אצטרולב

אַצְטְרוֹלָב (ביוונית עתיקה: ἀστρολάβος) הוא מכשיר מכני, המשמש לקביעת זוויות גרמי השמים ביחס לאופק, והיה מכלי הניווט העיקריים עד למאה ה-18, בה נתפס מקומו על ידי הסקסטנט.

מבנה עריכה

אצטרולב מורכב מלוח עגול, המכויל במעלות (בדומה למד זווית), ומזרוע מסתובבת המחוברת למרכזו. כאשר סימון ה-0° מיושר עם האופק, וכוכב כלשהו (או כל גוף שמימי אחר, שמיקומו ידוע) "נראה" בקצה הזרוע, נמדדת הזווית (במעלות) אל הכוכב (מכאן השם "אסטרו" - כוכב + "לב" - לקחת).

על המעגל חרוטים קווי הקואורדינטות שמייצגים הטלה סטריאוגרפית של הספירה השמימית, כפי שהם במקום ידוע כלשהו על פני כדור הארץ. מעל מערכת הגריד הזו מסתובבת ה"רטה", שהיא מסגרת עם סימונים שנקודותיה מסמלות כוכבי שבת. לאחר שהמכשיר מכויל לשעה הנוכחית, ניתן לקרוא את מיקום הכוכב מהגריד. ניתן לבצע גם את ההפך ולהתאים את האצטרולב למיקום הידוע, ולדעת, לפי החישוב, מה השעה.

היסטוריה עריכה

האצטרולב הומצא ככל הנראה על ידי היפרכוס (המאה ה-2 לפנה"ס). תלמי היה הראשון שתיאר הטלה סטריאוגרפית (במאה ה-2). האצטרולב הגיע לעולם המוסלמי במאה ה-8 או ה-9 ועל כן מקור שמו הוא בערבית.

האצטרולב חזר מחדש לאירופה דרך ספרד המוסלמית במאה ה-11 (המגלים הנוצריים המוקדמים של האסטרונומיה הערבית היו גרברט מאורילק והרמנוס קונטרקטוס).

הרקע המתמטי בוסס על ידי אל-באטאני בחיבורו "כיתאב אז-זיג'" (920 בקירוב), שתורגם ללטינית על ידי אפלטון טיבורטינוס (De Motu Stellarum).

הסופר האנגלי ג'פרי צ'וסר (סביבות 1343–1400) כתב חיבור על האצטרולב עבור בנו.

במאה ה-15, בונה המכשירים הצרפתי ז'ן פוסוריס (סביבות 1365–1436) התחיל למכור אצטרולבים בחנותו בפריז, כמו גם שעוני-שמש ידניים והמצאות מדעיות נוספות של התקופה.

האצטרולב המתכתי הראשון הידוע במערב אירופה תוכנן ונבנה על ידי האסטרונום היהודי רבי אברהם זכות (1452–1514) בליסבון שבפורטוגל. האצטרולבים המתכתיים היו מדויקים בהרבה מאלה העשויים עץ.

ב-2014 התגלה אצטרולב בספינה שטבעה מול חופי עומאן, אשר נוצר בין 1496 ל-1501 ונחשב לעתיק ביותר בעולם עד לגילויים חדשים ב-2024.

"האצטרולב של סודרה (Sodré)", נמצא בקרבת האי אל-חאלניה בהריסות הספינה אסמרלדה ששימשה במסעו השני של הצי של מגלה הארצות וסקו דה גאמה להודו, בשנת 1502^[2].

בשנת 2024 פורסמו בכתב העת Nuncius תגליות אודות איצטרולב עתיק שנמצא במוזיאון בעיר ורונה שבאיטליה. ד"ר פדריקה ג'יגנטה, מהפקולטה להיסטוריה של אוניברסיטת קיימברידג', מצאה שהאיצטרולב הוא מהמאה ה-11, ושהיה בשימושם של איסלאמים לפי שורות מתוך תפילות מוסלמיות ושמות של חלק מהן החרוטים במכשיר, יהודים לפי כיתוב העברית שבו, ונוצרים אירופאים לפי המספרים המופיעים בכל צדדיו. בנוסף, היא זיהתה את הכלי ככלי שנוצר באל-אנדלוס, אזור בחצי האי האיברי שהיה תחת שליטה מוסלמית בין השנים 711 -1492^[3].