ארטור דה קוסטה אה סילבה

אַרְטוּר דֶּה קוֹסְטָה אה סִילְבָהפורטוגזית: Artur da Costa e Silva; ‏3 באוקטובר 189917 בדצמבר 1969) היה איש צבא בדרגת מרשל ברזיל (מקביל לפילדמרשל) ופוליטיקאי ברזילאי. ארטור דה קוסטה א סילבה היה מראשי הכת הצבאית שעלתה לשלטון בהפיכת 1964 והיה הנשיא הדיקטטורי הצבאי בין השנים 1967–1969, השני במהלך תקופת הדיקטטורה הצבאית בברזיל לאחר אומברטו קסטלו ברנקו.

ארטור דה קוסטה אה סילבה
Artur da Costa e Silva
לידה 3 באוקטובר 1899
תקווארי, ריו גראנדה דו סול, הרפובליקה הברזילאית הראשונה
פטירה 17 בדצמבר 1969 (בגיל 70)
ריו דה ז'ניירו, מדינת ריו דה ז'ניירו, הדיקטטורה הצבאית בברזיל
מדינה ברזילברזיל ברזיל
השכלה Academia Militar das Agulhas Negras עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הברית להתחדשות לאומית
בת זוג יולנדה קוסטה אה סילבה
נשיא ברזיל ה־27
15 במרץ 196731 באוגוסט 1969
(שנתיים ו־24 שבועות)
קריירה צבאית
מדינה ברזיל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הכוחות המזוינים של ברזיל
תקופת הפעילות 19211969 (כ־48 שנים)
דרגה מרשל ברזיל (מקביל לפילדמרשל)
פעולות ומבצעים
פרסים והוקרה
  • הצלב הגדול של מסדר הצלב הדרומי
  • הצלב הגדול של מסדר המגדל והחרב
  • הצלב הגדול של המסדר הצבאי של ישו
  • הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות המלכותי הנורווגי
  • מסדר אולף הקדוש עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קוסטה אה סילבה נולד בשנת 1899 בתקווארי שבמדינת ריו גראנדה דו סול להורים סוחרים פורטוגלים, מאיי מדירה. הוא למד במכללה הצבאית בפורטו אלגרה וסיים שם את לימודיו ראשון בכיתתו. בשנת 1918 החל ללמוד בבית הספר הצבאי ריאלנגו בריו דה ז'ניירו וסיים שלישי בכיתתו. בשנת 1922 החל את דרכו בצבא כקצין צעיר והתקדם בסולם הדרגות. במחצית הראשונה של 1944 השתלם בארצות הברית וכשחזר לימד טקטיקה כללית בבית הספר לפיקוד ומטה של צבא ברזיל. בין השנים 19501952 היה הנספח הצבאי בארגנטינה, וכשחזר לברזיל הועלה לדרגת גנרל ב-2 באוגוסט 1952. בין השנים 19571959 היה מפקד הפיקוד השלישי של ברזיל ובין השנים 19611962 פיקד על הארמייה הרביעית של ברזיל. בהמשך קיבל תפקידים שונים במטה הכללי.

בסוף שנת 1963 השתתף בקשר להדחתו של נשיא הרפובליקה הברזילאית והתמנה לתפקיד שר הביטחון של ברזיל תחת אומברטו קסטלו ברנקו בשנת 1964. כשר ביטחון הגן על האינטרסים של הימין הקיצוני בצבא ברזיל. בשנת 1966 נבחר לנשיא ברזיל על ידי הקונגרס של ברזיל והושבע לתפקיד ב-15 במרץ 1967. אל מול אופוזיציה חזקה של סטודנטים, פועלים ודמויות מפתח בפוליטיקה הברזילאית, הוא העביר שינויים בחוקה הברזילאית אשר הגבירו את כוחו של הנשיא והביא לפיזורו של הקונגרס. השינויים בחוקה גם הוציאו את האופוזיציה אל מחוץ לחוק והגבירו את הצנזורה על אמצעי התקשורת. באוגוסט 1969 לקה בשבץ מוחי[1] והועבר מתפקידו על ידי שריו מהצבא אשר השליטו חונטה צבאית על המדינה. בדצמבר 1969 נפטר קוסטה אה סילבה בריו דה ז'ניירו.

ביוגרפיה עריכה

קריירה צבאית עריכה

ארטור דה קוסטה אה סילבה נולד בשנת 1899 בעיר תקווארי, מדינת ריו גראנדה דו סול, בתקופת הרפובליקה הברזילאית הראשונה. הוריו היו אלשיו רוצ'ה אה סילבה ואלמרינדה מסקוויטה דה קוסטה אה סילבה. מוצאו היה מעורבב בין איי מדירה לליסבון, בירת ממלכת פורטוגל, ממנה היגר סבא רבא שלו אל האימפריה הברזילאית. קוסטה אה סילבה החל את הקריירה הצבאית שלו במכללה הצבאית בפורטו אלגרה, בירת מדינת ריו גראנדה דו סול. בשנת 1918 עבר לאקדמיית "מיליטרה דו ריאלנגו" בריו דה ז'ניירו, אשר באותה התקופה הייתה בירתה הלאומית של ברזיל. בשאיפה בשנת 1921, בשנת 1922 סיים בהצלחה קורס קצונה.

ב-5 ביולי 1922, קוסטה אה סילבה השתתף בניסיון להפיל את הממשלה הקיימת כאשר החל במרד מזוין בידי בריגדת חיל הרגלים הראשונה של כוחות היבשה. המרד כשל כאשר נשיא ברזיל, אפיטסיו פסואה, הורה על הפלתו בידי כוחות הצבא הנאמנים לממשלה הרפובליקנית הקיימת. לאחר שנתפס, נשלח קוסטה אה סילבה למאסר בגין בגידה במוסד השלטון הרפובליקני. באותה שנה, לאחר שסיים את שהותו בבית הסוהר, קוסטה אה סילבה שב לשירות פעיל, הועלה לדרגת לוטננט, והועבר לשירות במדינת מינאס ז'ראיס, שם פגש והתחתן עם יולנדה ברבוסה קוסטה אה סילבה, בתו של איש צבא[2]. בקריירה הצבאית המוצלחת שלו, קוסטה אה סילבה הוא הועלה לדרגת קפטן בשנת 1931, לדרגת מייג'ור בשנת 1937 ולדרגת לוטננט קולונל בשנת 1943. בשנת 1958 הוא הועלה לתפקיד מפקד דיוויזיית חי"ר והיה בדרגת לוטננט גנרל. קוסטה אה סילבה היה נספח צבאי בארגנטינה בין השנים 1950–1952 איפה שהתרשם מסגנון המשטר הדיקטטורי של חואן דומינגו פרון. הוא פיקד על האזור הצבאי השלישי בריו גראנדה דו סול, הדיוויזיה השנייה במדינת סאו פאולו ולבסוף הועלה לפיקוד על הארמייה הרביעית במדינת פרנמבוקו.

ב-25 בנובמבר 1961 הועלה קוסטה אה סילבה לדרגת מרשל ברזיל, הדרגה הגבוהה ביותר בצבא הברזילאי המקבילה לפילדמרשל. החל משנות החמישים, אינפלציה חריפה ואי יציבות שלטונית עוררו תסיסה אזרחית וחברתית. נשיא ברזיל, ז'ואאו גולאר, אשר הנהיג מדיניות של הלאמת חברות, העלה חשד בידי פלגים בשורות המטה הכללי הצבאי כמו גם באופוזיציה הפוליטית, כי ינהיג הפיכה דיקטטורית קומוניסטית, אידאולוגיה שנחשד בתמיכה בה. קוסטה אה סילבה היה מתומכי ההפיכה הצבאית שנגד גולאר שהוצאה לפועל ב-1 באפריל 1964 בהוראתו של ראש המטה הכללי, אומברטו קסטלו ברנקו, שהיה מראשי הקנוניה המהפכנית[3].

לאחר הפיכת 1964, הפיקוד העליון המהפכני, שהורכב מגנרל קוסטה אה סילבה, מייג'ור גנרל קורייה דה מלו וסגן האדמירל אוגוסטו רדמאקר, הפך בפועל לחונטה צבאית שלטת והחל בתיקון לחוקה הברזילאית שהחל את תקופת הדיקטטורה הצבאית בברזיל. ב-15 באפריל קיבל ראש המטה הכללי אומברטו קסטלו ברנקו את הנשיאות, לאחר שהודח הנשיא האזרחי הזמני, פסקואל רניירי מזילי. סמכויות מוסד הנשיאות הוגדלו ובפועל היה ברנקו לדיקטטור צבאי. במהלך ממשלתו של ברנקו, קוסטה אה סילבה שירת בתפקיד שר המלחמה והיה חלק מהפלג ה"קיצוני" בשורות הכת הצבאית השלטת שדחק בנשיא ברנקו להמשיך בשלטון הדיקטטורי ולא להשיב את השלטון האזרחי מחשש כי דבר שכזה יאפשר הפיכה קומוניסטית. קוסטה אה סילבה הגיש את מועמדותו לנשיאות ברזיל במטרה להחליף את ברנקו עת הסתיימה הקדנציה שלו בנשיאות. הבחירות לנשיאות היו עקיפות ובפועל קוסטה אה סילבה הפך לנשיא הודות לקשריו הפנימיים עם הדרג הצבאי השלט בתוך הדיקטטורה. הוא הושבע לנשיאות ברזיל ב-15 במרץ 1967 והיה לנשיאה ה-27 של המדינה[4].

נשיא ברזיל עריכה

בתקווה להתרחק מאי הפופולריות של צעדי הצנע של קסטלו ברנקו, קוסטה אה סילבה הבטיח להפחית את דגש הממשלה על שליטה באינפלציה ולהעדיף את העושר האזרחי בסדר העדיפויות השלטוני. לאחר מינויו של כלכלן סאו פאולו העתידי דלפים נטו לתפקיד שר האוצר, הממשל שחרר את מגבלות האשראי שהקשו כל כך על אזרחי ברזיל לנהל עסקים פשטיים תחת קסטלו ברנקו. בהמשך לתהליכים שנועדו לחבר את ברזיל עם האליטה העסקית הלאומית והבינלאומית, קוסטה אה סילבה ודלפים נטו חידשו גם את בקרת השכר במגזר הציבורי והפרטי מתקופת קסטלו ברנקו, מה שאפשר המשך עלויות תפעול נמוכות ושולי רווח גבוהים עבור ארגונים עסקיים בברזיל. במהלך תקופת כהונתו של קוסטה אה סילבה, האינפלציה המשיכה לרדת, אם כי במהירות פחותה, והצמיחה הכלכלית האיצה ב-11 אחוזים בשנת 1968.

הממשל החדש השקיע מעט מאוד מאמץ לפייס עובדים עירוניים וכפריים. גם עם כלכלה יציבה ומתרחבת, שכר העובדים נותר במצב סטטי ועם הזמן אף פחת כשהוא נחשב לגורם בעייתי בכלכלה שהיה בעל השפעה על עליית קצב האינפלציה. בתגובה לירידת רמת החיים שלהם, בשנת 1968, מספר עובדים במדינת מינאס ז'ראיס עברו אל מול מבנה העבודה הקורפורטיבי הממשלתי כדי לבצע שביתה שהפנתה את תשומת הלב לירידת השכר של מגזרם העסקי ודרשה משכורות גבוהות יותר. אף על פי שקוסטה אה סילבה העניק ויתורים והקלות כלכליות מינוריות לעובדים השובתים, הוא נקט באמצעי זהירות כדי להתכונן לכל הפתעה נוספת מהעבודה המאורגנת מחשש שהשמאל הקיצוני יארגן ניסיון הפיכה קומוניסטית אשר הייתה הסכנה הגדולה ביותר למשטר הדיקטטורה הצבאית. בסכסוכים עתידיים כגון שביתות נוספות חשף ממשלו של קוסטה אה סילבה נכונות לדכא את חוסר שביעות הרצון של העובדים כדי להבטיח המשך תפוקת ייצור יציבה ושקט אזרחי[5].

כאשר חוקת 1967 מיסדה את שליטתה של הרשות המבצעת בחקיקה ובמערכת המשפט, נראה כי לגנרלים יש את כל הכוח הדרוש להם כדי להכתיב את מדיניות הממשלה. עם זאת, תוך שנה מהשבעתו של קוסטה אה סילבה, התנגדות מחודשת של קבוצות סטודנטים, מגזרים בתוך הכנסייה הקתולית, איגודי עובדים מאורגנים והקונגרס הלאומי של ברזיל הביאו את הקיצוניים בכת הצבאית לדרוש שיטות נוספות להעניש את המתנגדים האזרחיים ולעקוף את מתנגדי הקונגרס. לקראת סוף שנת 1968, שנה שבה הדהדו הפגנות ברחבי העולם, הצבא מצא את ההזדמנות להידבק לכס השלטון. הקונגרס סירב לבטל את חסינותו של חבר מטעם האופוזיציה לאחר שהעליב את אנשי הכוחות המזוינים ובתגובה, ב-13 בדצמבר 1968, הודיע קוסטה סילבה על התיקון החמישי לחוקת ברזיל. התיקון החמישי קבע את הנקודות הבאות:

  1. התרה לצבא לסגור את פעילותו של הקונגרס ובפועל לבטל לגמרי את סמכות חברי הפרלמנט.
  2. התרה לנשיא לשלוט ולבצע חקיקות על פי צווים ממשלתיים בלבד.
  3. התרה לצבא להשעות את זכויותיו הפוליטיות של כל אזרח אקראי במשך 10 שנים.
  4. התרה לצבא את הכוח לפטר עובדי ציבור בכל רמות הממשלה, החל מביורוקרטים עירוניים שופטים ופרופסורים באוניברסיטאות.
  5. אסרה על הביאס קורפוס, התרת משפטים צבאיים למגזר האזרחי והשבת עונש מוות[6][7].

בחודשים הקרובים מטח גזירות צבאי נוסף צמצם את העקרונות הדמוקרטיים בברזיל. בין שאר ההגבלות, ההכרזות החד-צדדיות ביטלו את כל הבחירות המתוכננות לעתיד והטמיעו צנזורה קפדנית על רשתות תקשורת תרבותיות רבות בהשפעה, החל מעיתונות ועד תיאטרון ושמיעת מוזיקה פופולרית. השינויים הסמכותניים הצליחו למנוע הפגנות פומביות והשתיקו את פעילותה של האופוזיציה בקונגרס, אך הם גם הקטינו מאוד את אמינותו של המשטר הצבאי בקנה מידה של תמיכה עממית. קוסטה אה סילבה וידא עם זאת, כי לא יהיה צורך שמשטרו יישען על תמיכה עממית כלשהי.

לאחר מערכת היחסים החמה שפיתח קסטלו ברנקו עם ארצות הברית ותמיכתו הקולנית ביעדי המדיניות של ארצות הברית באמריקה הלטינית, קוסטה אה סילבה ניהל קשר דומה ברובו עם ארצות הברית. בהתאם לנושא הדיון ובהרכב הקהל שלו, קוסטה אה סילבה שיבח או ביקר את ארצות הברית ולעיתים הצליח למזג בעדינות את הנרטיבים המפוצלים שלו אודות השותף המסחרי העיקרי של ברזיל ותורם הסיוע הגדול ביותר. מצד אחד, כדי לשמור על יחסי ידידות בין שתי המדינות, המשיך הנשיא הגנרל הצבאי השני להביע הערצה להצלחותיה של ארצות הברית, הודיע על הזדהותה המתמשכת של ברזיל עם הגוש המערבי במסגרת המלחמה הקרה, ופגש בביקור ממלכתי בנשיא ארצות הברית, לינדון ג'ונסון. עם זאת, בעקבות צעדי הצנע הלא פופולריים של קסטלו ברנקו, מכיוון שברזילאים רבים זלזלו במפלגת ההתחדשות הלאומית (המפלגה השלטת מטעם הכת הצבאית) ובתאגידים רב-לאומיים, במיוחד בארצות הברית, קוסטה אה סילבה לא רצה להיראות כראש מפלגה הפועל ראשית בשביל וושינגטון ושנית בשביל ברזיליה. כדי להרגיע את קולות הלאומנים הצבאיים והאזרחים בברזיל, קוסטה אה סילבה חש חובה לגנות את חדירת העסקים האמריקאיים לשורות הכלכלה הברזילאית בשלוש השנים שחלפו מאז ההפיכה, ולבקר את תרומת ארצות הברית לשמירה על דינמיקת כוח אזורית לא שוויונית. גם השגריר האמריקני החדש בברזיל, ג'ון וו. תותיל, נהנה מפחות גישה לממשלת ברזיל מקודמו והפחית את ההשפעה של ארצות הברית על המדיניות הברזילאית. בתגובה, צמצם תותיל באופן דרסטי את גודל צוות השגרירות שלו כדי לעזור לקוסטה אה סילבה במטרה שלא תוכל להתקבל התפיסה לפיה המשטר הצבאי פעל לפי פקודות וושינגטון והוא מהווה למעין משטר בובות של ארצות הברית.

למרות הרטוריקה האנטי-אימפריאליסטית מדי פעם והיחסים הקרים בין קוסטה אה סילבה ותותיל, לא ברזיל ולא ארצות הברית התחייבו ברפורמות רציניות כדי לשנות את "היחסים המיוחדים". אף על פי שהנשיא ג'ונסון השעה לזמן קצר את הסיוע לברזיל לאחר שהתיקון החמישי לחוקת ברזיל סגר את הקונגרס בברזיל בדצמבר 1968, הנשיא הבא, ריצ'רד ניקסון, חידש במהירות את הלוואות ארצות הברית עם כניסתו לתפקיד בינואר 1969. בסופו של דבר, שלטונו של קוסטה אה סילבה התאפיין בהתקררות מינורית ביחסי ברזיל-ארצות הברית. ארצות הברית עדיין העניקה לממשלה הצבאית בברזיל סיוע זר משמעותי, ועסקים אמריקאים המשיכו לנווט בתעשייה הברזילאית ללא הפרעה.

יחס לישראל עריכה

  ערך מורחב – יחסי ברזיל–ישראל

עוד מימיו של קסטלו ברנקו ראה המשטר הדיקטטורי הצבאי בברזיל את מדינת ישראל בעין טובה. קשרים צבאיים סובסדו עם מדינת ישראל לשיתוף פעולה צבאי אשר כלל בין לבין גם פיתוח של נשק גרעיני. לאחר מלחמת ששת הימים תמכה ברזיל, לצד ארגנטינה, בהחלטת מועצת הביטחון של האומות המאוחדות שקראה לנסיגת ישראל מהשטחים הכבושים. למרות זאת, לאחר התערבותו של נשיא מדינת ישראל, זלמן שזר, המשטר הברזילאי של קוסטה אה סילבה חזר בו מתמיכתו הקודמת בקריאה[8].

מוות וירושה עריכה

אף שקדנציית הנשיא של קוסטה אה סילבה אמורה הייתה להימשך ממרץ 1967 ועד מרץ 1971, היא נקטעה בגלל שבץ מוחי קטלני שספג בספטמבר 1969 ואשר הביא למותו. פטירתו המפתיעה תפסה את המשטר הצבאי בזמן לא צפוי. על כן הוקמה חונטה צבאית זמנית ששלטה בתור הסמכות הדיקטטורית והורכבה משלושה חברים בכת הצבאית: אוגוסטו רדמאקר, אורליו דה לירה טבארס ומרציו מלו. באוקטובר 1969 נבחר חבר המעגל הפנימי בכת הצבאית, אמיליו גרסטזו מדיסי, לרשת את קוסטה אה סילבה בתור נשיא ברזיל, תפקיד אותו מילא עד לשנת 1974.

מורשת עריכה

למרות סכסוכים עם קסטלו ברנקו, בין ההפיכה בשנת 1964 להשבעתו לנשיאות במרץ 1967 קוסטה אה סילבה היה אחד הגנרלים הציבוריים הקולניים ביותר של המשטר הצבאי הדיקטטורי. על רקע דעותיו הבולטות והמוניטין המכובד שלו, פיתח המרשל סמכות בתוך ההיררכיה הצבאית השלטת והסדיר מעמדו בתור הנשיא השני של המשטר המיועד לרשת את ברנקו. אף על פי שהצבעה עקיפה בקונגרס עקפה את השתתפותם של אזרחים ברזילאים בתהליך הבחירות, לקראת הבחירות בנובמבר יצא קוסטה אה סילבה למסע ארצי לקידום האידאולוגיה הפוליטית שלו והציג את עצמו כנשיא לעתיד שיהיה בעל אוזן קשבת לאנשיו, וטען כי יביא לפיתוחה של הדמוקרטיה הייצוגית בברזיל. בנוסף, לאחר "הבחירות" הוא יצא לסיור בינלאומי ממושך, שכלל אך ורק במדינות הקשורות לגוש המערבי. כתוצאה מכך הוא היה דמות ידועה בברזיל ומחוצה לה, עוד לפני שקיבל על עצמו את הנשיאות במהלך ההשבעה הרשמית.

בניגוד לקסטלו ברנקו, שהיה ידוע בדרך שלטונו ואופיו הצנוע, הנשיא הצבאי השני בתקופת הדיקרטטורה, ארטור דה קוסטה אה סילבה, היה בעל תדמית עממית של אדם מוחצן ובוטה. הוא היה, כפי שתיאר אותו תומאס סקידמור (פרופסור אמריקאי להיסטוריה שהתמחה בהיסטוריה של ברזיל, חי בין השנים 19322016), אדם המבלה זמנו "יותר בבית ובמסלולי המירוץ מאשר בלימוד אסטרטגיות צבאיות" והיה קשור יותר לפלג הלאומני הרדיקלי בשורות הכת הצבאית של הכוחות המזוינים מאשר ל"קבוצת סורבון" שהייתה כינוי למפקדים אינטלקטואלים שבהם נכלל גם קודמו ברנקו. נאום הפתיחה שלו הבטיח "להאניש את המהפכה" ולתת יחס רב יותר אל זכויות האדם בברזיל מאשר בתקופת שלטון קודמו. עם זאת, התחדשותה של התנגדות אזרחית מגוונת ואופוזיציה מחודשת בתוך שורות הקונגרס הלאומי, ערערו את יציבות נשיאותו של הגנרל בשנתיים שבהן משל ובסוף 1968 שכנעו אותו לנטוש את תוכנית השבת הדמוקרטיה. במקום לצאת במדיניות המובטחת של ליברליזציה, קוסטה אה סילבה ביטל את מוסד הקונגרס והורה על פינוי חבריו מכל תפקידיהם על פי צו נשיאותי סמכותני, והרתיע את אי הציות האזרחי באמצעות מעצר ועינויים של מתנגדים. קוסטה אה סילבה שלט במשטר טוטליטריזם ובפועל ביטל את הפרדת הרשויות והסדיר את מעמדו בתור הסמכות העליונה והבלתי מעורערת של ברזיל. מדיניותו הקשה אומצה גם בידי יורשו, אמיליו גרסטזו מדיסי. הכביש המהיר מינהוקאו בעיר סאו פאולו נקרא בעבר "הנשיא קוסטה אה סילבה" אך שמו השתנה בשנת 2016 ל"הנשיא ז'ואאו גולאר".

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ כתבה במגזין טיים. (באנגלית)
  2. ^ דילבה פראזאו, קוסטה אה סילבה; נשיא לשעבר של ברזיל - קריירה צבאית, באתר ביוגרפיה (בפורטוגזית), ‏28 במאי 2019
  3. ^ ארטור דה קוסטה אה סילבה; ביוגרפיה, באתר המרכז למחקר ותיעוד היסטוריה עכשווית של ברזיל (CPDOC) (בפורטוגזית)
  4. ^ מי היה ארטור דה קוסטה אה סילבה - ממשלתו של קוסטה אה סילבה, באתר כל החומר (Toda Materia) (בפורטוגזית)
  5. ^ ממשלתו של ארטור דה קוסטה אה סילבה - עליית האופוזיציה והקשחת המשטר, באתר היסטוריה של העולם (Historia do MUNDO) (בפורטוגזית)
  6. ^ לואיש אנטוניו דה גאמה אה סילבה, חקיקת חוקת ברזיל החמישית (Institutional Act No. 5), הוצאות אוניברסיטת דיוק, 2019
  7. ^ ברזיל - המעורבות הצבאית והדיקטטורה: המנהל של קוסטה אה סילבה, אמיליו מדיסי וארנסטו גייזל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  8. ^ הוצאת למרחב, בעקבות פנייתו של הנשיא שזר דחו ברזיל וארגנטינה הגשת הצעתן, באתר הספרייה הלאומית של ישראל, ‏16 בנובמבר 1967