אלכסיי אינאורי

אלכסיי אינאוּריגאורגית: ალექსი ინაური; ברוסית: Алексей Николаевич Инаури, אלקסיי ניקולאייביץ' אינאורי; 20 באפריל 19081993) מפקד צבאי גאורגי-סובייטי שעמד בראש הק.ג.ב. הגאורגי ("הוועדה לביטחון המדינה") במשך מעל ל-30 שנה (1954-1986) והפך את הארגון בגאורגיה לאחד מהיעילים ביותר מבין מדינות ברית המועצות[1]. בגיל 85, בדרגת קולונל-גנרל ומעוטר בעיטור גיבור ברית המועצות, הוא נרצח בבתומי.

אלכסיי אינאורי
ალექსი ინაური
לידה 20 באפריל 1908
גורי בפלך טביליסי
מלכות המשנה של הקווקז
פטירה 1993 (בגיל 84 בערך)
בתומי, גאורגיה
שם לידה ალექსი ინაური עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גאורגיה
מקום קבורה פנתאון סבורתלו עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האקדמיה הצבאית של המטכ"ל של צבא רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד חבר הסובייט העליון עריכת הנתון בוויקינתונים
תואר

מדליות

גיבור ברית המועצות
(1 ביולי 1985)

עיטורים
ארבעה עיטור לנין
עיטור מהפכת אוקטובר
שני עיטורי הדגל האדום

שני עיטורי הכוכב האדום
מפלגה המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945
  • Honorary worker of the NKVD
  • מסדר ההצטיינות הפטריוטי בכסף
  • עיטור הדגל האדום
  • מדלייה לציון 1500 שנה לקייב
  • מדליה לציון 60 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות
  • מדליה להנצחת 70 שנה לכוחות המזוינים של ברית המועצות
  • מדליה להנצחת 50 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות
  • עיטור מלחמת המולדת
  • Jubilee Medal "40 years of the Victory in Khalkhin-Gol"
  • עיטור הדגל האדום
  • עיטור הדגל האדום של העמל
  • Military Order "For Services to the People and the Fatherland"
  • עיטור לנין
  • עיטור לנין
  • עיטור לנין
  • עיטור הדגל האדום של העמל
  • מדליה להנצחת 40 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות
  • מדליה להנצחת 40 שנים לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941־1945
  • עיטור מהפכת אוקטובר
  • מדלייה על הגנת קייב
  • עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה דרגה ראשונה
  • גיבור ברית המועצות
  • עיטור הדגל האדום
  • עיטור לנין
  • מדליה לציון 30 שנים לייסוד צבא היבשה והצי של ברית המועצות
  • עיטור הדגל האדום של העמל
  • מדליה על הצטיינות בהגנת גבולות ברית המועצות
  • מדליה להנצחת 20 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945
  • מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941-1945
  • עיטור הכוכב האדום
  • מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין
  • מדליה על הגנת הקווקז
  • מדליית וטרן הכוחות המזוינים של ברית המועצות
  • עיטור הכוכב האדום עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו עריכה

אינאורי נולד בגורי למשפחת גאורגית-אוסטית מעורבת, בתקופת שלטון האימפריה הרוסית בגאורגיה. בשנת 1927 הוא התנדב לצבא האדום. בשנת 1931 הוא סיים במסגרת הצבא האדום את בית הספר לקציני חיל הפרשים לעמי צפון הקווקז ההרריים. בשנת 1932 הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. לפני כן, עם התפרצות פעולות האיבה הסובייטיות-גרמניות במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא היה מפקד חטיבתי באוקראינה, ובמהלך המלחמה עמד בראש דיוויזיית חיל פרשים. בשנת 1948 הוא סיים את לימודיו כבוגר האקדמיה הצבאית של המטה הכללי הרוסי (Военная академия Генерального штаба Вооруженных Сил Российской Федерации), ועד שמונה כשר הפנים של גאורגיה הסובייטית, בשנת 1953, הוא פיקד על מספר יחידות צבאיות. בצעד חסר תקדים לקציני צבא, הצטרף אינאורי, יחד עם מפקד המחוז הצבאי של עבר הקווקז אלכסיי אנטונוב, לוועד המרכזי של גאורגיה בראשות ואסיל מז'אוונדזה, שהיה בעצמו קצין בצבא הסובייטי[2].

בשנת 1954 מונה אינאורי למפקד הק.ג.ב. הגאורגי במקום ולדימיר דקנוזוב, תפקיד אותו מילא עד 1986. תקופת כהונתו התאפיינה בסדרת התפרצויות ותקומתן של תנועות דיסידנטיות אנטי-סובייטיות בגאורגיה, שאותן דיכא בתוקף על ידי הטלת משמעת קפדנית בתוך הק.ג.ב. הגאורגי, ופריסה נרחבת של רשתות ריגול שהסתננו לקבוצות הדיסידנטים ואף לשורות הכנסייה הגאורגית.

באוקטובר 1964, הוא מילא תפקיד חשוב ב"הפיכת החצר" שהדיחה את ניקיטה חרושצ'וב. הוא ליווה את המנהיג הסובייטי מהדאצ'ה שלו בפיצונדה לפגישה מיוחדת ראשי הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות (ЦК КПСС)[3] במוסקבה שם הודח[4]. בשנת 1967 קודם אינאורי לדרגת קולונל-גנרל, וזמן קצר לפני פרישתו, בשנת 1985, הוא קיבל את עיטור גיבור ברית המועצות. שנה לאחר מכן פרש[2]. בשנת 1993 נרצח אינאורי בהתנקשות, בנסיבות בלתי ברורות, בבתומי שלחוף הים השחור[4].

מקורות עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ויקטור צ'רקאשין וגרגורי פייפר (2005), מאמן מרגלים: יומנו של קצין ק.ג.ב.: הסיפור האמיתי של האיש שגייס את רוברט הנסן ואלדריך אמס, עמ' 125, ISBN 0465009697, (באנגלית)
  2. ^ 1 2 אמי וו. קנייט (1993), בריה הסגן הראשון של סטלין (Beria Stalin's First Lieutenant), עמ' 214, 277, אוניברסיטת פרינסטון, מסת"ב 0691010935, (באנגלית)
  3. ^ הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות (Центра́льный Комите́т Коммунисти́ческой Па́ртии Сове́тского Сою́за ) - הגוף העליון של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
  4. ^ 1 2 אינאורי אלכסיי, באתר האישים שקיבלו עיטור בברית המועצות, (ברוסית)


הקודם:
ולדימיר דקנוזוב
  שר הפנים של גאורגיה הסובייטית

19531954

הבא:
??
הקודם:
תפקיד חדש
  ראש הק.ג.ב. בגאורגיה הסובייטית

19541986

הבא:
גיבי גומברידזה