ויקיפדיה

אן קולטר

סופרת אמריקאית

אן הארט קולטר (באנגלית: Ann Hart Coulter; נולדה ב-8 בדצמבר 1961) היא פרשנית פוליטית, סופרת ועורכת דין אמריקאית. מופיעה לעיתים קרובות בטלוויזיה וברדיו, וכן נואמת באירועים ציבוריים ופרטיים.

אן קולטר
Ann Coulter
לידה 8 בדצמבר 1961 (בת 62)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה
קישורים חיצוניים
פייסבוק OfficialAnnCoulter
טוויטר AnnCoulter
anncoulter.com
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אן קולטר, פברואר 2012

קולטר ידועה בעמדותיה המשויכות לרוב לימין הקיצוני, והואשמה באנטישמיות ועליונות לבנה על ידי הליגה נגד השמצה והוועד היהודי-האמריקאי[1]. כמו כן הביעה תמיכה בגלוי בתאורית הקשר על רצח עם של האדם הלבן המזוהה עם גורמים ניאו נאצים ובתמיכתה בשלילת זכות בחירה לנשים[2][3][4].

ילדות ולימודים עריכה

אן הארט קולטר נולדה בניו יורק ב-8 בדצמבר 1961. אביה, ג'ון וינסנט קולטר, היה סוכן FBI ממוצא אירי-גרמני ויליד אולבני[5]; אמה הייתה עקרת בית ילידת פדוקה שבקנטקי[6]. בהמשך עברה משפחתה לניו כנען שבקוניטקט, שם גדלו קולטר ושני אחיה הגדולים, ג'יימס וג'ון[7]. שני הוריה היו שמרנים ותומכי המפלגה הרפובליקנית. לדברי אן, אהדה את הגישה השמרנית עוד בגן הילדים, ובילדותה קראה ספרי עיון רציניים כדי לשפר את יכולתה לטעון בזכותה[8].

בגיל 14 ביקרה קולטר את אחיה הגדול בניו-יורק, שם למד משפטים. היא גרה עמו תקופה קצרה, ובמהלכה קראה, בעידודו של אחיה, ספרים מאת מילטון פרידמן וויליאם סימון[9]. בשובו הביתה מהלימודים נהג לבחון אותה, וכפרס לקח אותה למסבאות שונות ברחבי ניו-יורק. קריאת ספרות רפובליקאית הביאה את קולטר לחלום על קריירה ככותבת[8]. ב-1980 השלימה את לימודיה התיכוניים.

ב-2002 פרצה מחלוקת בנוגע לגילה. קולטר טענה שגילה צעיר מ-40, ואילו לויד גרוב, עיתונאי בוושינטון פוסט, טען שתאריך הלידה הרשום שלה הוא 8 דצמבר 1961. עם זאת, רישיון הנהיגה שלה מעיד כי נולדה ב-8 בדצמבר 1963. לבסוף שככה הסערה, אך קולטר לא אישרה אף אחד מהתאריכים בתואנת פרטיות[10].

כסטודנטית לתואר ראשון באוניברסיטת קורנל, קולטר סייעה לייסד את העיתון "The Cornell Review"[11], והייתה חברת אחוות הנשים הלאומית דלתה גאמא[12]. ב-1984 סיימה תואר ראשון בהצטיינות בהיסטוריה באוניברסיטת קורנל. ב-1988 קיבלה תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת מישיגן, שם התקבלה לחברות ב-Order of the Coif[13], וערכה את כתב העת Michigan Law Review[14].‏ במישיגן שימש קולטר כנשיאת הסניף המקומי של החברה הפדרליסטית[15] ולמדה במרכז העיתונות הלאומי[16].‏ לאחר מכן עבדה קוטלר כמתדיינת בבתי משפט במרכז לזכויות הפרט[17].

קריירה עריכה

לאחר לימודי המשפטים עברה קולטר לקנזס, והתמחתה בבית המשפט לערעורים[18]. עם תום תקופת ההתמחות, עברה לניו יורק ועבדה תקופה קצרה במשרד עו"ד פרטי. שם התמחתה במשפט תאגידי. ב-1994 ניצחה המפלגה הרפובליקנית בבחירות לסנאט. קולטר עברה לוושינטון, וחבר הסנאט ספנסר אברהם מינה אותה ליועצת. במסגרת עבודה השתתפה בניסוח חוקים לגירוש זרים שהורשעו בפשעים[19].

בשנת 2000 שקלה קולטר להתמודד לקונגרס בקונטיקט מטעם המפלגה הליברטריאנית[20]. קולטר לא ביקשה להיבחר, אלא להכשיל את בחירתו-מחדש של כריס שאיס לאחר שהצביע נגד הדחת קלינטון. עם זאת, לאחר שנפגשה עם הנהגת המפלגה הליברטריאנית בקונטיקט, סירבה המפלגה לתמוך בה. כתוצאה מכך נמנעה התרחשותו של, כדבריה: "מסע בחירות שקרי לגמרי, עתיר תשומת לב תקשורתית, בסגנון ג'סי ונטורה"[21][22]. בסופו של דבר ניצח שיאס בבחירות, והמשיך להיות נציג מחוזו בקונגרס עד 2009[23].

קולטר פרסמה שנים-עשר ספרים, וכותבת טורי מערכת במספר עיתונים. ידועה בעיקר על שום סגנונה הפולמוסי, ומעידה על עצמה, "אני אוהבת להתסיס. אינני מעמידה פנים, ואינני מתיימרת להיות אובייקטיבית או מאוזנת, כמנהג שדרי הרדיו"[24]. סגנונה הסאטירי הושווה לזה של קלייר בות' לוס, אחת ממושאי הערצתה[25]. נוסף על הכתיבה, מרבה קולטר להופיע בטלוויזיה וברדיו, וכן לנאום בפני סטודנטים. לא אחת מלהיט סגנונה את האווירה, בין מתמיכה בין מבוז: במהלך אחת מהרצאותיה באוניברסיטת אריזונה, הושלכה עליה עוגה[26]. היא נוהגת לסנוט במפגינים ובאנשים שמפריעים לה לשאת את דברה[27]. בכל שנה מבלה קולטר כשלושה חודשים בעריכת חוגי-בית ברחבי ארצות הברית, ויותר מכך כשעליה לקדם ספר חדש פרי עטה[28]. ב-2010 הרוויחה, לפי הערכות, כחצי מיליון דולר מהרצאותיה. קולטר מרצה על שמרנות מודרנית, נישואים חד-מיניים ו'צביעות הליברליזם האמריקאי המודרני'.

ספריה עריכה

 
אן קולטר

קולטר כתבה 12 ספרים, מהם מספר רבי מכר.[29]

פשעים כבדים ועבירות קלות: משפטו של ביל קלינטון (1998) ספרה הראשון של קולטר פורסם בידי בית ההוצאה רג'נרי (Regnery) ב-1998. הספר מתאר את ניאופיו של קלינטון ושקריו (תחת שבועה) בניסיון להסתיר זאת. קולטר גם סוקרת כמה מחלוקות מסביב לנשיאותו של ביל קלינטון, בכללן מוניקה לווינסקי, פאולה ג'ונס Whitewater Travelgate, Filegate, Wampumgate, the China secrets scandal, ומותו של וינסנט פוסטר. בפרק האחרון היא מתארת את ההיסטוריה של תהליך האימפיצ'מנט (impeachment) ומביאה טיעון רגשי שמצדיק את הדחתו של קלינטון.

היו האשמות שקולטר העתיקה חלקים מהספר ממאמרו של מייקל צ'פמן "A Case for Impeachment". צ'פמן היה במגעים עם הוצאת הספר כדי להיות סופר הצללים שלו[30].

לשון הרע: שקרים ליברליים על הימין האמריקני (2003) ספרה השני, פורסם בידי קראון פורום (Crown Forum) ב-2002, והפך לרב המכר מספר אחד של הניו יורק טיימס בקטגוריות ספרי[דרושה הבהרה][31] בספר מבקרת קולטר את "השליטה ההגמונית של השמאל על חדשות בתקשורת"[32] וטוענת שהנשיא ג'ורג' ווקר בוש זכה לכיסוי תקשורתי שלילי. אל פרנקן, הקומיקאי והסופר לשעבר, וכיום הסנאטור ממדינת מינסוטה, הטיל ספק בדיוק העובדתי של הספר. הוא גם האשים את קולטר בכך שהיא ציטטה חלקים נרחבים תוך הוצאת דברים מהקשרם[33]. אחרים בדקו את האשמותיה והטילו גם הם ספק לגבי הדיוק בעובדות ודרך הצגתן[34].

בגידה: הבוגדנות הליברלית מהמלחמה הקרה למאבק נגד הטרור (2003) בספר קולטר טוענת שהתקשורת האמריקאית התייחסה אל הסנאטור ג'וזף מקארתי בצורה לא הוגנת והציגה אותו כמי שרודף אנשים בשל דעותיהם הפוליטיות. קולטר סבורה שמקארתי זיהה בהצלחה מרגלים קומוניסטיים זרים בארצות הברית.

בריאיון שנתנה לדייוויד בואומן, אמרה קולטר שג'וזף מקארתי הוא האיש המנוח אותו היא הכי מעריצה. קולטר טוענת ב"בגידה" שלא הבינו את מקארתי כהלכה ולא העריכו אותו כפי שהגיע לו, וש-Venona Cables ומקורות אחרים זיכו אותו מאשמה בכך שהם הראו שאכן היו מרגלים סובייטיים בממשל האמריקני. במאמציה המתמשכים לזכות את מקארתי, היא כתבה מספר טורי דעה שתקפו את סרטו של ג'ורג' קלוני "לילה טוב ובהצלחה", המספר על כתב הטלוויזיה אדוארד מורו ומקארתי. היא טוענת שמתארים בצורה שגויה את המקארתיזם כהרסני וכותבת שמקרה ההתאבדות היחיד שנגרם בגין המקארתיזם היה של ידידו של מורו, לורנס דוגן (Laurence Duggan).

איך לדבר לליברלי (אם אתה חייב) (2004/2005) הספר הוא אסופה של מאמרי דעה אותם כתבה אן קולטר על ליברליזם, המלחמה נגד טרור, והתקשורת.

קולטר מביעה את דעותיה הפוליטיות. היא תוקפת את הניו יורק טיימס ואת המפלגה הדמוקרטית ומסכמת את דעתה על הליברלים בשני משפטים: "אתה רוצה להרגיז ליברל? הגן על ארצות הברית." בוויכוח עם הליברלים, היא מייעצת, "אל תתגונן", "תמיד תסתער על האויב", ו"לעולם אל תתנצל, אל תחמיא, או תהיה אדיב לדמוקרט."

הספר היה ברשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס במשך 17 שבועות.

כפירה: כנסיית הליברליזם (2006) הספר הוא כתב האשמה נגד הליברליזם האמריקאי, אותו קולטר מחשיבה ככל כך לא מדעי ומבוסס בדברים כל כך רבים על אמונה שהוא מסתכם ב"דת פרימיטיבית" שיש לה "הקוסמולוגיה שלה, ההסברים שלה לגבי מדוע אנחנו כאן, האלים שלה, והכהונה שלה. עיקרי האמונה של הליברליזם הוא שהטבע הוא אלוהים ושבני האדם הם קופים."[35]

קולטר טוענת שהליברליזם דוחה את רעיון האל וכי הוא מגנה אנשים מאמינים, ועם זאת עדיין יש לו את כל הסממנים של דת בעצמו.[36]

אם לדמוקרטים היה שכל: הם היו רפובליקנים (2007) הספר הוא אסופת אמרות של אן קולטר, את חלקם בחרו מעריציה. כל פרק פותח במבוא קצר על הנושא הנידון אותה כתבה קולטר בשביל הספר ואחריו יש מבחר של ציטטות מכתביה. בין הפרקים: מקארתיזם, טרוריזם, התקשורת המוטה.

אשמה: "קורבנות" ליברליים והתקפתם על אמריקה (2009) בספר טוענת קולטר שהליברלים תמיד משחקים את הקורבן, כשלמעשה הם המתעללים.

 
אן קולטר בתוכנית Morning Show with Mike and Judy

פובליציסטיקה עריכה

טוריה של קולטר החלו להתפרסם החל מסוף שנות התשעים (מדי שבועיים החל מ-1999–2000) אותם כתבה עבור Universal Press Syndicate. הוא הופיע בעת ובעונה אחת בשישה אתרים שמרנים: Human Events Online, WorldNetDaily, Townhall.com, FrontPageMag, Jewish World Review ובאתר האישי שלה. מנהלו של אחד העיתונים בהם פרסמה אמר: "אכסניות שבהם התפרסמו טוריה של אן דבקים בה מכיוון שיש לה קהל מעריצים נאמן של קוראים שמרנים שמצפים לקרוא את טוריה בעיתונים המקומיים."[37]

היא החלה לכתוב טור קבוע עבור כתב העת ג'ורג' ב-1999. קולטר גם כתבה טורים שבועיים בלעדיים בשנים 1998–2003 עבור כתב העת השמרני Human Events, לו היא הוסיפה לכתוב לפרקים אחרי כן. בטוריה במגזין, היא דנה בשלטון החוק, סוגיות משפטיות, ונושאים משפטיים המשפיעים על הקונגרס ועל הרשות המבצעת.

ב-2001 שימשה קולטר כעורכת משנה ובעלת טור ב-National Review Online) NRO), ביקשו העורכים מקולטר לשנות קטע שכתבה אחרי פיגועי 11 בספטמבר בריאיון שנתנה לתוכנית הטלוויזיה הלאומית Politically Incorrect, האשימה קולטר את נשיונל ריוויו בצנזורה ואמרה ששילמו לה 5$ עבור מאמר. NRO הפסיקה לפרסם את הטור שלה והדיחה אותה מתפקיד העריכה. יונה גולדברג, העורך הראשי של NRO אמר: "אנחנו לא 'פיטרנו' את אן בשל מה שהיא כתבה... אנחנו סיימנו את הקשר איתה מפני שהיא התנהגה לחלוטין בחוסר מקצועיות, ידידות, ונאמנות (בהתייחסו למחלוקת לגבי העריכה)[38].

קולטר חתמה על חוזה עם USA TODAY כדי שתסקר את ועידת המפלגה הדמוקרטית של 2004. היא כתבה מאמר שהתחיל במילים: "כאן שורצות בוועידת השטן בבוסטון..." והתייחסה לכמה נשים שלא נקבה בשמן שהיו במקום כ"שמנות, בלי איפור, בלי חזייה, נועלות סנדלים, שעירות, פרגיות היפיות." העיתון סירב להדפיס את המאמר תוך שהוא מציין שהיה ויכוח בין העורכים לגבי "פגם יסודי בבהירות ובקריאות שלא ניתן לקבלו." העיתון פרסם מאמר המסביר זאת "קולטר אמרה למהדורה המקוונת של כתב העת Editor & Publisher ש-USA Today לא אהבו את ה"טון" שלי, שהתאפיין בהומור, סרקזם, וכולי., הדבר מעלה את השאלה המסקרנת למה הם שכרו אותי לכתוב עבורם." USA Today החליפו את קולטר בג'ונה גולדברג, ובמקום זאת קולטר פרסמה את המאמר באתר שלה.[39][40][41]

Arizona Daily Star הפסיק לפרסם את מאמר הסינדיקט (מאמר שמתפרסם בו-זמנית בכמה עיתונים) של קולטר באוגוסט 2005, בצטטו תלונות מקוראים "קוראים רבים סבורים שהיא צווחנית, מנופחת ונבזית. ואלו המילים בהן השתמשו קוראים שמזהים עצמם כקונסרבטיבים."[42]

ביולי 2006 עיתונים אחרים החליפו את טורה של קולטר עם כותבי טורים שמרנים אחרים, זאת בעקבות פרסום ספרה הרביעי "כפירה: כנסיית הליברליזם". אחרי שאוגוסטה כרוניקל הוריד את הטור שלה, עורך העיתון מיכאל ריאן הסביר ש"הדברים הגיעו לידי כך שהיא הייתה נושא הדיון ולא מה שהיא כותבת עליו. ראיין גם התבטא ש"הורדת הטור של אן קולטר כואבת, היא אחת מההוגות הצלולות ביותר שמצויות."

ביולי 2006 עיתונים אחרים החליפו את טורה של קולטר עם כותבי טורים שמרנים אחרים, זאת בעקבות פרסום ספרה הרביעי.

טלוויזיה ורדיו עריכה

הופעתה הראשונה של קולטר בטלוויזיה הלאומית הייתה ב-1996 אחרי ששכרה אותה הרשת שהייתה אז בחיתוליה MSNBC ככתבת לענייני משפט. היא פוטרה מהרשת לפחות פעמיים. בפעם הראשונה, בפברואר 1997, אחרי שהיא פגעה בזכרה של פמלה הרימן המנוחה (שהייתה שגרירת ארצות הברית לצרפת), כשהרשת סיקרה את טקס האזכרה שלה. הם חשו בחסרונה ומהר מאוד שכרו אותה מחדש, רק כדי לפטר אותה שמונה חודשים אחרי כן אחרי שהיא הסתבכה בשידור עם יוצא וייטנאם הנכה רוברט מולר; המייסד-שותף של המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים; בטענה ש"בתשעים אחוזים מהמקרים שחיילי ארצות הברית נפגעו מפצצה (בווייטנאם) - אן, את מקשיבה – היה זה ממוקשים שלהם." (מולר ציטט בצורה שגויה דו"ח של הפנטגון מ-1969 שגילה ש-90% מהמרכיבים שמהם הורכבו המוקשים של האויב היו מפסולת הקרב של צבא ארצות הברית) קולטר, שחשבה שדבריו של מולר היו מגוחכים, הסבה הצידה את עיניה והגיבה בסרקסטיות, "לא פלא שהפסדתם במלחמה." חשבו שקולטר הגיבה בצורה מבישה ודיווחה שלא כהלכה. הוושינגטון פוסט עיוותו את דבריה וכתבו שהיא אמרה דברים פוגעים יותר: "אנשים כמוך גורמים לנו להפסיד במלחמה". אבל הצרות שלה עם MSNBC שחררו אותה ממחויבויותיה והיא הופיעה ב-CNN ובפוקס ניוז[43].

הווארד קרץ מהוושינגטון פוסט ענה במאמר בטיים והסביר שהציטוט הנרחב שהוא מסר של תשובתה של קולטר ליוצא הצבא במאמר שהוא כתב התבסס על זכרונה של קולטר עצמה מהאירוע. הוא תיאר את סיפורו הקודם והוסיף, "לא ציינתי שלפי קולטר, יוצא הצבא הופיע בלוויין, והיא לא ידעה שהוא היה נכה."

בריאיון עם בוב מקגוון ב-26 בינואר 2005, ב-The Fifth Estate, נמתחה על קולטר ביקורת על שאמרה: "קנדה נהגה להיות... אחת מהידידות הנאמנות ביותר שלנו, ולהפך. אני מתכוונת שקנדה שלחה חיילים לווייטנאם. האם וייטנאם הייתה פחות מסוגלת להכיל ופחות מאיימת מסדאם חוסיין?" מקגוון סתר זאת כשענה לה: "לא, למעשה קנדה לא שלחה חיילים לווייטנאם[44]".

ב-18 בפברואר 2005 בוושינגטון ז'ורנל, הצדיקה קולטר את דבריה בהתייחסה לאלפי הקנדים ששרתו בכוחות המזוינים האמריקאיים במהלך מלחמת וייטנאם, אם מפני שהם התנדבו או משום שהם גרו בארצות הברית בזמן המלחמה והם גויסו. היא אמרה: "הממשלה הקנדית לא שלחה חיילים... אבל... הם באו ונלחמו עם האמריקנים. אז אני טעיתי. התברר ש- 10,000 אמריקנים במקרה נולדו בקנדה." (בין 5,000 ל-20,000 קנדים נלחמו בווייטנאם עצמה, בכללם קרוב ל-80 נהרגו).[45]

ג'ון קלאוד מהטיים כתב על התקרית מספר חודשים אחר כך ואמר: "קנדה (שלחה) כוחות לא מזוינים להודו-סין בשנות החמישים ושוב לווייטנאם ב-1972."[46]

סרטים עריכה

ב-2004 הופיעה קולטר בשלושה סרטים: האחד היה Feeding the Beast, נעשה עבור תוכנית הטלוויזיה התיעודית 24. "24-Hour News Revolution"‏[47] השניים האחרים היו: FahrenHYPE 9/11 שיצא ישירות לווידאו והתכוון להפריך את סרטו של מייקל מור פרנהייט 9/11, ו- Is It True What They Say About Ann?, סרט תעודי המכיל סרטוני וידאו של ראיונותיה ונאומיה של קולטר.[48] ב-2006 קולטר סירבה לאשר להכליל סצנה המציגה אותה ואת אל פרנקן בעימות בקונטיקט בשביל שיכלל בסרטו של פרנקן Al Franken: God Spoke.‏

השקפותיה בנושאי דת עריכה

קולטר אומרת שהיא מחזיקה באמונה נוצרית והיא הצהירה על היותה פרסבטריאנית.[49] בהרצאה פומבית אחת היא אמרה: "לא אכפת לי משום דבר אחר: ישו מת בשביל החטאים שלי ושום דבר אחר לא חשוב."[50]

בטור משנת 2004, היא מסכמת את השקפתה על הנצרות: "המסר הייחודי של 'ישו' היה: אנשים הם חוטאים וזקוקים לגאולה, ואני כאן לגאול אותך אפילו אם אתה לא ראוי לכך, ואני צריך להוציא את הדברים הרעים ממני כדי לעשות זאת." אחרי כן היא מלגלגת "המסר של ישו...לדעתם של הליברלים" מסתכם ב"...משהו כמו 'להיות נחמד לאנשים'", שבזה אחר זה, היא אמרה "הוא למעשה, אחד מעקרונותיה המשניים של הנצרות"[51].

חיים אישיים עריכה

קולטר הייתה מאורסת מספר פעמים, אך לא נישאה מעולם. בין היתר, יצאה עם בוב גוצ'יוניה הבן[52], דינש ד'סוזה ואנדרו שטיין[53].

לקולטר דירה במנהטן ובית בפאלם ביץ' שבפלורידה. אף שלדבריה היא מתגוררת בעיקר בניו יורק, את זכות הצבעתה היא מממשת בפאלם ביץ'.

היא אוהדת מספר להקות רוק אלטרנטיבי, כגרייטפול דד, דייב מת'יוס בנד ופיש. עם ספריה האהובים נמנים התנ"ך, אנקת גבהים, אנה קארנינה, וספרי דייב בארי.

ביבליוגרפיה עריכה

  • Coulter, Ann H. (1998). High Crimes and Misdemeanors: The Case Against Bill Clinton. Washington, DC; Lanham, MD: Regnery Pub. and distributed to the trade by National Book Network. ISBN 0895263602. OCLC 39380711.
  • Coulter, Ann H. (2002). Slander: Liberal Lies About the American Right. New York, NY: Crown. ISBN 1400046610. OCLC 49673076.
  • Coulter, Ann H. (2003). Treason: Liberal Treachery from the Cold War to the War on Terrorism. New York, NY: Crown Forum. ISBN 1400050308. OCLC 52133318.
  • Coulter, Ann H. (2004). How to Talk to a Liberal (If You Must): The World According to Ann Coulter. New York, NY: Crown Forum. ISBN 1400054184. OCLC 55746549.
  • Coulter, Ann H. (2006). Godless: The Church of Liberalism. New York, NY: Crown Forum. ISBN 1400054206. OCLC 69594152.
  • Coulter, Ann H. (2007). If Democrats Had Any Brains, They'd Be Republicans. New York, NY: Crown Forum. ISBN 9780307353450. OCLC 156784826.
  • Coulter, Ann H. (2009). Guilty: Liberal "Victims" and Their Assault on America. New York, NY: Crown Forum. ISBN 9780307353467. OCLC 230728938.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אן קולטר בוויקישיתוף

ארכיבים של טורים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Jewish Groups Condemn, Boycott Ann Coulter, www.cbsnews.com (באנגלית)
  2. ^ Greef, Kimon de; Karasz, Palko (2018-08-23). "Trump Cites False Claims of Widespread Attacks on White Farmers in South Africa". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2019-11-18.
  3. ^ Staff, Guardian (2003-05-17). "An appalling magic". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2020-03-23.
  4. ^ Rosa Lyster, The creeping spectre of “white genocide”, The Outline (באנגלית)
  5. ^ Megan Smolenyak, Ann Coulter's Immigrant Ancestors, Huffington Post, ‏2015-10-19 (באנגלית)
  6. ^ January 9, 2008 - JOHN VINCENT COULTER, www.anncoulter.com
  7. ^ Holson, Laura M. (2010-10-08). "Ann Coulter: Not Done Yet". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2018-04-12.
  8. ^ 1 2 "Ann Coulter Is a Human Being". Broadly (באנגלית אמריקאית). 2015-08-13. נבדק ב-2018-04-12.
  9. ^ איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי, ששימש מזכיר האנרגיה בממשל ניקסון ומזכיר האוצר בממשל פורד.
  10. ^ Grove, Lloyd (2002-09-06). "The Reliable Source". Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2018-04-12.
  11. ^ עיתון שמרני דל תפוצה, שמיועד לסטודנטי אוניברסיטת קורנל (מקור).
  12. ^ אחת מאחוות הנשים הגדולות והוותיקות בארצות הברית.
  13. ^ מסדר כבוד אמריקני לסטודנטים למשפטים. כל התלמידים שמסיימים את לימודיהם בעשירון העליון במחזורם מתקבלים למסדר.
  14. ^ כתב עת למשפטים שנערך ונכתב על ידי סטודנטים, ואף על פי כן נחשב לאחד מכתבי העת האמריקניים היוקרתיים ביותר בתחומו.
  15. ^ עמותה פוליטית ימנית (שמרנית וליברטריאנית), שמבקשת לערוך רפורמות במערכת המשפט ובמערכת המיסוי האמריקניות. לטענת העמותה, היא פועלת בהתאם לרוח החוקה האמריקנית.
  16. ^ עמותה שמבקשת לקדם את השמרנות בעיתונות האמריקנית. זאת היא עושה באמצעות מלגות והדרכות לעיתונאים (מקור).
  17. ^ עמותה ליברלית חסרת שיוך מפלגתי, שנאבקת בכלים משפטיים במה שהיא תופשת כהפרה של החוקה ואיומים על החירות האישית של אזרחי ארצות הברית.
  18. ^ בארצות הברית 11 בתי משפט לערעורים, שמשמשים כערכאת ביניים בין בתי המשפט המחוזיים לבית המשפט העליון.
  19. ^ SAVEgateway - The Hartford Courant Archives Search Results, nl.newsbank.com
  20. ^ "For The Record". tribunedigital-thecourant (באנגלית). נבדק ב-2018-04-14.
  21. ^ פוליטיקאי אמריקאי עצמאי - כלומר, חסר שיוך מפלגתי - שנודע בשיטותיו יוצאות הדופן: אסיפות עם אגרסיביות ופרסומות מוזרות בכלי התקשורת.
  22. ^ [http://harrybrowne.org/articles/Coulter.htm We're More Ambitious than Republicans Are], harrybrowne.org (ארכיון)
  23. ^ "Jim Himes Defeats Christopher Shays In 4th District". tribunedigital-thecourant (באנגלית). נבדק ב-2018-04-14.
  24. ^ SCHMIDT, TRACY SAMANTHA (2006-06-12). "What Would Ann Coulter Do?". Time (באנגלית אמריקאית). ISSN 0040-781X. נבדק ב-2018-04-14.
  25. ^ David T. Courtwright, No Right Turn: Conservative Politics in a Liberal America, Cambridge, Massachusetts: Harvard University Press, 2010, p. 230
  26. ^ "Al Pieda" Targets Ann Coulter, The Smoking Gun, ‏2014-06-12 (באנגלית)
  27. ^   Toby Harnden, ‏'I love to pick fights with liberals', The Telegraph, 19 July 2002
  28. ^ Holson, Laura M. (2010-10-08). "Ann Coulter: Not Done Yet". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2018-04-14.
  29. ^ De Pasquale, Lisa (May 6, 2009). "Being Ann". Townhall.com. Retrieved June 28, 2009.
  30. ^ Treason by Ann Coulter
  31. ^ "Ann Coulter". The New York Times. March 10, 2009. http://topics.nytimes.com/top/reference/timestopics/people/c/ann_coulter/index.html?scp=2&sq=slander:%20liberal%20lies%20bestseller&st=cse.
  32. ^ Ann Slanders, Fairness and Accuracy in Reporting (FAIR), November/December 2002
  33. ^ Franken, Al (2003). Lies and the Lying Liars Who Tell Them. Dutton Books. ISBN 0-525-94764-7.
  34. ^ Scherer, Michael ; Secules, Sarah (November 1, 2002). "Books: How Slippery is Slander?". Columbia Journalism Review. http://www.accessmylibrary.com/coms2/summary_0286-26741210_ITM.
  35. ^ "ספרה החדש של אן קולטר "כפירה: כנסיית הליברליזם" עוסק באיך הליברליזם נעשה מדינה שכופה צורה של אמונה." Ann Coulter’s “Godless” Makes the Liberals’ Heads Spin With Obfuscation! (Audio), Independent Conservative
  36. ^ בספרה האחרון של קולטר היא טוענת ש"הליברליזם מכיל את כל התכונות של מה שידוע לנו בתור "דת," בכלל זה יצירת מיתולוגיה (האבולוציה), כמרים (מורים בבתי ספר ציבוריים) וסקרמנט קדוש (הפלה)
  37. ^ Astor, Dave; Mitchell, Greg (June 16, 2006). "Newspaper Clients, and Syndicate, Stick With Coulter".
  38. ^ Goldberg, Jonah (October 2, 2001). L’Affaire Coulter
  39. ^ Coulter, Ann (July 26, 2004). "Put the speakers in a cage", World Net Daily
  40. ^ Collins, Dan (July 26, 2004)."USA Today Drops Ann Coulter", CBS News
  41. ^ Memmott, Mark (July 26, 2004). "Coulter column canceled after editing dispute", USA Today
  42. ^ Stoeffler, David (August 28, 2005)."Opinion pages get a makeover", Arizona Daily Star
  43. ^ Cloud, John (April 17, 2005). "Ms. Right". Time Magazine
  44. ^ "Sticks and Stones". CBC News. January 26, 2005.
  45. ^ "Canadians in Vietnam". Vietnam Veterans In Canada. 2005-06-10,
  46. ^ "Feeding the Beast: The 24-Hour News Revolution" The Internet Movie Database. February 16, 2004.
  47. ^ "Feeding the Beast: The 24-Hour News Revolution". The Internet Movie Database. February 16, 2004.
  48. ^ "Is It True What They Say About Ann?". The Internet Movie Database. 2004.
  49. ^ Colby Cosh, Coulter: the she-devil in her own words ,Maclean's, March 23, 2010
  50. ^ Olasky, Marvin. South Park vs. Ann Coulter, World, August 13, 2005.
  51. ^ The passion of the liberal, townhall.com, March 4, 2004
  52. ^ מייסד כתב העת למוזיקה Spin, ובנו של מייסד המגזין האירוטי פנטהאוז.
  53. ^ דמוקרט, ששימש כנשיא מועצת העיר ניו-יורק
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אן_קולטר&oldid=38390493"