אנטואן בינואה

אנטואן בינואה (בצרפתית: Antoine Busnois‏ ולעיתים Busnoys; סביבות 1430 – 6 בנובמבר 1492) היה מלחין ומשורר צרפתי מן האסכולה הבורגונדית של ראשית תקופת הרנסאנס. אם כי אין להתעלם מחשיבותו כמלחין מוזיקת קודש, כגון מוטטים, בינואה היה אחד הנודעים ביותר במלחיני השאנסון החילוני במאה ה-15. הוא היה המוביל באסכולה הבורגונדית המאוחרת לאחר מותו של גיום דופאי.

אנטואן בינואה
Antoine Busnois

לידה	1430 בת'ון, צרפת
פטירה	6 בנובמבר 1492 (בגיל 62 בערך) ברוז', בלגיה
מוקד פעילות	ממלכת צרפת
זרם	מוזיקת רנסאנס
סוגה	מוזיקה קלאסית, מוזיקה ליטורגית
שפה מועדפת	צרפתית של ימי הביניים, לטינית של ימי הביניים, הולנדית

כתב יד של מיסה מאת בינואה, התאריך אינו ודאי אך כנראה מאמצע המאה ה-15

קורות חייו

הפרטים על חיי בינואה בשנותיו הראשונות מסתמכים בעיקר על השערות, אבל יש מקום להניח, כי מוצאו מסביבות ביתון בפה דה קאלה, אולי מן הכפר בינה, משם כנראה לקוח שמו. אפשר שהתייחס על המשפחה האריסטוקרטית בינה; ייתכן שפיליפ דה בינה, הכומר של כנסיית נוטר-דאם בלן, היה קרוב משפחתו. אין ספק, שבינואה זכה להשכלה מוזיקלית מעולה, כנראה בבית ספר כנסייתי לשירת מקהלה אי שם בצפון או מרכז צרפת. מוצא אריסטוקרטי יכול להסביר את קשריו עם חצר המלוכה הצרפתית; כבר בשנות ה-50' של המאה ה-15 מופיע שמו ברשומות החצר, וב-1461 כיהן ככומר של משפחת המלוכה בטור. בינואה לא היה אדם שוחר שלום, כפי שמסתבר מבקשת מחילה שהגיש בטור, מן ה-28 בפברואר 1461, ובה הוא מודה בחלק שלקח בהכאה קבוצתית של כומר "עד זוב דם", לא פעם יחידה אלא חמש פעמים. בהיותו מנודה, העיז פנים לחגוג את המיסה, מעשה שהביא להחרמתו, אך האפיפיור פיוס השני חנן אותו.

מן הקתדרלה עבר בינואה לכנסיית המכללה סן מרטין, גם היא בטור, שם התמנה לתת-דיאקון בשנת 1465. יוהנס אוקכם היה גזבר המוסד הזה ונראה ששני המלחינים הכירו היטב איש את רעהו. בהמשך אותה שנה עבר בינואה לפואטיה, שם לא זו בלבד שהתמנה ל"מטריז" (ממונה על נערי המקהלה), אלא הצליח גם למשוך זרם מתמיד של זמרים מחוננים מכל המחוז; נראה שהמוניטין שלו כמורה לשירה, מלומד ומלחין נפוצו כבר למרחקים. אף על פי כן, הוא עזב את המקום בה בפתאומיות שהגיע, בשנת 1466; לא ניתנה סיבה לדבר, אבל משרת המטריז הוחזרה לקודמו בתפקיד. בשלב זה עבר בינואה לבורגונדיה.

בשנת 1467 שהה בינואה בחצר דוכסות בורגונדיה והחל לחבר מוזיקה ליושביה ממש לפני עליית שארל לכס השלטון כדוכס הבא, ב-15 ביוני, כיוון שאחד המוטטים שלו - "אין הידראוליס" - מכיל הקדשה, לפיה עודנו רוזן. שארל היה לדוכס בורגונדיה ומקץ זמן קצר נודע כשארל האמיץ, בשל שאיפותיו הצבאיות הנועזות, האכזריות ולא פעם פזיזות (שאכן הביאו לנפילתו בקרב כעבור עשר שנים). אלא שלצד אהבת הלחימה שלו, אהב שארל גם מוזיקה ובינואה נהנה מהערכה ומגמול נאה בשירותו. זאת ועוד, בשנת 1467 הופיע בינואה ברשומות יחד עם היינה ואן חיזכם ואדריאן באזין כ"מוזיקאי ומשרת אישי" לשארל.

נוסף לחובותיו כזמר ומלחין, ליווה בינואה את הדוכס במסעות הלחימה שלו, כמוהו כהיינה ואן חיזכם. בינואה היה נוכח במצור על נויס בגרמניה בשנת 1475 ויצא בשלום מן הקרב הרה האסון של 1477 בננסי (אם השתתף בו), שעלה לשארל האמיץ בחייו ובלם לצמיתות את התפשטותה של בורגונדיה.

בינואה נשאר בשירות החצר הבורגונדית עד 1482, אבל דבר אינו ידוע על עלילותיו בין שנה זו ל-1492, כאשר הלך לעולמו. בעת מותו, עבד בכנסיית סן סובר בברוז'. לאורך כל הזמן הזה התפרסם כמלחין במידה שאינה שכיחה והמוזיקה שלו נפוצה הרחק ממקום שבתו.

יצירות וסגנון

המוניטין של בינואה בתקופתו היו עצומים; קרוב לוודאי, שהיה המוזיקאי הנודע ביותר באירופה בין זמנו של גיום דופאי לזה של יוהנס אוקכם.

בינואה כתב מוזיקת קודש וחול. מתוך מוזיקת הקודש שלו, שרדו שתי מיסות קנטוס פירמוס ושמונה מוטטים (הגיוני להניח, שעוד רבים אבדו). הוא כתב כמה יצירות על פי האנטיפון המריאני "מלכת השמיים" (Regina coeli). מבחינה סגנונית, המוזיקה שלו יכולה להיחשב לנקודת האמצע בין הפשטות והמרקמים ההומופוניים של דופאי ובנשואה, לבין האימיטציה השולטת בחיבוריהם של ז'וסקן וניקולאס גומברט. הוא משתמש באימיטציה במיומנות אך לעיתים רחוקות, כותב קווים מלודיים חלקים ונוחים לשירה, ומגלה נטייה מובהקת למצלולים משולשים, המבשרת את נוהלי המאה ה-16.

על פי פייטרו ארון, ייתכן שבינואה היה מחברה של הנעימה המפורסמת L'homme armé, אחת המלודיות הנפוצות ביותר בתקופת הרנסאנס, ששימשה יותר מכל אחת אחרת כקנטוס פירמוס לחיבור מיסה. אם היה הראשון לכתוב מיסה המבוססת על L'homme armé, אם לאו, המיסה שלו עלתה על כל האחרות במידת השפעתה; המיסה של אוברכט, למשל, מקבילה במידה רבה לזו של בינואה, ואפילו דופאי מצטט ממנה באופן ישיר. ייתכן אפילו שבינואה היה זה שחיבר מחזור של שש מיסות, מבוססות כולן על אותה נעימה עצמה, שנמצא בנאפולי ויוחס לו על פי השוואה סגנונית.

בינואה חיבר גם שאנסונים, שירים חילוניים בצרפתית, ושאנסונים אלה הם הבסיס העיקרי למוניטין שלו. רובם בצורת רונדו, אבל יש ביניהם גם כמה בצורת ברז'רט; רבים מן החיבורים האלה היו לשירים פופולריים, וייתכן שאחדים התבססו על שירים פופולריים, שאבדו בינתיים. סביר להניח, שבינואה כתב בעצמו את הטקסטים לכל שיריו, כמעט. כמה מנעימותיו שימשו כחומר לחיבור מיסת קנטוס פירמוס יותר מדור אחרי מותו, לדוגמה, "פורטונה דספראטה" (ששימשה הן את אוברכט והן את ז'וסקן). שאנסון יוצא דופן הוא "אישה איומה" (Terrible dame), שלא זו בלבד שהוא דיאלוג אנטיפוני, יחיד במינו בספרות השאנסון, אלא ששמו כתוב בצרפתית עתיקה, שאיננה דורשת מומחיות מיוחדת לתרגומה.

אף כי רוב השאנסונים של בינואה מבוססים על טקסטים צרפתיים, הם כוללים גם שני טקסטים לפחות באיטלקית וטקסט אחד בפלמית. רובם כתובים לשלושה קולות, אם כי יש גם מעטים לארבעה.

יצירותיו

מיסות

1. Missa L'homme armé;
2. Missa O crux lignum;
3. Patrem Vilayge.

מיסות המיוחסות דרך השערה לבינואה

1. Missa L'Ardent desir;
2. Missa L'homme armé (I);
3. Missa L'homme armé (II);
4. Missa L'homme armé (III);
5. Missa L'homme armé (IV);
6. Missa L'homme armé (V);
7. Missa L'homme armé (VI) (שש המיסות האלה מנאפולי מיוחסות לבינואה על סמך הדמיון הסגנוני)
8. Missa sine nomine;
9. Missa Quant ce viendra.

מוטטים ומגניפיקטים

1. Ad coenam agni providi;
2. Alleluia, verbum caro factum est;
3. Anima mea liquefacta est / Stirps Jesse;
4. Anthoni usque limina;
5. Asperges me (lost);
6. Conditor alme siderum;
7. Gaude coelestis domina;
8. In hydraulis;
9. Lamentation on the death of Guillaume Dufay (probably written in 1474, lost);
10. Magnificat sexti toni;
11. Noel, noel;
12. Regina caeli (I);
13. Regina caeli (II);
14. Victimae paschali laudes.

מוזיקה חילונית

1. Acordes moy;
2. Advegne que advenir pourra;
3. Amours nous traicte / Je m'en vois;
4. A qui vens tu tes coquilles;
5. Au gré de mes iculx;
6. A une dame;
7. Au povre par necessité;
8. A vous, sans autre;
9. Bel acueil;
10. Bone chére;
11. Ce n’est pas moy;
12. C'est bien maleur;
13. C'est vous en qui;
14. Con tutta gentileça;
15. Corps digne / Dieu quel mariage;
16. Cy dit benedicite;
17. En soustenant;
18. En tous les lieux;
19. En voyant sa dame;
20. Esaint-il merci;
21. Faictes de moy;
22. Faulx mesdisans;
23. Fortuna desperata;
24. (O) Fortune, trop tu es dure;
25. Ha que ville;
26. In myne zynn;
27. Ja que lui ne;
28. J'ay mayns de bien;
29. J'ay pris amours tout au rebours;
30. Je m'esbaïs de vous;
31. Je ne demande aultre degré;
32. Je ne demande lialté;
33. Je ne puis vivre ainsi;
34. Joye me fuit;
35. Laissez dangier;
36. L'autrier la pieça /En l'ombre du buissonet / Trop suis jonette;
37. L'autrier que passa;
38. Le corps s'en va;
39. Le monde a tel;
40. Ma damoiselle;
41. Maintes femmes;
42. Ma plus qu'assez;
43. Ma tres souveraine princesse;
44. M'a vostre cueur;
45. Mon mignault / Gracieuse, playsant;
46. Mon seul et sangle souvenir;
47. On a grant mal / On est bien malade;
48. Pour entretenir mes amours;
49. Pucellotte;
50. Quant j'ay au cueur;
51. Quant vous me ferez;
52. Quelque povre homme;
53. Quelque povre homme;
54. Resjois toy terre de France / Rex pacificus;
55. Seule a par moy;
56. Soudainementmon cueur;
57. Terrible dame;
58. Une filleresse / S'il y a compagnion / Vostre amour;
59. Ung grand povtre homme;
60. Ung plus que tous;
61. Vostre beauté / Vous marchez;
62. Vostre gracieuse acointance.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנטואן בינואה בוויקישיתוף

• אנטואן בינואה, באתר AllMusic (באנגלית)
• אנטואן בינואה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אנטואן בינואה, באתר Discogs (באנגלית)
• אנטואן בינואה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אנטואן בינואה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)