אריה מקל
אריה מקל (1946 – 20 ביוני 2021) היה דיפלומט ועיתונאי ישראלי. כיהן כמנכ"ל רשות השידור, כקונסול הכללי בניו יורק וכשגריר ישראל ביוון.
 | |
| לידה |
1946 דגנדורף, גרמניה |
|---|---|
| פטירה |
20 ביוני 2021 (בגיל 75 בערך) ישראל |
| מדינה |
ישראל  |
| השכלה | |
| תקופת הפעילות | 1968–2021 (כ־53 שנים) |
  | |
ביוגרפיה עריכה
אביו, אברהם צבי מקל, נולד באיביה, אז חלק מפולין (כיום בבלארוס). בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה ניסה להסתנן לליטא ומשם לעלות לארץ ישראל. הוא נתפס ונשפט ל–15 שנות מאסר בגולאג בארכנגלסק. לאחר ששוחרר משם הגיע לעיר אנדיז'ן שבאוזבקיסטן. שם הכיר את חנה, יתומה בת 16 מאוקראינה, שהצליחה לברוח מן הגרמנים ועוזריהם האוקראינים שרצחו את הוריה, שני אחים ואחת מאחיותיה. השניים נישאו מיד לאחר המלחמה. באפריל 1945 שבו הוריו לפולין במסגרת הרפטריאציה והגיעו לעיר שטטין. משם עברו למחנה עקורים בדגנדורף שבבוואריה, שם חיו עד שעלו לישראל ביוני 1949. המשפחה הגיעה באונייה לחיפה והועברה לאוהל במעברת בית ליד. משם עברו לדירת חדר בקריית ים, שנבנתה באותה עת. מקל גדל והתחנך שם[1]. בישראל נולדו למשפחה עוד שני בנים.
למד באוניברסיטה העברית בירושלים מדעי המדינה ושפה וספרות אנגלית. היה מוסמך האוניברסיטה העברית בתקשורת המונים ובעל תואר שני גם בסוציולוגיה מטעם אוניברסיטת קולומביה עם התמחות בבית הספר לעיתונות[2].
שירת בגלי צה"ל, תחילה ככתב צבאי ואחר כך ככתב מדיני וכתב בכנסת. ככתב צבאי, נלווה אל כוחות צה"ל וכיסה את פעולת כראמה בירדן[2] ב-1968. עם שחרורו מצה"ל, הצטרף לקול ישראל וכעבור חודשים אחדים, בגיל 24, מונה לכתב המדיני[3].
מקל שימש ככתב המדיני של קול ישראל גם במלחמת יום הכיפורים והיה אחד משלושת העיתונאים שראיינו את שר הביטחון, משה דיין, ביום השישי למלחמה, בשידור חי בטלוויזיה, הראיון הראשון של גורם ממשלתי בכיר כלשהו מאז תחילת המלחמה.
מקל, תחת השם ברט וייטפורד, היה אחד מחבורת הסופרים (ביניהם-איל מורג, עמוס אריכא, אריה קרישק ואחרים) שחיברו את סדרת "פטריק קים", אחת הפופולריות בתולדות המו"לות בישראל.
ב-1976 התבקש מקל על ידי הסוכנות היהודית לשמש כשליח קהילתי בעיר סינסינטי באוהיו[2]. הוא מילא את התפקיד במשך שלוש שנים ובמקביל הירצה בחוג ללימודים יהודיים באוניברסיטת סינסינטי וכן שידר באופן קבוע ליומני החדשות של קול ישראל. עם סיום השליחות שב לישראל ולאחר זמן מה, החליט על מפנה מקצועי והתקבל לחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק. במסגרת זאת, למד גם בבית הספר לעיתונאות של קולומביה, והוענק לו תואר שני בסוציולוגיה. במקביל שימש ככתב קול ישראל, ואחר כך ככתב "גלי צה"ל" בארצות הברית.
ב-1984 שב לישראל והצטרף למשרד החוץ בדרג מזכיר ראשון. תחילה עבד במרכז למחקר מדיני (ממ"ד), כראש לשכת מנהל המרכז, ולאחר כשנה עבר כיועץ ללשכתו של שר החוץ, יצחק שמיר.
באוקטובר 1986 מונה שמיר לראשות הממשלה ומקל מונה ליועץ מדיני לראש הממשלה.
כיהן כמנכ"ל רשות השידור בין השנים 1989–1993[4], והיה אחראי לשידורי החירום בכתריסר שפות במהלך מלחמת המפרץ.
ב-1993 חזר למשרד החוץ ומונה לקונסול כללי לדרום מזרח ארצות הברית שמושבו באטלנטה. הוא היה אחראי ליחסים עם שש ממדינות ארצות הברית ויצר קשרים הדוקים עם סנטורים, חברי בית הנבחרים, מושלים, ראשי ערים, קהילות יהודיות ועוד[2].
עם שובו לארץ מילא במשרד החוץ שורת תפקידים בתחום ההסברה והמאבק באנטישמיות[5], כולל ניהול "מרכז התקשורת" הממלכתי במבצע חומת מגן. בסוף 2002 יצא לארצות הברית כסגן ראש המשלחת לאו"ם וב-2004 מונה לקונסול כללי בניו יורק[4]. בתפקידו זה היה אחראי לקשרים עם הארגונים היהודיים בארצות הברית, וכל גורמי ההסברה הגדולים. כן היה אחראי לקשרים עם מדינות קונטיקט וניו ג'רזי. ב-2007 חזר לארץ ומונה למנהל מחלקת העיתונות במשרד החוץ ולדובר המשרד[6]. לאחר כשנה מונה לסמנכ"ל המשרד לקשרי תרבות ומדע[7].
בספטמבר 2010 נשלח לשמש כשגריר ישראל ביוון[8]. בתקופתו קיימו נשיאי שתי המדינות ביקורים הדדיים ובאוקטובר 2013 התקיים בירושלים "מפגש ממשלות" בהשתתפות ראש ממשלת יוון סאמארס ושבעה משריו מזה, ורה"מ נתניהו והשרים הרלוונטיים מזה[9]. סיים את שליחותו ביוון בקיץ 2014.
היה עמית מחקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן, ופרסם מאמרים[10] בעיתונות הכתובה, כמו כן התראיין לעיתים קרובות בתקשורת האלקטרונית בישראל ומחוצה לה.
נפטר מסרטן ב-20 ביוני 2021, והובא למנוחות בבית העלמין "בשביל מנוחה נכונה" בראשון לציון[11][12].
אריה מקל היה נשוי לרות, עיתונאית ויועצת ליחסי ציבור, ואב לבת ולשני בנים.
טריוויה עריכה
מקל מוזכר במערכון של "העולם הערב" מהתקופה שהיה מנכ"ל רשות השידור. בקליפ "משה המבודד" מילות הפזמון הן "לא מכיר את ריטה, לא רוצה את אריה מקל, מכיר רק את דוד ורוצה רק מאה שקל".
קישורים חיצוניים עריכה
- מאמרי אריה מקל, באתר "הארץ"
- יוסי אחימאיר, פרידה מאריה מקל, האיש שהיה דיפלומט עד ליומו האחרון, באתר מעריב אונליין, 27 ביוני 2021
ביאורים עריכה
- ^ מימין לשמאל: אמנון נדב - מנהל הרדיו, אריה מקל - יו"ר רשות השידור, אפרים לפיד - מפקד גלי צה"ל, סא"ל שלמה כסיף - רמ"ח טכנית גלי צה"ל
הערות שוליים עריכה
- ^
אריה מקל, מותו של אדם לא ידוע, באתר הארץ, 8 ביולי 2015
- ^ 1 2 3 4 Jewish virtual library
- ^ רפי מן, כשבטחון שדה פשט על גלי-צה"ל, באתר העין השביעית, 8 באפריל 2010
- ^ 1 2 אריה מקל יהיה קונסול ישראל בניו יורק
- ^ אריה מקל נבחר לתפקיד הממונה על תיאום המאבק באנטישמיות
- ^ Israel Appoints Arye Mekel Acting Foreign Ministry Spokesman
- ^ אייל דץ, "האמצעים שמשרד החוץ מעמיד לייצוא תרבות הם דלים", באתר וואלה!, 13 במאי 2010
- ^ הילד היווני האבוד של חיל הים, באתר "ידיעות אחרונות" (הקישור אינו פעיל)
- ^ Samaras to meet Israeli counterpart Netanyahu
- ^ אריה מקל, פרשנות || הבחירות ביוון: רעידת אדמה באירופה או יד רועדת, באתר הארץ, 23 בינואר 2015
- ^ מנכ"ל רשות השידור לשעבר אריה מקל הלך לעולמו בגיל 75, באתר וואלה!, 20 ביוני 2021
- ^ מנכ"ל רשות השידור לשעבר הלך לעולמו, באתר אייס, 21 ביוני 2021
