אסטלת הנשרים
אַסְטֶלַת הַנְשָׁרִים (באנגלית: Stele of the Vultures) הוא השם שניתן במחקר הארכאולוגי-היסטורי למונומנט מתקופת השושלות הקדומה 3 במסופוטמיה (2600-2350 לפנה"ס), המהלל את ניצחון עיר המדינה לַגַשׁ על שכנתה אוּמָה. חקוקים בה תמונות קרב ונושאים דתיים שונים, והיא נקראת על שום הנשרים הנראים באחת הסצנות. האסטלה הוכנה מלוח אבן גיר אחד שלם, ממנו שרדו לימינו שבעה שברים בלבד. אלה נתגלו בשלהי המאה ה-19 בעיר השומרית הקדומה גירסו בדרום עיראק ומוצגים כיום במוזיאון הלובר בפריז.
גילוי האסטלה עריכה
שלושת השברים הראשונים של האסטלה נתגלו בגירסו במהלך חפירות שערך הארכאולוג הצרפתי ארנסט דה סַרְזֵק בשנות ה-80 של המאה ה-19. שלושה שברים נוספים נחשפו בחפירה שנערכה במקום בשנים 1888–1889. הפיסה השביעית, שזוהתה מאוחר יותר כחלק מאסטלת הנשרים שמקורה בגירסו, נקנתה על ידי המוזיאון הבריטי בשוק העתיקות ב-1898. תחילה סירב המוזיאון הבריטי להעביר את החלק שברשותו לידי הלובר, אך ב-1932 נעתר לבסוף לבקשת הצרפתים לכלול אותו באסטלה המשוחזרת לצד השברים האחרים.[1]
תוכן האסטלה עריכה
גובהה של אבן הזיכרון השלמה, כפי ששוחזרה ומוצגת כיום בלובר, היה 1.80 מטרים, רוחבה 1.30 מטרים, עוביה 11 ס"מ ושפתה העליונה מעוגלת. היא נחצבה מטבלת אבן גיר אחת וחקוקים עליה תבליטים משני צדדיה.[2] האסטלה משויכת למסורת הנצחת ניצחונות צבאיים על גבי אבני זיכרון שרווחה במסופוטמיה מאמצע עד סוף האלף השלישי לפנה"ס. מונומנט דומה לה הוא אסטלת הניצחון של נרם-סין, שנוצרה בתקופה האכדית מיד לאחר תקופת השושלות הקדומה 3.[3]
על כל אחד משני צדדי האסטלה חקוקות תמונות שונות זו מזו, ועל כן סבורים החוקרים כי צד אחד של האסטלה נושא אופי מיתולוגי והשני אופי היסטורי. הצד המיתולוגי נחלק לשני רגיסטרים (רצועות). ברגיסטר העליון והגדול יותר נראית דמות גדולה של גבר המחזיק שרביט בידו הימנית ואנזו או נשר בעל ראש אריה בידו השמאלית. דמות זו מזוהה, על פי האנזו, כנינגירסו, האל-המגן של לגש. מתחת לאנזו נראית רשת-ציד גדולה מלאה גופות גברים עירומים. מאחורי נינגירשו עומדת דמות קטנה יותר של אישה, לראשה שביס בעל קרניים ומכתפיה מזדקרים שרביטים. דמות זו מזוהה כאלה נינהורסג. מצב השתמרותו של הרגיסטר התחתון, הקטן יותר, גרוע מאוד, אך על ידי השוואה עם ממצאים אחרים מאותה תקופה מניחים החוקרים כי התמונה המוצגת בו היא של האל נינגירסו ניצב על גבי מרכבה רתומה לחיות מיתולוגיות.[4]
הצד ההיסטורי נחלק לארבעה רגיסטרים אופקיים. ברגיסטר העליון נראה אאנתום, מלך לגש, מוליך שורת חיילים אלי קרב, הרומסים תחת רגליהם את אויביהם המובסים. מעליהם מעופפים הנשרים שעל שמם נקראת האסטלה, אוחזים במקוריהם את ראשי האויבים המתים. ברגיסטר השני נראים חיילים חמושים בכידונים צועדים אחרי המלך, הנוסע במרכבת מלחמה ובידו כידון. ברגיסטר השלישי ניתן להבחין בחלק קטן של דמות, כפי הנראה יושבת. מלפנים לה נראים פרה קשורה באפסר אל מוט וכהן עירום הניצב על ערימת גוויות של חיות ונוסך נסכים על שני צמחים העולים מתוך כדים. משמאל לתמונה זו נראית ערימת גופות עירומות ומסביבה פועלים לבושי חצאיות וסלים על ראשיהם. מן הרגיסטר הרביעי נשתמר חלק קטן בלבד, ובו נראית יד אוחזת בכידון שחודו נוגע בראשו של חייל אויב.[4] לשון הכתובת ליד חייל האויב, על פי הצעת השחזור של חוקרים אחדים, היא: "קלבום, מלך קיש".[5]
הכתובות החקוקות על האסטלה מטושטשות מאוד. הן ממלאות את הרווחים "השקועים" שבין תבליטי התמונות, ונמשכות ברצף מצדה האחד של האסטלה אל צדה השני. הטקסט כתוב בכתב היתדות השומרי. מתוכנן של הכתובות אנו יודעים, כי האסטלה הוכנה במצוות אאנתום, מלך לגש, בסביבות 2460 לפנה"ס, ומתארת סכסוך עם אומה על חלקת אדמה חקלאית שהשתרעה בין שתי ערי המדינה.[4] הסכסוך הגיע לסיומו לאחר קרב, בו ניצח אאנתום, המתואר כאהוב על האל נינגירסו, את צבא אומה. לאחר הקרב נשבע מלך אומה כי לא יפלוש שנית אל שטחה של לגש, אחרת ייענש על ידי האלים.[6]
|
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Barrelet, Marie-Thérèse (1970). "Peut-On Remettre en Question la "Restitution Matérielle de la Stèle des Vautours"?". Journal of Near Eastern Studies 29 (4): 233–258
- ^ Winter, Irene J. (1985). "After the Battle is Over: The 'Stele of the Vultures' and the Beginning of Historical Narrative in the Art of the Ancient Near East". In Kessler, Herbert L.; Simpson, Marianna Shreve. Pictorial Narrative in Antiquity and the Middle Ages. Center for Advanced Study in the Visual Arts, Symposium Series IV. 16. Washington DC: National Gallery of Art. pp. 11–32
- ^ Pollock, Susan (1999). Ancient Mesopotamia. The Eden that Never Was. Case Studies in Early Societies. Cambridge: Cambridge University Press. p. 181
- ^ 1 2 3 Winter (1985), 11-32
- ^ Thorkild Jacobsen (1970), Toward the image of Tammuz and other essays on Mesopotamian history and culture. p. 393; Eva Strommenger (1964), Five thousand years of the art of Mesopotamia. p. 396
- ^ Frayne, Douglas R. (2008). Presargonic Period (2700-2350 BC). Royal Inscriptions of Mesopotamia: Early Periods. 1. Toronto: University of Toronto Press. pp. 126–140