אלסמיר (אי)

אי בנונאווט שבקנדה

אלסמיראנגלית: Ellesmere Island, בצרפתית: Île d'Ellesmere) הוא אי המצוי בטריטוריה הקנדית נונאווט. האי הוא הצפוני באיי קנדה. שטחו של האי 196,235 קמ"ר והוא האי הגדול באיי המלכה אליזבת, האי השלישי בגודלו מבין איי קנדה (אחרי באפין וויקטוריה) והאי העשירי בגודלו בעולם.

אלסמיר
Ellesmere (אנגלית)
תמונת לווין של האי אלסמיר
תמונת לווין של האי אלסמיר
נתונים גאוגרפיים
מיקום צפון אמריקה
קואורדינטות 79°50′00″N 78°00′00″W / 79.833333333333°N 78°W / 79.833333333333; -78
ארכיפלג הארכיפלג הארקטי הקנדי
שטח 196,235 קמ"ר
אורך 820 קילומטר
רוחב 440 קילומטר
גובה מרבי פסגת ברבאו: 2,616 מטר
נתונים מדיניים
מדינה קנדהקנדה קנדה
אוכלוסייה 191 (2016)
אזור זמן אזור זמן מזרחי
עיר ראשית גריס פיורד
על שם Francis Egerton, 1st Earl of Ellesmere עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך גילוי 1616 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה עריכה

 
תצלום לווין של חלקו הצפוני של האי אלסמיר. במזרח התמונה ניתן לראות את גרינלנד.
 
האי אלסמיר, נונאווט, קנדה.

התושבים הראשונים של האי אלסמיר היו חבורות קטנות של בני שבט האינואיט, אשר הגיעו לאזור האי במטרה לצוד את הקאריבו וכן יונקים ימיים בין השנים 1,000 - 2,000 לפנה"ס.[1] בשל עידן הקרח הקטן ננטש האזור.

ויקינגים, ככל הנראה מהמושבות בגרינלנד הגיעו אל האי אלסמר במהלך מסעות הציד שלהם, ובנו באי מספר מבנים. בחצי האי באצ'ה התגלו מספר מבנים ארוכים שנבנו ככל הנראה על ידי בני תרבות דורסט שהתיישבו באי.[2]

הביקור המתועד הראשון באי בעת החדשה היה של ויליאם באפין, בשנת 1616. בשנת 1852 העניק אדוארד אוגוסטוס אינגלפילד לאי את שמו - על שם פרנסיס אגרטון, הדוכס הראשון מאלסמיר.[3] משלחת אמריקאית בהנהגת אדולפוס גרילי חצתה את האי ממזרח למערב בשנת 1881, ומצאה במקום שרידי יער מאובן. בשנת 1902 חקר פר שיי (Per Schei), חבר משלחתו של אוטו סוורדרופ הנורווגי את פיורד סטנקול (Stenkul Fiord).

גאוגרפיה עריכה

שמורות טבע עריכה

חמישית משטח האי מוכרז כשמורת טבע רשמית - הפארק הלאומי קווטינירפאק - "Quttinirpaaq National Park" (קודם לכן נקרא הפארק - "הפארק הלאומי האי אלסמיר" - "Ellesmere Island National Park"). הפארק כולל שבעה פיורדים ומספר קרחונים, וכן את אגם הייזן - האגם הגדול ביותר באזור הארקטי.

באי ממוקמת פסגת ברבו - ההר הגבוה ביותר בנונאווט (2,616 מטרים). הר זה מהווה חלק מרכס האימפריה הבריטית - רכס ההרים הצפוני ביותר בעולם.

קרחונים עריכה

חלקים גדולים מהאי אלסמיר מכוסים בקרחונים. בדרומו של האי מצויים שדות הקרח מנסון (Manson) וסידקפ (Sydkap), במזרח האי מצויים שדות הקרח הנסיך מוויילס (Prince of Wales Icefield) ופסגת הקרח אגאסיז (Agassiz Ice Cap), בצפון מערב חופי האי מצויים מספר מדפי קרח ובהם מדף הקרח וורד האנט (Ward Hunt ice shelf), אשר החל להתפרק בקיץ 2002.[4]

חקר מאובנים עריכה

שי (Schei) ואלפרד גבריאל נתהורסט (Alfred Gabriel Nathorst) גילו באי, באזור פיורד סטנקול, יער מאובן מתקופת הפלאוקן-אאוקן.[5] באזור התגלו שרידי עצים מאובנים שקוטרם הגיע למטר, וככל הנראה, אורך החיים של כל עץ ועץ היה למעלה מ-400 שנים.

באי התגלה בשנת 2004, על ידי ניל ה. שובין (Neil H. Shubin) מאוניברסיטת שיקגו, מאובן של טיקטאליק - דג שהוא ככל הנראה אב קדמון של הדו-חיים והזוחלים.[6] בתקופה בה הטיקטאליק חי, האי אלסמיר היה חלק מיבשת לאורנטיה הקדומה (אזור צפון אמריקה וגרינלנד המודרניים),[7] אשר בזמנו הייתה באזור קו המשווה והאקלים בה היה חמים.

אוכלוסייה עריכה

באי אלסמיר מתגוררים כ-200 תושבים (191 לפי רישומים בשנת 2016) בשלושה יישובים: אלרט, יוריקה וגריס פיורד. האי מהווה חלק מאזור קיקיקטאלוק שבפרובינציה, אולם בחודשי החורף הקרים מתגוררים באי כ-50 תושבים בלבד.

אלרט הוא בסיס של צבא קנדה שהוא היישוב הצפוני ביותר בעולם. יוריקה, היא היישוב השני הצפוני ביותר בעולם כולל בסיס צבאי, שדה תעופה צבאי וכן תחנה בה משתמשים ארגוני איכות סביבה קנדיים ובה תחנת מחקר אטמוספירית ומצפה לבדיקת האוזון בסטרטוספירה.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אלסמיר בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מאמר בנושא ההיסטוריה הארקטית מאתר Civilization.ca
  2. ^ פיטר שלדרמן, " Eskimo and Viking Finds in the High Arctic ", מגזין נשיונל ג'אוגרפיק, כרך 159, מס' 5, מאי 1981 בעמ' 584.
  3. ^ "האי אלסמיר" מתוך אתר "האנציקלופדיה הקנדית".
  4. ^ מאמר של נאס"א על התפרקות מדף הקרח וורד האנט
  5. ^ Nathorst, A. G. 1915. Tertiare Pflanzenreste Aus Ellesmere-Land. Report of the Second Norwegian Arctic Expedition in the Fram, 1898-1902. The Society of Arts and Sciences of Kristiania. No. 35.
  6. ^ מאמר של הניו יורק טיימס על גילוי מאובן שייתכן והוא החוליה החסרה בין דג לדו חי
  7. ^ Peter N. Spotts, Fossil fills gap in move from sea to land, The Christian Science Monitor, ‏April 6, 2006