אנה הייאט הנטינגטון

אמנית אמריקאית

אנה הייאט הנטינגטוןאנגלית: Anna Hyatt Huntington; ‏10 במרץ 18764 באוקטובר 1973) הייתה פסלת אמריקאית שנחשבת בין הפסלים הבולטים בעיר ניו יורק בתחילת המאה ה-20. בתקופה שבה מעט מאוד נשים היו אמניות מצליחות, הייתה לה קריירה משגשגת. הייאט הנטינגטון הציגה תערוכות תכופות, וזכתה לשבחי הביקורת וזכתה במספר פרסים.[1]

אנה הייאט הנטינגטון
Anna Hyatt Huntington
לידה 10 במרץ 1876
קיימברידג', מסצ'וסטס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 באוקטובר 1973 (בגיל 97)
רדינג, קונטיקט, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Anna Vaughn Hyatt Huntington עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים ליגת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1900–1949 (כ־49 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה פיסול עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות El Cid by Anna Hyatt Huntington in Seville עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה קצין החינוך הציבורי (1915)
הצלב הגדול של המסדר האזרחי של אלפונסו XII (1929)
אבירה בלגיון הצרפתי עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Archer Milton Huntington עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

במהלך שני העשורים הראשונים של המאה ה-20 התפרסמה הייאט הנטינגטון בזכות פסלי החיות שלה, המשלבים עומק רגשי עם ריאליזם מיומן. בשנת 1915, היא יצרה את האנדרטה הציבורית הראשונה שיצרה אישה, שהוקמה בעיר ניו יורק. ז'אן ד'ארק, הממוקמת ב-Riverside Drive ברחוב 93, היא האנדרטה הראשונה של העיר המוקדשת לדמות אישה היסטורית.

ביוגרפיה עריכה

הנטינגטון נולדה בקיימברידג', מסצ'וסטס, ב-10 במרץ 1876. היא הייתה בתם של אודלה ביבי ואלפיוס הייאט, פרופסור לפליאונטולוגיה וזואולוגיה באוניברסיטת הרווארד וב-MIT. אביה עודד את התעניינותה המוקדמת בבעלי חיים ובאנטומיה של בעלי חיים. אנה הייאט למדה לראשונה אצל הנרי הדסון קיטסון בבוסטון, שזרק אותה לאחר שזיהתה ליקויים אנטומיים של סוסים בעבודתו. מאוחר יותר היא למדה אצל הרמון אטקינס מקניל וגאטסון בורגלם בניו יורק. בנוסף ללימדים פורמליים אלה, היא השקיעה שעות רבות במחקר מקיף על בעלי חיים בגני חיות שונים ובקרקסים. [2]

עבודתה הוכנסה לאירוע הפיסול בתחרות האמנות באולימפיאדת הקיץ 1928. [3] בשנת 1932, הנטינגטון הפכה לאחת האמניות המוקדמות ביותר שנבחרו לאקדמיה האמריקאית לאמנויות. [4] היא הייתה אחת מ-250 פסלים שהציגו בתערוכה שנערכה בקיץ 1949 במוזיאון פילדלפיה לאמנות.

בשנת 1927 חלתה הנטינגטון בשחפת. היא נאבקה בה במשך עשור אך שרדה את המחלה.

הנטינגטון התחתנה עם ארצ'ר מילטון הנטינגטון ב-10 במרץ 1923. הם הקימו את גני ברוקגרין ליד ג'ורג'טאון, דרום קרוליינה. אתר זה היה רשום במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים בשנת 1978 והוגדר כציון דרך היסטורי לאומי בשנת 1992.

הייאט הנטינגטון הייתה חברה באקדמיה הלאומית לעיצוב ובאגודה הלאומית לפיסול (NSS). היא ובעלה תרמו 100,000 דולר לתערוכת האגודה לפיסול בשנת 1929. בגלל העושר העצום של בעלה והאינטרסים המשותפים של בני הזוג, ייסדו בני הזוג הנטינגטון ארבעה-עשר מוזיאונים וארבעה שמורות של חיות בר במדינת קונטיקט.

אנה הייאט הנטינגטון מתה ב-4 באוקטובר 1973 ברדינג, קונטיקט.

היא קבורה בבית הקברות בברונקס, ניו יורק.[5]

מורשת עריכה

המסמכים של הייאט הנטינגטון מוחזקים באוניברסיטת סירקיוז,[1] ובארכיון האמנות האמריקאית של מכון סמיתסוניאן .[6]

מוזיאון המטרופוליטן לאמנות מדרג את הנטינגטון בין הפסלות המובילות בארצות הברית שיצרו עבודות גדולות במרחבים ציבוריים לצד מלוינה הופמן ואולין ביאטריס לונגמן. [7]

גלריה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

אנה הייאט הנטינגטון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 Anna Hyatt Huntington Papers An inventory of her papers at Syracuse University, web.archive.org, ‏2017-03-26
  2. ^ Foner, Daria Rose (February 13, 2014). "Anna Hyatt Huntington's Jaguars". Wild Things: The Blog of the Wildlife Conservation Society Archives. Wildlife Conservation Society. Retrieved February 13, 2014.
  3. ^ Olympedia – Anna Hyatt Huntington, www.olympedia.org
  4. ^ Metropolitan Museum of Art, Dimmick & Hassler 1999
  5. ^ Charleston Currents – HISTORY:  Anna Hyatt Huntington, charlestoncurrents.com
  6. ^ A Finding Aid to the Anna Hyatt-Huntington papers, 1902-1965 | Archives of American Art, Smithsonian Institution, www.aaa.si.edu (באנגלית)
  7. ^ Authors: Thayer Tolles, American Women Sculptors | Essay | The Metropolitan Museum of Art | Heilbrunn Timeline of Art History, The Met’s Heilbrunn Timeline of Art History (באנגלית)