ארט טייטום
ארט טייטום (באנגלית: Art Tatum; 13 באוקטובר 1909 - 5 בנובמבר 1956) היה פסנתרן ג'אז אמריקאי וירטואוז, שנודע ביכולתו הטכנית הגבוהה וכישורי האלתור שלו בנגינה בפסנתר.
.jpg) | |
| ארט טייטום, 1948, מאת ויליאם פ. גוטליב | |
| לידה |
13 באוקטובר 1909 טולדו, אוהיו, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
5 בנובמבר 1956 (בגיל 47) לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית |
| שם לידה | ארתור טייטום ג'וניור |
| מקום קבורה |
פורסט לאון ממוריאל פארק  |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1927–1956 (כ־29 שנים) |
| מקום לימודים |
תיכון סקוט |
| עיסוק | מוזיקאי, מלחין |
| סוגה | ג'אז, סטרייד |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה | פסנתר |
| חברת תקליטים |
ורב רקורדס, בראונשווייג רקורדס, Folkways Records, קפיטול רקורדס, דקה רקורדס |
| שיתופי פעולה בולטים | סלאם סטיוארט, טייני גריימס |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
טייטום נולד ב-1909 בטולדו, אוהיו, למשפחה מוזיקלית. מילדותו סבל מקטרקטים שגרמו לעיוורון בעינו האחת ולראייה קלושה בעינו השנייה. למרות ניסיון לשקם את ראייתו בניתוח, הוא נכשל בכך לאחר אירוע תקיפה ב-1930, כאשר היה בן 21.[1]
טייטום היה ילד פלא מוזיקלי. בגיל שלוש הוא לימד את עצמו לנגן משמיעה תוך האזנה לקטעי נגינה של סרט מנוקב בפסנתר אוטומטי. בראיון רדיופוני שהעניק הוא הכחיש כי למד את שני החלקים של יצירות לארבע ידיים על ידי מגע בקלידים הלחוצים בעת שהפסנתר האוטומטי ניגן. הוא ניגן יצירות שנכתבו במקור כדואטים ולא היה מודע לכך שאלו נכתבו עבור שני נגנים. בדרך זו הוא פיתח סגנון נגינה מהיר במיוחד ללא פשרות בדיוק. כבר בתור ילד הוא היה רגיש מאוד לאינטונציה של הפסנתר ודרש שיכוון לעיתים קרובות.
טייטום החל את לימודיו הקלאסיים בגיל צעיר מאוד, ואז ניגן במועדונים וברדיו. הוא הגיע לניו יורק ב-1932 והקליט כעבור שנה ארבעה קטעי סולו, כולל "רג הנמר"(אנ') הבלתי נשכח, שאנשים סברו כי נוגן על ידי שני פסנתרנים. הוא היה הסולן הראשון ב"מועדון אוניקס" שברחוב 52 בשעות שאחרי המופעים, לפני שהופיע במועדונים רבים בכל ארצות הברית. הוא הקים, יחד עם נגן הקונטרבאס סלאם סטיוארט ועם נגן הגיטרה טייני גריימס, שלישייה שנחשבה למעולה. בשנים 1953–1955 הוא הקליט 120 קטעי סולו לפסנתר, בארבעה סשנים (מפגשים מוזיקליים) עליהם פיקח נורמן גראנץ, וגם ארגן סשנים עם בן ובסטר (סקסופון), ליונל המפטון, בני קרטר, באדי ריץ' (תופים) ופילי ג'ו ג'ונס (תופים). קונצרט הסולו האחרון שלו נערך ב-1955, והוא המשיך להקליט עד מותו בלוס אנג'לס בקיץ 1956.
סגנון נגינתו עריכה
פסנתרנים רבים מעריכים מאוד את טייטום ואת נגינתו. ולדימיר הורוביץ הביע תדהמה על סגנונו. סאמסון פרנסואה הצהיר כי "הוא באמת היה גאון בדרכו להלחין אגב אלתור". בייסי כינה אותו הפלא השמיני של העולם, אוסקר פיטרסון אמר כי הוא נגן הג'אז הגדול ביותר בכל הזמנים, בעוד הרבי הנקוק הודה שאיש אינו יכול להשתוות לו. בהיותו יורש בו-זמני למסורת הסטרייד פיאנו ולהמצאותיו של ארל היינס, הוא הצליח לשוות חשיבות זהה לשתי ידיו. כל אחת מידיו יכולה הייתה לנגן במקצב שונה, אגב חוש מזוקק להרמוניה, שאפשר לו לבצע שינויי קצב ופרסטיסימו מרשימים ביותר. א-טמפו היו הפרלודים לנושאים (של מלחינים כמו גרשווין, קרן, דבוז'ק, או מסנה), רוחשים בארפג'י, ציטוטים וערבסקות - שפע אלמנטים עד שלעיתים נדמה שהם מציפים את הלחן.
ביוגרפיות עריכה
- James Lester (1994) Too Marvelous for Words: The Life and Genius of Art Tatum, Oxford University Press, ISBN 0-19-509640-1
לקריאה נוספת עריכה
- ז'ראל ארנו וז'אק שנל, ג'אז, הוצאת ספרי "לדורי", 2000.
קישורים חיצוניים עריכה
ארט טייטום, ברשת החברתית פייסבוק
ארט טייטום, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ארט טייטום, באתר אייטונס (באנגלית)
ארט טייטום, באתר ספוטיפיי
ארט טייטום, באתר Last.fm (באנגלית)
ארט טייטום, באתר AllMusic (באנגלית)
ארט טייטום, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ארט טייטום, באתר Discogs (באנגלית)
ארט טייטום, באתר Songkick (באנגלית)- ארט טייטום, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ארט טייטום, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ Lester, Too Marvelous for Words