אנה סוקולוב

אנה סוקולוב (Anna Sokolow; ‏ 9 בפברואר 1910, הרטפורד, קונטיקט29 במרץ 2000, ניו יורק) הייתה רקדנית וכוריאוגרפית יהודייה-אמריקאית.

אנה סוקולוב
לידה 9 בפברואר 1910
הרטפורד, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 במרץ 2000 (בגיל 90)
מנהטן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה סטודיו אייץ' בי עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק בית הספר ג'וליארד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

סוקולוב החלה את הכשרתה בריקוד אצל לואיס הורסט ומרתה גרהם בבית אמנויות הבמה השכונתי. בשנות השלושים הייתה חברת להקת הריקוד של גראהם במשך שמונה שנים, ובמקביל שימשה מתמחה מדגימה בשיעורי הכוריאוגרפיה של הורסט. באותה תקופה, במהלך השפל הכלכלי הגדול בארצות הברית, הקימה סוקולוב להקה משלה, אשר הייתה קשורה לאיגודים המקצועיים, ויצרה עבורה עבודות אנסמבל וסולו. דמותה של איזדורה דאנקן היוותה מקור השראה מרכזי עבורה.

בסוף שנות השלושים סוקולוב הוזמנה עם להקתה, וכן המנהל המוזיקלי אלכס נורת', למקסיקו ובשנות הארבעים ייסדה להקת מחול מודרני ראשונה במקסיקו.

כרקדנית בלטו עבודותיה המקוריות "קדיש" (1945), כתגובה למאורעות השואה, ו"הדיבוק" (1951), בהשראת המחזה. זה היה תפקידה האחרון בריקוד.

בשנת 1953 שכנע ג'רום רובינס את סוקולוב להירתם לביסוס מקצועיותה של להקת ענבל הישראלית. השניים סייעו יחדיו להכנת מסעה המוצלח של להקת ענבל באירופה ובארצות הברית. קשריה עם המחול בישראל התהדקו וסוקולוב עבדה בארץ עם להקות המחול המרכזיות, בהן: להקת בת שבע, להקת ענבל והתיאטרון הלירי אותו ייסדה. בעבודתה עם התיאטראות בארץ בלטה עבודתה על עיצוב התנועה במחזה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" (1964).

סוקולוב הביאה את המחול המודרני לברודוויי ועבדה עם טנסי ויליאמס, איליה קאזאן (סוקולוב שימשה עוזרת במאי בקמינו ריאל), קורט וייל (תמונת רחוב), ברטולט ברכט (גליליאו), מארק בליצשטיין (רג'ינה) וליאונרד ברנשטיין (קנדיד). בניו יורק הייתה חברה בקבוצה המייסדת של בית הספר למשחק "אולפן השחקנים", שפעל על בסיס שיטת סטניסלבסקי. כארבעים שנה לימדה במחלקות למחול ולדרמה בג'וליארד.

סוקולוב חיפשה את הקשר בין צורות האמנות השונות והייתה הראשונה שהשתמשה בג'אז לעבודת מחול רציני. יחד עם השתייכותה למחול המודרני בלטו יצירותיה הכוריאוגרפיות בלהקות בלט חשובות ובאופרה. בין מקורות ההשראה שלה להקמת תיאטראות מחול הייתה אמנות פלסטית.

לשיטתה, צעדי מחול מכילים בתוכם משמעות פנימית ולכל צעד בודד זכות קיום רק כחלק מהמבנה הכוריאוגרפי. סוקולוב נודעה ביכולת האבחון שלה לתנועות וביכולתה להוביל רקדנים משימוש בתנועות "חסרות משמעות" לתנועות "אמינות".

עיסוקה בכוריאוגרפיה, כמרצה וכיוצרת, נמשך עד סמוך לפטירתה, בגיל תשעים. רבות מעבודותיה צולמו ונכתבו בשפת תנועה.

בשנת 1956 הייתה מועמדת לפרס טוני על כוריאוגרפיה להצגה Red Roses for Me של המחזאי שון או'קייסי. בשנת 1991 הוענק לסוקולוב פרס אמריקן דאנס פסטיבל לשנת 1991. (Samuel H. Scripps American Dance Festival Award). כאות הוקרה על עבודתה נקרא בשנת 2004 רחוב במנהטן על שמה.[1]

יצירותיה עריכה

ראו גם עריכה

  • ספריית בית אריאלה - ספרייה למחול: קלטות וידאו כתבי עת וספרים.
  • Anna Sokolow The Rebellious Spirit by Larry Warren - ביוגרפיה של אנה סוקולוב
  • The Modern Dance :Seven Statements of Belief edited by Selma Jeanne Cohen
  • Dance Magazine-Transitions By Don McDonagh- July, 2000
  • מחול עכשיו- כתב עת למחול - גיליון 2, יולי 2000 - דברים לזכרה מאת גיורא מנור, גליה גת ומשה רומנו.
  • דרכה הכוריאוגרפית של שרה לוי תנאי, גיורא מנור
  • להקת מחול בת-שבע, רינה גלוק, הוצאת כרמל, 2006

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אנה סוקולוב בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Choreographer gets her way, The Villager, Volume 73, Number 49 | April 7 - 13, 2004