אנדי רוני
אנדרו אייטקן "אנדי" רוני (באנגלית: Andrew Aitken "Andy" Rooney; 14 בינואר 1919 - 4 בנובמבר 2011) היה איש רדיו וטלוויזיה אמריקאי. הוא ידוע במיוחד בזכות פינתו השבועית "כמה דקות עם אנדי רוני" (באנגלית: A Few Minutes with Andy Rooney), אשר הייתה חלק מהתוכנית 60 דקות ברשת CBS בין השנים 1978 - 2011. הופעתו האחרונה בתוכנית הייתה ב-2 באוקטובר 2011, חודש טרם נפטר בגיל 92.
.jpg) | |
| לידה |
14 בינואר 1919 אולבני, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
4 בנובמבר 2011 (בגיל 92) ניו יורק, ארצות הברית |
| שם לידה |
Andrew Aitken Rooney |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| השכלה |
|
| פרסים והוקרה |
|
  | |
תחילת דרכו עריכה
רוני נולד בשנת 1919 באולבני ניו יורק. הוא למד תואר ראשון באוניברסיטת קולגייט, אוניברסיטה פרטית קטנה בכפר המילטון, במרכז מדינת ניו יורק.
באוגוסט 1941 הוא גויס לצבא ארצות הברית. בשנת 1942, בעודו חייל, היה לעיתונאי צבאי בעיתון הכוחות המזוינים של ארצות הברית כוכבים ופסים, והוצב בלונדון. בפברואר 1943 היה לאחד משישה עיתונאים שצורפו לטיסת ההפצצה השנייה של חיל האוויר האמריקאי מעל גרמניה. בתום מלחמת העולם השנייה היה אחד מן העיתונאים האמריקאים הראשונים שהגיעו למחנות הריכוז הנאצים, ואחד הראשונים שדיווח על שראה שם. בריאיון שהעניק לעיתונאי טום ברוקו בשלהי המאה ה-20 סיפר כי בטרם גיוסו היה פציפיסט והתנגד למלחמת העולם השנייה, אולם ביקורו במחנות הריכוז הנאציים גרם לו להתבייש בעמדה זו ושינה את השקפת עולמו בשאלה: האם קיימות מלחמות צודקות?
בספר זכרונותיו, "מלחמתי" (My War), שהתפרסם בשנת 1995, סיפר על עבודתו כעיתונאי בתקופת מלחמת העולם השנייה. בנוסף לתיאור מאורעות היסטוריים בהם היה נוכח, רוני אף תיאר כיצד ניסיונותיו בתקופת מלחמת העולם שינו עבודתו כעיתונאי וכסופר.
קריירה עיתונאית עריכה
בשנת 1949 הצטרף רוני לחברת CBS ככותב תסריטים עבור תוכנית כישרונות ששודרה ברדיו ובטלוויזיה, בהנחייתו של ארתור גודפרי. הייתה זו אחת התוכניות האהודות ביותר בארצות הברית, אשר בשנת 1952 הגיעה למקום הראשון באחוזי צפייה. רוני המשיך לכתוב עבור ארתור גודפרי אף לאחר שסיים עבודתו בתוכנית. בשנות ה-50 רוני עבד עבור חברת החדשות של CBS וכתב מאמרים לתוכניות יחסי ציבור. בין השנים 1962 - 1968 רוני כתב מאמרים לתוכניות שונות של חברת החדשות של CBS, בעוד העיתונאי הארי ריזונר היה הקריין של מאמריו. הופעתו הראשונה של רוני בטלוויזיה הייתה בשנת 1970, לאחר שחברת CBS סירבה לשדר מאמר שכתב, "מאמר על מלחמה", ובמחאה הוא התפטר והקריא את המאמר בשידור של רשת PBS. הוא שב לעבוד ב-CBS בשנת 1973, ככותב מאמרים ומפיק תוכניות מיוחדות. עד לשנת 1978 כתב והופיע בתוכניות מיוחדות רבות ברשת CBS.
"כמה דקות עם אנדי רוני" עריכה
פינתו השבועית, "כמה דקות עם אנדי רוני", אשר חתמה לאורך שנים את תוכנית התחקירים שישים דקות, החלה בשנת 1978 כתחליף זמני בחודשי הקיץ לפינה הוויכוח השבועי "בעד ונגד" אשר הייתה חלק מן התוכנית. פינתו זכתה לאהדה כה רבה בקהל הצופים עד שעם בוא הסתיו הוחלט כי תשודר לסירוגין, אחת לשבועיים, במקום הפינה "בעד ונגד". בסוף עונת 1978–1979 החליפה פינתו של רוני את פינת הוויכוח השבועי.
בפינתו היה רוני מציע לצופים מבט סאטירי על נושאים מחיי היומיום, כגון מחיר המוצרים במרכול, קרובי משפחה מעצבנים, מתנות חג מולד פגומות, וכדומה. הופעותיו בפינה אף כללו לעיתים רשימות מבודחות אותן הקריא, למשל, סוגי החלב הנמכרים לצרכן, שמות יצרני מים מבוקבקים, שמות יצרני כלי רכב, וכדומה. עם חלוף השנים פינתו הפכה פוליטית יותר. אף שהיה ידוע במיוחד בזכות הופעותיו בתוכנית "שישים דקות", רוני ראה עצמו סופר ומחבר מאמרים עיתונאים, אשר אף הופיע לעיתים בטלוויזיה.
מחלוקות עריכה
לאורך השנים עוררו חלק ממאמריו ופינותיו של רוני מחלוקת בציבור. בשנת 1992 כתב טור בו טען יש משום טפשות בעובדה שאינדיאנים מתלוננים על כך כי חלק מקבוצות הספורט בארצות הברית אימצו שמות דוגמת "אדומי העור" (רדסקינס), בין השאר כתב: "הבעיה האמיתית היא, אנחנו לקחנו את הארץ מן האינדיאנים, הם רוצים אותה חזרה ואנחנו לא עומדים לתת להם. אנחנו חשים אשמה ונעשה עבורם כל שנוכל בגבולות ההיגיון, אבל הם לא יכולים לקבל את ארצם בחזרה. השאלה הבאה..."[1]
בשנת 2007 כתב בטור עיתונאי: "אני יודע הכל על בייב רות' ולו גריג, אבל היום כוכבי בייסבול נראים לי כולם בחורים שקוראים להם רודריגז." מאוחר יותר הודה רוני שלא היה צריך להתבטא כך, אך לא התכוון בכך להפחית מערכו של איש.
בשנת 1994 עורר רוני מחלוקת בעת שהעיר בפינתו על התאבדות קורט קוביין סולן להקת נירוונה. רוני הביע תדהמתו על כך שהתאבדות קוביין זכתה לתשומת לב רבה יותר מאשר מותו של ריצ'רד ניקסון, תוך שהוא מעיר כי מעולם לא שמע על קוביין או על להקתו נירוונה. עוד אמר כי "אנשים רבים היו שמחים לקבל את שנות החיים שהוא זרק", ושאל, "מה זה כל השטויות האלה על חיים נוראיים?"[2]. שבוע אחר כך, לנוכח תגובות זועמות בציבור, הוא התנצל בשידור ואמר כי לא התחשב בדיכאון של קוביין. הוא אף קרא מכתבי ביקורת של צופים מבלי שהעיר על תוכנם. בשנת 1990 הושעה רוני מעבודתו ב-CBS, ללא שכר, למשך שלושה חודשים, לאחר תגובות זועמות בציבור לדברים שאמר: "יותר מדי אלכוהול, יותר מדי אוכל, סמים, ארגונים הומוסקסואלים, סיגריות, הם כולם ידועים כמובילים למוות מוקדם."[3]. לאחר שהצטווה על ידי מעבידו, כתב מכתב הסבר לארגון גיי. ארבעה שבועות לאחר הפסקת עבודתו בתוכנית שישים דקות, איבדה התוכנית 20 אחוז מקהל הצופים ורשת הטלוויזיה החליטה להשיבו מיידית לעבודתו.
עם שובו לתוכנית הביע רוני חרטה פומבית על דבריו: ”מעולם לא היה סופר שלא קיווה כי בדרך צנועה כלשהי הוא עושה טוב במילים שהוא כותב על הנייר, ואף שהדבר יומרני, תמיד חשבתי שאני עושה מעט טוב. עכשיו, אני אהיה ידוע בכך שעשיתי, לא טוב, אלא רע. אהיה ידוע לשארית חיי כגזען קנאי וכמי שעשה את החיים קצת יותר קשים להומוסקסואלים. חשתי רע בעניין זה ולמדתי הרבה.”[4]
קישורים חיצוניים עריכה
"אנדי רוני", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אנדי רוני: "60 דקות" בפרידה מרגשת מהאייקון, באתר וואלה!, 7 בנובמבר 2011
- יהונתן גפן, תודה, אנדי: פרידה מאנדי רוני, באתר nrg, 12 בנובמבר 2011
- אנדי רוני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אנדי רוני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Maria Aspan, Andy Rooney Regrets a Racist Comment in a Recent Column. New York Times, August 27, 2007
- ^ שודר בתוכנית שישים דקות, ב-24 באפריל 1994
- ^ Andy Rooney dead at 92
- ^ Andrew A. Rooney, Years of minutes. Public Affairs, 2003. ISBN 1586482114. pp. 151-152