ארדיטי (צבא איטליה)

הארדיטי (באיטלקית Arditi (מעיזים)), היו יחידות של חיילי סער בצבא איטליה במלחמת העולם הראשונה.

היסטוריה

יחידות הקודמות לארדיטי

יחידות שונות של חיילי סער הוקמו במהלך מלחמת העולם הראשונה על ידי הצבאות הלוחמים. אלה הצטיינו בקלות תנועה, נחישות בביצוע, יחד עם תכנון ותיאום מדוקדקים. לאלה נלוו הילה ויוקרה של יחידות עילית.

כבר ב-1914, לאחר פרוץ המלחמה, אך עוד בטרם איטליה נכנסה למלחמת העולם הראשונה, ניתנו למפקדי הרגימנטים השונים בצבא איטליה הוראות להקים קבוצות של סיירים המאומנים לפעולה מעבר לקווי האויב. הראשונה בין אותן יחידות הוקמה במנצאנו (Manzano) שבנפת אודינה ב-29 ביולי (אירוע הנחגג במקום מדי שנה עד ימינו). בהמשך, לאחר שאיטליה הצטרפה למדינות ההסכמה כצד פעיל במלחמה, הוקמו 'פלוגות המוות' (compagnie della morte), שאף אותן ניתן לראות כמבשרות הארדיטי. חיילי פלוגות אלה נבחרו מבין המתנדבים בשל אומץ ליבם. אימוניהם כללו, נוסף לאימון הבסיסי, קרב פנים אל פנים ופרקים בהנדסה צבאית. תפקידם היה לפלס דרך בעת שהצבא האיטלקי תקף, באמצעות חיתוך או פיצוץ מכשולי התיל שלפני ביצורי האויב, והתגברות על עמדות עקשניות בנתיב ההתקפה. בשל תפקידם, אשר הצריך זריזות תנועה, נשאו משא קל משל חיילים אחרים, ולעיתים ויתרו על הרובים פן יפריעו להם במרחב המוגבל אשר אפיין את לוחמת החפירות.

הקמת הארדיטי

ב-1917, קצינים צעירים בצבא איטליה, אשר מאסו בקיפאון אשר שרר בחזית בצפון איטליה מול אוסטרו-הונגריה, לחצו להקים פלוגות הסתערות אשר יסייעו בפריצת קו ביצורי האויב. כיוון שכך, נתקבלה החלטה על הקמת יחידות כאלה בצבא איטליה. עם זאת, מחלוקות לגבי הציוד והאימונים של אותן יחידות עיכבו את הקמתן עד שזו אושרה רשמית ב-29 ביולי. כל יחידה כזו הייתה בגודל של גדוד מוקטן (במושגי אותה מלחמה), ובו כ-600 חיילים, 150 בכל אחת משלוש פלוגות, ובנוסף שש חוליות המצוידות בתת מקלעים, ושש חוליות של מפעילי להביור. מחנה האימונים של אלה הוקם במנצאנו, ולאחר נפילת מחנה האימונים בקרב קפורטו, נערכו באופן מבוזר, כאשר כל אחת מאותן יחידות מאמנת את חיילי הסער בנפרד. אימונים אלה היו מאתגרים, וכללו פיתוח כושר גופני, קרב מגע, הסתערות על יעד מבוצר, הטלת רימון ועוד. חיילי היחידות היו תחילה, וגם בהמשך, ברובם מתנדבים, אך היו גם חיילים אשר בלטו בכושרם הגופני ובכושר העמידה, והופנו לארדיטי מיחידות אחרות. בין המצטרפים לארדיטי בלטו במספרם היחסי הברסליארי והאלפיני, ומדיהם של ארדיטי שמוצאם מיחידות אלה המשיכו לשאת סימני היכר של צור מחצבתם. החימוש האופייני לחיילי הארדיטי היה רובה קל, כידון ו-25 רימוני יד. יחידות הארדיטי צוידו בשפע יחסי של נשק מסייע אוטומטי.

כרזת תעמולה של הארדיטי

ביוני 1918 הוקמה אוגדה של ארדיטי, ובה תשע יחידות של חיילי סער. אחריה הוקמה אוגדה נוספת, ומשתיהן הוקם גיס (קורפוס). בנוסף, הוקמה יחידה של חיילי סער בכל ארמיה בצבא איטליה. כך, עד סוף המלחמה הוקמו בסך הכל 42 יחידות כאלה.

השתתפות בלחימה

רבים מהארדיטי נטלו חלק בקרב נהר פיאווה. הארדיטי צלחו את הנהר בשחייה והסתערו בכידונים על האוסטרו-הונגרים שבגדה השנייה. לארדיטי נודעה חשיבות רבה בהבקעה הסופית של האיטלקים בחזית פיאווה (קרב ויטוריו ונטו) בנובמבר 1918, אשר סימנה מבחינתם את הניצחון הסופי על האוסטרו-הונגרים.

אחרי מלחמת העולם הראשונה

יחידות הארדיטי פורקו בדצמבר 1919 ובינואר 1920. רבים מחבריהן, או חבריהן לשעבר, הצטרפו ב-1919 אל גבריאלה ד'אנונציו במסעו לכיבוש פיומה. בהמשך, רבים מחברי הארדיטי הצטרפו אל מוסוליני ואל המפלגה הפשיסטית. זו, מצידה, אימצה חלק מן הסמלים והערכים של הארדיטי, כמו הצבע השחור, חלק ממורשת הגבורה ואחוות הלוחמים שיוחסו לארדיטי, וכן גם את הג'ובינצה, המנון המפלגה, אשר היה פופולארי בזמנו (אם כי במילים אחרות) בקרב הארדיטי.

אם כי נטייה לכיוון הפשיסטי הייתה נפוצה בקרב יוצאי הארדיטי, היו אחרים, ה'ארדיטי דל פופולו' (Arditi del Popolo, בתרגום חופשי: המעיזים העממיים), אשר נטו לכיוון הנגדי, ואף אלה גייסו אלמנטים ממורשת הארדיטי למאבקם. ה'ארדיטי דל פופולו' דוכאו, ולבסוף פסקו להתקיים, עם התבססות המפלגה הפשיסטית בשלטון באיטליה.

מספר יחידות איטלקיות במלחמת העולם השנייה, ביחוד יחידות פשיטה, נקראו בשמות הנושאים את שם הארדיטי או את מורשתם, ומסורת זו נמשכת עד לימינו.

לקריאה נוספת

באנגלית:

Behan, Tom (2003). The Resistible Rise of Benito Mussolini. London: Bookmarks. ISBN 978-1-898876-90-8.

באיטלקית:

Balsamini, Luigi (2002). Gli Arditi del Popolo. Dalla guerra alla difesa del popolo contro le violenze fasciste (in Italian). Casalvelino Scalo: Galzerano.

Cordova, Ferdinando (1969). Arditi e legionari dannunziani (in Italian). Padova: Marsilio.

Francescangeli, Eros (2000). Arditi del Popolo. Argo Secondari e la prima organizzazione antifascista (1917–1922) (in Italian). Roma: Odradek.

Fuschini, Ivan (1994). Gli Arditi del Popolo (in Italian). Preface by Arrigo Boldrini. Ravenna: Longo.

Rossi, Marco (1997). Arditi, non gendarmi! Dall'arditismo di guerra agli arditi del popolo 1917-1922 (in Italian). Pisa: BFS.

קישורים חיצוניים

• Arditi in English
• Salvante, Martina: Arditi, in: 1914-1918-online. International Encyclopedia of the First World War.
• The Flower of Battle
• A Dagger used by Arditi
• Italian Army resurrects the battle proven Arditi Dagger (אורכב 01.10.2008 ב Archive.today)
• COMSUBIN page showing their patch with the Caiman clenching the dagger
• Arditi del Popolo PDF
• Approfondimento/2
• Arditi at Barricateaparma.it
• Arditi at Cimeetrincee.it
• Arditi Dagger (ru) (אורכב 30.01.2017 בארכיון Wayback Machine)
• Origin of the Arditi at Ardito2000.it