אמיל פאקנהיים
|
הפרופסור והרב אמיל לודוויג פאקנהיים (בגרמנית: Emil Ludwig Fackenheim; 22 ביוני 1916, האלה, האימפריה הגרמנית – 18 בספטמבר 2003, ירושלים) היה פילוסוף ורב רפורמי ממוצא גרמני. עסק רבות במשמעות הפילוסופית של השואה.
אמיל פאקנהיים נולד בהאלה שבאימפריה הגרמנית בשנת 1916. הוסמך כרב רפורמי בברלין בשנת 1936, ולאחר מכן החל בלימודי פילוסופיה באוניברסיטת האלה. לאחר ליל הבדולח נכלא במחנה הריכוז זקסנהאוזן. לאחר שחרורו נמלט לסקוטלנד והמשיך בלימודיו באוניברסיטת אברדין. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גורש לקנדה, בהיותו אזרח מדינת אויב. את לימודיו סיים ב-1945 במחלקה לפילוסופיה של אוניברסיטת טורונטו. נושא עבודת הדוקטור שלו היה "פילוסופיה ערבית של ימי הביניים".
בין השנים 1943–1948 שימש כרב בבית הכנסת הרפורמי "אנשי שלום" בהמילטון שבאונטריו.
בשנת 1948 החל ללמד פילוסופיה באוניברסיטת טורונטו. בשנת 1960 קיבל דרגת פרופסור מן המניין, ולימד שם עד צאתו לגמלאות ב-1983. באותה שנה עלה לישראל, ולימד פילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1997 נענה להזמנה לכהן כפרופסור אורח באוניברסיטת קאסל בגרמניה.
נפטר בירושלים ב-2003.
יחסו לארץ ישראל
כשנה לפני הסכמי אוסלו, בסתיו 1992, הצטרף פקנהיים לתנועת נאמני הר הבית בעתירה לבג"ץ שנועדה למנוע מממשלת ישראל דיון ממשלה על פשרה טריטוריאלית בגולן[1]. בניגוד לתאולוגיה הרווחת בתנועה הרפורמית, הרואה בעליות המודרניות לישראל את 'שיבת ציון השנייה',[2] הצהיר פקנהיים ששחרור השטחים בששת הימים הוא שהיווה את 'שיבת ציון השנייה'.
חודשים מספר אחר כך, ועוד קודם להסכמי אוסלו, טען פקנהיים כי "יש ארבע אָשיות לציונות: הארץ, המדינה, חוק השבות וירושלים. אם תימוט אחת האֳשָיות הללו, יימוט גם הבניין עמה".
ייחודיותו של פקנהיים התעצמה בכך שבצד ריחוק היחסי מעמיתיו הרפורמים בכל הקשור ליחס לאדמת ארץ ישראל, הוא נותר ליברל לא פחות גדול מהם בכל הקשור לערכים ליברליים ובכלל זה זכויות המיעוטים. בתור שכזה הוא הציב אתגר לא רק לשמאל, אלא גם לימין, שם נראו רבנים רבים מאז 1967, אך לא רב רפורמי אחד, ועוד אחד המפורסם בהטפותיו הליברליות.
כתביו שתורגמו לעברית
- רישומה והשפעתה של השואה בחיי יהדות זמננו (הביא לדפוס: מאיר חובב), ירושלים: המכון ליהדות זמננו – מדור שפרינצק – האוניברסיטה העברית בירושלים, תשל"ב.
- על אמונה והיסטוריה: מסות ביהדות זמננו (מבוא: זאב הרווי), ירושלים: הספרייה הציונית, תשמ"ט-1989.
קישורים חיצוניים
- משה שנר, אמיל פאקנהים - תיקון העולם לאחר החורבן, מכללת אורנים מרץ 2007
- אמיל פקנהיים, ירושלים – הסכר האחרון, נתיב, גיליון 1 (42), ינואר 1995