אריק בציג
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
רוברט אריק בציג (באנגלית: Robert Eric Betzig; נולד ב-13 בינואר 1960) הוא פיזיקאי אמריקאי, זוכה פרס נובל לכימיה לשנת 2014 ביחד עם שטפן הל וויליאם מורנר, "על פיתוח מיקרוסקופיה פלואורסצנטית ברזולוציית-על". מכהן כפרופסור באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.
לידה |
13 בינואר 1960 (בן 64) אן ארבור, ארצות הברית |
---|---|
ענף מדעי | כימיה |
עיסוק | ביולוגיה מולקולרית |
מקום לימודים |
המכון הטכנולוגי של קליפורניה אוניברסיטת קורנל |
מוסדות | אוניברסיטת קליפורניה בברקלי |
פרסים והוקרה | פרס נובל לכימיה |
בן או בת זוג | Na Ji |
http://janelia.org/people/scientist/eric-betzig האתר הרשמי | |
ביוגרפיה עריכה
אריק בציג נולד ב-13 בינואר 1960 באן ארבור שבמישיגן. בשנת 1983 בציג סיים תואר ראשון בפיזיקה במכון הטכנולוגי של קליפורניה, כשמטרתו אז הייתה להצטרף לתעשיית האווירונאוטיקה. לאחר מכן למד באוניברסיטת קורנל. בשנת 1988 סיים באוניברסיטה זו את לימודי הדוקטורט בפיזיקה ישומית ובפיזיקה הנדסית(אנ'). עבודת הדוקטורט שלו התמקדה בפיתוח מיקרוסקופ אופטי שיוכל להציג עצמים קטנים מיכולת הרזולוציה של האור הנראה, שהיא כשני מיקרומילימטר (0.2 מיקרון). מגבלה תאורטית זו - מחצית מאורך הגל הקצר ביותר הנראה, של האור הסגול - נתגלתה על ידי ארנסט אבה ב 1873.
אמנם, מיקרוסקופ אלקטרונים יכול להראות עצמים קטנים בסדרי גודל מ-0.2 מיקרון, אבל הוא מחייב להקפיא את האובייקט בו רוצים לצפות, ולכן מיקרוסקופ האלקטרונים אינו מאפשר מעקב אחרי תהליכים בתא החי[1].
בשנת 1989, לאחר קבלת הדוקטורט, החל בציג לעבוד במעבדות בל, במחלקה למחקר מוליכים למחצה. באותה שנה, 1989, עמיתו של בציג, ויליאם מורנר, שזכה בהמשך בפרס נובל בכימיה יחד עם בציג, פיתח את המיקרוסקופ הראשון שיכל להציג עצמים קטנים מהמגבלה התאורטית של 0.2 מיקרון. המיקרוסקופ של מורנר יכל לפעול רק בטמפטורת האפס המוחלט. בעקבות המחקר של מורנר, בציג היה לאדם הראשון שהצליח לצפות בחומרים פלואורוסצנטיות (פלואורופור) בטמפרטורות החדר, תוך שהוא קובע את מיקומן בדיוק של פחות מ-0.2 מיקרון. חלבונים פלואורוסצנטיים אלו פולטים אור באורך גל מסוים, בתגובה לכך שהם מוארים באור באורך גל אחר. לדוגמה, בתגובה לכך שהם מוארים באור בצבע כחול, הם יפלטו אור בצבע אדום. בכך הם מאפשרים לצבוע חלקים מסוימים בתא ולעקוב אחריו. מחקרם של בציג ושל מורנר התבסס גם על עבודתו של שטפן הל בגרמניה ובפינלנד. ב-2014 זכה שטפן הל בפרס נובל לכימיה יחד עם בציג ומורנר.
בשנת 1994, עקב תסכול שחש מהקהילה האקדמית ומעבודתו במעבדות בל, בציג עזב את האקדמיה ואת עבודתו במעבדות המחקר של בל, ונעשה אב במשרה מלאה(אנ') בביתו. בשנת 1996 חזר לעבוד, בחברה שהייתה בבעלות משפחתו, "אן הרבור מכונות". הוא פיתח בוכנות הידראלויות-חשמליות, אבל לאחר השקעה של מיליוני דולרים במחקר, הצליח למכור רק שני מכשירים.
בשנת 2002 חזר בציג למחקר אקדמי בתחום המיקרוסקופים, וייסד מכון מחקר במישיגן. בציג שאב השראה מעבודה שערך חוקר בשם מייקל דוידסון(אנ') עם חומרים פלואורסצנטים. כמו כן הייתה עבודתו של בציג מבוססת על הישגיו של ויליאם מורנר במחקריו על בליעת אור של מולקולה יחידה (בשנת 1989 והלאה), ובהמשך, משנת 1997, גם עם חלבון פלואורצנטי ירוק. בציג הצליח לפתח שיטה שבה אפשר לגבור על המגבלה של ארנסט אבה ולצפות ברזולוציה גבוהה גם בעצמים קטנים מ-200 ננומטר. השיטה של בציג פועלת על ידי צילום מספר רב של תמונות של מולקולות בצבעים שונים, ולאחר מכן חפיפה של התמונות שצולמו. החפיפה של התמונות מתבצעת באופן אוטומטי על ידי מצלמה ומחשב המחוברים למיקרוסקופ האופטי[1].
קישורים חיצוניים עריכה
- אתר האינטרנט הרשמי של אריק בציג
- אתר האינטרנט הרשמי של אריק בציג
- אריק בציג, באתר פרס נובל (באנגלית)
- אריק בציג, באתר dblp
- אריק בציג, באתר Semantic Scholar
- אריק בציג, אתר גוגל סקולר
- אריק בציג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- גל חיימוביץ, רואים קרוב, רואים שקוף, במדור "מדע במבט-על" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 2 במאי 2019
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 איתי נבו, זוכי פרס נובל לכימיה מנצחים את חוקי הפיזיקה, באתר "הידען", 8 באוקטובר 2014