אן בנקרופט
אן בנקרופט (באנגלית: Anne Bancroft; 17 בספטמבר 1931 – 6 ביוני 2005) הייתה שחקנית אמריקנית, מהמעוטרות בכוכבות הוליווד: זכתה בפרס האוסקר, פעמיים בפרס אמי, פעמיים בפרס גלובוס הזהב, פעמיים בפרס טוני ובפרס השחקנית בפסטיבל קאן.
.jpg) | |
| אן בנקרופט, 1964 | |
| לידה |
17 בספטמבר 1931 הברונקס, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
6 ביוני 2005 (בגיל 73) ניו יורק, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות קנסיקו |
| מדינה |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1950–2005 (כ־55 שנים) |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג |
מל ברוקס (5 באוגוסט 1964–6 ביוני 2005) |
| צאצאים |
מקס ברוקס |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ילדותה ונעוריה עריכה
בנקרופט נולדה כאנה מריה לוסייה איטליאנו. היא נולדה ברובע הברונקס, ניו יורק, למייקל ולמילדרד איטליאנו, שניהם דור שני למהגרים איטלקים. לאחר לימודיה התיכוניים למדה בנקרופט משחק בכמה מוסדות יוקרתיים, ביניהם האקדמיה האמריקאית לאמנויות הדרמה. בתחילת שנות החמישים כיכבה בשורה של סדרות טלוויזיה בשם אן מרנו, עד להופעת הבכורה הקולנועית הראשונה שלה בדרמת המתח "הדלת פתוחה" (1952), בו כיכבה מרילין מונרו בתפקיד הראשי. אז שינתה את שם משפחתה לבנקרופט, כי סברה שזהו שם אלגנטי.
הקריירה עריכה
בנקרופט, שהייתה שחקנית הצמודה לחוזה של האולפנים, עברה כעבור זמן לניו יורק, כדי לפתח עצמה כשחקנית על פי ראות עיניה. היא הופיעה לצד הנרי פונדה בהפקת ברודוויי למחזה "נדנדה בשניים" אותו ביים ארתור פן, עליו זכתה בפרס טוני כשחקנית משנה במחזה. שנתיים אחר כך זכתה פעם נוספת בפרס הטוני על ההצגה "עושת הנפלאות", שהתבסס על האוטוביוגרפיה של הסופרת הלן קלר. היא זכתה בפרס כשחקנית ראשית במחזה דרמה, אותו תפקיד בו זכתה בפרס האוסקר שנתיים אחר כך בגרסה הקולנועית לסרט, אותו ביים ארתור פן, שביים גם את המחזה. ב-1970 השתתפה בספיישל טלוויזיוני בשם "Annie: the Women in the Life of a Man", שזיכה אותה בפרס אמי, ובכך הייתה לאחת מרשימה מצומצמת של שחקנים שזכו בשלושה מארבעת הפרסים החשובים ביותר של תעשיית הבידור האמריקנית: פרס האוסקר, האמי והטוני.
תפקידיה הגדולים בקולנוע היו, בין השאר, בסרטים "אוכל הדלעת" (1964), עליו קיבלה את פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן 1964, כמו גם בפרס גלובוס הזהב, "שבע נשים" (1966), שביים ג'ון פורד ותפקידה הידוע מכל, כגברת רובינסון, לצד דסטין הופמן ב"הבוגר" (1967). היא גילמה בסרט אישה המנהלת רומן עם בחור בן 21. השיר המפורסם של סיימון וגרפונקל "Mrs. Robinson", הותאם לדמותה של בנקרופט (במקור התייחס לגברת רוזוולט, אשתו של נשיא ארה״ב), ואף הופיע בפסקול הסרט. על תפקידה בסרט קיבלה בנקרופט פרס גלובוס הזהב שני, כשחקנית הקומית\מוזיקלית הטובה ביותר. היא הייתה גם מועמדת לפרס אוסקר כשחקנית הטובה ביותר על תפקידה אך הפסידה לקת'רין הפבורן על "נחש מי בא לסעוד".
סרטים בולטים אחרים בו כיכבה בנקרופט לאחר "הבוגר" היו: "וינסטון הצעיר", סרט בריטי שביים ריצ'רד אטנבורו, על צעירותו של וינסטון צ'רצ'יל, בו בנקרופט גילמה את אמו, ג'ני; "ההינדנבורג" (1975), סרט אסונות שביים רוברט וייז, כשלצידה כיכב ג'ורג' סי. סקוט; "האסיר מהשדרה השנייה" לצידו של ג'ק למון (1975); "סרט אילם", קומדיה של מל ברוקס, בו הופיעה בתפקיד עצמה; "ישו מנצרת", מיני סדרה היסטורית של פרנקו זפירלי, בו גילמה בנקרופט את מרים המגדלית; "נקודת מפנה", דרמה שביים הרברט רוס, שקיבלה 11 מועמדויות לפרס האוסקר, כולל לבנקרופט עצמה; "פאטסו", קומדיה שהייתה הפעם היחידה בה בנקרופט ביימה וכתבה; "איש הפיל", סרטו עטור השבחים של דייוויד לינץ'; "להיות או לא להיות", עיבוד מחודש לסרטו של ארנסט לוביטש משנת 1942, בכיכובו של מל ברוקס; ו"פגישות עם גארבו", סרטו של סידני לומט בה גילמה אישה על ערש דווי, שמשאלתה האחרונה היא לפגוש את גרטה גרבו. על תפקידה בסרט קיבלה מועמדות לגלובוס הזהב. בשנת 1985 הייתה מועמדת לגלובוס הזהב ולאוסקר על תפקידה בסרט "סיפורה של אגנס", שביים נורמן ג'ואיסון ובו כיכבה לצד ג'יין פונדה.
בשנות התשעים הרבתה להופיע בסרטי טלוויזיה. היא קיבלה ארבע מועמדויות לפרס אמי בעשור זה, כשב-1999 זכתה גם בפרס על הסרט "עמוק בלבי", כשחקנית משנה בסרט טלוויזיה, ובנוסף השתתפה בפרויקטים הוליוודים כ"ירח דבש בווגאס" (לצד ניקולאס קייג'), "מיסטר ג'ונס", עם ריצ'רד גיר, "מרדף השמש" של הבמאי זוכה האוסקר מייקל צ'ימינו, "ג'י איי ג'יין" של רידלי סקוט, "תקוות גדולות", "לשמור אמונים" ו"עבודת נמלים", סרט אנימציה לו תרמה את קולה.
בשנות האלפיים המשיכה להופיע בסרטים הוליוודיים וקיבלה מועמדות נוספת לפרס אמי על תפקידה בסרט הטלוויזיה "רומן אביבי", על פי המחזה של טנסי ויליאמס, כשחקנית המשנה. באותה תקופה חלתה בנקרופט בסרטן הרחם אך החליטה להסתיר זאת מפני מעריציה וחבריה הקרובים.
מותה עריכה
בנקרופט נפטרה ביוני 2005 מסרטן הרחם, בגיל 73, בבית החולים היהודי "הר ציון" בניו יורק. רבים (ובהם חבריה הקרובים של בנקרופט) הופתעו מדבר מחלתה, כיוון שהיא שמרה בקנאות על חייה הפרטיים.
בעלה השני היה במאי הקומדיות היהודי מל ברוקס, משנת 1964 ועד ליום מותה. לזוג נולד ילד אחד. שמה מוטבע ככוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד על הישגיה הטלוויזיוניים.
פרסים והוקרה עריכה
- פרס טוני לשחקנית משנה במחזה (1958)
- פרס מועצת המבקרים הלאומית לשחקנית הטובה ביותר (1977)
- פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט קומדיה או מוזיקלי (1967)
- פרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר (1988)
- פרס עולם התיאטרון (1958)
- פרס אמי לשחקנית הטובה ביותר במיני סדרה או בסרט טלוויזיה (1999)
- פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה (1964)
- פרס מועצת המבקרים הלאומית לשחקנית הטובה ביותר (1962)
- פרס השחקנית הטובה ביותר (1964)
- פרס טוני לשחקן הטוב ביותר (1960)
- פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר (1963)
- כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד
קישורים חיצוניים עריכה
אן בנקרופט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אן בנקרופט, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
אן בנקרופט, באתר AllMovie (באנגלית)
אן בנקרופט, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- אן בנקרופט, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
אן בנקרופט, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
אן בנקרופט, באתר Discogs (באנגלית)- הביוגרפיה של בנקרופט באתר הבית של ערוץ TCM
- Your Site of Sites
- אן בנקרופט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
