אליפות העולם בראלי

אליפות העולם בראלי (באנגלית: WRC - World Rally Championship) היא סבב מרוצי מכוניות שנתי המאורגנת על ידי הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA). האליפות כוללת בתוכה את האליפות לנהגים ואת אליפות היצרנים, שתי תחרויות שונות, המבוססות על אותו חישוב של צבירת נקודות. הסבב מונה כ-14 תחרויות, כאשר כל תחרות נמשכת שלושה ימים. כל תחרות מורכבת מ-15–25 מקטעים ובכל מקטע מתקיים מרוץ נגד השעון. במהלך העונה נדרשים הנהגים להתמודד עם מסלולים מסוגים שונים - אספלט, עפר ושלג.

אליפות העולם בראלי
WRC

ענף	מרוץ מכוניות
תאריך ייסוד	1973
ארגון מפעיל	FIA
זוכה	נהגים: סבסטיאן אוז'ייה יצרנים: יונדאי
הכי הרבה זכיות	נהגים: סבסטיאן לב (9) יצרנים: לנצ'יה (9)
www.wrc.com
→ International Championship for Manufacturers

מכוניות הראלי המתחרות באליפות מבוססות על מכוניות עם מנועי 1.6 ליטר וארבעה צילינדרים המיוצרות באופן סדרתי. המכוניות עוברות התאמה הכוללת הוספה של מגדשי טורבו, מערכות הנעה כפולה, תיבת הילוכים רציפה ותוספות חיצוניות לצורך הגברת האווירודינמיות והבטיחות של כלי הרכב.

במקביל לאליפות העולם מתקיימות עוד שלוש אליפויות משנה:

• JWRC - אליפות העולם לצעירים המתקיימת משנת 2001 האליפות משמשת כאקדמיה לצעירים (עד גיל 28) ומסייעת בהכשרת דור העתיד של הנהגים בתחום. כל הנהגים בקטגוריה מתחרים ברכבי סיטרואן DS3, בעלי הנעה קדמית ומנועי 1.6 ליטר.
• WRC2 ׁ(בעבר נקרא Super 2000 World Rally Championship) - באליפות זאת מתחרים כלי רכב מקטגוריות שונות. מחיר הרכב מוגבל ב-180,000 אירו, מגבלה הגורמת לכך שכלי הרכב פחות חזקים מבקטגוריה הבכירה.
• WRC3 - אליפות המיועדת למכוניות בעלות הנעה קדמית/ אחורית בלבד.

שלוש האליפויות מתקיימות על אותם מסלולים, אך לכל אחת יש כללים וספירת ניקוד נפרדת.

מספר התחרויות משתנה מעונה לעונה. באליפות הראשונה ב-1973 התקיימו 13 תחרויות, אך שנה לאחר מכן רק שמונה. בין 2004 ל-2007 התקיימו 16 תחרויות בעונה, המספר הגדול ביותר.

היסטוריה

סבב אליפות העולם בראלי החל לראשונה בשנת 1973. המרוץ הראשון התקיים ב-19 בינואר באותה שנה במסלול המפורסם של מונטה קרלו. מאז ועד היום משמש ראלי מונטה קרלו, באופן מסורתי, כאירוע פתיחת העונה.

רנו זכתה באליפות הראשונה עם הרנו Alpine A110, לאחר מכן זכתה לנצ'יה בשלוש אליפויות רצופות עם הסטרטוס HF. הסטרטוס היה הדגם הראשון שתוכנן עבור תחרויות הראלי והורכבו מנוע V6 של חברת פרארי. אליפות הנהגים החלה באופן רשמי רק בשנת 1979, אף על פי שגם בשנים 1977 ו-1978 חולקו גביעים לנהגים על ידי ה-FIA. פיאט זכתה באליפות היצרנים בשנים 1977, 1978 ו-1980 עם פיאט 131 אבארת'. ב-1978 וב-1980 זכו נהגי החברה גם באליפות הנהגים.

עידן קטגוריה B

אאודי קוואטרו - אחת מהמכוניות המובילות בקטגוריה B

בין השנים 1982–1984 זכתה אאודי עם דגם הקוואטרו פעמיים באליפות הנהגים ופעמיים באליפות היצרנים. ייחודו של הקאווטרו היה בעובדה שהרכב היה בעלת הנעה בכל הגלגלים (4X4), בניגוד לשאר המכוניות שהיו בעלי הנעה אחורית. הנעה כפולה אושרה לשימוש כבר בשנת 1979, אבל יצרני הרכב לא חשבו שההשקעה הנדרשת משתלמת. בעקבות הצלחת הקוואטרו, הפכה ההנעה הכפולה לסטנדרט המקובל מאז במכוניות הראלי. בשנת 1982 נכנסו לתוקף תקנות קטגוריה B ‏(B Group). בניגוד לקטגוריות הקודמות, קטגוריה B הטילה מספר מצומצם של מגבלות טכנולוגיות על כלי הרכב הנכללים בקבוצה. הדבר אפשר ליצרנים להגביר את הכוח במנועי המכוניות בצורה ניכרת – בפורד אסקורט RS1800 שזכתה באליפות ב-1981, בטרם כניסת התקנות החדשות, הפיק המנוע 250 כוחות סוס. המנוע של לנצ'יה דלתא S4 בשנת 1986 כבר הגיע להספק של 500 כוח סוס. בתוך פחות מחמש שנים הכפילו המנועים את כוחם.

עונת 1986 לוותה במספר אסונות – בראלי פורטוגל, המרוץ השלישי בעונה, נהרגו שלושה צופים ועוד 30 נפצעו לאחר שג'ואקים סנסטוט איבד שליטה על הפורד RS200 שבה נהג. במרוץ החמישי בעונה, שנערך בקורסיקה שבצרפת, נהרגו הנהג הנרי טויבנן והנווט סרג'יו קרסטו, לאחר שרכב הלנצ'יה שלהם עלה באש לאחר נפילה מצוק. התאונה של צמד נהגי הלנצ'יה הגיעה שנה אחרי שבעונת 1985 נהרג נהג אחר של הקבוצה, אטילו בטגה, לאחר שהתנגש בעץ במהלך ראלי ארגנטינה. שרשרת האירועים הקטלניים הובילה לכך שבסיום עונת 1986 הוכרז על ביטול קטגוריה B.

עידן קטגוריה A

את מקומה של קטגוריה B תפסה קטגוריה A ‏(Group A) – כלי הרכב הנכללים בקטגוריה זאת הם מייצור סדרתי (מינימום ייצור של 5,000 יחידות) והוטלו מגבלות רבות על עלות, משקל וטכנולוגיות שבהם ניתן להשתמש. לנצ'יה מיהרה להתרגל לתנאים החדשים, כאשר זכתה שש שנים ברציפות (1987–1992) באליפות היצרנים וארבע שנים באליפות הנהגים (1987–1989, 1991). תחילת שנות ה-90 שיקפה את עליית כוחה של תעשיית הרכב היפנית בעולם. טויוטה זכתה ארבע פעמים באליפות הנהגים (1990, 1992–1994) ופעמיים באליפות היצרנים (1993–1994) עם הטויוטה סליקה. האימפרזה של סובארו העניקה לה אליפות נהגים בשנת 1995 ושלוש אליפויות יצרנים (1995–1997) ומיצובישי זכתה בשתי אליפויות נהגים (1996–1997).

עידן מכוניות הראלי

סיטרואן C4 - סבסטיאן לב בראלי קטלוניה, 2008

בשנת 1997 שונו שוב הקריטריונים ונקבעו הגבלות שונות לגבי הרכבים הרשאים להשתתף בתחרות - הרכבים עדיין היו חייבים להיות מבוססים על כלי רכב מייצור סדרתי, אבל המינימום לייצור הופחת בחצי ונקבע על 2,500 יחידות. הרכבים היו מבוססים על כלי רכב מייצור סדרתי, אבל לא נדרשו להיות זהים - פז'ו 206, סיטרואן קסארה וסקודה פאביה התחרו עם כלי רכב בעלי מגדשי טורבו והנעה 4X4, אף על פי שמאפיינים אלו לא היו קיימים בגרסאות הכביש של דגמים אלו. כמו כן, המנועים הוגבלו לעד 300 כוח סוס.

גם לאחר כניסת התקנות החדשות לתוקף מיצובישי המשיכו את רצף הזכיות עם צמד אליפויות נהגים ב-1998 ו-1999. פז'ו, שהאליפות האחרונה שלה הייתה בשנת 1986, זכתה שוב באליפות הנהגים בשנת 2000 והוסיפה זכייה בשנת 2002, לזכות הקבוצה גם שלוש זכויות רצופות באליפות היצרנים בין השנים 2000–2002. סובארו זכתה פעמיים באליפות הנהגים בשנים 2001 ו-2003, בטרם החל עשור של שליטה צרפתית בתחרות. בין השנים 2002–2012 זכתה סיטרואן שמונה פעמים באליפות היצרנים וסבסטיאן לב נהג הקבוצה רשם הישג חסר תקדים של זכייה בתשע אליפויות רצופות. את האליפויות השיג עם שלושה דגמים שונים של החברה - קסארה WRC (בשנים 2004–2006), C4 WRC (בשנים 2007–2010) ו-DS3 (בשנים (2011–2012). בסיום עונת 2012 הודיע לב על פרישה ממרוצי הראלי ותואר האליפות עבר לסבסטיאן אוז'ייה, בן קבוצתו לשעבר, שעבר להתחרות עבור פולקסווגן.

בשנת 2011 שונו התקנות ונקבעו הגבלות על גודל המנוע, נאסרו שימוש בחומרים מתקדמים דוגמת טיטניום (למעט אם קיימים גם בדגמים מייצור סדרתי) ונקבע משקל מינימום של 1,200 קילוגרם לרכב ללא נהג ו-1,350 קילוגרם לרכב כולל נהג ונווט.

מבנה התחרות

על פי רוב התחרויות מתפרסות על פני הימים שישי עד ראשון, כאשר ביומיים לפני התחרות ניתנת לצוותים הזדמנות לערוך סיור מקדים במסלול ולרשום הערות המשמשות את הנווט במהלך המרוץ. כל תחרות מורכבת מ-15 עד 25 מקטעים (Stages) הסגורים לצורך התחרות. אורך המקטעים שונה ונע בין שני קילומטרים ל-50 קילומטרים. המעבר בין מקטע למקטע מתבצע בנסיעה על כבישים רגילים, תוך הקפדה על חוקי התנועה. הנהגים נדרשים לתזמן את המעברים בין המקטעים על מנת שיוכלו להגיע בזמן לתחילת המקטע הבא.

בכל מקטע הנהגים מוזנקים זה אחר זה בהפרש של שתי דקות זה מזה ולכל נהג נמדד הזמן ברמת דיוק של עשיריות השנייה. הזמן המצטבר הוא שקובע את המיקום הסופי בתחרות. במהלך התחרות ישנן מספר עצירות לטיפול, בהן מותר לנהגים ולצוותים הטכניים לבצע תיקונים נדרשים. עצירות הטיפול מוגבלות בזמן, 10, 30 או 45 דקות ורק במהלכן מותר לבצע טיפולים ברכבים. במהלך הלילה נמצאים כל הרכבים בחניון שמור.

שיטת הניקוד

יונדאי i20 - הצטרפה לסבב בעונת 2014

על פי שיטת הניקוד מוענקות בסוף כל תחרות נקודות למסיימים בעשרת המקומות הראשונים, בכל אחת מקטגוריות התחרות, בהתאם לפירוט שבטבלה הבאה:

מקום	1	2	3	4	5	6	7	8	9	10
נקודות	25	18	15	12	10	8	6	4	2	1

הנהג שצובר את מספר הנקודות הגבוה במהלך העונה כולה מוכתר לזוכה באליפות הנהגים. אף על פי שאין מגבלה על מספר הרכבים שכל קבוצה יכולה לשתף בתחרות, לצורך חישוב הנקודות באליפות היצרנים נלקחים בחשבון התוצאות של מקסימום שני כלי רכב לכל קבוצה.

Power stage

החל משנת 2011 המקטע האחרון בכל תחרות מוגדר כ"Power stage" ומעניק נקודות נוספות לשלושת הנהגים המהירים ביותר באותו מקטע, ללא קשר למיקומם בתחרות. הנהג המהיר ביותר מקבל 3 נקודות נוספות, הנהג שמגיע שני זוכה ב-2 נקודות והנהג השלישי בנקודה אחת. מקסימום אפשרי לצבירה בתחרות הוא 28 נקודות. בעונת 2017 שונו התקנות וחמשת הנהגים הראשונים ב"Power Stage" יזכו לנקודות כאשר המקסימום כעת הוא 30 נקודות

ראלי 2

ראלי 2 הוא שם כולל למספר תקנות המאפשרות לנהג שפרש במהלך יום מרוצים לשוב לתחרויות במהלך היום שלמחרת, תמורת "קנס" של 5 דקות לזמן הכי מהיר בסטייג'. המטרה היא לאפשר לנהגים לחזור ולהתחרות על מנת לנסות ולצבור נקודות במרוץ האליפות.

קבוצות ונהגים

במהלך השנים 21 יצרנים שונים השיגו ניצחונות במרוצי הראלי ועוד 11 יצרנים הגיעו לפודיום. ב-2018 השתתפו בתחרות רק ארבע יצרניות שונות: סיטרואן, פורד, טויוטה ויונדאי.

אלופים

סבסטיאן אוז'ייה, האלוף הנוכחי

סבסטיאן לב, האלוף בין השנים 2004–2012

עונה	אליפות הנהגים			אליפות היצרנים
	נהג	רכב		יצרן	רכב
2022	קאלה רובנפרה	טויוטה GR יאריס ראלי1
2021	סבסטיאן אוז'ייה	טויוטה יאריס WRC		טויוטה	טויוטה יאריס WRC
2020	סבסטיאן אוז'ייה	טויוטה יאריס WRC		יונדאי	יונדאי i20 קופה WRC
2019	אוט טאנק	טויוטה יאריס WRC		יונדאי	יונדאי i20 קופה WRC
2018	סבסטיאן אוז'ייה	פורד פיאסטה		טויוטה	טויוטה יאריס WRC
2017	סבסטיאן אוז'ייה	פורד פיאסטה		M-Sport	פורד פיאסטה
2016	סבסטיאן אוז'ייה	פולקסווגן פולו R		פולקסווגן	פולקסווגן פולו R
2015	סבסטיאן אוז'ייה	פולקסווגן פולו R		פולקסווגן	פולקסווגן פולו R
2014	סבסטיאן אוז'ייה	פולקסווגן פולו R		פולקסווגן	פולקסווגן פולו R
2013	סבסטיאן אוז'ייה	פולקסווגן פולו R		פולקסווגן	פולקסווגן פולו R
2012	סבסטיאן לב	סיטרואן DS3 WRC		סיטרואן	סיטרואן DS3 WRC
2011	סבסטיאן לב	סיטרואן DS3 WRC		סיטרואן	סיטרואן DS3 WRC
2010	סבסטיאן לב	סיטרואן C4 WRC		סיטרואן	סיטרואן C4 WRC
2009	סבסטיאן לב	סיטרואן C4 WRC		סיטרואן	סיטרואן C4 WRC
2008	סבסטיאן לב	סיטרואן C4 WRC		סיטרואן	סיטרואן C4 WRC
2007	סבסטיאן לב	סיטרואן C4 WRC		פורד	פורד פוקוס RS
2006	סבסטיאן לב	סיטרואן קסארה WRC		פורד	פורד פוקוס RS
2005	סבסטיאן לב	סיטרואן קסארה WRC		סיטרואן	סיטרואן קסארה WRC
2004	סבסטיאן לב	סיטרואן קסארה WRC		סיטרואן	סיטרואן קסארה WRC
2003	פטר סולברג	סובארו אימפרזה		סיטרואן	סיטרואן קסארה WRC
2002	מרקוס גרונהולם	פז'ו 206		פז'ו	פז'ו 206
2001	ריצ'רד ברנס	סובארו אימפרזה		פז'ו	פז'ו 206
2000	מרקוס גרונהולם	פיז'ו 206		פז'ו	פז'ו 206
1999	טומי מקינן	מיצובישי לאנסר איבו 6		טויוטה	טויוטה קורולה
1998	טומי מקינן	מיצובישי לאנסר איבו 5		מיצובישי	מיצובישי לאנסר איבו 5
1997	טומי מקינן	מיצובישי לאנסר איבו 4		סובארו	סובארו אימפרזה
1996	טומי מקינן	מיצובישי לאנסר איבו 3		סובארו	סובארו אימפרזה 555
1995	קולין מקריי	סובארו אימפרזה 555		סובארו	סובארו אימפרזה 555
1994	דידייה אוריול	טויוטה סליקה טורבו 4WD		טויוטה	טויוטה סליקה טורבו 4WD
1993	יוהא קנקונן	טויוטה סליקה טורבו 4WD		טויוטה	טויוטה סליקה טורבו 4WD
1992	קרלוס סאינס	טויוטה סליקה טורבו 4WD		לנצ'יה	לנצ'יה דלתא
1991	יוהא קנקונן	לנצ'יה דלתא אינטגרל V16		לנצ'יה	לנצ'יה דלתא
1990	קרלוס סאינס	טויוטה סליקה GT		לנצ'יה	לנצ'יה דלתא
1989	מאסימו ביאסיון	לנצ'יה דלתא אינטגרל		לנצ'יה	לנצ'יה דלתא
1988	מאסימו ביאסיון	לנצ'יה דלתא אינטגרל		לנצ'יה	לנצ'יה דלתא
1987	יוהא קנקונן	לנצ'יה דלתא HF		לנצ'יה	לנצ'יה דלתא
1986	יוהא קנקונן	פז'ו 205 טורבו 16E2		פז'ו	פז'ו 205 טורבו 16
1985	טימו סלונן	פז'ו 205 טורבו 16		פז'ו	פז'ו 205 טורבו 16
1984	סטיג בלומקוויסט	אאודי קוואטרו		אאודי	אאודי קוואטרו
1983	האנו מיקולה	אאודי קוואטרו		לנצ'יה	לנצ'יה ראלי 037
1982	וולטר רוהל	אופל אסקונה 400		אאודי	אאודי קוואטרו
1981	ארי וטנן	פורד אסקורט RS1800		טאלבוט	טאלבוט סאנבים לוטוס
1980	וולטר רוהל	פיאט 131 אבארת'		פיאט	פיאט 131 אבארת'
1979	ביורן ולדגרד	פורד אסקורט RS1800		פורד	פורד אסקורט RS1800
1978	מרקו אלן	פיאט 131 אבארת'		פיאט	פיאט 131 אבארת'
1977	סנדרו מונדרי	לנצ'יה סטרטוס HF		פיאט	פיאט 131 אבארת'
1976	לא התקיימה אליפות נהגים			לנצ'יה	לנצ'יה סטרטוס HF
1975	לא התקיימה אליפות נהגים			לנצ'יה	לנצ'יה סטרטוס HF
1974	לא התקיימה אליפות נהגים			לנצ'יה	לנצ'יה סטרטוס HF
1973	לא התקיימה אליפות נהגים		רנו	רנו אלפאין A110

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אליפות העולם בראלי בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אליפות העולם בראלי (באנגלית, בצרפתית ובספרדית)
• אליפות הראלי העולמית WRC - האתר הרשמי

• אליפות העולם בראלי, ברשת החברתית פייסבוק
• אליפות העולם בראלי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• אליפות העולם בראלי, ברשת החברתית אינסטגרם
• אליפות העולם בראלי, ברשת החברתית טיקטוק
• אליפות העולם בראלי, סרטונים בערוץ היוטיוב