אלפרד אדוארד האוסמן

אלפרד אדוארד האוסמן (באנגלית: Alfred Edward Housman;‏ 26 במרץ 1859 – 30 באפריל 1936), הידוע יותר בראשי תיבות שמו: אֵי אִי האוסמן, היה משורר אנגלי ומחוקרי השפה הלטינית.

אלפרד אדוארד האוסמן
Alfred Edward Housman

לידה	26 במרץ 1859 ווסטרשייר, הממלכה המאוחדת
פטירה	30 באפריל 1936 (בגיל 77) קיימברידג', הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	שרופשייר
שם עט	A. E. Housman
מקום לימודים	בית ספר קינד אדוארד, סנט ג'ונס קולג', אוקספורד, בית הספר ברומסגרוב
שפות היצירה	אנגלית, לטינית
סוגה	שירה לירית
יצירות בולטות	נער משרופשייר
חתימה

קברו של האוסמן בכנסיית סט. לורנס בלודלאו, עץ הדובדבן נשתל לזכרו

תולדות חייו

ילדותו של א"א האוסמן, יליד פוקברי, בסמוך לברמינגהאם, חבל ווסטרשייר, עברה עליו באווירה ויקטוריאנית של עיר-שדה קטנה. הוריו ברוכי הילדים, והמולת-החיים של ילדותו עומדת בניגוד חריף לחיי הבדידות שלו במרבית שנות חייו. את הקשר הראשון לתרבות הקלאסית קיבל כבר בביתו שם היו בנמצא "המילון הקלאסי" של לפרייר וספר אסטרונומיה קטן. בהמשך מצא עניין בלימודי הדקדוק היווני והלטיני ובאהבת הקריאה שלו, בעיקר לאחר שזכה במלגה ללמוד בבית הספר הציבורי בברומסגרוב. היה קשור מאוד לאמו. מותה של האם בדיוק ביום הולדתו השנים-עשר, הייתה מכה קשה. האירוע הזה הביאו להשתחרר מכל אמונה דתית ולהכריז שהפך דאיסט.

בשנת 1877 זכה למלגת לימודים בקולג' סיינט ג'ון שבאוקספורד, ללמוד לימודים קלאסיים, אך כעבור ארבע שנים נכשל בבחינות הסיום וחזר לביתו ללא תואר אקדמי. בשנת 1882 קבל משרה של פקיד במשרד הפטנטים בלונדון, והמשיך באופן עצמאי ללמוד את השפות הקלאסיות. באותה שנה התפרסם גם מאמר אקדמי ראשון שלו ב-Journal of Philosophy. בשנת 1892 מונה לפרופסור ללטינית בקולג' האוניברסיטאי של לונדון.

בשנת 1896 התפרסם ספר השירים הראשון שלו "נער משרופשייר" (A Shropshire Lad) לאחר שנדחה פעמים אחדות על ידי אחרים. הספר הפך במהרה לפופולרי ביותר. נאמר באותם ימים כי כל צעיר אנגלי נושא בצקלונו את תרגומו של אדוורד פיצג'ראלד ל"רובעיאת" של עומר ח'יאם, ואת ה"נער משרופשיר" של האוסמן.

בשנת 1903 התפרסם הכרך הראשון של החיבור "אסטרונומיקה" מאת המחבר הרומי מרקוס מניליוס בתרגומו של האוסמן. בשנים 1912, 1916, 1920 ו-1930 ראו אור ארבעת הכרכים הבאים. זה היה מפעל חייו בחקר התרבות הקלאסית. בשנת 1911 מונה לפרופסור ללטינית באוניברסיטת קיימברידג', והיה חבר בטריניטי קולג'. האוסמן חי ועבד בקיימברידג' עד למותו.

בשנת 1922 התפרסם ספרו השני "שירים אחרונים" (Last Poems), אך הוא לא זכה להצלחה של "נער משרופשיר". לאחר מותו פרסם אחיו לורנס את יתרת עיזבונו הפואטי בספרים "עוד שירים" (More Poems) ו"שירים נוספים" (Additional Poems).

האוסמן הלך לעולמו בשנת 1936 בקיימברידג'.

נער משרופשייר

הספר מכיל 63 שירים. משמו של הספר ניתן, אולי, לקבל רושם כי חבל שרופשייר שבאנגליה הוא מקום הולדתו ונערותו של המשורר, אך אין הדבר כך. האוסמן נולד וגדל הרחק למדי מן האזור שעליו נקרא ספר שיריו. דומה כאילו בחר לעצמו המשורר מולדת אידיאלית כמקום שממנו בא, ואין ידוע במפורש מדוע.

למרות שאחד השירים הידועים יותר מן הקובץ: "עץ הדובדבן", דומה כי ב"נער משרופשייר" המוות הוא אולי המוטיב העיקרי. הוא מופיע כמעט בכל שירי הקובץ. אף על פי שהתוצאה היא אחת - חידלון מוחלט - האוסמן דן בנושא בדרכים שונות ואף משונות. אחדות מפורשות, אחרות רק נרמזות.

שיר 1

בשיר הראשון בקובץ המוות גלום בכוח ובפועל במוטיב החייל. זוהי מעין הקדשה למלכה ויקטוריה, שציינה בשנת 1887 מלאת חמישים שנה לשלטונה, אך יש בו ביקורת נוקבת, לפיה לא די בכך שהאל ינצור את המלכה, ויש צורך במסירת הנפש של החיילים שקברותיהם פזורים ברחבי העולם. האוסמן לא היה חייל, אך שירים לא מעטים עוסקים בחיילים ובגורלם. ה'נער משרופשייר' התפרסם בשנת 1896, כלומר עוד לפני מלחמת הבורים ולפני מלחמת העולם הראשונה, היא המלחמה "הגדולה", שגבתה מן החברה האנגלית מחיר כבד ביותר, אך כבר אז שבה החייל הבריטי את תשומת לבו של המשורר.

אף על-פי שבכל אדם גלום המוות בכוח, בחיילים – הוא מוחשי ומידי יותר. בשיר 35 (למרבית השירים אין כותרת והם ידועים לפי מספרם הסודר) מוגדר גורלם של החיילים במפורש, להיות טרף לאבק השריפה - בשר תותחים המכלה את רוח האדם ומותיר את עצמותיו להלבין על פני השדות.

שיר 56

שיר 56 עשוי לתת את הרושם שהמשורר היה עריק מן הצבא. אך הוא שקל היטב את החלופות: לערוק ולמות ביום אחר ולזכות בהלוויה בזויה של עריקים, לעומת העמידה בגבורה במלחמה, שהיא העשייה הראויה, אך היא זו המזכה בכדור בראש. דעתו של המשורר הייתה בוודאי אנטי-צבאית ואנטי-מלחמתית, אך השיר הזה עשוי לתעתע מעט בקוראים שעשויים לקבל דעה הפוכה, פטריוטית. כך מתברר מתוך מכתביו של האוסמן (מכתבים, 140), שבימי מלחמת העולם הראשונה פנו אליו בבקשה לפרסם אחדים משיריו בדפדפת לחיילים בחזית, שכן היה מי שהחליף, בטעות, את הביקורת האנטי-מלחמתית שלו, ברגשות פטריוטיים כביכול.

בתוך שירי החיילים ומוטיב המוות השזור בהם ניתן למצוא, פה ושם, כמה נימות חיוביות. בשיר 22, המתאר את מפגש מבטם, להרף עין והחד-פעמי, של המשורר ושל חייל אדום-מדים אלמוני, מאחל המשורר לחייל שלומות.

שירים 45,44

האיבוד העצמי לדעת הוא מוטיב מצוי אצל האוסמן. שיר מס' 44 עוסק בכך במפורש ומצדיק את המעשה. על שיר זה אמר לורנס, אחי המשורר, כי בצמוד אליו מצא בעזבונו של אחיו קטע עיתון ובו כתבה על צוער-חיילים שאבד עצמו לדעת משום גודל הבושה שחש על ההומוסקסואליות שלו, ומשום פחדו מן החרפה אם הדבר יתגלה. מעניינת העובדה שהאוסמן טרח לגזור ולשמור קטע זה, ולקשרו לשיר הזה. המשורר מצדיק את מעשה ההתאבדות. הוא מעריך אותו כמוצא נכון ומכובד ממצב קשה, שאיננו מוגדר בשיר, אך מוערך כמצב ללא פתרון שיש לקחתו אל הקבר. בשיר מס' 45 מציין המשורר במפורש כי החיסול העצמי הוא המעשה הנכון לעשותו כאשר הנפש חולה.

שיר 53

גם השיר "המאהב הנאמן" (שיר מס' 53) מספר על איבוד עצמי לדעת, אך בדרך מפתיעה ביותר. מעשה השחיטה העצמית של הגבר הצעיר, בשעת האהבים עם נערתו, איננו מובן. זאת אינה אהבה נואשת, שכן הנערה מחזירה לצעיר את אהבתה, והוא גומל לה במעשה מחריד. האם אין כאן כוונה נסתרת, ואולי מסווה לאהבה מסוג אחר, אסורה, שדינה מוות?

שיר 47

בן הנגר בשיר מס' 47 הוא כמובן ישו. בעיקר חשובה ההבחנה של הנידון המעיד על עצמו כי נתלה משום שפשעו היה שהביע אהבה. הסיבה הרשמית לגזר הדין איננה נמסרת. מהי אותה אהבה? בנקודה זו הציעו חוקרים כי השיר רומז להומוסקסואליות של המשורר, שבזמנו נחשבה עדיין לחטא שיש לתת עליו את הדין. המקרה המפורסם באנגליה היה משפטו ומאסרו של אוסקר ויילד, בן זמנו של האוסמן. דומה שהמקרה הזה השאיר על האוסמן רושם עמוק.

שיר 9

הוצאה להורג היא פיתוח של המין האנושי. שיר מס' 9 מספר על הציפייה הנוראה של הנידון למוות בתליה, כאשר כל רחש או תזוזה בסביבתו מגבירים את האימה.

שיר 8

רצח אח מתואר בשיר מס' 8. הרוצח מספר על המעשה רגע לפני מנוסתו ממקום המעשה. הפרידה המוחלטת גם היא סוג של מוות, בעיקר כאשר אדם נאלץ לעזוב את מולדתו.

שירים: 27, 43, 63

סוף דרכו של אדם הוא בקבר, מוטיב שחוזר אצל האוסמן פעמים אחדות (שירים 27, 43, 63). מפתיע למדי למצוא אצל משורר ומלומד איש-רוח את הדעה שהחלק הנצחי הנותר מן האדם הוא דווקא שלד עצמותיו, ולא הישגיו הרוחניים הנשארים בכתובים.

שירים של א. א. האוסמן בעברית

תוגה לבי עוכרת
מאנגלית: אברהם עוז

נער משרופשייר, שיר 54

תּוּגָה לִבִּי עוֹכֶרֶת
עַל חַבְרֵי פָּז שֶׁלִּי,
בָּנוֹת שְׂפָתַיִּם וֶרֶד
וּבַחוּרִים קְלִילִים.

נַחַל נִרְחָב מִנֵּתֶר
נוֹטֵר מְנוּחַת קְלִילִים.
וְרוּדוֹת נָמוֹת בַּסֵּתֶר
בִּשְׂדוֹת וְרָדִים נוֹבְלִים.

יום קרב
מאנגלית: אברהם עוז

נער משרופשייר, שיר 56

"קוֹל הַחֲצוֹצְרָה קוֹרֵא לִי
אֶל מָקוֹם שֶׁלֹּא נִרְאֶה לִי,
וְתּוֹתָח שָׁר לִי: חָבֵר,
בְּרַח מִיָּד, אוֹ תִּשָּׁאֵר!"

"אִם לִבְרֹחַ זֶה פָּשׁוּט
שֶׁלָּנֶצַח לֹא אָמוּת,
אָז אֶבְרַח! הֲרֵי בָּרוּר:
לֹא נָעִים לַחְטֹף כַּדּוּר"

"אַךְ כֵּיוָן שֶׁהַבְּרִיחָה
אֶת הַמָּוֶת רַק דּוֹחָה
וּקְבוּרַת פַּחְדָּן, הֲלֹא זֶה
לֹא הֶסְפֵּד נָעִים לָאֹזֶן."

"אָז אִם הַטּוֹב לֹא טֹוב כָּל כָּךְ,
עֲשֶׂה נָא טוֹב: אַל נָא תִּבְרַח!
כֵּן, תִּלָּחֵם בְּכָל הַכֹּחַ
וְגַּם תַּחְטֹף כַּדּוּר בַּמֹּחַ!"

לקריאה נוספת

• ה.ה. האוסמן, פרגמנט של טרגדיה יוונית, דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ב'. מאנגלית: רונן סוניס

קישורים חיצוניים

• כתבי אלפרד אדוארד האוסמן בפרויקט בן-יהודה
• אגודת האוסמן (באנגלית)
• קברו של האוסמן
• אלפרד אדוארד האוסמן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אלפרד אדוארד האוסמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי אלפרד אדוארד האוסמן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• אלפרד אדוארד האוסמן (1859-1936), דף שער בספרייה הלאומית