אמנות קיקלדית
אמנות קיקלדית התפתחה במסגרת התרבות הקיקלדית, אשר התגבשה באיים הקיקלדיים, בסוף התקופה הנאוליתית ובתקופת הברונזה המוקדמת, בערך בשנים 2000–3300 לפני הספירה. התרבות הקיקלדית הייתה אחת משלוש התרבויות הגדולות סביב הים האגאי. השתים האחרות היו: התרבות המיקנית ביוון (אנ') והתרבות המינואית באי כרתים.
האיים הקיקלדיים הם קבוצה של 2200 איים, איונים וסלעים בים האגאי, אך רק 33 מהם מיושבים. מקור השם במילה היוונית קיקלוס (kyklos), אשר פירושו מעגל. הקדמונים שקבעו את השם ראו באיים מעין מעגל סביב האי הקדוש דלוס. רוב האיים הם פסגות של הרים תת-ימיים חוץ משני איים, מילוס וסנטוריני, שהם איים געשיים. אדמת האיים איננה פוריה,[1] אבל באיים נקסוס, דלוס ופארוס, מצוי שיש באיכות גבוהה[2] כמו כן, מצויים בהם עופרות ברזל, עופרות בדיל, נחושת, זהב, כסף, אובסידיאן ושמיר (אנ').[3] איים אלה היוו גשר בין אירופה, אסיה הקטנה, המזרח הקרוב ואפריקה. מאחר שמכל אחד מהאיים רואים לפחות עוד אי שכן אחד, האזור התאים לשיט מסחרי כבר בתקופה מוקדמת, ללא מכשירי ניווט. המסחר התמקד במינרלים ובשיש וכן בתוצרי הדיג.
האיים יושבו כבר באלף ה-5 לפני הספירה, בתקופה הנאוליתית, על ידי קבוצות שהגיעו מאסיה הקטנה.[4]בתחילה היישובים באיים היו ארעיים, עם אוכלוסייה מורכבת מנודדים. בשלב שני היו כבר ישובי קבע ומתיישבים שעסקו בחקלאות ושייט להובלת טובין ומסחר.
תולדות המחקר הארכאולוגי עריכה
החפירות הראשונות באיים הקיקלדיים נעשו בשנים 1883–1884, על ידי החוקר האנגלי והממצאים פורסמו לראשונה בשנת 1884, על ידי הארכאולוג הגרמני אולריך קוהלר (אנ'). את עבודתם המשיך הארכאולוג היווני כריסטוס צונטאס (אנ'), בשנים 1898–1899. החפירות התמקדו בשרידי יישובים ובאתרי קבורה, שהיו צמודים ליישובים. המתים נקברו במצב מכווץ, יחד עם חפצים ששימשו אותם בחייהם, כגון כלים, תכשיטים, פגיונות ולהבים. הפריט החשוב ביותר שנמצא בחלק מהקברים היו צלמיות עשויות שיש, בדרך כלל.[4] צלמיות דומות נמצאו גם בשרידי מבני מגורים. בתחילה הצלמיות זכו ליחס מזלזל, אך בשנות ה-50 של המאה ה-20 גבר העניין בפיסול הקיקלדי, בעיקר עקב דמיונו ליצירות של אמנים מודרניים כמו: קונסטנטין ברנקושי. אמדאו מודיליאני, אלברטו גיאקומטי, הנרי מור וברברה הפוורת'.[5] התעניינות זו גרמה לחפירות בידי גורמים בלתי מורשים ושוד עתיקות אשר פגע במחקר הארכאולוגי, בהיעדר מידע אמין לגבי מקום המוצא של הפריטים השונים.
התקופות השונות ומאפייניהן עריכה
בתקופה הנאוליתית, באיים הקיקלדיים יוצרו כלי חרס שהיו זהים לאלה שכויירו בתקופה הנאוליתית המאוחרת בכרתים וביוון היבשתית. התרבות הקיקלדית הייחודית הפציעה באלף ה-3 לפני הספירה, בתקופה הידועה כתקופת הברונזה הקדומה והיא הקדימה את תקופת הברונזה המפוארת של כרתים ויוון היבשתית.[4] מחלקים את התקופה בה הייתה קיימת אמנות קיקלדית ייחודית, לשלוש תקופות, הממוספרות 1,2, ו-3, בצירוף ראשי התיבות EC שמשמעותן Early Cycladic.
הפריטים המצויים באתרים ארכאולוגיים מכל התקופות הן צלמיות, שרובן עשויות שיש, ולכן היוו את מוקד המחקר הארכאולוגי לגבי האזור הנתון, תוך התייחסות לממצאי רקע.
התקופה הראשונה, EC1, בשנים 3300-2800 לפנה"ס, נקראת גם תרבות גרוטה-פלוס (Grotta-Pelosׂׂ), לפי שמם של אתרי קבורה.זו הייתה תקופה של שלום, כפי שניתן להסיק משרידי היישובים, אשר היו בלתי מבוצרים. לא היה כמעט כל קשר בין אוכלוסיית האיים לבין אוכלוסיות אחרות, ולכן גם לא הייתה השפעה של תרבות חיצונית. הצלמיות המשויכות לתקופה זו הן מעטות יחסית. הסגנון הראשוני הוא סכמטי, וממנו מתקיים מעבר אל הסגנון הנטורליסטי, עם דמות שלובת זרועות. הבליטה הקטנה דמוית מוט מציינת את הראש והצוואר ושני השקעים בצידי הגוף מציינים מתניים. בסיס הצוואר מובלט על ידי חריטה בצורת משולש. רוב הצלמיות מתקופה זו הן קטנות, עד גודל של 20 סנטימטר.[6]
התקופה השנייה, המסומנת כ-EC2, נקראת גם תרבות קרוס-סירוס (Keros-Syros), והחוקרים מגדירים את זמנה החל מ־2700 לפני הספירה ועד 2400 או 2300 לפני הספירה. במספר חפירות התגלו שרידי ביצורים, המעידים על איום מצד אוכלוסיות מחוץ לאיים. זו הייתה תקופת השיא של האמנות הקיקלדית,[7] ובה פוסלו הצלמיות הקנוניות. הן עשויות שיש ומתארות דמויות נשיות ערומות, בעלות ראש אובלי מורם, עם נטייה קלה לאחור ואף מעודן. הברכיים מתוארות כפופות מעט והידיים שלובות, מונחות על הבטן. ברוב הצלמיות יד שמאל מונחת מעל יד ימין.[4] יש ביניהן דמויות דקיקות ואלגנטיות אשר גודלן הוא כ-20 סנטימטר, אך וריאציה נפוצה יותר היא זו בה הראש מתואר כמשולש נטוי והצוואר גלילי, החזה מרובע והזרועות אופקיות באזור המתניים. נמצאו צלמיות בודדות אשר בהן זרוע ימין מונחת מעל הזרוע השמאלית.[4] חלק מהצלמיות מתארות נשים הרות, עם בטן בולטת ובה פסים אופקיים. צורות אלו נחשבות קנוניות משום שהדגם הכללי היה בשימוש במשך כ-400 שנה והן מצטיינות באחדות של הקווים הכללים ובדיוק הביצוע.[8] נראה שההבדלים נובעים מהשוני בסגנונם של הפסלים באיים השונים, אך לא ניתן לומר זאת בוודאות, בגלל פעילותם של שודדי העתיקות. על רוב הצלמיות ניתן לראות סימנים המעידים על שעל חלק מהצלמיות היו פרטים מצוירים בפיגמנטים מינרליים, בעיקר שיער ועיניים, אך גם תכשיטים.[8][9] על פי מחקרים עדכניים, הצביעה בכחול נעשתה תוך שימוש באזוריט וצביעה באדום נעשתה בסולפיד הכספית, הוא צינובר.[7] כל הצלמיות שטוחות מאוד ולכן גם שבירות. בתקופה זו נוצרו גם צלמיות שגובהם כמעט גובה אדם. באי נקסוס נמצא מספר קטן מאוד של צלמיות שגובהן עד 1.5 מטר.[8] צלמיות גבריות נמצאו אומנם, אך הן מאוד נדירות.
הסיבות לסיומה של תקופה זו לוטות בערפל, אך יש עדויות לצימצום האוכלוסייה. בסוף התקופה לא היה יותר פיסול בשיש, אשר הוחלף בחימר.
התקופה השלישית, היא EC3, התאפיינה בהידוק הקשרים עם אוכלוסיית האי כרתים. באיים הקיקלדיים הופיעו יישובים גדולים יותר, כפי שמסתבר מהשרידים שנחפרו. ההתפשטות של התרבות המינואית במרחב האגאי הביאה לערוב של זו עם התרבות הקיקלדים וירידה בחשיבותה של זו האחרונה.[4]
משמעותן של הצלמיות עריכה
הניסיון לברר את תפקידן של הצלמיות העמיד שאלות רבות בפני החוקרים. הצלמיות עשויות שיש נמצאו ברחבי המרחב האגאי, וברור שהיו פריטי יוקרה והיה בהן מסחר. אך תפקידם המקורי, באיים עצמם, לא ברור. מצד אחד, חלק מהצלמיות נמצאו בתוך קברים, אך לא בכולם. מצד שני, נמצאו צלמיות גם בשרידי מגורים. מכאן שהשימוש בהן לא היה בלעדי לטקסי קבורה. עיבודם היה תהליך מיגע, שהתבצע בעזרת הזכוכית הגעשית והשמיר המקומיים. נראה שהמחיר הגבוה של פריטי השיש היה הגורם להכנת צלמיות עשויות עץ או חימר צבוע. אחת ההשערות טוענת שהצלמיות הזולות יותר ליוו לקבר את הנפטר, בעוד הפריט המקורי, עשוי שיש, נשאר בבעלות המשפחה. השערה נוספת היא שפריטים אלה היו בעלות משמעות דתית מסוימת, אך גם הוערכו בשל יופיים והמאמץ שהושע בהכנתו.[9] על חלק מהן ניתן לגלות שעברו תיקונים, דבר שמעיד גם הוא על ערך גבוה מבחינה חומרית או רגשית.[8] לשאלות הנ"ל יש להוסיף צבר של מאות חלקי צלמיות שיש וכן פרטי שיש אחרים, אשר נמצאו באי קרוס (Keros). התברר שהחלקים היו שייכים לפריטים נבדלים, והם כנראו הובאו מאיים אחרים, אחרי שבירתם.[4] אין כל השערה לגבי משמעות ממצא זה.
ההשערות לגבי תפקיד הצלמיות עריכה
- גרוש רוחות
- צעצועים
- תיאור אבות נערצים
- אלילים או דמויות מיתולוגיות
- תפקיד דתי בתוך מזבח ביתי (שיכול להסביר את הקבורה עם הבעלים)[4]
המחבתות עריכה
אומנם, המחקר הארכאולוגי בנושא האמנות הקיקלדית התמקד בצלמיות, אך נמצאו חרסים קיקלדיים, אשר קיבלו את השם "מחבתות" בשל צורתם, למרות שאין קשר בין תפקידם המשוער לבין תפקיד של מחבת רגיל. ה"מחבתות" נמצאו בעיקר באי סירוס( Syros) ושייכים בעיקר לתקופה השנייה של התרבות הקיקלדית. אלה פריטים מעוגלים, קמורים, בעלי שפה וידית. הקישוטים מחורצים על גבי ה"תחתית" וכוללים מעגלים או ספירלות, בתוספת ששמשות וכלי שיט. מכיוון שהחימר באזור הוא בעל איכות ירודה, גם ה"מחבתות", כיצירות חרס, אינן מתעלות מעל רמה בינונית.
השימוש המשוער הוא כקמע או מראה.[8]
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- Colin Renfrew, The Cycladic Spirit, New York, Henry N. Abrams,1991
קישורים חיצוניים עריכה
- Greece,The Country of Marble - צוות האתר
- Cycladic Civilization | Folded-arm Figures - סרטון יוטוב על האיים הקיקלדיים והצלמיות
הערות שוליים עריכה
- ^ K. Gaki-Papanastassiou et al., Paleogegraphic Evolution of the Cycladic Islands During the Holocene, Researchgate, ינואר 2009
- ^ Lane Nieset, Visit the islands where most Greek marble statues were made, National Geografic, נובמבר 2018
- ^ Chanel Clarke, Collecting guide: Cycladic art, Christie’s, ספטמבר 2020
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 צוות האתר, Cycladic culture, Lake Forest College, Illinois
- ^ Cycladic Art, המוזיאון לאמנות קיקלדית
- ^ צוות המוזיאון הקיקלדי, אתונה, Cycladic violin-shaped figurine, Google Arts & Culture
- ^ 1 2 Department of Greek and Roman Art, “Early Cycladic Art and Culture.” In Heilbrunn Timeline of Art History., מוזיאון המטרופוליטן, ניו יורק, אוקטובר 2004
- ^ 1 2 3 4 5 Isabella Meyer, Cycladic Art - A Look at the Marble Figures and Sculptures of This Era, Art in Context - art blog, אוגוסט 2023
- ^ 1 2 Andrea Vianello, Cycladic figurines in funerary rituals, Internet archive, אפריל 2018