אנורקסיה נרבוזה

אנורקסיה נרבוזה (באנגלית: Anorexia nervosa; ולפי האקדמיה ללשון העברית - צַיְמָנוּת) היא הפרעת אכילה חמורה ומסכנת חיים הגורמת לאובדן משקל משמעותי ובמקרים קיצוניים אף למוות.

אנורקסיה נרבוזה

כרזות של האגודה למאבק באנורקסיה ובבולימיה
תחום	פסיכיאטריה
טיפול	THC norethandrolone
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	805152
MeSH	D000856
סיווגים
ICD-11	6B80

המונח "אנורקסיה" מקורו ביוונית ומשמעותו "חוסר תיאבון", אך הוא מטעה, מכיוון שהאדם הלוקה בהפרעה לרוב אינו מאבד את תיאבונו אלא מדכא אותו באופן רצוני. דימוי הגוף אצל חלק מן האנורקסים מעוות ביותר - הם חווים עצמם שמנים גם כאשר הם סובלים מרזון קיצוני. הם חוששים מהאוכל ומתקשים להכיל הרגשה של שובע. הצמצום באכילה גורם לירידה ניכרת במשקל ומשום כך חלק מהחולים הופכים לרזים בצורה קיצונית.

ההפרעה מובילה לקישור הערך העצמי עם המשקל ובשל כך לצמצום באכילה. עיסוק קיצוני באוכל כמנגנון הגנה כנגד כאב נפשי קיים גם בבולימיה.

אובדן המשקל ותת התזונה עלולים להוביל לסיבוכים רפואיים קשים - רזון קיצוני, הפסקת הווסת אצל נשים, היחלשות המערכת החיסונית וכתוצאה מכך רגישות גבוהה לזיהומים, הפרעות בקצב הלב ודלדול עצם (אוסטיאופורוזיס).

קריטריונים לאבחון

קיימים שלושה קריטריונים בסיסיים לאבחון המחלה על פי ה-DSM-5:

• הגבלת כמות המזון הנצרך באופן קיצוני ביחס לדרישות הגוף, מה שמוביל למשקל נמוך באופן משמעותי. הדרישות הגופניות משתנות ביחס לגיל, המין, המסלול ההתפתחותי והבריאות גופנית. משקל גוף נמוך באופן משמעותי מוגדר כמשקל שהוא פחות מהמינימום התקין אצל מבוגרים, או אצל ילדים ומתבגרים, פחות מהצפי המינימלי כדי לאפשר גדילה ובריאות תקינה.
• פחד אינטנסיבי מעלייה במשקל או מהשמנה, או התנהגות מתמשכת של דחייה וחרדה מעלייה במשקל, אפילו כשהמשקל נמוך באופן קיצוני.
• הפרעה בדימוי העצמי הקשורה למשקל או לצורת הגוף הנוכחיים, השפעה מופרזת שלהם על ההערכה עצמית או חוסר הכרה מתמשך בחומרתו של משקל הגוף הנמוך הנוכחי.

בעבר אחד מהקריטריונים היה הפסקת הווסת אצל נשים. עם זאת, מאחר שההפרעה נצפית אצל יותר ויותר נערות לפני גיל הווסת ואצל גברים, הוחלט להוריד קריטריון זה מהמהדורה האחרונה של ה-DSM.

תתי-הסוגים של אנורקסיה

אנורקסיה מסוג מגביל (Restricting type): תת-סוג זה מתאר מצבים שבהם הירידה במשקל מתרחשת בעיקר באמצעות דיאטות קיצוניות, צומות או פעילות גופנית מוגזמת. לאנשים הסובלים מסוג זה של אנורקסיה אין אפיזודות של אכילה כפייתית והם לא מבצעים התנהגויות מפצות לאחר האכילה (כמו הקאות יזומות או שימוש לרעה בחומרים משלשלים).

אנורקסיה עם התנהגות מפצה/אכילה כפייתית (Binge-eating/purging type): תת-סוג זה מתאר מצבים שבהם הירידה במשקל כוללת התנהגויות מפצות לאחר אכילה (כמו הקאות יזומות או שימוש לרעה בחומרים משלשלים או חוקנים) או אפיזודות של אכילה כפייתית. ההתנהגות המפצה יכולה להתרחש לאחר בולמוסי אכילה, אך במקרים אחרים היא תתקיים גם לאחר צריכת מזון סטנדרטית או מועטה.

אנורקסיה נרבוזה לא טיפוסית (Atypical anorexia nervosa): תחת האבחנה הפרעת אכילה שאינה ספציפית (Other Specified Feeding or Eating Disorder), ניתנת כאשר ישנה עמידה בכל הקריטריונים האבחוניים של אנורקסיה נרבוזה, אך למרות אובדן משקל משמעותי, המשקל עדיין נמצא בטווח התקין של המשקל או מעליו.

מעבר בין תתי-הסוגים ובין אנורקסיה לבולימיה נרבוזה הוא שכיח.

דרגות חומרה

במבוגרים, דרגות החומרה מבוססות על מדד מסת הגוף הנוכחי (BMI). בילדים ובני נוער דרגות החומרה מבוססות על אחוזי BMI.

הטווחים עליהם מבוססות דרגות החומרה מתבססות על הקטגוריות שקבע ארגון הבריאות העולמי לרזון:

• אנורקסיה קלה - BMI גדול או שווה ל-17
• אנורקסיה מתונה - BMI בטווח 16-16.99
• אנורקסיה חמורה - BMI בטווח 15-15.99
• אנורקסיה קיצונית - BMI נמוך מ-15

דרגת החומרה עשויה להשתנות בלי קשר ל-BMI על מנת לשקף את חומרתם של סימפטומים קליניים, את מידת המוגבלות ואת הצורך בהשגחה על החולה.

גורמים

תחילתה של הפרעה זו קשורה לעיתים קרובות עם אירוע מלחיץ. לפעמים המחלה מתפרצת ללא כל סיבה נראית לעין. אנשים צעירים עשויים להפגין תכונות לא טיפוסיות כגון הכחשת "פחד מהשמנה". לצעירים ישנם סיכויים גבוהים יותר לחלות מחלה ארוכה. לאנשים רבים יש תקופה של שינוי התנהגות אכילה לפני הקריטריונים המלאים עבור ההפרעה.

אנשים אשר מפתחים מהילדות הפרעות חרדה או מציגים אובססיביות ופרפקציוניזם, יהיו בסיכון מוגבר לפתח אנורקסיה.

לאנורקסיה אין גורם אחד והיא נגרמת כתוצאה משילובים של גורמי סיכון שונים.

אחת ההשערות שהוצעו בשנים האחרונות היא שהפרעות אכילה הן סימפטום הישרדותי של פוסט-טראומה מורכבת המצריכה טיפול במקור הטראומה ולא בסימפטום של הפרעת האכילה.

ניתן לחלק את הגורמים המוכרים להתפרצות המחלה לשלוש קבוצות עיקריות:

גורמים סביבתיים:

• אירועים טראומטיים.
• התעללות מינית.
• התעללות רגשית.
• התעסקות יתר סביבתית באוכל, בדימוי הגוף ובמשקלו.
• יחס סביבתי שלילי על אנשים בעלי עודף משקל ורתיעה מעליה במשקל.
• יחס סביבתי חיובי על אנשים בעלי גזרה דקה ושאיפה לרזון.
• מודלי היופי המציגים רזון קיצוני.

גורמים גנטיים:

• קרבה גנטית לחולים בהפרעות אכילה או בהפרעות נפשיות אחרות.
• גנים מסוימים המשפיעים על ויסות הרגשות, משקל הגוף והרעב.

גורמים פסיכולוגיים:

• דימוי עצמי ודימוי גוף נמוך.
• תחושה של אובדן שליטה.
• פרפקציוניזם או חשיבה מקובעת.
• תחושות אשמה ובושה.
• דיכאון וחרדה.
• הפרעות נפשיות נוספות כגון הפרעה אובססיבית קומפולסיבית, הפרעת אישיות גבולית והפרעה פוסט-טראומתית.
• השפעת הערכים החברתיים - תרבותיים, בעידן של היום יש משמעות רבה לתחרותיות, הישגיות ומצוינות. ישנה הצורך בשליטה ושאיפה למראה צעיר יותר, כל אלה מעצימים את הרזון ונותנים חשיבות משמעותית למשקל ולהופעה חיצונית כמדד להצלחה. ישנם פערים אשר מעמידים את המתבגרים במצב של תסכול תמידי ותחושת כישלון ובגלל זה הם מובלים לירידה בערך העצמי ופגיעה בדימוי הגוף שלהם. נמצא שהפרעות אכילה בקרב נשים ונערות צעירות נגרם בעיקר מנורמות חברתיות הקשורות להופעה חיצונית ולמשקל.
• השפעה של המדיה החברתית, אשר מעבירה מידע המשפיע בקרב בני נוער וילדים. ברשתות החברתיות ניתנת חשיבות רבה להופעה חיצונית, שגם אם היא לא מציאותית היא יוצרת תחרות סמויה בין בני הנוער ולרוב לא אפשרית להשגה. התקשורת משפיעה גם באמצעות יצירת חיזוקים חיוביים להתנהגויות לא חיוביות, כמו הדגשה חוזרת על חשיבות הדיאטה וכיצד זה עוזר לבריאות, היא מביאה לדוגמה, מזונות דיאטטיים בפרסומות שונים ומבליטה את משקלן של נשים והבלטה של דמויות אידיאליות רזות.

הגורמים הפסיכולוגיים פעמים רבות הן תוצאה של פגיעה מינית או התעללות והן חלק מהסימפטומים של פוסט-טראומה ופוסט-טראומה מורכבת.

פעמים רבות המקור לטראומה מודחק ולכן לא יודעים שזו הסיבה להפרעה. זו אחת הסיבות שבגללן קשה להחלים מאנורקסיה - כיוון שקשה מאוד לטפל במקור שהביא להתפרצותה.

גורם נוסף לאנורקסיה הוא חוסר שלמות של אנשים עם גופם. התהליך מתרחש בהדרגה כאשר בשלב הראשון אדם הופך לא מרוצה מההופעה שלו ומהתחושה הנלוות של נחיתות. אדם נמצא מדוכא ברוב זמנו ומסתכל על עצמו שעות רבות במראה ומגלה לדעתו ליקויים רבים שצריך לתקן בגופו לדוגמה, לחיים עגולות, רגליים מלאות וכדומה. בשלב השני לאחר שהוא הבין את הצורך בתיקון הליקויים הוא מתחיל להגביל את עצמו באכילת מזון ומחפש דיאטות שונות. בשלב השלישי האדם מתחיל להיות רעב ללא הרף, מסרב לאכול וכל הזמן מנסה להפוך את התזונה היומיומית לתזונה מינימלית מאוד. כתוצאה מכך יש ירידה דרסטית במשקל.

שכיחות

מחלת האנורקסיה מופיעה לרוב אצל נשים צעירות ובמדינות מפותחות. עם זאת, היא קיימת גם אצל גברים, ובפרט אצל צעירים בגיל העשרה. המחלה מתפרצת בדרך כלל בגיל ההתבגרות או בגיל הנעורים והשכיחות שלה יורדת לאחר תקופת ההתבגרות.

המחלה מתחילה רק לעיתים רחוקות לפני גיל ההתבגרות או לאחר גיל 40 - אך תוארו מקרים של התחלה מוקדמת ומאוחרת.

ככל הנראה שכיחה יותר האנורקסיה נרבוזה במדינות מפותחות בעלות הכנסה גבוהה, כגון בארצות הברית, מדינות אירופאיות רבות, אוסטרליה, ניו זילנד ויפן, אך שכיחותה ברוב המדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית אינה ודאית דיה.

אנורקסיה שכיחה יותר בנשים מאשר בגברים - בדרך כלל בשכיחות של 1:10. בשנים האחרונות נרשמה עלייה בשיעור הגברים שלוקים בהפרעה.

במחקרים שנעשו בישראל בקרב מתגייסות - נמצא שחמש מכל 100 מתגייסות לקו בהפרעת אכילה כלשהי. מספר הלוקים באנורקסיה הכפיל את עצמו מאז שנות ה-60 ונמצא במגמת עלייה.

אנורקסיה בקרב גברים

הפרעות אכילה בדרך כלל נפוצות יותר אצל נשים מאשר אצל גברים. מבחינה מחקרית זהו נתון מוכר, המתבסס על ההנחה שלגברים יש דימוי גוף חיובי לעומת נשים והעיסוקים בדיאטה הוא שולי. אך בעשור האחרון קיימת עלייה גבוהה בשיעור הפרעות האכילה בקרב גברים. הסיבה לכך היא, בין היתר, החשיפה המוגברת לאמצעי התקשורת בשנים האחרונות. ישנן פרסומות המציגות גוף גברי, חטוב ושרירי ושמות דגש על גוף גברי השואף לשלמות. כיום, גברים רבים מקפידים על לבוש אופנתי, מטפחים את גופם ומנסים לייצר גוף "ייצוגי" ככל האפשר. ככל שגדל המרדף אחר מראה חיצוני גברי מושלם, כך ניכרת עלייה בשיעור הפרעות האכילה בקרב גברים.

אנורקסיה של הספורטאים

מלבד נערים ונערות, קיימת קבוצה נוספת בסיכון לפתח את ההפרעה והיא ספורטאים. זוהי תופעה חדשה יחסית ואין עליה ספרות מחקרית רבה. במקומות מסוימים יש המכנים זאת Anorexia Athletics אף על פי שספורטאים עלולים לפתח גם הפרעות אכילה אחרות שאינן אנורקסיה, לפעמים ברמה תת-קלינית.

דרכי טיפול

הטיפול הפסיכיאטרי

הטיפול הפסיכיאטרי מהווה חלק חשוב מאוד בתהליך ההחלמה מהאנורקסיה.

הפסיכיאטר הוא מְרַכֵּז הטיפול של החולה המפנה אותו לקבלת טיפול נפשי ותזונתי, משקלל את חומרת מצב המחלה ואת הצורך להשגחה ולפי קריטריונים אלו מחליט על המסגרת המתאימה ביותר לחולה - אשפוזית או קהילתית.

הפסיכיאטר עוקב אחרי מצב החולה לאורך כל תקופת הטיפול.

במהלך הפגישות הראשונות עם החולה הפסיכיאטר בוחן את הסטטוס הפסיכיאטרי שלו ומסקר את מצבו הנפשי הכוללני של המטופל לאחר אבחנת המחלה.

בדרך כלל החולה מובא לתשומת לב מקצועית על ידי בני משפחה לאחר איבוד משקל כבד. אם החולים הגיעו למצב של בקשת עזרה זה בדרך כלל קשור להרעבה העצמית שלהם וגם כתוצאה מהקשיים הנפשיים.

אנשים עם אנורקסיה לרוב אינם מבינים באמת את הנזק העצום שהם גורמים לעצמם, לכן לפעמים חשוב לקבל מידע מבני המשפחה או ממקורות אחרים כדי להעריך את ההיסטוריה של הירידה במשקל וגם כדי לדעת עוד על התכונות הספציפיות האחרות של המחלה בין חולה לחולה.

התסמינים לאבחון האנורקסיה אמנם אחידים בין החולים אבל לא כל חולה מפגין את אותן ההתנהגויות המאפיינות את המחלה בצורה מדויקת.

הטיפול בבתי חולים כלליים או במחלקות בריאות הנפש

מאחר שאנורקסיה נרבוזה היא הפרעה שמעמידה את המטופל בסכנת חיים, הטיפול המיידי בו נועד לשמירה עליו מפני הידרדרות פיזית שתוביל למוות.

פעמים רבות כאשר מטופל מופנה לטיפול בבית חולים, האשפוז יהיה או במחלקה פסיכיאטרית או במחלקה ייעודית להפרעות אכילה. תפקידן של המחלקות הוא לטפל בשני המישורים, הפיזי והנפשי כאחד, אך בשל מצוקת המקום במחלקות האשפוז הייעודיות, נוטים להעדיף תהליכים קצרי מועד בהם מתמקדים בעיקר בבעיה הפיזית שהיא העלאת משקל הגוף שמעמיד את החולה בסיכון מידי, ואילו הטיפול הנפשי נמצא לפיכך שני בסדר העדיפויות.

הטיפול המיועד להעלאת המשקל מתבצע על ידי התאמת תפריט אישי לחולה, אך אם הוא מסרב לאכול, נכפה המזון על החולה באמצעות זונדה.

לרוב נעשה שימוש בשיטות של עיצוב התנהגות שמטרתן לחזק התנהגויות חיוביות שמעודדות עלייה במשקל על ידי מתן הטבות כגון אפשרות ליציאה מהמחלקה והפחתת מידת ההשגחה במקלחות או אחרי הארוחה והכחדת התנהגויות שליליות שמביאות לירידה במשקל על ידי מניעת הטבות כגון מניעת חופשה בבית או קבלת אורחים.

הטיפול התרופתי

כמו כן, בנוסף לטיפולים הנפשיים והתזונתיים, הרופא יכול להמליץ על טיפול בתרופות פסיכיאטריות מסוימות שהוכחו כיעילות בשיפור תסמיני המחלה במספר מחקרים שנערכו בישראל ומחוצה לה.

טיפול באנורקסיה באמצעות טיפול תרופתי בלבד אינו יעיל דיו במרבית המקרים, מאחר שהתרופות אינן משפיעות על דימוי הגוף, הפרפקציוניזם והעיסוק האובססיבי במשקל.

נמצא שתרופות נוגדות-דיכאון מסוג SSRI (מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין) משפרות עמדות והתנהגויות הקשורות לאכילה, כולל הנטייה לצמצום, המשאלה לרזון, והכפייתיות הקשורה לאכילה - אך לא מרפאות את המחלה באופן ספונטני אלא רק מקלות על התסמינים שלה.

תרופות נוגדות דיכאון נפוצות בטיפול בהפרעות אכילה ואנורקסיה הן פלואוקסטין (פריזמה/פרוזק), אסציטלופרם (ציפרלקס/אסטו) וסרטרלין (לוסטרל/סרנדה).

לא קיימת עדיין תרופה בעלת יכולת מבוססת לשפר את העלייה במשקל בחולות אנורקסיה נרבוזה. יתרה מכך, SSRI אינם יעילים בחולות אנורקסיה בתת-משקל, מאחר שספיגת הטריפטופן, חומר המוצא של הסרוטונין, מופחתת בתנאים אלה יחסית לחומצות אמינו חיוניות אחרות. רוב המחקרים מצביעים על יעילות טיפולית רק לאחר עלייה מסוימת במשקל.

לעיתים יינתן טיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות, הנותנות מענה טיפולי לשיפור כושר שיפוט המציאות והתפיסה הגופנית. למינונים נמוכים של תרופות אנטי-פסיכוטיות א-טיפיות יש אפקט מרגיע היכול לעזור במיתון העצבים שמאפיין לא מעט חולים אנורקטיים. תרופה אנטי-פסיכוטית נפוצה בטיפול באנורקסיה היא אולנזאפין (זיפרקסה/זאפה).

טיפול נפשי

בטיפול פסיכותרפויטי צוות מומחים מטפל גם במשקל ובדפוס האכילה וגם בבעיות הפסיכולוגיות שהובילו לאנורקסיה. המשימה הראשונה של הטיפול היא לאפשר למטופל לחלוק את עולמו הפנימי, יחסו לאוכל ואת ייסוריו. השלב הראשון של הטיפול נועד ליצור תהליך של בניית אמון בין המטופל למטפל, ניתנת לגיטימציה להתנהגויות כגון דיבור בלתי פוסק על מזון, ללא שיפוטיות או גינוי מצד המטפל. בהמשך המטפל חולק את הידע המקצועי שלו לגבי אנורקסיה ומכוון את המטופל להבנה על מחלתו, השלמה עם המצב והצעת דרכי טיפול. אחת ממטרות הטיפול היא לגרום לאדם החולה באנורקסיה לתרגם את האובססיה שלו - לסיבות שבגללן התפרצה המחלה. המטפל מכוון באופן יזום שיחה על הנושא שמטרתה לשקף למטפל מהן הסיבות הנפשיות שגרמו למחלה או במילים אחרות להבין מה מציק למטופל. סיום הטיפול נעשה בהדרגה, לאחר ייצוב תחושת הביטחון של המטופל, אך ללא יצירת תלות במטפל.

לעיתים הטיפול הוא קבוצתי, תוך שימוש בתהליכי דינמיקה קבוצתית, והוא עשוי לכלול טיפול באמנויות כגון אמנות פלסטית, מוזיקה או תנועה. הטיפול הקבוצתי נחשב ליעיל יחסית והוא משולב גם במחלקות הפסיכיאטריות בבתי חולים מתקדמים.

הטיפול הנפשי האישי או הקבוצתי עשוי להתקיים במקביל לאשפוז בבית חולים. חסרונו היא בכך שהוא אורך תקופת זמן ארוכה ובדרך כלל קופת החולים אינה מאפשרת אשפוז ממושך.

טיפול בקהילה וטיפולים אמבולטוריים

שיטת הטיפול האפשרית בקהילה נקראת "אשפוז יום", ובה החולה מתפקד במעין תנאי אשפוז בתוך הקהילה. לדוגמה - הקהילה יכולה למנות אדם בעל ניסיון והבנה מסוימים בתחום, והוא צמוד אל החולה, נמצא שם בארוחותיו, לאחר ארוחותיו ובעת נטילת התרופות, במטרה להשגיח עליו ולהקפיד שהכל ילך כשורה. בנוסף, הקהילה דואגת לכך שהחולה יהיה מלווה בכל בעלי המקצוע הרלוונטיים במהלך הטיפול - פסיכולוג, פסיכיאטר, עובד סוציאלי ודיאטנית קלינית.

כן חשוב כי הקהילה תדאג לכך שהחולה יוכל לבצע את תפקודו היומיומי, במסגרת המגבלות הקיימות, למשל לדאוג לו לעיסוק, עבודה או לימודים, אותם יוכל למלא על אף מגבלותיו הגופניות, ומנגד כדי שימלא את כל דרישות הטיפול.

עדכון האבחנה ברשומה הרפואית

ישנם חולים שנמצאים בהפוגה חלקית מקריטריוני המחלה לאחר שאובחנו כחולים אנורקטיים לפי כל הפרמטרים של המחלה בעבר. חולים אלו כבר לא עונים על כל התסמינים, לדוגמה - קרִיטֶרִיוֹן א' (משקל גוף נמוך) לא התקיים במשך תקופה ממושכת, אך קריטריון ב' (פחד עז מעלייה במשקל או התנהגות מסוימת שמפריעה לשמירה על משקל) וגם קריטריון ג' (הפרעות בתפיסה העצמית של משקל הגוף וצורתו) עדיין מתקיימים.

במילים אחרות - גם כאשר משקל הגוף תקין (למשל לאחר אשפוז או טיפול), עדיין חלק מהסימפטומים של ההפרעה יכולים להיות פעילים ולכן יש צורך בהמשך טיפול, אחרת הסכנה להגיע לתת משקל חזרה היא גבוהה. כדי להחלים צריך לטפל בשלושתם הסימפטומים, אשר כולם קשורים להקלה הנפשית שהאנורקסיה מספקת אם המקור להפרעה אינו מטופל.

חולים שסבלו מכל תסמיני האנורקסיה לאורך זמן וכעת ישנה הפוגה בכל התסמינים של המחלה - נחשבים חולים ״בהפוגה מלאה״. מצב הנקרא ״הפוגה מלאה״ או ״רמיסיה״ הוא מצב ביניים לפני השמטת הדיאגנוזה מהחולה.

בדומה לאבחנת המחלה - הנעשית על ידי פסיכיאטר - רק הוא רשאי לקבוע את מחיקת האבחנה ולעדכן את הרשומה הרפואית.

סיבוכים של אנורקסיה

אנורקסיה משפיעה על חיי אדם באופנים שונים, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה נפשית. זה יכול להתבטא בשינויים חדים במצבי הרוח עד כדי דיכאון קליני, הפרעות שינה, התנהגות אובססיבית ונוקשה. בתחום הפיזי אנורקסיה מתבטאת בהפסקת המחזור אצל נשים, בעיות במערכת העיכול והרבייה וגורמת לבעיות התפתחות קשות בגיל ההתבגרות. במקרים קשים וקיצוניים תופעות אלו עלולות להסתיים במוות.

ללא טיפול מתאים עלול המצב להתדרדר ולגרום לבעיות בריאותיות חמורות. אם הטיפול אינו משיג שיפור בסימפטומים או שחלה החמרה יש לשקול החלפה של הטיפול. בהתאם לחומרת המצב ניתן לשקול טיפול במסגרת אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי או במחלקה ייעודית לטיפול בהפרעות אכילה. מצבי חולי חוזרים או הישנות של המחלה שכיחים גם אחרי טיפול.

ההרעבה העצמית שמאפיינת אנורקסיה נרבוזה, והתנהגויות הטיהור הקשורות לפעמים יחדיו, עלולים לגרום לתופעות רפואיות משמעותיות ועשויות להיות מסכנות חיים.

בעוד רוב ההפרעות הפיזיולוגיות הקשורות לתת תזונה הם הפיכים עם שיקום תזונתי, חלקם, כולל אובדן של צפיפות מינרלים בעצם, הם לעיתים קרובות לא הפיכות לחלוטין. התנהגויות כאלה - כמו הקאה והתנהגויות טיהור אחרות - עלולות לדוגמה - לגרום לממצאי מעבדה חריגים.

אנורקטיים עלולים לפתח את הסיבוכים הרפואיים הבאים:

• פגיעה בזרימת הדם ואספקת דם ירודה לרקמות הגוף.
• מחלת לב וכלי דם כמו מחלת לב כלילית והפרעות בקצב הלב.

אנורקסיה עלולה לפגוע במאזן המלחים והמינרלים בגוף, ובפרט בסידן, אשלגן והנתרן. מינרלים אלו חיוניים לתפקודו התקין של הגוף. רמות נמוכות של אשלגן עלולות לגרום לתופעות כגון עייפות, חולשה ויובש ואף לסיבוכים לדוגמה פגיעה בתפקוד הכליות ולהפרעות בקצב הלב. רמות נמוכות של אשלגן נפוצות בעיקר אצל הסוג המקיא, כיוון שהקאות חוזרות ונשנות עלולות לגרום לאי-איזון האשלגן בדם.

רמות נמוכות של סידן עלולות לגרום להתכווצויות שרירים. חוסר סידן בשילוב עם חוסר בוויטמין D עלול לגרום לפגיעה בעצמות. רמות נמוכות של נתרן עלולות לגרום לבלבול ואף לפרכוס.

סיבוכים נוספים של אנורקסיה כוללים:

• לחץ דם נמוך
• ברדיקרדיה
• אנמיה
• בעיות בחלל הפה ובשיניים שעלולות להיגרם בעקבות התוכן החומצי של הקיא
• רמות נמוכות של סוכר בדם
• נזק לכבד
• פגיעה בגדילה אצל מתבגרים הלוקים במחלה
• אי ספיקת כליות חריפה
• אוסטאופורוזיס
• אובדן רקמת שריר (בעיקר אצל נערות ונשים)
• ירידה בחשק המיני ואין אונות (אימפוטנציה)
• נזק בלתי הפיך למערכת העיכול בעקבות שימוש ממושך בחומרים משלשלים
• עצירות
• אנורקטיים יכולים להשתמש לרעה באצבעותיהם לצורך גרימת רפלקס הקאה. חתכים ויבלות על גב כף היד יכולים להגרם כתוצאה מכך. הופעת מצב זה עלול להוות סימן לקיומה של אנורקסיה פעילה.

אנורקסיה ומחלות גופניות נוספות

אנשים שלוקים באנורקסיה ובמחלות נוספות זקוקים למעקב צמוד אחר מצבם הרפואי.

אנשים הלוקים בסוכרת צריכים להקפיד על בדיקות תקופתיות על מנת למנוע התפתחות של בעיות עיניים וסיבוכים חמורים נוספים. הדבר נכון במיוחד עבור חולים בסוכרת מסוג 1.

כמחצית מחולי האנורקסיה סובלים מירידה משמעותית בצפיפות ובחוזק העצם. לפיכך, אנשים הלוקים במחלות שקשורות לעצמות כמו אוסטיאופורוזיס או קיפוזיס צריכים להקפיד על טיפול מניעתי מתאים ולהימנע מפעילות גופנית שעלולה לגרום לנפילות.

מחקרים שעקבו אחרי חולות אנורקסיה לשעבר הראו שעל אף שחל שיפור בצפיפות העצם אצלן, היא עדיין הייתה נמוכה משמעותית בהשוואה לבנות גילן שלא לקו במחלה, ולכן גם עליהן להיות במעקב קפדני.

אנורקסיה והפרעות נפשיות נוספות

לאנשים רבים החולים באנורקסיה יש תחלואה נלווית נוספת, כמו הפרעה דו־קוטבית, דיכאון והפרעות חרדה. תחלואה נלווית היא מצב אפשרי אצל החולים באנורקסיה נרבוזה.

אנשים רבים עם אנורקסיה נרבוזה מדווחים על נוכחות של הפרעת חרדה או סימפטומים דומים לפני הופעת הפרעת האכילה שלהם.

טורדנות כפייתית מתוארת אצל אנשים עם אנורקסיה נרבוזה, במיוחד עם אלו החולים באנורקסיה רסטריקטיבית.

אנשים הצורכים חומרים ממכרים עשויים להיות במשקל נמוך עקב צריכת מזון ירודה, אבל בדרך כלל לא מפחדים לעלות במשקל ואין להם הפרעה בדימוי גוף.

אנשים עם סכיזופרניה עשויים להפגין התנהגות אכילה מוזרה ומדי פעם לחוות הרזיה משמעותית, אבל לעיתים נדירות הם מראים את התמונה הכוללת לאבחון אנורקסיה.

חלק מהתכונות של אנורקסיה נרבוזה חופפות עם הקריטריונים של חרדה חברתית, OCD והפרעה דיסמורפית בגוף. באופן ספציפי, אנשים עשויים להרגיש מושפלים או נבוכים בפומבי, כמו בפוביה חברתית, עשויים להפגין אובססיות וכפייתיות הקשורות למזון כמו ב- OCD או אולי עסוקים בדמיון פגמים במראה הגוף כמו בהפרעה דיסמורפית בגוף.

אם האדם עם אנורקסיה סובל מחרדה חברתית המוגבלת להתנהגות אכילה בלבד, אבחנה של פוביה חברתית לא צריך להיעשות, אבל חששות חברתיים שאינם קשורים להתנהגות אכילה (למשל, פחד מוגזם מלדבר בציבור) עשוי להצדיק אבחנה נוספת של פוביה חברתית.

באופן דומה, בנוסף לאנורקסיה, ניתן לאבחן גם OCD רק אם האדם מציג אובססיות וכפייתיות שאינה קשורה רק למזון (למשל פחד מופרז מלכלוך) ועוד.

תמותה

אנורקסיה נרבוזה עלולה להיות מחלה קטלנית.

להפרעת אכילה זו מיוחס אחוז התמותה הגבוה ביותר מכל מחלות הנפש. מאז 1976 מוכרת האנורקסיה כאחת מההפרעות הנפשיות המסוכנות ביותר.

אנורקסיה עלולה להיות קטלנית ב-5 עד 15 אחוזים מהמקרים.

המוות עלול להיות פתאומי ואינו קשור בהכרח בתת-משקל. לרוב נגרמת התמותה מזיהומים, מאי-סדירות בקצב הלב או מחוסר איזון של המלחים והמינרלים בגוף.

הסיכון להתאבדות הוא לא מבוטל באנורקסיה נרבוזה, עם שיעורי דיווח של 12 איש לכל 100,000 חולים בשנה.

הערכה מקיפה של אנשים עם אנורקסיה נרבוזה צריכה לכלול הערכה של רעיונות הקשורים להתאבדות וכן גורמי סיכון אחרים להתאבדות, כולל היסטוריה של ניסיונות התאבדות קודמות.

אנורקסיה והיריון

נשים שבמהלך ההריון פיתחו אנורקסיה (או אם במהלך המחלה נכנסו להריון) זקוקות למעקב תזונתי קפדני, וזאת כדי לוודא האם תזונתן מספקת כדי שהעובר יתפתח באופן תקין, וגם באופן דומה לנשים הרות שהחלימו מאנורקסיה.

אנורקסיה במהלך ההיריון עלולה להגביר את הסיכון לסיבוכי היריון לרבות הפלה, לידה מוקדמת, לידת תינוק במשקל לידה נמוך ולידה בניתוח קיסרי.

אנורקסיה במהלך ההריון יכולה להגדיל את הסיכון להתאבדות החולה.

מניעה

אין דרך מובטחת למנוע אנורקסיה או הפרעות אכילה אחרות. המחלה מתפרצת בדרך כלל באופן פתאומי - כך שאי אפשר לדעת מראש אם אדם כלשהו יחלה במחלה ולכן קשה בדרך כלל למנוע את התפרצותה.

גם אם התגלו אצל בן אדם גורמי סיכון אפשריים להתפתחות אנורקסיה - אין זה אומר בהכרח שיחלה בה ולעומת זאת המחלה יכולה להופיע אצל אדם שלא התגלו אצלו גורמי סיכון.

רופאי ילדים נמצאים בעמדה טובה לזיהוי הסימנים המוקדמים של הפרעות אכילה ולכן עשויים לסייע במניעת אנורקסיה. במהלך ביקור שגרתי אצל רופא הילדים הוא עשוי לשאול לגבי הרגלי האכילה של הילדים וכן לגבי מידת שביעות רצונם ממראה גופם.

אם מבחינים בקרוב משפחה או בחבר הסובל מדימוי עצמי נמוך שעוסק בדיאטות קיצוניות ושאינו מרוצה מהופעתו החיצונית - כדאי לשקול לדבר איתו על הנושאים האלו.

בשנת 2012 נחקק חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות - חוק הקובע מהו המשקל המינימלי הנדרש לעיסוק בדוגמנות, זאת כדי למנוע את השימוש בדוגמנים ודוגמניות רזים יתר על המידה המהווים מודל לחיקוי המעודד הפרעות משקל ואף הפרעות אכילה בקרב האוכלוסייה.

יש תוכניות רבות למניעה של מחלת האנורקסיה המתקיימות בדרך כלל עבור ילדים ובני נוער, תוכניות אלו יערכו בבתי הספר או בקבוצות של בני נוער. ההתערבויות היעילות ביותר מתמקדות בשיפור הערכה עצמית וקריאה ביקורתית של אמצעי התקשורת. נמצא כי קידום בריאותי שמוצג בצורה מחושבת, תוך התייחסות לתזונה בריאה ולכושר גופני בניגוד להתקדמות בירידה במשקל, עשוי להגן גם מפני השמנת יתר וגם מפני הפרעות אכילה הקשורות לדימוי הגוף.

מקרים ידועים

איזבל קארו

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

אחת מקורבנות המחלה הידועות ביותר הייתה קארן קרפנטר - סולנית "הקרפנטרס" שמתה ב-4 בפברואר 1983 ואיזבל קארו - דוגמנית ושחקנית מצרפת.

ב-23 במאי 2023 נפטרה דוגמנית העבר קארין באומן מאנורקסיה, בגיל 35.

ראו גם

• בולימיה
• EDNOS
• פרו-אנה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנורקסיה נרבוזה בוויקישיתוף

• הערך "אנורקסיה נרבוזה", באתר ויקירפואה
• אוכלות את עצמן, ריאיון עם שתי חולות שנרפאו, עלון "עולם קטן"
• אנורקסיה נרבוזה באתר כמוני
• רונית רוקאס, "31 קילו של שלמות (חוצמהציצי)", באתר הארץ, 8 באוקטובר 2007
• סרטון המדגים טיפול באמנות של מטופלת הסובלת מאנורקסיה, סרטון באתר יוטיוב
• יוסי לוי, על מתאם וסיבתיות, או האם צמחונות גורמת לאנורקסיה, באתר "נסיכת המדעים"
• דורית שילה, הקדושה אנורקסיה, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2012
• בטיפולנט - ערך אנורקסיה
• מיכל יעקב יצחקי, יומנה המצמרר של חולת אנורקסיה, באתר ישראל היום, 30 במאי 2014
• כאן מקשיבים 👂 | התמודדתי עם אנורקסיה, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 5:10)
• הדוגמנית קארין באומן הלכה לעולמה בגיל 37 - אחרי שנים של מאבק באנורקסיה, סרטון בערוץ "כאן | חדשות", באתר יוטיוב (אורך: 3 ד'), 23 במאי 2023
• אנורקסיה נרבוזה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אנורקסיה נרבוזה, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.