אנדריי צ'יקטילו

רוצח סדרתי, קניבל ופדופיל סובייטי

אנדריי רומנוביץ' צ'יקטילורוסית: Андрей Романович Чикатило;‏ 16 באוקטובר 193614 בפברואר 1994) היה הרוצח הסדרתי, הקניבל והפדופיל המפורסם ביותר בתולדות ברית המועצות. צ'יקטילו הודה ב-56 מעשי רצח, נשפט בגין 53 רציחות וזוכה רק מרצח אחד. הרציחות בוצעו בין השנים 19781990. הוא נודע בכינויים "הקצב מרוסטוב" ו"המרטש האדום". ב-14 בפברואר 1994 הוצא להורג ברוסיה.

אנדריי צ'יקטילו
Андрей Романович Чикатило
אנדריי צ'יקטילו מיד לאחר מעצרו
אנדריי צ'יקטילו מיד לאחר מעצרו
אנדריי צ'יקטילו מיד לאחר מעצרו
לידה 16 באוקטובר 1936
ברית המועצותברית המועצות יבלוצ'נויה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 14 בפברואר 1994 (בגיל 57)
רוסיהרוסיה נובוצ'רקסק, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה נובוצ'רקסק עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים שאחטי, נובוצ'רקסק, Novoshakhtinsk עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • university of Marxism-Leninism (1970)
  • אוניברסיטת המדינה של רוסטוב
  • האוניברסיטה הממלכתית לתחבורה במוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1978–1990 (כ־12 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד deputy head teacher (15 באוגוסט 19701 בספטמבר 1970) עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אתאיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ילדות ובגרות עריכה

אנדריי רומנוביץ' צ'יקטילו נולד בכפר יבלוצ'נויה שבאוקראינה, ב-16 באוקטובר 1936, זמן קצר לאחר תקופת ההולודומור - תקופת הרעב ההמוני באוקראינה. אמו סיפרה לו שאחיו הגדול, סטפן, נחטף ונאכל בתקופת הרעב. אולם לא נמצאו רישומים לגבי הולדתו או קיומו של סטפן.

ב-1941, עם פלישתה של גרמניה הנאצית לברית המועצות, גויס אביו של צ'יקטילו. האב נפל בשבי הגרמני, אך בניגוד להוראתו של סטלין לשבויים סובייטיים, האב לא התאבד. כשחזר האב מהשבי, הוא הוכרז כ"אויב העם".

ב-1946 החלה תקופת הרעב הגדול באוקראינה, ואנדריי סירב לצאת מביתו מחשש שייאכל, כשם שכביכול נאכל אחיו בתקופת ההולודומור. בבית הספר היה תלמיד מופנם והתבייש בקוצר הראייה שלו (את זוג משקפיו הראשון הרכיב רק בגיל 30). צ'יקטילו הושפל על ידי חבריו ללימודים והיווה עבורם מושא ללעג, ונהג לא להגיב להתגרויות ובמקום זאת לשתוק ולהתאפק. ב-1954 סיים את לימודיו התיכוניים וניסה להתקבל לאוניברסיטת מוסקבה, אך לא עבר את מבחני הקבלה אשר נערכו במסגרתה. בין השנים 1957–1960 שירת בצבא הסובייטי. גם במהלך שירותו הצבאי עבר צ'יקטילו השפלות, אשר חלקן בוצעו על רקע מיני. לאחר תום תקופת שירותו הצבאי עבר לרוסטוב על הדון, שם עבד כמהנדס. ב-1960, הצטרף למפלגה הקומוניסטית.

אחותו של צ'יקטילו, טטיאנה, שריחמה על אחיה הבודד, הכירה לו ב-1962 את חברתה פאינה, לה נישא ב-1964. לאחר חתונתו, התקבל צ'יקטילו לפקולטה לפילולוגיה באוניברסיטת רוסטוב. ב-1964 ילדה פאינה בן שנפטר לאחר שמונה חודשים בלבד. ב-1965 ילדה בת בשם לודמילה, וב-1969 נולד לזוג הבן יורי, שלימים הפך לפושע.

ב-1970 סיים צ'יקטילו את לימודיו במכון הפדגוגי ברוסטוב על הדון במקצוע של מורה לשפה וספרות רוסית. באותה השנה החל לעבוד כמורה לשפה הרוסית ולספרות בבית ספר-פנימייה בעיר נובושכטינסק, הממוקמת בדרום רוסיה. תלמידי בית הספר בו לימד לעגו לו וקראו לו "אווז", בשל האופן החריג בו הניע את ראשו. צ'יקטילו חשש מתלמידיו, שאף היו נוהגים להכותו ולגרשו מהכיתה בבעיטות. בעקבות הפחד הגובר, החל להגיע לבית הספר כאשר הוא חמוש בסכין. ב-1978 עבר עם משפחתו לעיר שכטי, הממוקמת בדרום רוסיה, שגם בה עבד כמחנך. בחודש דצמבר של שנה זו ביצע צ'יקטילו את הרצח הראשון שלו, אשר אותת על העתיד לבוא.

הרצח הראשון עריכה

 
גשר מעל נהר גרושבקה בעיר שאחטי, המקום בו נמצאה גופתה של ילנה זקוטנובה (רו').

ב-22 בדצמבר 1978 רצח צ'יקטילו את קורבנו הראשון - ילדה בת 9 בשם ילנה זקוטונובה. הוא פיתה את הילדה במסטיק אמריקאי ושכנע אותה ללכת עמו לביתו הסודי ששימש לו לפגישות עם זונות. כשהגיעו לבית ניסה צ'יקטילו להפשיט את הילדה, אך היא התחילה לצעוק. מחשש שהשכנים ישמעו את צעקותיה החל צ'יקטילו לחנוק אותה. הסבל שנגרם לקורבן הביא את צ'יקטילו להתעוררות מינית חריפה ולאורגזמה, והוא המשיך לחנוק את הילדה עד שמתה. הוא השליך את גופתה לנהר, והיא נמצאה אחרי יומיים. צ'יקטילו עוכב לחקירה בחשד למעורבות ברצח, אך שוחרר משום שהיה חבר המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. במקומו נעצר חשוד אחר, אלכסנדר קרבצ'נקו, שריצה בעברו 10 שנות מעצר על אונס ורצח שביצע בהיותו קטין. קרבצ'נקו הודה ברצח זקוטונובה, בעקבות הלחץ שהופעל עליו בחקירות, והוצא להורג ב-5 ביולי 1983.

סדרת מעשי רצח עריכה

אחרי רצח זקוטונובה לא ביצע צ'יקטילו מעשי רצח נוספים במשך 3 שנים. ב-3 בספטמבר 1981 ביצע את הרצח השני. באותו יום ניסה לקיים יחסי מין ביער עם לריסה טקצ'נקו, זונה בת 17, אך לא הצליח להגיע לזקפה. טקצ'נקו לעגה לו ואז דקר אותה צ'יקטילו מספר פעמים בסכין, סתם את פיה בבוץ, חנק אותה וחתך את פטמותיה. גופתה התגלתה למחרת.

שני מעשי הרצח הראשונים היו ספונטניים ולא מתוכננים מראש, אך לאחר רצח טקצ'נקו ידע צ'יקטילו שיחזור לרצוח. כשנה לאחר מכן, ב-12 ביוני 1982 רצח צ'יקטילו את ליובוב ביריוק בת ה-12. הוא חטף אותה ליער ודקר אותה כ-40 פעמים. באותה שנה רצח צ'יקטילו עוד 3 אנשים, ובהם הקורבן הזכר הראשון - אולג פודז'יבאייב בן ה-9.

אופן הפעולה של צ'יקטילו היה דומה בכל מעשי הרצח. הוא היה פוגש את קורבנותיו בתחנות רכבת ואוטובוס והיה משכנע אותם, בתירוצים שונים ומגוונים, לבוא עמו דרך רצועת יער. הוא היה מוביל את הקורבן, שהלך מאחוריו; בשלב מסוים, כאשר היו נכנסים לעומק היער היה צ'יקטילו עוצר, מסתובב ותוקף את קורבנו. קורבנותיו היו בדרך כלל ילדים, ילדות ונשים צעירות. לא מעטים היו מחוסרי בית (או כאלה שנמלטו מהבית), נשים שיכורות או עם פיגור שכלי. על גופותיהם התגלו עשרות סימני דקירה, ובמקרים רבים נעקרו מן הגופות איברים, בעיקר אף, אוזניים, לשון, פטמות ואיברי מין; צ'יקטילו היה חותך איברים אלו בסכין או בשיניו, ואוכל אותם. הוא היה מנקר את עיניהם של רבים מקורבנותיו, כי לא היה מסוגל לשאת את מבטם. רק לעיתים נדירות היה מסוגל לקיים יחסי מין עם הקורבן, ובדרך כלל היה מגיע לאורגזמה לאחר ביצוע הרצח.

המעצר השני עריכה

 
פתח הבית בנובוצ'רקסק, בו התגוררה משפחת צ'יקטילו בזמן מעצרו (רחוב גברדיאסקאיה 36).

ב-1984 החל צ'יקטילו לעבוד במחלקת האספקה של בית חרושת ברוסטוב על הדון. במסגרת עבודתו נסע רבות ברחבי ברית המועצות, וכך יכול היה לבצע את פשעיו במקומות שונים במדינה. ב-8 באוגוסט נסע לטשקנט, בה רצח אישה וילדה בת 12. ב-14 בספטמבר של אותה שנה נעצר צ'יקטילו בשוק מרכזי ברוסטוב בשל התנהגות חשודה: הוא הטריד בחורות בתחבורה הציבורית וקיים מין אוראלי עם זונה בתחנת רכבת. לאחר המעצר התגלו בתיקו סכין, צנצנת וזלין וחבל; נלקחו ממנו דגימות דם, אך סוג הדם שלו וה-DNA מהזרע שהתגלה על אחת הגופות היו שונים (כנראה בשל תוצאה שגויה של בדיקות הזרע). תוצאה זו שימשה לו כאליבי. צ'יקטילו שוחרר, אך בשל התנהגות מגונה נשללה ממנו החברות במפלגה הקומוניסטית והוא נידון לשנה של עבודות שירות, אך שוחרר כבר ב-12 בדצמבר 1984. בינואר 1985 עבר עם משפחתו לעיר נובוצ'רקסק, שם התקבל לתפקיד מנהל במפעל אלקטרוניקה, בו עבד עד למעצרו הסופי. לאחר המעצר ב-1984 צ'יקטילו רצח 21 בני אדם.

מבצע "חורשה" עריכה

בדצמבר 1985 החלו כוחות הביטחון הסובייטים, בפיקוח המפלגה, במבצע בשם "חורשה" (Лесополоса) שמטרתו הייתה לתפוס את הרוצח הסדרתי. היה זה המבצע הרחב ביותר בתולדות כוחות הביטחון האזרחיים של ברית המועצות ורוסיה. במהלך המבצע נבדקו יותר מ-200 אלף איש, פוענחו 1,062 עברות אחרות, נאסף מידע על 48,000 אנשים בעלי סטיות מיניות (רובם הומוסקסואלים, שכן הומוסקסואליות הייתה אסורה בברית המועצות ואסורה ברוסיה), 5,845 אנשים הושמו במעקב, ונבדקו 163,000 נהגי תחבורה ציבורית. כמו כן גויסו מסוקים צבאיים על מנת לפקח על מסילות רכבת ועל רצועות יער הסמוכות להן. צ'יקטילו הצטרף למבצע כמתנדב, ושמר בתחנות רכבת. הוא נקט צעדי זהירות, ובשנת 1986 לא ביצע אף מעשה רצח.

גיבוש פרופיל הרוצח עריכה

ויקטור בורקוב, שפיקד על יחידה מבצעית מיוחדת שעסקה בחיפושים אחרי הרוצח הסדרתי, פנה לד"ר אלכסנדר בוכנובסקי, פסיכיאטר פלילי, מומחה ברוצחים סדרתיים, וביקש ממנו להגדיר פרופיל של המבוקש. בוכנובסקי דחה מיד את הסברה שהרוצח הוא חולה נפש, מפגר שכלית או נרקומן. הוא חיווה את דעתו שהרוצח הוא אזרח סובייטי מן השורה, בעל משפחה ופרנסה יציבה. כמו כן דחה את הטענה שהרוצח הוא הומוסקסואל ושהילדים ונערים שהוא רוצח מסמלים עבורו אובייקט לנקמה על התעללויות והשפלות שסבל בילדותו ובהתבגרותו. בוכנובסקי תיאר את הרוצח כנקרוסאדיסט, כלומר כזה שמגיע לסיפוק מיני בכך שהוא ממית את קרבנו ומתעלל בגופתו. הוא סבר שהרוצח הוא אימפוטנט ושאת האקט המיני הוא "מבצע" באמצעות סכין; הוא מנקר את עיניהם של קרבנותיו מכיוון שאינו יכול לשאת את מבטם. בוכנובסקי טען עוד, שהרוצח שומר את חלקי הגוף החסרים או אוכל אותם; ייתכן שהוא כורת את איברי המין של קורבנותיו הזכריים בשל הכעס על אין האונות (אימפוטנציה) שלו. בוכנוסבקי העריך שגילו של הרוצח הוא בין 45 ל-50, גיל שבו מתפתחות סטיות מיניות. עוד הוערך, שיש ברשות הרוצח רכב פרטי או שעבודתו קשורה בנסיעות ברחבי המדינה; ההערכה קבעה שהרוצח מסוגל לשלוט בעצמו ולא לרצוח כשיש סכנה שייתפס, אך הוא יחזור לרצוח עד שייתפס או עד שימות.

המשך מעשי הרצח והמצוד עריכה

לאחר כשנה וחצי של הפוגה, חזר צ'יקטילו במאי 1987 לפעול. הוא רצח את אולג מקרנקו בן ה-13, שגופתו התגלתה רק ב-1990, לאחר מעצרו של צ'יקטילו. גל הרציחות התחדש, גופות של ילדים נמצאו אפילו בפארקים המרכזיים של העיר רוסטוב על הדון, וכן בערים אחרות של ברית המועצות: זפוריז'יה, לנינגרד ומוסקבה.

את הפיקוד על החקירה לקח על עצמו איסא קוסטוייב, שכיהן בתפקיד כסגן מנהל מחלקת החקירות של פרקליטות הרפובליקה הסובייטית הרוסית. בספטמבר 1989 ביקר קוסטוייב רוצח סדרתי בשם אנטולי סליבקו שהיה כלוא בשל רצח של לפחות 7 ילדים ונערים; הוא ביקש ממנו להגדיר פרופיל של הרוצח הסדרתי. סליבקו חזר על הפרופיל השגוי שהיה קיים בקרב החוקרים, וטען שאת מעשי הרצח ברצועות היער מבצעים שני אנשים: אחד מהם מתמקד בבנים והשני מתמקד בבנות ובנשים. מספר שעות לאחר הריאיון עם קוסטוייב, הוצא סליבקו להורג בירייה.

המעצר השלישי עריכה

בשנת 1990 רצח צ'יקטילו 8 אנשים נוספים. את מעשה הרצח האחרון ביצע ב-6 בנובמבר, כאשר רצח את סבטלנה קורוסטיק, זונה בת 22. לאחר שרצח אותה יצא מהיער לכיוון תחנת הרכבת, שם עצר אותו שוטר בשם איגור ריבקוב וביקש ממנו להזדהות. צ'יקטילו הציג בפניו את תעודת הזהות שלו וריבקוב רשם את שם המשפחה. לאחר מספר ימים נמצאה גופתה של קורוסטיק. הנתיחה שלאחר המוות הצביעה על תאריך הרצח, ולאחר בדיקת דוחות של שוטרים מאותו זמן, שם קוסטוייב לב לשמו של צ'יקטילו (שם משפחה לא נפוץ), שכבר נעצר ב-1984 בחשד למעורבות במעשי הרצח אך שוחרר. ב-17 בנובמבר הושם צ'יקטילו במעקב. התנהגותו הייתה חשודה - הוא הרבה להתחיל בשיחה עם בנים צעירים ובחורות, ונהג להסתובב בסביבת זירות מעשי הרצח. ב-20 בנובמבר פנה צ'יקטילו למרפאה על מנת לבצע צילום רנטגן של אצבע שננשכה על ידי אחת הקרבנות; באצבע התגלה שבר. לאחר מכן חזר לביתו, ואז יצא שוב לקיוסק כדי לקנות בירה, ואז נעצר. בחיפוש בביתו נתגלו 23 סכיני מטבח, ונעליים שהתאימו לסימנים שנמצאו ליד אחד הקורבנות. בזמן מעצרו הטיח בשוטרים: "אתם לא מתביישים? אני אדם מבוגר". צ'יקטילו נחקר במשך 10 ימים ולא הודה באף אחד ממעשי הרצח המיוחסים לו. לא היו ראיות ישירות נגדו וכבר לא ניתן היה להאריך את מעצרו. אז פנה קוסטוייב שוב לד"ר בוכנובסקי וזה הסכים לשוחח עם העצור. אחרי השיחה עם הפסיכיאטר ב-30 בנובמבר הודה צ'יקטילו במעשי הרצח והחל לשתף פעולה עם החקירה. הוא הואשם בתחילה ב-36 מעשי רצח, ובהמשך הודה ב-56 כאלה. הוא הוביל את החוקרים למקום קבורתו של אחד הנערים שרצח וכן שיחזר את מעשי הרצח האחרים בפרטי פרטים.

המשפט וההוצאה להורג עריכה

 
בניין בית המשפט המחוזי ברוסטוב על הדון, בו התקיים המשפט בפרשת צ'יקטילו.

באוקטובר 1991 אבחנו פסיכיאטרים משפטיים את אנדריי צ'יקטילו ככשיר לעמוד לדין, ומשפטו החל ברוסטוב על הדון ב-14 באפריל 1992. במהלך המשפט ניסה להעמיד פני משוגע: צעק, העליב שופטים, דיבר בצורה דמגוגית והטיח האשמות על פשעים במשטר הקומוניסטי, בסטלין, בהולודומור ואפילו בסוג הדם שלו. הוא אף טען שהועיל לחברה בכך ש"טיהר" אותה מאנשים חסרי תועלת (הכוונה היא לזונות, מפגרים בשכלם, ונערים בעיתיים שנמלטו מביתם). הוא הביע רצון להיות שפן ניסויים למחקרים פסיכיאטריים. באולם בית המשפט חשף את איבר המין שלו ותהה: "מה אתם חושבים שהייתי אמור לעשות עם הדבר העלוב הזה?".

הפסיכיאטריה המשפטית קבעה שלוש פעמים שצ'יקטילו אינו פסיכוטי, וכי הוא כשיר לעמוד לדין. פסק הדין הארוך הוקרא במשך יומיים (15-16 באוקטובר). אנדריי צ'יקטילו נידון לעונש מוות באשמת 53 מעשי רצח, מתוך 56 שבהם הודה (את שלושת הנותרים לא הצליחה התביעה להוכיח). כמו כן הורשע במעשים מגונים בקטינים (שלא רצח). בזמן שהייתו בתא הכלא הרבה צ'יקטילו להתלונן על השוטרים, שמר על בריאותו, אכל, והתעמל. הוא היה מסתובב בתאו כשהוא ממלמל: "אכלו את אח שלי... אכלו את אח שלי...", ככל הנראה במסגרת הניסיון להתחזות לחולה נפש.

ב-4 בינואר 1994 דחה נשיא רוסיה, בוריס ילצין, את בקשתו לחנינה. ב-14 בפברואר הוצא אנדריי צ'יקטילו להורג בירייה בודדת בעורפו בחצר כלא נובוצ'רקסק בו נכלא.

דמותו של צ'יקטילו בתודעה הקולקטיבית עריכה

משפטו של אנדריי צ'יקטילו זכה להתעניינות רבה ברוסיה של שנות ה-90, שנים ראשונות וקשות לאחר התפרקות ברית המועצות. לאחר הוצאתו להורג נפוצו שמועות רבות לגבי גורלו. כך למשל הופצה שמועה שמוחו נמכר לחוקרים יפניים, ושמועה אחרת אמרה שצ'יקטילו עצמו נמכר בחשאי לחוקרים זרים בעודו חי. במקרי רצח רבים שהתרחשו ברוסיה התעוררו חשדות שצ'יקטילו חי וחזר לפעולה. השם "צ'יקטילו" הפך למילה נרדפת בסלנג ברוסית לרוצח סדרתי ואפילו לסוטה מין. צ'יקטילו היווה נושא לבדיחות רבות ואף לשירים ברוסית ואף בשפות אחרות, דוגמת השיר: "Ripper von Rostow" (בגרמנית: "המרטש מרוסטוב", אחד מכינויו של צ'יקטילו) של להקת הדארק מטאל הגרמנית "Eisregen" (בתרגום לעברית: "גשם קרחוני").

לפי עדותו של הרוצח הסדרתי אלכסנדר פיצ'ושקין, משפט צ'יקטילו נתן לו השראה לרציחות. פיצ'ושקין עצמו היווה השראה לשני סטודנטים מהעיר אירקוטסק, שביצעו רציחות דומות בשנים 2010–2011. השניים הודו בפני בית המשפט כי המניע למעשיהם הייתה תוכנית טלוויזיה בה צפו ב-2007, שעסקה במשפטו של פיצ'ושקין.

גם במערב זכתה הפרשה להתעניינות רבה, וכמה סרטים וספרים נכתבו בהתבסס על הפשעים, כמפורט להלן.

סיפורו של צ'יקטילו מובא גם בסרטים תיעודיים וחומרי לימוד בנושא רוצחים סדרתיים.

בתרבות עריכה

בשנת 1993 יצא לאור ספרו של רוברט קאלן - "The Killer Department", המתאר בפירוט את הרציחות שביצע אנדריי צ'יקטילו והמאמץ לתפיסתו. בשנת 1995 הוקרן סרט הטלוויזיה "האזרח X", המבוסס על הספר, ונאמן לפרטים במידה רבה. מככבים בו ג'פרי דמאן בתפקיד צ'יקטילו, סטיבן ריאה בתפקיד הבלש ויקטור בוראקוב, דונלד סאת'רלנד בתפקיד קולונל מיכאל פטיסוב, מקס פון סידוב וג'וס אקלנד.

בשנת 2004 יצא לאקרנים הסרט "Evilenko", המבוסס באופן רופף על סיפורו של צ'יקטילו, בכיכובו של מלקולם מקדואל. קטעים גדולים מהתסריט לקוחים מספרו של במאי הסרט, דייוויד גרייקו, "הקומוניסט שאכל ילדים". את פסקול הסרט הלחין אנג'לו בדלמנטי.

בשנת 2008 יצא לאור המותחן הבדיוני "ילד 44" של הסופר הבריטי טום רוב סמית, אשר עוסק במצוד אחר רוצח סדרתי שסיפור חייו וטכניקת הרצח שלו זהים לאלו של צ'יקטילו. הספר היה מועמד ל-17 פרסים בינלאומיים מהם זכה בשבעה, בהם: פרס מאן בוקר, פרס פגיון הזהב, ו-Waverton Good Read Award. בשנת 2015 יצא לאקרנים סרט קולנוע בעל אותו השם, המבוסס על עלילת הספר, ומככבים בו טום הארדי וגארי אולדמן.

בשנת 2021 שודרה מיני-סדרה בשם "צ'יקטילו" על הפרשה ברשת Okko הרוסית.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • Conradi, Peter. The Red Ripper: Inside the Mind of Russia’s Most Brutal Serial Killer. True Crime, 1992. ISBN 0-440-21603-6
  • Cullen, Robert. The Killer Department: Detective Viktor Burakov's Eight-Year Hunt for the Most Savage Serial Killer of Our Times. Orion Media, 1993. ISBN 1-85797-210-4
  • Lourie, Richard. Hunting the Devil: The Pursuit, Capture and Confession of the Most Savage Serial Killer in History. HarperCollins, 1993. ISBN 0-06-017717-9
  • Mikhail Krivich and Olgert Olgin. Comrade Chikatilo: The Psychopathology of Russia's Notorious Serial Killer. Barricade Books, 1993. ISBN 0-450-01717-6
  • Smith, Tom Rob. Child 44. 2008. ISBN 1-84737-126-4. A crime novel loosely based on Chikatilo.
  • NTV (1997). Criminal Russia: The trail of Satan. A documentary on Chikatilo's case, produced by a Russian TV channel.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אנדריי צ'יקטילו בוויקישיתוף