אליפות אירופה בכדורסל עד גיל 20

אליפות אירופה בכדורסל עד גיל 20 (נקראת גם אליפות אירופה לנבחרות עתודה בכדורסל) היא תחרות כדורסל אשר נוסדה בשנת 1992 ומאורגנת על ידי פיב"א אירופה. אלופת אירופה הנוכחית לנבחרות עתודה היא צרפת.

אליפות אירופה בכדורסל עד גיל 20
ענף כדורסל
תאריך ייסוד 1992
ארגון מפעיל פיב"א אירופה
מספר מתמודדים 16
יבשת אירופה
שמות קודמים אליפות אירופה לגברים עד גיל 22
זוכה נבחרת צרפת בכדורסל עד גיל 20 צרפת (זכייה שנייה)
הכי הרבה זכיות נבחרת סרביה בכדורסל עד גיל 20 סרביה (חמש זכיות)
מפעל נמוך יותר אליפות אירופה בכדורסל עד גיל 20 דרג ב'
באתר פיב"א
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה עריכה

התחרות נוסדה בשנת 1992 על ידי פיב"א ותחילה הייתה עד גיל 22, אך שונתה בהמשך לעד גיל 20. עד שנת 2004, התחרות נערכה כל שנתיים ומאז התחרות נערכת מדי שנה בקיץ.

עד שנת 2004, הנבחרות היו עולות מטורניר מוקדמות. מאז שנת 2005, נערך טורניר דרג ב', הדרג השני בטיבו באליפות אירופה בכדורסל עד גיל 20 ומתקיים בנפרד. שלוש הנבחרות שמסיימות ראשונות בדרג ב', עולות לאליפות דרג א' בשנה שלאחר מכן. בהתאם לכך, שלוש הנבחרות שמסיימות אחרונות בדרג א', יורדות לדרג ב'.

הטורניר של שנת 2020 שיועד להיערך בקלייפדה, ליטא בוטל עקב התפרצות נגיף הקורונה.

נבחרת ישראל באליפות עריכה

בין השנים 1992 ל-2004, כאשר הטורניר היה נערך אחת לשנתיים, השתתפה נבחרת העתודה של ישראל בקביעות בטורניר מבלי להחמיצו. ההישג הגדול ביותר של הנבחרת באותן השנים היה הגעה למשחק הגמר בשנים 2000 (אנ') וב-2004 (אנ'), כאשר בשני המקרים נוצחה הנבחרת בגמר בידי נבחרת סלובניה. החל משנת 2005 עבר הטורניר להיערך מדי שנה וישראל שיחקה בדרג א' עד לשנת 2009. באותה שנה נשרה הנבחרת לדרג ב' לראשונה בתולדותיה.

בשנת 2012 חזרה נבחרת העתודה של ישראל לדרג א' אחרי היעדרות של 3 שנים ובשנת 2017 (אנ') העפילה בפעם השלישית בתולדותיה למשחק הגמר, אך היא נוצחה בידי המארחת יוון. בשנת 2018 העפילה נבחרת העתודה של ישראל למשחק הגמר בפעם הרביעית וזכתה במדליית הזהב לראשונה בתולדותיה אחרי ניצחון במשחק הגמר על קרואטיה.

בשנת 2019 אירחה ישראל את האליפות וזכתה בה בפעם השנייה ברציפות. בשנת 2022 העפילה נבחרת ישראל בפעם הרביעית ברציפות לחצי הגמר, בו הפסידה לנבחרת ספרד, וסיימה במקום הרביעי. בשנת 2023 העפילה שוב הנבחרת למשחק הגמר, והפסידה לנבחרת צרפת אחרי הארכה.

משחקי הגמר עריכה

מארחת שנה גמר משחק על המקום השלישי
זוכה תוצאה סגנית מקום שלישי תוצאה מקום רביעי
יוון  יוון
(אתונה)
1992 איטליה  איטליה 65–63   יוון   צרפת 63–60   ישראל
סלובניה  סלובניה
(מריבור, פוסטוינה וליובליאנה)
1994 בלארוס (1991–1995)  בלארוס 96–91 איטליה  איטליה   ספרד 83–69   יוון
טורקיה  טורקיה
(בורסה ואיסטנבול)
1996   ליטא 85–81   ספרד סרביה ומונטנגרו  סרביה ומונטנגרו 67–62 טורקיה  טורקיה
איטליה  איטליה
(טרפאני)
1998 סרביה ומונטנגרו  סרביה ומונטנגרו 92–73 סלובניה  סלובניה טורקיה  טורקיה 64–57   ספרד
מקדוניה  מקדוניה
(אוחריד)
2000 סלובניה  סלובניה 66–65   ישראל   ספרד 82–77 קרואטיה  קרואטיה
ליטא  ליטא
(קובנה, וילנה ואליטא)
2002   יוון 77–73   ספרד   צרפת 95–78 רוסיה  רוסיה
צ'כיה  צ'כיה
(ברנו)
2004 סלובניה  סלובניה 66–61   ישראל   ליטא 92–63   יוון
רוסיה  רוסיה
(צ'קוב)
2005 רוסיה  רוסיה 61–53   ליטא סרביה ומונטנגרו  סרביה ומונטנגרו 63–45   ישראל
טורקיה  טורקיה
(איזמיר)
2006 סרביה ומונטנגרו  סרביה ומונטנגרו 64–58 טורקיה  טורקיה סלובניה  סלובניה 83–75 איטליה  איטליה
סלובניה  סלובניה ו-איטליה  איטליה
(נובה גוריצה וגוריציה)
2007   סרביה 87–78   ספרד איטליה  איטליה 74–63 רוסיה  רוסיה
לטביה  לטביה
(ריגה)
2008   סרביה 96–89   ליטא   ספרד 91–72 טורקיה  טורקיה
יוון  יוון
(רודוס ויאליסוס)
2009   יוון 90–85   צרפת   ספרד 75–72 איטליה  איטליה
קרואטיה  קרואטיה
(זאדאר, קריקווניצה ומקרסקה)
2010   צרפת 73–62   יוון   ספרד 86–79 קרואטיה  קרואטיה
ספרד  ספרד
(בילבאו)
2011   ספרד 82–70 איטליה  איטליה   צרפת 66–50 רוסיה  רוסיה
סלובניה  סלובניה
(ליובליאנה, דומז'אלה וקרנסקה גורה)
2012   ליטא 50–49   צרפת   ספרד 67–66   סרביה
אסטוניה  אסטוניה
(טאלין)
2013 איטליה  איטליה 67–60 לטביה  לטביה   ספרד 70–63 רוסיה  רוסיה
יוון  יוון
(הרקליון ורתימנו)
2014 טורקיה  טורקיה 65–57   ספרד   סרביה 79–66 קרואטיה  קרואטיה
איטליה  איטליה
(ליגננו סביאדורו ולטיסאנה)
2015   סרביה 70–64   ספרד טורקיה  טורקיה 84–74 צרפת  צרפת
פינלנד  פינלנד
(הלסינקי)
2016   ספרד 68–55   ליטא טורקיה  טורקיה 76–61   גרמניה
יוון  יוון
(הרקליון, רתימנו וחאניה)
2017   יוון 65–56   ישראל   צרפת 72–58   ספרד
גרמניה  גרמניה
(קמניץ)
2018   ישראל 80–66 קרואטיה  קרואטיה   גרמניה 81–70   צרפת
ישראל  ישראל
(תל אביב)
2019   ישראל 92–84   ספרד   גרמניה 73–65   צרפת
ליטא  ליטא
(קלייפדה)
2020 התחרות בוטלה עקב מגפת הקורונה בליטא
מונטנגרו  מונטנגרו
(פודגוריצה)
2021 התחרות בוטלה עקב מגפת הקורונה במונטנגרו
מונטנגרו  מונטנגרו
(פודגוריצה)
2022   ספרד 69–61   ליטא מונטנגרו  מונטנגרו 86–77   ישראל
יוון  יוון
(הרקליון)
2023   צרפת 89–79   ישראל יוון  יוון 68–64   בלגיה
פולין  פולין
(גדיניה)
2024

טבלת מדליות עריכה

מקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ
1   סרביה[1] 5 0 3 8
2   ספרד 3 6 7 16
3   יוון 2 1 6
4   ליטא 2 4 1 7
5   ישראל 4 0 6
6   צרפת 2 4 8
7   איטליה 2 1 5
8   סלובניה 1 1 4
9   טורקיה 1 1 3 5
10   בלארוס 0 0 1
  רוסיה 1
12   קרואטיה 0 1 0 1
  לטביה 1
14   גרמניה 0 2 2
15   מונטנגרו 1 1

מצטייני האליפות (מאז 1996) עריכה

בסיום כל תחרות נבחר השחקן המועיל ביותר (MVP) של האליפות.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה