אריסטיצה רומנסקו
אריסטיצה רומנסקו (ברומנית: Aristizza Romanescu; 24 בדצמבר 1854, קראיובה – 4 ביוני 1918, יאשי) הייתה שחקנית תיאטרון רומנייה, מהחשובות בתולדות התיאטרון הרומני, מורה לדיקלום בקונסרבטוריון למוזיקה ולדרמה בבוקרשט. הושפעה באמנותה מהשחקניות סוזנה רייכנברג וקרלוטה וולטר.[1] זכתה להערכת עמיתים ידועים למקצוע כמו השחקן זוננטל, בשל הדיקציה ו"קול הפעמונים" שלה,,[2][3] והפכה לפופולרית בקרב הקהל הרומני בזמנה. עם מעריציה נמנו, בין השאר, הסופרים יון גיקה ואלכסנדרו אודובסקו.[4] שיחקה ביותר מ-300 תפקידים, במבחר גדול שנע מהתיאטרון הלירי והטרגדיה, ועד לוודווילים, קומדיה בופה, קומדיה הסלונית, מלודרמה, כולל מחזות מקוריים רומניים.[5]
 | |
| לידה |
24 בדצמבר 1854 קראיובה, ולאכיה  |
|---|---|
| פטירה |
4 ביוני 1918 (בגיל 63) יאשי, ממלכת רומניה |
| מקום קבורה |
בית הקברות "אטרניטאטיה" |
| מדינה |
רומניה |
| בן או בת זוג |
גריגורה מנולסקו |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
רקע משפחתי ושנות ילדותה עריכה
אריסטיצה רומנסקו נולדה בשנת 1854 בקראיובה, בבית של שחקני תיאטרון: הוריה, קונסטנטין (קוסטאקה) דמטריאד ופאולינה סטאברסקו, היו אמנים ידועים בעיר. מצד אמה, היא הייתה בת דודה בדרגה ראשונה של זמרת האופרה המצוסופרן אלנה תאודוריני, ואחייניתם של השחקנים יון ולדיצ'סקו וראלוקה סטאברסקו (1882-1830).
אחיה הבכור היה משורר שכתב בכתבי העת של אלכסנדרו מצ'דונסקי ותאודור מ. סטויינסקו.[6]
בילדותה לקחה חלק בלהקות תיאטרון בטורנו סברין, יאש, בוקרשט וגאלאץ.[7]
הופעת הבכורה שלה כשחקנית אירעה בשנת 1872, בגיל 18, על במת התיאטרון בקראיובה, כחברה בלהקת זמר הקופלטים י.ד. יונסקו. מאוחר יותר שיחקה ביאש, בלהקת התיאטרון של מאטיי מילו דמטריאד, ובבוקרשט.[5]
קריירה עריכה
רומנסקו הייתה תלמידה מצטיינת של הקונסרבטוריון לאמנות הדרמה. כששיחקה על במת התיאטרון הלאומי בבוקרשט, הרשימה את יון גיקה, שהיה המנהל הראשון של התיאטרון. הוא שיבץ אותה בתפקיד הראשי בטרגדיה "רומא מובסת", מחזה בחרוזים מאת פארודי, שתורגם לרומנית על ידי יון לוקה קאראג'אלה. החל משנת 1877 הועסקה רומנסקו ב"חברה לדרמה" שנוסדה בבוקרשט על ידי מאטיי מילו וולסקו.
בתקופה זו נישאה לשחקן בינוני בשם רומנסקו, שמת כעבור כשלוש שנים.
בשנת 1880, בעזרת מלגה שהושגה על ידי יון גיקה, השתלמה השחקנית בפריז, יחד עם בן זוגה גריגורה מנולסקו, ועם נוטארה ויוליאן. המורה שלה שם היה לואי ארסן דלונה.[8] בשובה למולדתה, הופיעה בתיאטראות הלאומיים בבוקרשט וביאשי, במחזות רבים רומניים וזרים: "אובידיו" (יוליה) ו"באר הבלנדוזיה" (ג'טה) מאת וסילה אלכסנדרי, "מכתב אבוד" (זוייה טראחאנאקה) (1884) ,"לילה סוער", "הצרה" (אנקה) מאת קאראג'אלה, "רומיאו ויוליה" (יוליה), אותלו (דסדמונה) ומקבת' מאת שייקספיר, "מזימה ואהבה" מאת שילר (לואיזה), טרטיף מאת מולייר, "רוי בלאס" (המלכה) ו"הרנאני" (דוניה סול) מאת ויקטור הוגו, "רוחות" מאת איבסן (גברת אלווינג), לצידם של עמיתים כמו גריגורה מנולסקו, קונסטנטין נוטארה, שטפאן יוליאן ואחרים.[5]
בשנת 1891, ארגנה יחד עם בן זוגה, מנולסקו, סיור בווינה של התיאטרון הלאומי הרומני בבוקרשט, שהיה גם הסיור הראשון של הלהקה בחו"ל, עם ההצגות "המלט" ו"רומיאו ויוליה"; כך העלתה את קרנה של האמנות הדרמטית בארצה.
המשחק של רומנסקו הצטיין במושלמות תנועותיה, המתואמות עם דיקלום ללא פגם בקול שעינג את האוזן. "מעודי לא שמעתי דיקציה כזאת ומתיקות קולית כזאת" אמר עליה זוננטל. הרשימה גם המימיקה שלה בהבעה העזה של ריגושיה.
בשנת 1892 ליוותה רומנסקו את מנולסקו, שחלה בסרטן בגיל צעיר, לטיפולים שלא הצליחו למנוע את מותו, אצל פרופ' פיאן בפריז.[9] בשנת 1903 פרשה מהבמה, אך לימדה בקונסרבטוריון (אקדמיה) לתיאטרון בבוקרשט בין השנים 1883 - 1914. עם תלמידותיה נמנו כוכבות של התיאטרון הרומני, בהן מריה ונטורה, לוצ'יה סטורדזה-בולנדרה, מריה פילוטי וסוניה קלוצ'רו. בפרישתה מהתיאטרון קיבלה קצבה כה זעירה, ששנה לאחר מכן הצטרכה לקבל לסיוע נוסף בשווי 100 ליי "מתוך קרן הרחמנות" של המדינה, כדבריה;[10] משום כך בשנת 1904 בזכרונותיה לא המליצה לצאצאיה ללכת בעקבותיה לקריירה של שחקן תיאטרון.[5]
רומנסקו שיחקה בתפקיד אחות רחמנייה, לצידם של קונסטנטין נוטארה, אריסטיד דמטריאדה, אלווירה פופסקו ואחרים, בסרט הראינוע הראשון ברומניה - "עצמאותה של רומניה", שהופק על ידי גריגורה ברזיאנו בין השנים 1911–1912.
רומנסקו מתה בחוסר כל ביאשי, בשטח החופשי של רומניה, ביוני 1918, בימי מלחמת העולם הראשונה, והובאה לקבורה בבית הקברות "אטרניטאטיה".
הנצחה עריכה
- האקדמיה הרומנית מעניקה את הפרס ע"ש אריסטיצה רומנסקו להישגים בתחום אמנויות הבמה
- על הבית מס. 4, "טימהוטל" ("Timhotel") שברחוב קרואה-דה-פטי-שאן (Rue Croix-de-Petits-Champs) ברובע הראשון של פריז, הוצב לוח זיכרון עם דמויותיהם של רומנסקו ומנולסקו, ששהו בבניין זה מספר פעמים בשנים 1880–1892.
- ב-1983 הדואר הרומני הנפיק בול, בעיצובו של אוג'ן פאלאדה, עם דיוקן השחקנית ודמותה משחקת במחזה "הכלבים" מאת ה. לקה.[11]
ספרים עריכה
- "Amintiri ("זכרונות") - (1904)
מקורות נוספים עריכה
- 2006 Jean-Yves Conrad Paris, capitala ...României, Românii din Paris, Junimea, Iaşi (ברומנית)
- Cambridge Companion to Theatre, (ed. Martin Banham), 2000 page 933
לקריאה נוספת עריכה
- Victor Bilciurescu - Aristizza Romanescu, Universul literar 674, pag. 2-3 (ברומנית)
- George Marcu (coord.), Dicţionarul personalităţilor feminine din România, Editura Meronia, Bucureşti, 2009 (ברומנית)
- Lucia Surdza-Bulandra, Mihai Vasiliu - Aristizza Romanescu, 30 ani de amintiri, ESPLA (ברומנית)
קישורים חיצוניים עריכה
אריסטיצה רומנסקו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- “+ "או טוב, או עדיף כלום" - על אריסטיצה רומנסקו ורשמיה מחיי התיאטרון בקראיובה בילדותה(הקישור אינו פעיל), בעיתון "גאזטה דה סוד" בקראיובה, 5 בנובמבר 2011, שנה 16, מס. 5339 (ברומנית)
- יונל מפטיי - אריסטיצה רומנסקו (אורכב 10.01.2012 בארכיון Wayback Machine), בעיתון "אבנימנטול זיליי", 22 בדצמבר 2004 (ברומנית)
- אנציקלופדיה של רומניה ברשת
- הנריק איבסן ברומניה, Lucian Sinigaglia - Henrik Ibsen în România II, p. 40
- "אמנים שאיבדנו בימי המלחמה:אריסטיצה רומנסקו", מאמר חתום "טורביל" ב" אוניברסול ליטראר" שנת 35,מס.6,יום א 25 במאי 1919
