אניו מוריקונה

אניו מוריקונה (באיטלקית: Ennio Morricone;‏ 10 בנובמבר 1928 – 6 ביולי 2020) היה מלחין ומנצח איטלקי, במהלך הקריירה שלו הלחין מוזיקה ליותר מ-400 פסקולים ויותר ממאה יצירות קלאסיות. זכה בפרס אוסקר לשם כבוד (2006) על מפעל חיים, ובפרס אוסקר לפסקול המקורי הטוב ביותר (2015), מתוך שש מועמדויות. הוא זכה בשלושה פרסי גראמי, שלושה פרסי גלובוס הזהב, שישה פרסים של האקדמיה הבריטית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה, שני פרסים של האקדמיה האירופית לקולנוע, פרס אריה הזהב ופרס פולאר למוזיקה. 70 מהסרטים שיצר להם פסקול זכו בפרסים.

אניו מוריקונה
Ennio Morricone

לידה	10 בנובמבר 1928 רומא, ממלכת איטליה
פטירה	6 ביולי 2020 (בגיל 91) רומא, איטליה
שם במה	Dan Savio
מקום קבורה	Cimitero Laurentino
מוקד פעילות	רומא
תקופת הפעילות	1946–2020 (כ־74 שנים)
מקום לימודים	האקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליה
סוגה	פסקול סרטים
שפה מועדפת	איטלקית
כלי נגינה	פסנתר, חצוצרה
חברת תקליטים	וירג'ין רקורדס
בן או בת זוג	מריה טרוויה
צאצאים	אנדריאה מוריקונה, ג'ובאני מוריקונה
מספר צאצאים	4
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד (12 במרץ 2009) פרס מפעל חיים של האקדמיה האירופית לקולנוע (1999) נמר הכבוד (1989) פרס האקדמיה האירופית לקולנוע למלחין הטוב ביותר (2013) פרס נסיך אסטוריאס לאמנות (2020) עיטור ארטיס בוהמי אמיקיס (12 בפברואר 2015) אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (27 בדצמבר 2017) פרס אוסקר לשם כבוד פרס אוסקר למוזיקה המקורית הטובה ביותר (2014) פרס רצועת הכסף לפסקול הטוב ביותר (1965, 1970, 1972, 1985, 1988, 2000, 2001, 2007, 2013) מדליית זהב של מסדר ההצטיינות האיטלקי לתרבות ואמנות (25 בפברואר 2000) פרס גראמי של חבר הנאמנים (2014) פרס גראמי כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד מסדר השמש העולה, דרגה רביעית בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
www.enniomorricone.org
פרופיל ב-IMDb
חתימה

היצירות המוכרות שלו כוללות את: "האקסטזה של זהב", "Se telefonando", "איש עם מפוחית", "הנה לך", "Chi Mai", "האבוב של גבריאל" ו-"E Più Ti Penso". הוא השפיע על אמנים רבים כולל הנס צימר, דיינג'ר מאוס, דייר סטרייטס, מיוז, מטליקה, שדות הנפילים ורדיוהד.

ביוגרפיה

נולד ברומא לליברה רידולפי ולמריו מוריקונה, במשפחה בת חמישה ילדים. לאמו הייתה חנות בדים קטנה ואביו עבד כנגן חצוצרה בהרכבים שונים. אביו לימד אותו לקרוא תווים ולנגן במספר כלים. הוא החל בלימודי נגינה בחצוצרה באקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליה וסיים אותם בהצלחה ב-1946.

עבודתו המוזיקלית

מוריקונה התפרסם בעיקר בשל פסקולים שכתב לסרטים. הוא כתב מוזיקה ליותר מ-500 סרטים וסדרות טלוויזיה, בהם כ-30 מערבונים. מוריקונה זכה בתהילת עולם על המנגינה שהלחין לסרט "הטוב, הרע והמכוער" בבימויו של סרג'ו לאונה (1966). בשנים שלאחר מכן הוא זכור בשל המוזיקה שהלחין לסרט "המיסיון" (שם הסרט תורגם בשעתו לעברית כ"המשימה") משנת 1986 בכיכובם של רוברט דה נירו וליאם ניסן, כשהמנגינה הבולטת ביותר היא "האבוב של גבריאל", שזכה לגרסאות כיסוי ווקאליות ואינסטרומנטליות רבות. "ימים ברקיע" בבימויו של טרנס מאליק, "זאב" בבימויו של מייק ניקולס, "הבלתי משוחדים" בבימויו של בריאן דה פלמה, "סינמה פרדיסו" בבימויו של ג'וזפה טורנאטורה ו"הדבר" בבימויו של ג'ון קרפנטר. הבמאי קוונטין טרנטינו נוהג לשלב מנגינות של מוריקונה בחלק מסרטיו, אם כי המנגינות נלקחו מפסקולים קודמים ולא נכתבו במיוחד לסרטיו. ברם, עבור סרטו השמיני של טרנטינו, "שמונת השנואים" (2015), הלחין מוריקונה את הפסקול.

פרסים

ב-2007 קיבל פרס אוסקר לשם כבוד על תרומתו למוזיקה בקולנוע. הוא היה המלחין השני בהיסטוריה של טקסי האוסקר שקיבל פרס על מפעל חיים. ב-2016 קיבל פרס אוסקר נוסף, על הפסקול שהלחין לסרטו של טרנטינו, "שמונת השנואים" ובכך היה לזוכה המבוגר ביותר שזכה בפרס אוסקר.

חיים אישיים

באוקטובר 1956 נישא למרי טרוויה, אותה פגש ב-1950. לשניים נולדו שלושה בנים ובת. רעייתו כתבה מילים למספר פסקולים שהלחין. בנו אנדראה גם הוא מלחין ומנצח. בנו ג'ובאני הוא קולנוען המתגורר בניו יורק.

אניו מוריקונה נפטר ב-6 ביולי 2020.

הנצחה

בשנת 2021 יצא הסרט הדוקו "אניו" בביומו ג'וזפה טורנאטורה (במאי הסרט סינמה פריסו), שעוסק בדמותו והשפעתו של אניו מוריקנה.

פסקולים שכתב לסרטים

מוריקונה מכר יותר מ-70 מיליון תקליטים ברחבי העולם במהלך הקריירה שלו שנפרשה על פני שבעה עשורים. בשנת 1971 קיבל את תקליט הזהב הראשון שלו (דיסקו ד'אורו) עבור מכירת 1,000,000 תקליטים באיטליה ו"טארגה ד'אורו" עבור מכירות עולמיות של 22 מיליון.

• בעבור חופן דולרים (1964)
• סלאלום (1965)
• הטוב, הרע והמכוער (1966)
• ציפורי טרף, ציפורי שיר (1966)
• הקרב על אלג'יר (1966)
• הצלפים (1967)
• היו זמנים במערב (1968)
• תיאורמה (1968)
• קוראים לי אף אחד (1973)
• משה (מיני-סדרה) (1974)
• סאלו או 120 ימי סדום (1975)
• 1900 (1976)
• ימים ברקיע (1978)
• המקצוען (1981)
• היצור (1982)
• כלב לבן (1982)
• היו זמנים באמריקה (1984)
• המיסיון (1986)
• הבלתי משוחדים (1987)
• פרנטיק (1988)
• סינמה פרדיסו (1989)
• קשור אותי! אהוב אותי! (1990)
• המלט (1990)
• באגסי (1991)
• עיר של אושר (1992)
• שיקוי אהבה מס' 9 (1992)
• בקו האש (1993)
• זאב (1994)
• לוליטה (1997)
• עיר אפלה (1998)
• 72 מטרים (2004)
• לרדת מהפסים (2005)
• ללא גורל (2005)
• ג'אנגו ללא מעצורים (2012)
• שמונת השנואים (2015)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אניו מוריקונה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אניו מוריקונה (באנגלית ובאיטלקית)

• אניו מוריקונה, ברשת החברתית פייסבוק
• אניו מוריקונה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• אניו מוריקונה, ברשת החברתית אינסטגרם
• אניו מוריקונה, סרטונים בערוץ היוטיוב
• אניו מוריקונה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אניו מוריקונה, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• אניו מוריקונה, באתר AllMovie (באנגלית)
• אניו מוריקונה, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• אניו מוריקונה, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• אניו מוריקונה, באתר Metacritic (באנגלית)
• אניו מוריקונה, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• אניו מוריקונה, באתר אייטונס (באנגלית)
• אניו מוריקונה, באתר ספוטיפיי
• אניו מוריקונה, באתר Last.fm (באנגלית)
• אניו מוריקונה, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
• אניו מוריקונה, באתר AllMusic (באנגלית)
• אניו מוריקונה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אניו מוריקונה, באתר Discogs (באנגלית)
• אניו מוריקונה, באתר Songkick (באנגלית)
• אניו מוריקונה, באתר Genius
• אניו מוריקונה, באתר DNCI
• אניו מוריקונה, באתר בילבורד (באנגלית)
• בן שלו, הצלילים המכאיבים, המוזרים, הנצחיים של אניו מוריקונה, באתר הארץ, 23 בפברואר 2007
• טליה אלון, אניו מוריקונה (2020-1928): הרהורים על מוזיקה וקולנוע, באתר "דיומא", 14 ביולי 2020
• יעל שוב, רקוויאם לפסקול: הספד מוזיקלי למלחין האגדי אניו מוריקונה, באתר Time Out תל אביב, 6 ביולי 2020
• אניו מוריקונה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)