אמיליו גרסטזו מדיסי

אמיליו גרסטזו מדיסי (בפורטוגזית: Emílio Garrastazu Médici; ‏4 בדצמבר 1905, בז'ה, ריו גראנדה דו סול - 9 באוקטובר 1985, ריו דה ז'ניירו) היה איש צבא ופוליטיקאי ברזילאי ומי שכיהן כנשיא ברזיל בין השנים 1969‏-‏1974. מדיסי היה הדיקטטור הצבאי השלישי בתקופת הדיקטטורה הצבאית בברזיל.

אמיליו גרסטזו מדיסי
Emílio Garrastazu Médici

לידה	4 בדצמבר 1905 ריו גראנדה דו סול, ברזיל
פטירה	9 באוקטובר 1985 (בגיל 79) ריו דה ז'ניירו
מדינה	ברזיל
מקום קבורה	Cemitério de São João Batista
השכלה	Academia Militar das Agulhas Negras
מפלגה	הברית להתחדשות לאומית
בן או בת זוג	Scylla Médici
נשיא ברזיל ה־28 30 באוקטובר 1969 – 15 במרץ 1974 (4 שנים ו־19 שבועות) → קוסטה אה סילבה ארנסטו גייזל ←
פרסים והוקרה
הצווארון של מסדר החרב של יעקב הקדוש (24 באפריל 1972) הצווארון הגדול של המסדר הצבאי של המגדל והחרבות (9 במאי 1973) מסדר הכבוד הצבאי הברזילאי מסדר ההצטיינות באווירונאוטיקה מסדר הצלב הדרומי הצלב הגדול של מסדר הצלב הדרומי מסדר ההצטיינות של הצי הברזילאי מסדר המגדל והחרב מסדר ריו ברנקו מסדר החרב של יעקב הקדוש
חתימה

לפני הנשיאות

מדיסי נולד בעיר בז'ה שבמדינת ריו גראנדה דו סול לאבא ממוצא איטלקי ואמא ממוצא בסקי. הוא למד בבית ספר צבאי ופיתח קריירה צבאית, בה הגיע עד לדרגת גנרל.

בזמן ההפיכה הצבאית ב-1964, היה מדיסי מפקד בסיס ההדרכה להכשרת קצינים היוקרתי AMAN (האקדמיה הצבאית אגוליאס נגראס). לאחר תקופה בארצות הברית כנספח צבאי, מונה בשנת 1967 לראש שירות המידע הלאומי. בשנת 1969 שירת כדיקטטור הצבאי השלישי בתקופת הדיקטטורה הצבאית בברזיל.

נשיאות

בספטמבר 1969 לקה הנשיא ארטור דה קוסטה אה סילבה בשבץ מוחי. בשל כך, מונתה כת צבאית שהנהיגה את המדינה במשך חודש ימים, כאשר תפקידה העיקרי היה לבחור איש צבא על מנת להחליף את קוסטה אה סילבה, במקום סגן הנשיא פדרו אליישו. לאחר התייעצות עם כלל צמרת הצבא, נבחר מדיסי לתפקיד.

מדיסי דרש שהקונגרס הלאומי, שפוזר על ידי קוסטה אה סילבה בדצמבר 1968, שוב יפתח לרגל בחירתו לנשיא. אמיליו גרסטזו מדיסי נבחר רשמית לנשיאות ב-25 באוקטובר 1969 על ידי הקונגרס ועלה לשלטון ב-30 באוקטובר.

דיכוי ואלימות

משטרו של מדיסי נחשב על ידי רבים לאחד החשוכים והאלימים ביותר בברזיל מאז עצמאותה ב-1822. מאות פעילים שמאלנים עונו, נרצחו ו/או הועלמו. ארגוני ההתנגדות למשטר הצבאי, אשר פעלו בשיטות גרילה (ולעיתים רחוקות אף בשיטות טרוריסטיות), דוכאו ומנהיגיהם נרצחו.

שביתות והפגנות עובדים היו אסורות וחל צנזורה כבדה על העתונות ועל אמנות (בעיקר מחזות תיאטרון ושירים ברדיו ובתקליטים). ערוץ הטלוויזיה הגדול והפופולרי בברזיל, רשת גלובו, נמנע מלהציג כל ביקורת נגד הממשלה ואף תמך במדיניותה. רבים טוענים כיום כי התנהגות זאת היא תוצאת תמיכה מצד בעלי הרשת במטרות האנטי-קומוניסטיות של הדיכוי הצבאי. לעומתם אחרים טוענים כי היא נובעת מחשש של גלובו להסתכסך עם השלטונות. אמנים רבים ראו כיצד פירות עבודתם נשללים על ידי מנגנון הצנזורה. אך היו אמנים, כדוגמת המלחין וזמר שיקו בוארקי, שחיפשו דרכים להערים ולעקוף את הצנזורה על ידי מסרים דו-משמעיים.

השתקת הביקורת נגד הממשלה הובילה לכך שרוב העם לא היה מודע למעשי הדיכוי שביצעה. גם זכייתה של נבחרת ברזיל בכדורגל בגביע העולם 1970 פעלה לטובת מדיסי, בכך שעזרה להסתיר את הדיכוי ומעשי האלימות מצד אחד והעניקה לאוכלוסייה הרגשת פטריוטיזם מצד שני.

יחד עם שלטון נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון, תמך שלטון מדיסי באופן פעיל בהפיכה הצבאית בצ'ילה, בה התרחשו תהליכים אלימים דומים לאלו שבברזיל. סרטו של קוסטה גראווס משנת 1982, הנעדר, בכיכובם של ג'ק למון וסיסי ספייסק, מתאר ההתרחשויות הללו, ובין היתר מרמז כי קציני צבא ברזיל תדרכו ויעצו לקצינים צ'ילאנים בפעולות הדיכוי.

"הנס הכלכלי"

בתקופת ממשלת מדיסי גדלה כלכלת ברזיל באופן משמעותי, תופעה המוכרת כ"נס הברזילאי" ("o milagre brasileiro") או "נס הכלכלי" ("o milagre econômico"). מסוף שנת 1968 ועד 1973 גדל בממוצע התוצר המקומי הגולמי של המדינה ביותר מ-10% לשנה, האינפלציה השנתית ירדה מתחת ל-20%, והבנייה גדלה בכ-15%. הממשלה השקיעה באופן כבד בחברות ממשלתיות, ובעיקר באלו הקשורות לתעשיות הכרייה, הבנייה והאנרגיה, וכך נלחמה במיתון ובאבטלה על פי עקרונות הכלכלה הקיינסיאנית. בין עבודות הבנייה הגדולות בתקופה נמנים גשר ריו-ניטרוי, כביש הטרנס אמזוניקה וסכר איטייפו. אף בחקלאות הושקעו משאבים רבים, במטרה להביאה למודרניזציה וליחסי עבודה יותר צודקים. הייתה התעבות של מעמד הביניים עם גידול בצריכה וכן גידול בייצור מוצרי צריכה, כגון מכוניות, מקררים וטלוויזיות צבעוניות (מ-1972).

מצד שני, המדיניות הכלכלית הובילה לגידול באי-שוויון הכלכלי בין שכבות האוכלוסייה. הגידול בכלכלה הצריך עידוד של החיסכון הלאומי, ומשום שבאופן מסורתי המעמד הגבוה הוא פלח האוכלוסייה החסכני יותר, נתח ההון של העשירים הוגדל במכוון בעזרת פגיעה בערך שכר המינימום. כתוצאה מכך, גדל גם העוני במדינה, חרף הצמיחה הכלכלית. תופעת לוואי נוספת מהגידול הכלכלי הייתה נדידה המונית של כפריים למרכזי האוכלוסין - במיוחד לסאו פאולו ולריו דה ז'ניירו. נדידה זו נגרמה משילוב המודרניזציה בחקלאות עם הגידול בהזדמנויות העבודה בעיר (במיוחד בענף הבנייה). תופעה זו תרמה להרחבת שטחי הפבלות (שכונות העוני) בערים הגדולות.

כלכלת ברזיל ספגה מכה קשה ממשבר האנרגיה העולמי בשנת 1973, אירוע אשר הביא לסיומו של ה"נס הכלכלי" הברזילאי. התלות הכמעט מוחלטת בייבוא נפט, יחד עם חובות גבוהים לבנקים זרים, הכניסו את ברזיל למשבר עמוק שממנו היא החלה להתאושש רק בשנות ה-90, לאחר חזרת הדמוקרטיה לברזיל.

לאחר הנשיאות

הקדנציה של מדיסי הסתיימה ב-15 במרץ 1974, וירש השלטון הגנרל ארנסטו גייזל. מדיסי פרש מהחיים הפוליטיים לאחר מכן ונפטר בגיל 79 כתוצאה מסיבוכים שנגרמו משבץ מוחי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אמיליו גרסטזו מדיסי בוויקישיתוף

• רועי בית לוי, ארץ טרופית רעה, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2007
• דף מידע בעיתון פוליה דה סאו פאולו. (בפורטוגזית)
• אמיליו גרסטזו מדיסי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)