ענף | כדורגל |
| שנת יסוד | 1960 |
| ארגון מפעיל | אופ"א |
| מספר מתמודדים | 53 (מוקדמות) 16 (טורניר גמר) |
| יבשת | אירופה |
| שמות קודמים | גביע אירופה לאומות |
| אלוף/ה נוכחי/ת |
 ספרד (זכייה שנייה) |
| הכי הרבה זכיות |
 גרמניה (3 זכיות) |
אליפות אירופה בכדורגל ("UEFA European Football Championship") היא תחרות הכדורגל המרכזית לנבחרות המאורגנת על ידי אופ"א, הקונפדרציה האירופית לכדורגל. האליפות נערכה לראשונה ב-1960 ומאז היא מתקיימת פעם בארבע שנים. שמה המקורי היה "גביע אירופה לאומות". האליפות האחרונה נערכה ב-2008 באוסטריה ובשווייץ, והנבחרת המנצחת הייתה ספרד. את הטורניר הבא ב-2012 תארחנה במשותף אוקראינה ופולין.
היסטוריה
הרעיון להקמת טורניר אליפות למדינות באירופה החל כבר ב-1927, כאשר הנרי דלוניי אשר היה חבר בוועד המנהל של פיפ"א ולימים מנכ"ל אופ"א הראשון, הציע לפיפ"א לארגן טורניר שכזה. ב-1958, כ-4 שנים לאחר הקמת אופ"א, החל שלב המוקדמות של הטורניר הראשון בו השתתפו 17 נבחרות, אשר מתוכן עלו לטורניר הגמר שנערך בצרפת 4 נבחרות.
מבנה הטורניר
באליפויות הראשונות, מיורו 1960 עד ליורו 1976 השתתפו בטורניר הגמר ארבע נבחרות במתכונת פיינל פור. מיורו 1980 עד ליורו 1992 השתתפו בטורניר הגמר שמונה נבחרות. בשלב הראשון חולקו הנבחרות ל-2 בתים בהן כל נבחרת שיחקה פעם אחת עם שאר החברות בבית. 2 הנבחרות הראשונות בכל בית עלו לשלב חצי הגמר. החל מיורו 1996 הונהגה המתכונת הנוכחית, בה משתתפות בטורניר הגמר 16 נבחרות. אופ"א הודיעה שהחל מיורו 2016 ישתתפו בטורניר הגמר 24 נבחרות[1].
שלב המוקדמות עבר מספר רב של שינויים. ביורו 1960 ו-1964 מוקדמות הטורניר היו בשיטת נוקאאוט כשכל שלב כלל צמד משחקים בשיטת בית וחוץ. מ-יורו 1968 עד יורו 1976 המוקדמות היו בשלב הראשון בשיטת ליגה של 8 בתים, כשמקום ראשון בכל בית עלה לשלב רבע הגמר של הטורניר, אשר התקיים בשיטת נוקאאוט הכולל משחקי בית וחוץ. מיורו 1980 עד יורו 1992 שלב המוקדמות התקיים בשיטת ליגה של 7 בתים, כשמקום ראשון בכל בית העפיל לטורניר הגמר יחד עם המדינה המארחת אשר העפילה אוטומטית. מיורו 1996 עד יורו 2004 המוקדמות היו ברובן בשיטת הבתים בתוספת משחקי פלייאוף בהם השתתפו הנבחרות שסיימו במקום השני בבתים. ביורו 2008 המוקדמות היו במתכונת ליגה של 7 בתים, כששני המקומות הראשונים בכל בית עלו ישירות לטורניר הגמר בנוסף לשתי המדינות המארחות.
החל מיורו 1980 הנבחרת או הנבחרות המארחות את טורניר הגמר מעפילות אליו אוטומטית. הנבחרת הזוכה אינה מקבלת כרטיס אוטומטי לטורניר הגמר.
שלב המוקדמות
הנבחרות המשתתפות במוקדמות אליפות אירופה מחולקות לקבוצות דרוג בעזרת שיטת הדירוג של אופ"א. בכל בית בשלב המוקדמות מוגרלת נבחרת אחת מכל קבוצת דירוג, כך שאין שתי נבחרות בעלות אותו הדרוג בבית אחד. מכיוון שמספר הנבחרות המשתתפות בטורניר אינו מתחלק במספר הבתים, מספר בתים יכילו נבחרת אחת יותר מבבתים אחרים. כל בית עורך תחרות פנימית במבנה ליגה, כאשר הנבחרות המסיימות במקומות הראשונים עולות לטורניר הגמר.
מיקום הנבחרות בכל בית נקבע לפי מספר הנקודות אשר כל נבחרת צברה במהלך שלב המוקדמות. במידה ושתי נבחרות או יותר בעלות אותו ניקוד, מקומם נקבע לפי השיטה הבאה:
- מספר הנקודות אשר כל נבחרת צברה בבית פנימי המורכב מהקבוצות בעלות הניקוד הזהה,
- הפרש השערים נגד הנבחרות בעלות הניקוד הזהה,
- מספר השערים אשר נכבשו נגד הנבחרות בעלות הניקוד הזהה,
- מספר שערי החוץ אשר נכבשו נגד הנבחרות בעלות הניקוד הזהה,
- הפרש השערים הכולל,
- מספר השערים הכולל,
- מספר שערי החוץ הכולל,
- ניקוד לפי שיטת דירוג המשחק ההוגן של אופ"א,
- הגרלה.
שלב המוקדמות מתחיל בסתיו שאחרי טורניר גביע העולם, כשנתיים לפני טורניר הגמר של אליפות אירופה.
טורניר הגמר
16 הנבחרות אשר עלו לטורניר הגמר מחולקות ל-4 בתים. ראשי הבתים נבקעות מראש כאשר הנבחרת או הנבחרות המארחות והאלופה המכהנת (במידה ועלתה לטורניר הגמר) נבחרות אוטומטית. ראשי הבתים הנותרות הינן הנבחרות בעלות הניקוד הגבוה לפי שיטת הדירוג של אופ"א. שאר המשתתפות בכל בית נקבעות על ידי הגרלה. כל נבחרת נפגשת פעם אחת עם שאר חברות הבית. שתי הנבחרות המסיימות במקומות הראשונים בכל בית עולות לשלב רבע הגמר להמשך הטורניר בשיטת נוקאאוט. במידה ושתי נבחרות או יותר מסיימות את השלב הראשון עם מספר נקודות זהה, שובר השוויון זהה לשובר השוויון בשלב המוקדמות. בסוף הטורניר לא מתקיים משחק למקומות 3 ו-4.
הגביע
הנבחרת הזוכה באליפות אירופה מקבלת את "גביע הנרי דלוניי", על שמו של מנכ"ל אופ"א הראשון והוגה אליפות אירופה בכדורגל, אשר כבר ב-1927 הציע לפיפ"א להקים טורניר אליפות למדינות באירופה. הגביע נוצר על ידי ארתור ברטראנד בפריז בשנת 1960. הנבחרת הזוכה מחזיקה בגביע למשך 4 שנים, עד לטורניר אליפות אירופה הבא, אשר בו יועבר הגביע לנבחרת הזוכה. ב-2008 חודש הגביע, וזוכות העבר נחרטו על גבו.
טורינירי אליפות אירופה
| שנה | מארחת | גמר | מקומות 3-4 | ||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מנצחת | תוצאה | סגנית | מקום שלישי | תוצאה | מקום רביעי | ||
| 1960 פרטים |
צרפת |
.svg){kind=small} ברית המועצות |
2–1 בתום הארכה |
 יוגוסלביה |
 צ'כוסלובקיה |
2–0 |
 צרפת |
| 1964 פרטים |
ספרד |
 ספרד |
2–1 |
ברית המועצות |
.png){kind=small} הונגריה |
3–1 בתום הארכה |
 דנמרק |
| 1968 פרטים |
איטליה |
 איטליה |
1–1 בתום הארכה 2 - 0 במשחק החוזר |
יוגוסלביה |
 אנגליה |
2–0 |
ברית המועצות |
| 1972 פרטים |
בלגיה |
מערב גרמניה |
3–0 |
ברית המועצות |
 בלגיה |
2–1 |
הונגריה |
| 1976 פרטים |
יוגוסלביה |
צ'כוסלובקיה |
2–2 בתום הארכה 5–3 בפנדלים |
מערב גרמניה |
 הולנד |
3–2 בתום הארכה |
יוגוסלביה |
| 1980 פרטים |
איטליה |
מערב גרמניה |
2–1 |
בלגיה |
צ'כוסלובקיה |
1–1 בתום הארכה 9–8 בפנדלים |
איטליה |
| שנה | מארחת | גמר | מפסידות חצאי הגמר (1) | ||||
| מנצחת | תוצאה | סגנית | |||||
| 1984 פרטים |
צרפת |
צרפת |
2–0 |
ספרד |
/
|
||
| 1988 פרטים |
מערב גרמניה |
הולנד |
2–0 |
 ברית המועצות |
/
|
||
| 1992 פרטים |
שבדיה |
דנמרק |
2–0 |
גרמניה |
/
|
||
| 1996 פרטים |
אנגליה |
גרמניה |
2–1 שער הזהב |
צ'כיה |
/
|
||
| 2000 פרטים |
בלגיה והולנד |
צרפת |
2–1 שער הזהב |
איטליה |
/
|
||
| 2004 פרטים |
פורטוגל |
 יוון |
1–0 |
 פורטוגל |
/
|
||
| 2008 פרטים |
אוסטריה ושווייץ |
ספרד |
0-1 |
גרמניה |
/
|
||
| 2012 פרטים |
פולין ואוקראינה | ||||||
| 2016 פרטים |
צרפת | ||||||
- 1.^ מאז 1980 לא נערך משחק על המקום השלישי. מפסידות חצאי הגמר מסודרות בסדר אלפביתי.
הופעות וזכיות
27 נבחרות שונות[2] השתתפו בטורניר הגמר לפחות פעם אחת, מתוכן 12 נבחרות הופיעו במעמד הגמר ו-9 זכו בטורניר. גרמניה היא שיאנית ההופעות בטורניר הגמר, גמרי הטורניר וזכיות באליפות.
| נבחרת | הופעות | זכיות | סגנויות |
|---|---|---|---|
|
גרמניה
|
10 | 3 (1972, 1980, 1996) | 3 (1976, 1992, 2008) |
 רוסיה
|
9 | 1 (1960) | 3 (1964, 1972, 1988) |
|
ספרד
|
8 | 2 (1964, 2008) | 1 (1984) |
|
הולנד
|
8 | 1 (1988) | - |
|
צרפת
|
7 | 2 (1984, 2000) | - |
|
איטליה
|
7 | 1 (1968) | 1 (2000) |
|
צ'כיה
|
7 | 1 (1976) | 1 (1996) |
|
דנמרק
|
7 | 1 (1992) | - |
|
אנגליה
|
7 | - | - |
 סרביה[3]
|
5 | - | 2 (1960, 1968) |
|
פורטוגל
|
5 | - | 1 (2004) |
|
בלגיה
|
4 | - | 1 (1980) |
 רומניה
|
4 | - | - |
 שבדיה
|
4 | - | - |
|
יוון
|
3 | 1 (2004) | - |
 טורקיה
|
3 | - | - |
 קרואטיה
|
3 | - | - |
 שווייץ
|
3 | - | - |
 בולגריה
|
2 | - | - |
 הונגריה
|
2 | - | - |
 סקוטלנד
|
2 | - | - |
 אוסטריה
|
1 | - | - |
 אירלנד
|
1 | - | - |
 לטביה
|
1 | - | - |
 נורבגיה
|
1 | - | - |
 סלובניה
|
1 | - | - |
 פולין
|
1 | - | - |
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
 |
פורטל כדורגל | ||
- אליפות אירופה בכדורגל לנערות
- אליפות אירופה בכדורגל נשים
- אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21
- שיטת הדירוג של אופ"א
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
| כדורגל בינלאומי | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
פיפ"א | גביע העולם | גביע הקונפדרציות | הדירוג העולמי | כדורגלן השנה 
|
|||||||||||
הערות שוליים
- ^ אליפות אירופה 2016 באתר ה-אופ"א (באנגלית).
- ^ פיפ"א ואופ"א הכירו באופן רשמי שצ'כיה (צ'כוסלובקיה), גרמניה (גרמניה המערבית), רוסיה (ברית המועצות וחבר המדינות) וסרביה (יוגוסלביה) הן יורשות התארים והסטטיסטיקה של הנבחרות אשר פורקו (בסוגריים).
- ^ לא כולל את העלייה ממוקדמות יורו 1992 מפני הסנקציות אשר מנעו מנבחרת יוגוסלביה להשתתף בטורניר הגמר.